"וַתִּקְרְבוּן
אֵלַי
כֻּלְּכֶם" (א-כב)
רַבֵּנוּ
הַ"בֶּן
אִישׁ חַי"
זצ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל
פִּיו:
מַעֲשֶׂה
בִּמְשָׁרֵת
שֶׁשָּׁבַר כְּלִי.
הוֹרָה
אֲדוֹנוֹ
לְהַלְקוֹתוֹ
מֵאָה
מַלְקוֹת.
נֶחְרַד
הַמְּשָׁרֵת:
עַל דָּבָר
כֹּה פָּעוּט
- מַלְקוֹת
כֹּה
רַבּוֹת?!
אָמַר
לוֹ הָאָדוֹן:
"הֵן מַכִּיר
אַתָּה אֶת
טִבְעִי,
שֶׁפַּזְרָן
אֲנִי
וְנוֹהֵג בְּיָד
רְחָבָה.
לִפְעָמִים
בָּא עָנִי
שֶׁיֵּשׁ
לָתֵת לוֹ
פְּרוּטָה,
וַאֲנִי
נוֹתֵן לוֹ
דִּינַר זָהָב.
אַף כָּאן,
בִּמְקוֹם
מַכָּה
וּשְׁתַּיִם,
צִוִּיתִי
מֵאָה!"
נַעֲנָה
הַמְּשָׁרֵת
וְאָמַר: "אִם
פַּזְרָן
אַתָּה -
לָמָּה
הוֹרֵיתָ
לְהַקְטִין
אֶת שְׂכָרִי
מִמֵּאָה
זְהוּבִים
לְשִׁבְעִים
בִּלְבַד?"
הֵשִׁיב
הָאָדוֹן:
"לָבֶטַח
עָמַדְתָּ
עַל טִבְעִי,
שֶׁלִּפְעָמִים
מַקְפִּיד
אֲנִי
וְנוֹהֵג
בְּחַסְכָנוּת
רַבָּה!"
נֶאֱנַח
הַמְּשָׁרֵת
וְאָמַר:
"אֱמֶת, אַךְ תְּמִיהָה
לִי
וּשְׁאֵלָה:
אִם נָדִיב
אַתָּה וְגַם
חַסְכָן,
הָיָה
עָלֶיךָ
לַחְסֹךְ בַּמַּכּוֹת
וְלִהְיוֹת
נָדִיב בַּשָּׂכָר,
וְכָךְ
הָיִיתִי
נִשְׂכָּר
מִכָּאן
וּמִכָּאן"...
אַף
הַבּוֹרֵא
יִתְבָּרַךְ,
יֵשׁ
לְפָנָיו מַיְמִינִים
וְסָנֶגוֹרִים
הַמַּטִּים לְמִדַּת
הַחֶסֶד,
וְיֵשׁ
מַשְׂמְאִילִים
וְקָטֶגוֹרִים
הַמּוֹשְׁכִים
לְמִדַּת הַדִּין.
אֵלּוּ
גּוֹרְמִים
לְשֶׁפַע,
וְאֵלּוּ
לְצִמְצוּם,
חָלִילָה.
וְאָנוּ
תּוֹהִים: מַדּוּעַ
הָעֳנָשִׁים
נִתָּנִים
לָנוּ בְּמִדַּת
הַשֶּׁפַע,
וְאִלּוּ
הַטּוֹבוֹת -
בְּצִמְצוּם? "לָמָּה
לָנֶצַח
תִּשְׁכָּחֵנוּ",
הַשִּׁכְחָה
וְהֶסְתֵּר
הַפָּנִים
בְּיָד
גְּדוּשָׁה, "תַּעַזְבֵנוּ
לְאֹרֶךְ
יָמִים!"... תֵּן
לָנוּ אֶת
הַשֶּׁפַע
בַּטּוֹבָה
וּבַבְּרָכָה,
וְאֶת
הַחִסָּכוֹן
תָּבִיא
לִידֵי
בִּטּוּי
בָּרָעוֹת
וּבָעֳנָשִׁים!...
שְׁאֵלָה
כַּהֲלָכָה,
וְהִיא
מַצְרִיכָה תְּשׁוּבָה.
וְהַתְּשׁוּבָה
פְּשׁוּטָה.
מִן הַשָּׁמַיִם
יֹאמְרוּ
לָנוּ: הֲלֹא
גַּם בָּכֶם
מְקַנְּנוֹת
מִדַּת
פַּזְרָנוּת
וּמִדַּת
חַסְכָנוּת.
אִמְרוּ
בְּעַצְמְכֶם,
בְּאֵילוּ
מִקְרִים
אַתֶּם
מַפְעִילִים
אוֹתָן?! הַפַּזְרָנוּת
- בְּכָל
הַנּוֹגֵעַ
לְמוֹתָרוֹת,
לְבִגּוּד
וּלְמָזוֹן,
לְבִלּוּיִים
וּלְנֹפֶשׁ. וְהַחַסְכָנוּת
- בְּכָל
הַנּוֹגֵעַ
לִצְדָקָה,
לְחֶסֶד,
תְּרוּמָה
לְבֵית
כְּנֶסֶת
וְלִישִׁיבָה,
לְהַכְנָסַת
כַּלָּה
וּלְקֶרֶן
גְּמָ"ח.
בְּמִקְרֶה
זֶה,
מְחֻשָּׁב
כָּל שֶׁקֶל.
שָׁם, אֵין
הַיָּד כֹּה
פְּתוּחָה...
כְּשֶׁנִּנְהַג
בְּפַזְרָנוּת
לְצָרְכֵי
שָׁמַיִם,
יִנְהֲגוּ
מִן
הַשָּׁמַיִם
כְּלַפֵּינוּ
בְּאוֹתָהּ
מִדָּה...
וּבִקֹּרֶת
זוֹ
עַתִּיקַת
יוֹמִין הִיא,
שֶׁכֵּן
שָׁנִינוּ
בַּיְּרוּשַׁלְמִי
(שְׁקָלִים
פ"א ה"א): "הֵן
נִקְרָא,
וְלֹא
נִבָּעֵת?!"
לְטוֹבָה - לְמַתַּן
תּוֹרָה - "וַיּוֹצֵא
מֹשֶׁה אֶת
הָעָם",
וּלְרָעָה -
לְחֵטְא
הַמְּרַגְּלִים
- "וַתִּקְרְבוּן
אֵלַי
כֻּלְּכֶם",
בְּעַצְמְכֶם
וּמִיָּזְמַתְכֶם!
לְטוֹבָה
- בְּשִׁירַת
הַיָּם - "אָז
יָשִׁיר
מֹשֶׁה
וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל",
הָיָה
צָרִיךְ
לְעוֹרְרָם.
וּלְרָעָה -
בְּחֵטְא
הַמְּרַגְּלִים
- "וַתִּשָּׂא...
הָעֵדָה
וַיִּתְּנוּ
אֶת קוֹלָם,
וַיִּבְכּוּ
הָעָם
בַּלַּיְלָה
הַהוּא",
מֵעַצְמָם...
"הֵן
נִקְרָא,
וְלֹא
נִבָּעֵת".
אִם הָרָע סוֹחֵף
אוֹתָנוּ
פִּי כַּמָּה
מֵהַטּוֹב,
מָה הַפֶּלֶא
שֶׁהֶסְתֵּר
הַפָּנִים
רַב מֵהַשֶּׁפַע
אַף הוּא?... (מַעְיַן
הַשָּׁבוּעַ)