"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ... וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (כ-יד) אֶחָד מִשְּׂרִידֵי דּוֹר דֵּעָה, מִתְּקוּפַת הַזֹּהַר שֶׁל גְּדוֹלֵי נוֹבְהַרְדוֹק, הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב גַּלִינְסְקִי, תָּמַהּ לַאֲרִיכוּת הַלָּשׁוֹן בַּדִּבֵּר הָעֲשִׂירִי שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל... לְרֵעֶךָ", אִם הַכָּתוּב מְסַיֵּם "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" הֲרֵי הַכֹּל בַּכְּלָל - וְלָמָּה מְפָרֵט הוּא בַּתְּחִלָּה בַּיִת, עֶבֶד, שׁוֹר וַחֲמוֹר?

וְתֵרֵץ, וְהַדְּבָרִים כֹּה נוֹקְבִים: אָדָם חוֹמֵד אֶת בֵּית רֵעֵהוּ - יֵשׁ לוֹ דּוּפְּלֶקְס, פֶּנְטְהָאוּז, וִילָה - גִּנָּה, רִצּוּף שַׁיִשׁ, שְׁטִיחִים מִקִּיר לְקִיר - מִטְבָּח אָמֶרִיקָאִי, פִּנַּת אֹכֶל סִינִית, סָלוֹן אִיטַלְקִי, נִבְרֶשֶׁת אוֹסְטְרִית, תְּרִיס וֶנֶצְיָאנִי; הוּא חוֹמֵד אֶת "חֲמוֹר" חֲבֵרוֹ: יֵשׁ לוֹ פִיאַט חֲדָשָׁה - מֶרְצֶדֶס - פּוֹנְטִיאַק. מַדּוּעַ לִי אֵין, הַאִם הוּא מֻכְשָׁר מִמֶּנִּי, נַעֲלֶה מִמֶּנִּי? אֵין זֶה הוֹגֵן, הֵיכָן הַיֹּשֶׁר?!

וְעוֹנִים לוֹ: הֵרָגַע, אַתָּה צוֹדֵק. אֲבָל, מִצַּד שֵׁנִי, אֵין זֶה צוֹדֵק שֶׁתְּקַבֵּל רַק אֶת הַוִּילָה שֶׁלּוֹ וְאֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁלּוֹ וְיַחַד עִם זֹאת תַּשְׁאִיר בִּרְשׁוּתְךָ אֶת כָּל שְׁאַר הַבְּרָכוֹת שֶׁהִתְבָּרַכְתָּ בָּהֶן אַתָּה: אֶת הַבְּרִיאוּת הַטּוֹבָה, אֶת הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּאֻשֶּׁרֶת, אֶת הַשַּׁלְוָה שֶׁבְּבֵיתְךָ. אִם בִּרְצוֹנְךָ, קוּם וְהִתְחַלֵּף עִמּוֹ כָּלִיל, "קוֹמְפְּלֶט": קַח אֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁלּוֹ עִם הָאוּלְקוּס וּכְאֵבֵי הָרֹאשׁ; עִם הַ"מַּרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה" יוֹמָם וָלַיְלָה; עִם הַצָּרוֹת מִבַּיִת רַחְמָנָא לִיצְלָן; עִם הַמֶּזֶג הָרָע וְהִתְפָּרְצֻיּוֹת הַחֵמָה. הַכֹּל - בַּכֹּל! וְאִם אַתָּה עֲדַיִן מוּכָן, אוֹת הוּא שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת מַצָּבוֹ...

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ... אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ - וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". אַל תִּסְתַּכֵּל בִּפְרָט זֶה אוֹ אַחֵר, הִסְתַּכֵּל עַל הַכֹּל בַּכֹּל, וּכְבָר לֹא תַּחְמֹד מְאוּמָה...

וְהָיָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵרוּפְּשִׁיץ זצ"ל אוֹמֵר: לְכָל יְהוּדִי סְאַת צָרוֹת מִשֶּׁלּוֹ, מִשְׂתָּרֵךְ הוּא בְּדַרְכֵי הַחַיִּים וּצְרוֹר מוּעֲקוֹתָיו עַל שִׁכְמוֹ. כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יְקַדְּמוּ פָּנָיו הֲמוֹנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְכֻתְּפֵי צְרוֹרוֹתֵיהֶם, וְיִזְעֲקוּ מָרָה: עַל מָה וְלָמָּה נִגְזַר עָלֵינוּ לָשֵׂאת אֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ?

מַה יַּעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ? - יַקְצֶה אוּלַם עֲנָק, יִקְרָא אֵלָיו יְהוּדִי אַחַר יְהוּדִי וְיֹאמַר לוֹ: "הָנַח אֶת צְרוֹרְךָ וּפְתַח אוֹתוֹ". פּוֹתֵחַ הַיְּהוּדִי אֶת צְרוֹרוֹ וְיוֹצֵא, וְאַחֵר בָּא בִּמְקוֹמוֹ. הַחֶדֶר מִתְמַלֵּא בִּצְרוֹרוֹת, וְאָז חוֹזֵר הַתַּהֲלִיךְ עַל עַצְמוֹ. הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ קוֹרֵא לִיהוּדִי אַחַר יְהוּדִי, וְאוֹמֵר לוֹ: "בְּחַר לְךָ צְרוֹר". סוֹקֵר הַיְּהוּדִי אֶת כָּל הַצְּרוֹרוֹת - רוֹאֶה אֶת הַצָּרוֹת וְהַמּוּעָקוֹת, צָרוֹת הָעֲנִיִּים וְהָעֲשִׁירִים, הַחוֹלִים וְהַבְּרִיאִים, הָעוֹבְדִים וְהַמֻּבְטָלִים - וּבוֹחֵר בִּצְרוֹרוֹ הַיָּשָׁן וְהַמֻּכָּר...

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: יְהוּדִי עָנִי, קְשֵׁה-יוֹם וּמְדֻכָּא בְּצָרוֹת, בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִפְנֵי רַבּוֹ הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זצ"ל, וּלְהַסִּיחַ אֶת לִבּוֹ. הִמְתִּין בַּתּוֹר, וְהַתּוֹר לֹא הִתְקַדֵּם: עָשִׁיר אֶחָד נִכְנַס וְהִתְמַהְמֵהַּ זְמַן רַב. קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל הֶעָנִי, וְהָעִכּוּב זָרָה מֶלַח עַל פְּצָעָיו. כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה יָצָא הֶעָשִׁיר הַנִּכְבָּד, וְהֶעָנִי נִכְנַס. הוֹשִׁיט אֶת הַפִּתְקָה וְתִנָּה אֶת צָרוֹתָיו. שָׁמַע הָרַבִּי וּבֵרְכוֹ בְּלֵב נִרְגָּשׁ.

"זֶהוּ?" - שָׁאַל הֶעָנִי.

תָּמַהּ הָרַבִּי: "וּמָה עוֹד רְצוֹנְךָ?".

אָמַר: "לְפָנַי הָיָה כָּאן עָשִׁיר וְיָשַׁב מַחֲצִית הַשָּׁעָה, וְאִלּוּ אֲנִי מְסַיֵּם עִנְיָנַי בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת?! הַאִם גַּם לְכָאן חָדְרָה הָאַפְלָיָה וְחִלְחֵל מַשּׂוֹא הַפָּנִים?! מַדּוּעַ לֹא יְשׂוֹחַח עִמִּי הָרַבִּי כְּפִי שֶׁשּׂוֹחַח עִמּוֹ?!".

אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ. "הֲלֹא תָּבִין", עֲנָהוּ הָרַבִּי, "אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן כְּדֵי לַעֲזֹר לִיהוּדִים שְׁבוּרֵי לֵב בְּעֵצָה אוֹ בִּבְרָכָה. אִתְּךָ וְעִם שֶׁכְּמוֹתְךָ - אֵין לִי בְּעָיָה. אַתָּה בָּא לְפָנַי, וּמִיָּד יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מְצוּקָתְךָ וּבַמֶּה עָלַי לְבָרֶכְךָ, כֵּיצַד יָכוֹל אֲנִי לְעָזְרְךָ. אֲבָל כְּשֶׁאוֹתוֹ עָשִׁיר מַגִּיעַ, הֲרֵי "כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם", מְדֻשַּׁן-עֹנֶג הוּא, אָמִיד וּמַצְלִיחַ, אֵינוֹ חָסֵר מְאוּמָה... מַתְחִיל אֲנִי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ, קוֹלֵף שִׁכְבָה אַחַר שִׁכְבָה מִזְּחִיחוּת הַדַּעַת וְשִׁכְרוֹן הַמַּעֲמָד, עַד שֶׁחוֹשֵׂף אֲנִי כַּמָּה אֻמְלָל הוּא בְּחַיָּיו, כַּמָּה זָקוּק הוּא לְרַחֲמִים וּלְחֶמְלָה, לְעִידוּד וְלִבְרָכָה! הֲלֹא תָּבִין, כִּי תַּהֲלִיךְ זֶה אוֹרֵךְ יוֹתֵר זְמַן"...

הַכְּלָל: אֵין לְהִתְקַנֵּא בְּאָדָם. "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ" וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הֵן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם "שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי" - נִתֵּן הוֹדָיָה עַל חֶלְקֵנוּ וְנִשְׂמַח בּוֹ!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)