"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (לז-א) מְפָרֵשׁ רָשִׁ"י: בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא דַּיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה?! סִפֵּר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: אִמִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם הָיְתָה מְנוּיָה עַל עִתּוֹן שֶׁל "אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל" בְּפוֹלִין, שֶׁנִּקְרָא "טָאג בְּלָאט". הָעִתּוֹן גָּמָא מֶרְחַקִּים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבָתֵּי הָעֲיָרָה בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, וְהוּא הָיָה מוֹקֵד מְשִׁיכָה לְנָשִׁים רַבּוֹת בִּסְבִיבַת מְגוּרֵינוּ, כְּפִי שֶׁתִּשְׁמְעוּ לְהַלָּן. חָרוּט בְּזִכְרוֹנִי פְּרָט מְעַנְיֵן מִימֵי יַלְדוּתִי, שֶׁהִתְרַחֵשׁ סְבִיב אוֹתוֹ עִתּוֹן. יֶלֶד קָטָן הָיִיתִי, אַךְ הַמַּעֲשֶׂה נֶחְקַק בְּתוֹדַעְתִּי. גַּם מִדַּפֵּי עִתּוֹן שֶׁאָבַד זִכְרוֹ - אֶפְשָׁר לִלְמֹד לֶקַח... בַּאֲזוֹרֵנוּ הִתְגּוֹרְרוּ נָשִׁים שֶׁלֹּא יָדְעוּ לִקְרֹא בִּשְׂפַת הַמְּדִינָה הַכְּתוּבָה. הֵן יָדְעוּ לִקְרֹא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְדַבֵּר פּוֹלָנִית, אֲבָל לִקְרֹא פּוֹלָנִית - לֹא יָדְעוּ. וְכֵיוָן שֶׁהֵן - כְּמוֹ כֻּלָּם - רְעֵבוֹת הָיוּ לַחֲדָשׁוֹת מֵהָעוֹלָם, הֲרֵי שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב הָיוּ אוֹתָן נָשִׁים מְפַנּוֹת לְעַצְמָן זְמַן-מָה, נִכְנָסוֹת לְבֵיתֵנוּ לְשָׁעָה קַלָּה, וְאִמִּי ע"ה הָיְתָה מַקְרִיאָה לָהֶן אֶת הַ"חֲדָשׁוֹת". הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה. וַיְהִי עֶרֶב. אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, הִקְדִּימָה לָבוֹא. הִיא נִכְנְסָה לַבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁאִמִּי הָיְתָה עֲסוּקָה עֲדַיִן בְּקִלּוּף תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בַּמִּטְבָּח. כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה כִּי הָעִתּוֹן כְּבָר מֻנָּח עַל פֶּתַח הַבַּיִת, הִגְבִּיהָה אוֹתוֹ וְהִסְתַּכְּלָה עַל הַכַּתָּבָה שֶׁהוֹפִיעָה בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן, בְּנוֹשֵׂא בְּנִיַּת אֳנִיָּה חֲדָשָׁה עַל יְדֵי הָאַנְגְּלִים. לְפֶתַע נִזְעֲקָה הַיְּשִׁישָׁה בְּקוֹל גָּדוֹל. הָאִשָּׁה, שֶׁלֹּא יָדְעָה לִקְרֹא, רָצָה פְּנִימָה עִם הָעִתּוֹן בְּיָדָהּ וְצָעֲקָה: "דְּבוֹרְקִי (לְאִמִּי קָרְאוּ דְּבוֹרָה), מַה קּוֹרֶה לָךְ?! סְפִינָה טוֹבַעַת בַּיָּם וְאַתְּ עוֹמֶדֶת וּמְקַלֶּפֶת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה?!"... אִמָּא, שֶׁעֲדַיִן לֹא עִלְעֲלָה בָּעִתּוֹן, מִהֲרָה לִקְרָאתָהּ, יָצְאָה מֵהַמִּטְבָּח עִם הַסִּנָּר, נָטְלָה אֶת הָעִתּוֹן וְהִבִּיטָה בּוֹ. מִיָּד הִבְחִינָה בַּטָּעוּת שֶׁל הַשְּׁכֵנָה הַמְּבֹהֶלֶת. כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעָה לִקְרֹא, אָחֲזָה הָפוּךְ אֶת הָעִתּוֹן וְרָאֲתָה סְפִינָה טוֹבַעַת... אִמָּא סָנְטָה בָּהּ בִּידִידוּת: "מָה אִתָּךְ? כָּךְ קוֹרְאִים עִתּוֹן?! הֲלֹא כָּתוּב כָּאן שֶׁבּוֹנִים אֳנִיָּה! אַתְּ לֹא יוֹדַעַת לֶאֱחֹז עִתּוֹן. תָּבִינִי, בְּאַנְגְּלִיָּה בּוֹנִים אֳנִיַּת פְּאֵר חֲדָשָׁה". כְּיֶלֶד, נֶחְרְטוּ הַמִּלִּים הַלָּלוּ בְּמֹחִי, עִם מוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁבָּהֶן: הָאָדָם קוֹרֵא אֶת הַמְּצִיאוּת בְּצוּרָה הֲפוּכָה. הוּא לֹא יוֹדֵעַ לִקְרֹא וְחוֹשֵׁב שֶׁסְּפִינָה טוֹבַעַת, בּוֹ-בַּזְּמַן שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: בּוֹנִים אֳנִיָּה חֲדָשָׁה. אֵין לָנוּ הַשָּׂגָה בָּאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אַךְ מַה שֶּׁאָנוּ כֵּן יְכוֹלִים לִלְמֹד מִפַּרְשָׁתֵנוּ הוּא שֶׁהֵם יָדְעוּ לִקְרֹא וְאָנוּ לֹא... יוֹסֵף הַצַּדִּיק ע"ה הִסְתּוֹבֵב בִּמְקוֹמוֹת קָשִׁים וְרָעִים. מִי בִּכְלָל יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת אֶת הַסֵּבֶל שֶׁעָבַר עָלָיו עֶשְׂרוֹת שָׁנִים! הוּא הֶחְזִיק מַעֲמָד "כִּי ה' עִמּוֹ". יוֹסֵף יָדַע שֶׁה' מְנַהֵל אוֹתוֹ, וְכִי "כָּל מַה דַּעֲבִיד רַחְמָנָא לְטָב עֲבִיד". לֹא אֲנִי מְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם. וּלְבַסּוֹף אָכֵן הִתְגַּלָּה, כִּי הַצָּרוֹת רַק הוֹעִילוּ לוֹ לְהַרְוִיחַ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם. גַּם עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה הָיָה כָּךְ. "בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה", וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ. חַיָּיו הִמְשִׁיכוּ לְהִתְפַּתֵּל בִּשְׁבִילֵי הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים, וְהוּא בָּטַח בֵּאלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְכַיָּדוּעַ, צָרוֹת אֵלּוּ בָּנוּ אֶת הֶעָתִיד, עֲתִיד הָאֻמָּה, וְאֶת כָּל שִׁבְטֵי קָהּ. גַּם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁהָאֳנִיָּה אֵינָהּ טוֹבַעַת! הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: בּוֹנִים אֳנִיָּה! אֶלָּא שֶׁאָנוּ לֹא יוֹדְעִים לִקְרֹא אֶת הַחֲדָשׁוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל. כָּתוּב: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תְּהִלִּים לב-י). שׁוֹאֵל הֶחָפֵץ חַיִּים: לִכְאוֹרָה, הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע", אֲבָל "הַבּוֹטֵחַ בַּה'" - אֵין לוֹ מַכְאוֹבִים. מַה נִּכְנַס כָּאן הָעִנְיָן שֶׁל "חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"? מַסְבִּיר הֶחָפֵץ חַיִּים: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחוֹלֶה שֶׁזָּקוּק לִבְלֹעַ תְּרוּפָה מָרָה אוֹ קַפְּסוּלוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְבָלְעָן. מָה עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל לְהָקֵל עָלָיו? נוֹטְלִים שׁוֹקוֹלָד אוֹ סֻכָּר וְכַדּוֹמֶה, עוֹטְפִים בָּהֶם אֶת הַקַּפְּסוּלָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: "חוֹלֶה נִכְבָּד, אַל דְּאָגָה. אַתָּה בּוֹלֵעַ שׁוֹקוֹלָד!". הוּא בּוֹלֵעַ אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד, וְאֵינוֹ חָשׁ שֶׁהָיְתָה בִּפְנִים גְּלוּלָה מָרָה. כָּךְ גַּם "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ". הַמַּכְאוֹבִים קַיָּמִים, הַצַּעַר מְקַנֵּן בְּלִבּוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בַּה', הַמַּכְאוֹב נִבְלָע בְּאֹפֶן קַל יוֹתֵר. הַמְּרִירוּת מְסֻבֶּבֶת בְּחֶסֶד, עֲטוּפָה בְּבִטָּחוֹן, וְהַיִּסּוּרִים מְקַבְּלִים גָּוֶן עָדִין עַד שֶׁנּוֹחַ לְסָבְלָם. סִפְּרוּ אֶצְלֵנוּ בַּיְּשִׁיבָה עַל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי נוֹבְהַרְדּוֹק, ר' אַבְרָהָם ז"ל, שֶׁבְּבוֹאוֹ לָאַכְסַנְיָה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, אָמְרָה לוֹ בַּעֲלַת הַבַּיִת בִּכְאֵב: "אַבְרָהָם, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה קָּרָה? הֶחָתוּל אָכַל אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלְּךָ". "הַחֶמְאָה שֶׁלִּי?... לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת". "מַה לֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת? הִשְׁאַרְתָּ אֶת הַחֶמְאָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן (בַּיָּמִים הָהֵם עֲדַיִן לֹא הָיָה מְקָרֵר) וְהֶחָתוּל בָּא וְאָכַל, וְכִי אַתָּה לֹא מַאֲמִין?" "אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלִּי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל!" פָּסַק אֶת פְּסוּקוֹ. "לָמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב כָּךְ?" שָׁאֲלָה בִּתְמִיהָה. "אִלּוּ הָיְתָה הַחֶמְאָה שֶׁלִּי, הֶחָתוּל לֹא הָיָה אוֹכֵל אוֹתָהּ, כִּי אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כִּמְלֹא נִימָה". בִּצְעִירוּתִי כְּבָר הִשְׁמִיעוּ לִי: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, כְּשֶׁכַּדּוּרִים מִתְעוֹפְפִים לְכָל עֵבֶר, רַחְמָנָא לִצְלַן, אֵין כַּדּוּר שֶׁשַּׁיָּךְ לִפְלוֹנִי וַאֲשֶׁר יַגִּיעַ בְּלִי כַּוָּנָה לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי... כָּךְ הִתְבַּטֵּא הָ"אוֹר שָׂמֵחַ" בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. "לְכָל כַּדּוּר יֵשׁ כְּתֹבֶת". אֵין הֶפְקֵר. הַכֹּל מִתְנַהֵל עִם הוֹרָאוֹת מְפֹרָטוֹת. כָּל אִישׁ עִם הַכְּתֹבֶת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ לְחֵן וּלְחֶסֶד אוֹ לְצַעַר, לְעֹשֶׁר אוֹ לְעֹנִי. יִתָּכֵן שֶׁאָנוּ לֹא יוֹדְעִים אֶת כָּל הַתָּכְנִית, וְלָכֵן לִפְעָמִים מְדַמִּים שֶׁהָאֳנִיָּה טוֹבַעַת, בְּשָׁעָה שֶׁבְּעֶצֶם בּוֹנִים אוֹתָהּ... (לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)