"לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ" (כו-יג) לְכָל יְהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת "קַו אָדֹם" בְּחַיָּיו, שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם אֵין הוּא חוֹצֶה אוֹתוֹ, וִיהִי מָה. קַו זֶה יִפָּרֵשׂ לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם כַּאֲשֶׁר הוּא מַגִּיעַ לְדָבָר שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אָסַר לַעֲשׂוֹתוֹ. יְהוּדִי, בֵּן לְמַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ, שֶׁאִם כָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה מְסֻיָּם, הֲרֵי שֶׁאִסּוּר הוּא אִסּוּר וְאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת שֶׁבָּעוֹלָם לְפָרֵשׁ אֶת הָאִסּוּר אַחֶרֶת...

וּבִתְקוּפָתֵנוּ, בָּהּ רַבּוּ פּוֹרְצֵי הַגְּדֵרוֹת הַמְּנַסִּים לִסְלֹל "דֶּרֶךְ עוֹקֶפֶת" לַ"קַּו הָאָדֹם", חָשׁוּב לָדַעַת זֹאת.

סִפֵּר הַגר"א רוֹט: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי נוֹכֵחַ בְּבֵית מִשְׁפָּט וְלָמַדְתִּי שָׁם לִמּוּד גָּדוֹל. הָיָה זֶה בֵּית מִשְׁפָּט לְעִנְיְנֵי תַּעֲבוּרָה, וְהֶחָשׁוּד הוּבָא לְמִשְׁפָּט בְּגִין שֶׁעָבַר עַל פַּס לָבָן עִם מְכוֹנִיתוֹ.

"מַדּוּעַ עָבַרְתָּ עַל הַפַּס הַלָּבָן?" שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט אֶת הָאִישׁ, וְזֶה הֵחֵל לְהִצְטַדֵּק וְלִטְעֹן טְעָנוֹת מִטְּעָנוֹת שׁוֹנוֹת.

הַשּׁוֹפֵט הֶאֱזִין לִדְבָרָיו שֶׁל הֶחָשׁוּד, וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהַרְצוֹת אֶת טִעוּנָיו, הוּא פּוֹנֶה אֵלָיו וְשׁוֹאֵל: "תִּהְיֶינָה הַהִצְטַדְּקֻיּוֹת שֶׁלְּךָ אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה, אֲנִי חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל: הֲרֵי יֵשׁ כָּאן פַּס לָבָן, וְכֵיצַד חָצִיתָ אוֹתוֹ?!"

וְהַנֶּאֱשָׁם מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ. "אֲבָל זֶה שֶׁנָּסַע לְפָנַי הִפְרִיעַ לִי..."

הַשּׁוֹפֵט דּוֹפֵק בְּפַטִּישׁוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנָיו וְאוֹמֵר: "בּוֹא נַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה..." הוּא מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֲחוֹרַנִּית לְעֵבֶר הַקִּיר וְשׁוֹאֵל: "הִנֵּה, יֵשׁ כָּאן קִיר. מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה אִם הַקִּיר הַזֶּה הָיָה מֻצָּב בַּכְּבִישׁ; הַאִם הָיִיתָ נוֹסֵעַ עַל הַקִּיר?"

הַנֶּאֱשָׁם לֹא קָלַט עֲדַיִן אֶת כַּוָּנַת הַשּׁוֹפֵט, וְהֵשִׁיב: "כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט, כֵּיצַד בְּאֶפְשָׁרוּתִי לַחֲצוֹת אֶת הַקִּיר?! וְכִי יֵשׁ מִישֶׁהוּ בָּעוֹלָם הַמְּסֻגָּל לַחֲצוֹת קִיר?!"

בְּשָׁלָב זֶה הִסְתּוֹבֵב הַשּׁוֹפֵט בַּחֲזָרָה אֶל שֻׁלְחָנוֹ, וּפָנָה אֶל הֶחָשׁוּד בְּסֵבֶר פָּנִים חֲמוּרוֹת: "יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר! הַחֹק אוֹסֵר לַחֲצוֹת פַּס לָבָן, וַהֲרֵי שֶׁהַפַּס הַלָּבָן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אֶצְלְךָ בִּבְחִינַת קִיר. וּבְדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲצוֹת קִיר, כָּךְ גַּם הָיִיתָ צָרִיךְ לִנְהֹג כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לַפַּס הַלָּבָן!"

אֲנִי - סִפֵּר הַגר"א רוֹט - לָקַחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים לְלִבִּי וְשָׁאַבְתִּי מֵהֶם פֶּרֶק מוּסָר מְאַלֵּף. אִם הַשּׁוֹפֵט הַהוּא פָּסַק, שֶׁפַּס לָבָן הוּא בִּבְחִינַת קִיר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר, וְלֹא הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל שׁוּם תֵּרוּץ, אִם כֵּן, גַּם בְּחַיָּיו שֶׁל יְהוּדִי שׁוֹמֵר מִצְווֹת יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְשַׁמֵּשׁ בַּעֲבוּרוֹ כְּפַס לָבָן, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן כְּפַס אָדֹם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲצוֹת!

וְהַאִם יֵשׁ קַו אָדֹם לִיהוּדִי יוֹתֵר מִן הָעֻבְדָּה שֶׁעָלָיו לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה? הֲלֹא זֶה הוּא הַקַּו הַיּוֹתֵר-אָדֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת! וּבְכָל אֹפֶן, שׁוֹמְעִים מִדֵּי פַּעַם עַל יְהוּדִי הַטּוֹעֵן שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמֹד, וְעוֹד יֵשׁ לוֹ הִצְטַדְּקֻיּוֹת בְּסִגְנוֹן 'אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְהַגִּיעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אַךְ לְבַסּוֹף מִתְגַּלְגְּלִים הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁאֵין לִי פְּנַאי'...

זֶה נִקְרָא לַעֲבֹר עַל פַּס לָבָן! כִּי כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁיִּהְיוּ בְּפִיו אֵינָם רֶלֶוַנְטִיִּים... לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיְּהוּדִי לֹא יִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה!!! אֵין דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם!!!

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר שֶׁהוּא מִצִּדּוֹ עָשָׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְשֹׁם, וּלְבַסּוֹף הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁלֹּא מָצָא אֶת הַזְּמַן הָרָאוּי לְכָךְ וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ פְּנַאי לִנְשֹׁם... עִם כָּל הָעִסּוּקִים שֶׁלְּךָ וְלַמְרוֹת הָעֻבְדָּה שֶׁהִנְּךָ הָאָדָם הֶעָסוּק בְּיוֹתֵר - הִנְּךָ חַיָּב לְהַשְׁאִיר לְךָ פְּנַאי לְלִמּוּד תּוֹרָה.

מוּבָא בַּחֲזַ"ל (שְׁמוֹת רַבָּה כט-ט) שֶׁכַּאֲשֶׁר נָתַן הַקָּבָּ"ה אֶת הַתּוֹרָה, "צִפּוֹר לֹא צִיְּצָה, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה וְכוּ', אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ'".

וְהִנֵּה, יֵשׁ הַמְּפָרְשִׁים אֶת הַשְּׁתִיקָה הַזּוֹ שֶׁל הַבְּרוּאִים בְּכָךְ שֶׁהַכֹּל רָצוּ לָתֵת כָּבוֹד לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה בְּמַלְכוּתָא דְּאַרְעָא, שֶׁהַכֹּל עוֹמְדִים בְּשֶׁקֶט וּמַמְתִּינִים שֶׁהַמֶּלֶךְ יִפְצֶה אֶת פִּיו.

אֲבָל בְּעָמְקָם שֶׁל דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ נְעוּצָה הַיְּדִיעָה, שֶׁלְּלֹא הַתּוֹרָה אֵין כְּלוּם! הָעוֹלָם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד רֶגַע אֶחָד בְּלִי הַתּוֹרָה!

גַּם צִפּוֹר לֹא יְכוֹלָה לְצַיֵּץ בְּלִי הַתּוֹרָה. הָעוֹף לֹא יָכוֹל לִפְרֹחַ וְהַשּׁוֹר לֹא מְסֻגָּל לִגְעוֹת בְּלִי תּוֹרָה. וְאֵיךְ יָכוֹל יְהוּדִי לָבוֹא וְלַחֲצוֹת אֶת הַקַּו הָאָדֹם הַזֶּה וְלוֹמַר 'אֵין לִי פְּנַאי לִלְמֹד'?! (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)