"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (יח-יט) בֶּן שָׁלֹשׁ הָיָה אַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר הִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, כַּאֲשֶׁר שִׁבֵּר אֶת פְּסִילֵי אָבִיו וְהִתְעַמֵּת עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ וְעִם כָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ. עַל אֱמוּנָתוֹ הֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, יָשַׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים, הִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת - וְעָמַד בְּכֻלָּם. כָּל יָמָיו הִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים, קָרָא בְּשֵׁם ה', הִכְנִיס אוֹרְחִים וְלִמְּדָם לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁאָכְלוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הֵם חַיִּים. וּלְבַסּוֹף מוֹדִיעוֹ בּוֹרֵא הָעוֹלָם שֶׁאַהֲבָתוֹ נְתוּנָה לוֹ - עַל מָה? לֹא עַל שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת כָּל חַיָּיו בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא "כִּי יְדַעְתִּיו (פֵּרֵשׁ רָשִׁ"י: אֲהַבְתִּיו) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". וְיֵשׁ לְהָבִין, הַאִם כָּל חֲבִיבוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ - אֲבִי הַמַּאֲמִינִים, מוֹסֵר הַנֶּפֶשׁ, עוֹבֵד ה' בְּכָל מְאֹדוֹ - אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְיַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ טוֹבָה?! הַאִם אֵינוֹ רָאוּי לְאַהֲבַת ה' בִּזְכוּת עַצְמוֹ וַעֲמָלוֹ?! הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ תּוּבַן בְּמָשָׁל שֶׁכָּתַב הָרַב "תְּשׁוּאוֹת חֵן" זצ"ל: מַעֲשֶׂה בְּנַגָּר אֻמָּן שֶׁהָיָה מַפְלִיא בִּמְלַאכְתּוֹ, בְּמַפְסֶלֶת וּבְמַעֲצָד, בְּמַקְצוּעַ וּבְחֶרֶט, גִּלֵּף גִּלּוּפִים מַרְהִיבִים וְיָצַר רָהִיטִים שֶׁהִפְלִיאוּ עֵין כָּל רוֹאֶה. הִתְפַּרְסֵם כְּאֻמָּן אָמָּן, שָׂרִים וְדֻכָּסִים הִזְמִינוּ אֶצְלוֹ אֲרוֹנוֹת וְשִׁדּוֹת, וְשִׁלְּמוּ שְׂכָרוֹ בְּעַיִן יָפָה וּבְיָד רְחָבָה. פַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ כַּמָּה חֲבֵרִים בִּמְסִבַּת רֵעִים, וְהַשִּׂיחָה הִתְגַּלְגְּלָה לְאוֹתוֹ חָרָשׁ אֻמָּן. סָחוּ הַכֹּל בְּהַצְלָחָתוֹ בְּנִימַת קִנְאָה בִּלְתִּי מֻסְתֶּרֶת. הָיָה שָׁם חָכָם אֶחָד, וְאָמַר: "אַל תְּקַנְּאוּ בּוֹ, אַחַי!" נִפְנוּ אֵלָיו וְתָמְהוּ: "מַדּוּעַ?" נַעֲנָה וְשָׁאַל: "הַיְדַעְתֶּם אֶת בְּנוֹ?" אָמְרוּ: "בְּוַדַּאי, אָבִיו פָּתַח לוֹ דּוּכָן בַּשּׁוּק". הִפְטִיר הֶחָכָם: "וּבְכֵן, הֵן רוֹאִים אַתֶּם..." הָיוּ דְּבָרָיו סְתוּמִים, וְהַמְּסֻבִּין אָמְרוּ: "מְחִילָה, אֵינֶנּוּ רוֹאִים מְאוּמָה!" קָם מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר: "בּוֹאוּ, אַחַי, הִלָּווּ נָא אֵלַי". שָׁמְעוּ לְקוֹלוֹ וְהָלְכוּ אַחֲרָיו. הָלַךְ לַשּׁוּק וּפָנָה לְדוּכָנוֹ שֶׁל הַבֵּן. נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר: "שְׁאֵלָה לִי אֵלֶיךָ". אָמַר הַסּוֹחֵר: "יִשְׁאַל כְּבוֹדוֹ". אָמַר לוֹ: "הֵן אָבִיךָ חָרָשׁ אֻמָּן וְנוֹדָע בִּיפִי רָהִיטָיו וּבְטִיבָם. מִתְפַּרְנֵס הוּא בְּכָבוֹד וְאַף בִּרְוָחָה. מַדּוּעַ בָּחַרְתָּ לְךָ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת? כְּלוּם לֹא מוּטָב הָיָה לְךָ לִהְיוֹת נַגַּר צַמֶּרֶת בִּמְקוֹם לִהְיוֹת סוֹחֵר זָעִיר בַּשּׁוּק, אֶחָד מִתּוֹךְ רַבִּים?" עָנָה הַבֵּן וְאָמַר: "מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי, אֲסַפֵּר דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם. כְּשֶׁפָּנִיתִי אֶל אָבִי לִשְׁאֹל בְּאֵיזֶה מִקְצוֹעַ לִבְחֹר, אָמַר לִי: אַחַת הִיא לִי - וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נַגָּר! שְׁאַלְתִּיו: מַדּוּעַ? הֲלֹא אַתָּה מַצְלִיחַ בִּמְלַאכְתְּךָ וְאַף נֶחְשָׁב לְעָשִׁיר. וְעָנָה אָבִי וְאָמַר: הֲגַם אַתָּה כְּאוֹתָם הַנּוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בַּמְּחִיר וְאֵינָם מוּדָעִים לִקְשִׁי הָעֲבוֹדָה? הֲלֹא הַדָּבָר הַקַּל בְּיוֹתֵר בִּמְלַאכְתִּי הוּא, שֶׁעָלַי לַעֲמֹד עַל רַגְלַי כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ! שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מְלֶאכֶת הַסַּבָּלוּת, לִסְחֹב קוֹרוֹת וְלָשֵׂאת לוּחוֹת כְּבֵדִים. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַצֹּרֶךְ לְבוֹסֵס בְּהַרְרֵי נְסֹרֶת וְלִנְשֹׁם אָבָק, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל פְּצִיעַת אֶצְבָּעוֹת, חֲתָכִים וּדְקִירוֹת. וְכָל אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הַשּׁוּלִיִּים, לִפְנֵי הַמְּלָאכָה עַצְמָהּ. הַמְּלָאכָה גּוּפָא דּוֹרֶשֶׁת מַאֲמָץ, רִכּוּז וּמְיֻמָּנוּת, וּרְצוּפָה בְּמַפְּחֵי נֶפֶשׁ: כָּאן נִסְדַּק הָעֵץ, שָׁם נִשְׂרְטָה הַדֶּלֶת, פֹּה נִלְקְחָה מִדָּה לֹא מְדֻיֶּקֶת, שָׁם הֶעֱמִיקָה הַמַּפְסֶלֶת יוֹתֵר מִדַּי... לֹא, בְּנִי! מֵילָא אֲנִי, הִתְחַלְתִּי בִּמְלָאכָה זוֹ מִשַּׁחַר נְעוּרַי וּכְבָר זָקַנְתִּי בָּהּ, לֹא אוּכַל לְנָטְשָׁהּ, לְעָזְבָהּ. אֲבָל  אַתָּה, חַיֶּיךָ לְפָנֶיךָ. מְצָא לְךָ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה". הוֹדָה לוֹ הֶחָכָם וּפָנָה לָשׁוּב. "רוֹאִים אַתֶּם", אָמַר לִבְנֵי הַחֲבוּרָה, "אֵין לָכֶם מַה לְּקַנֵּא בְּאוֹתוֹ נַגָּר. הֵבַנְתִּי זֹאת בָּרֶגַע שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁהוּא עָזַר לִבְנוֹ לִרְכֹּשׁ דּוּכָן בַּשּׁוּק וְלֹא הִכְשִׁירוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ"... זֶהוּ שֶׁאָמַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַל כָּל חַיָּיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, אֲבָל אֵימָתַי אֵדַע כִּי שָׁלֵם הוּא עִם עַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּחַר וּמְרֻצֶּה הוּא מִמֶּנָּה? - רַק כַּאֲשֶׁר יְחַנֵּךְ גַּם אֶת בָּנָיו בְּדַרְכּוֹ וְיִבְחַר לָהֶם אֶת אֻמָּנוּתוֹ. וְאָכֵן עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת, שֶׁהַחֲרֵדִים לִדְבַר ה' מְחַנְּכִים אֶת בְּנֵיהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם וְשׁוֹלְחִים אֶת צֶאֶצְאֵיהֶם לַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי, הַטָּהוֹר וְהַנִּפְלָא. בְּכָךְ מְגַלִּים הֵם, כִּי דַּרְכָּם טוֹבָה וּמְאִירָה, וּבְלֵב שָׁלֵם בּוֹחֲרִים הֵם בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל אֹשֶׁר וְאוֹרָה גַּם בַּעֲבוּר הַדּוֹר הַבָּא! (מַעְיַן הַשָּׁבוּע)ַ