Otzarot-Article

"כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם (מג-י) חוֹבָה מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם לִהְיוֹת אִישׁ חֶסֶד בְּבֵיתוֹ, עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִיל לִגְמֹל חֶסֶד עִם אֲנָשִׁים בַּחוּץ. אִי אֶפְשָׁר לְנַהֵל פְּעִילוּת עֲנֵפָה שֶׁל חֶסֶד מִחוּץ לַבַּיִת, כַּאֲשֶׁר הֲלִיכוֹת הַבַּיִת עַצְמוֹ מִתְנַהֲלוֹת בַּדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה.

בָּחוּר צָעִיר, בֵּן לְאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּפֹאָרוֹת בִּבְנֵי בְּרַק, שִׁבַּח אֶת אָבִיו, אִישׁ חֶסֶד נוֹדָע, עַל מַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁגָּמַל עִמּוֹ. וְהוֹכִיחַ לוֹ בְּכָךְ, שֶׁהַחֶסֶד עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מַעֲיָנָיו לֹא רַק בַּחוּץ אֶלָּא גַּם כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בַּבֵּן שֶׁהוּא עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד, לִקְרַאת שַׁבָּת - סִפֵּר הַבָּחוּר - נָסַעְנוּ לְפֶתַח תִּקְוָה כְּדֵי לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמִּתְגּוֹרְרִים שָׁם. הֶעֱמַסְנוּ הַכֹּל עַל הָרֶכֶב הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְיָצָאנוּ. רַק כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְבֵיתָם שֶׁל הַקְּרוֹבִים, הִתְבָּרֵר לִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת כּוֹבָעִי בְּבֵיתִי. לַמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ אֲנִי בַּמִּשְׁפָּחָה כְּמִי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ חֲשׁוּבִים לוֹ, לֹא הֵעַזְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵאַבָּא שֶׁיַּחְזֹר מִפֶּתַח תִּקְוָה לִבְנֵי בְּרַק עַל מְנַת לְהָבִיא אֶת כּוֹבָעִי.

וְהִנֵּה, לְאַחַר שֶׁהֶעֱלִינוּ אֶת הַמִּזְוָדוֹת לְבֵיתָם שֶׁל הַקְּרוֹבִים, פָּנָה אֵלַי אַבָּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְאָמַר לִי בִּמְאוֹר פָּנִים שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְתָאֲרוֹ בְּמִלִּים: "הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אֶת טִבְעֲךָ, וְיוֹדְעֵנִי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ בְּנוֹחַ בְּלִי הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ. הֲתִּרְצֶה שֶׁאֶחְזֹר הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהָבִיא אֶת כּוֹבָעֲךָ?"

נִדְהַמְתִּי וְאַף נִסִּיתִי לְהָנִיאוֹ מִכָּךְ. אֲבָל הוּא הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ וְאַף צִטֵּט לִי אֶת הַפָּסוּק "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם"...

הָיְתָה זוֹ הַקְרָבָה גְּדוֹלָה מִצַּד אָבִי שֶׁיִּחְיֶה. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ כִּמְעַט וְלֹא יוֹצֵאת לְשַׁבָּתוֹת. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּבֵיתֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר כְּבָר יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל קְרוֹבִים, הֲרֵי שֶׁחֲבָל עַל כָּל רֶגַע... וְהָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם, כְּיָדוּעַ, הַיָּפִים בְּיוֹתֵר...

וְלַמְרוֹת זֹאת, לֹא חָשַׁב אַבָּא פַּעֲמַיִם וְהִצִּיעַ לִי לַחְזֹר עִמּוֹ הַבַּיְתָה. מִיָּד לְאַחַר שֶׁהִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת הַסְכָּמָה, חָזַרְנוּ לָרֶכֶב וְנָסַעְנוּ לִבְנֵי בְּרַק.

וְעַל מַה דִּבֵּר אִתִּי אַבָּא בַּדֶּרֶךְ? לֹא קָשֶׁה לְנַחֵשׁ... הוּא נִצֵּל אֶת הַזְּמַן וְנָתַן לִי שִׂיחָה שְׁלֵמָה עַל עִנְיַן הַחֶסֶד, בְּאוֹמְרוֹ שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹנֶה אָדָם בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת שֶׁאֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל וְהָאֲמִתִּי עוֹשִׂים בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה.

"לְמַד נָא מִמֶּנִּי, בְּנִי יַקִּירִי, כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג עִם יְלָדִים, וְגַם כְּשֶׁתִּהְיֶה אַתָּה, בְּעֶזְרַת ה', אָב לִילָדִים, הִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם חֶסֶד", אָמַר לִי אַבָּא. וְהֶאֱרִיךְ לְהַסְבִּיר, שֶׁהַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִם בְּנֵי הַבַּיִת נֶחְשָׁב מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת כְּחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. שֶׁכֵּן בְּנִגּוּד לְחֶסֶד הַנַּעֲשֶׂה מִחוּץ לַבַּיִת, שָׁם יוֹדְעִים הָאֲנָשִׁים - לִפְעָמִים - לְהַעֲרִיךְ וּלְהוֹקִיר אֶת הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִמָּהֶם, וְאַף מַחְזִירִים חֶסֶד תְּמוּרַת חֶסֶד, הֲרֵי שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֵינָם מַעֲרִיכִים זֹאת. כִּי זֶה נִרְאֶה לָהֶם טִבְעִי שֶׁהָאַבָּא צָרִיךְ לְהִתְחַסֵּד עִמָּהֶם. וְלָכֵן - דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, הוּא-הוּא הַחֶסֶד הָאֲמִתִּי.

מִתּוֹךְ הַשִּׂיחָה הַנְּעִימָה הַזּוֹ, הִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה.

רַק כַּאֲשֶׁר פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאִם אָדָם גּוֹמֵל חֶסֶד בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְגוֹמֵל גַּם אִתּוֹ חֶסֶד גָּדוֹל. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה, נָדַף מֵהַדִּירָה רֵיחַ חָרִיף שֶׁל גָּז. הִתְבָּרֵר, שֶׁאִמִּי שֶׁתִּחְיֶה שָׁכְחָה לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ תַּחַת הַסִּיר, שֶׁבּוֹ בֻּשְּׁלוּ כַּמָּה בֵּיצִים... הַמַּיִם הִתְאַיְּדוּ, הַבֵּיצִים וְהַסִּיר נִשְׂרְפוּ לַחֲלוּטִין, הָאֵשׁ כָּבְתָה וְהַגָּז דָּלַף וְהִתְפַּשֵּׁט בַּדִּירָה...

לֹא קָשֶׁה לְתָאֵר מֶה הָיָה קוֹרֶה, אִלּוּ לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַכּוֹבַע. לְבַד מֵהַדֻּגְמָא הָאִישִׁית שֶׁלָּקַחְתִּי מֵאַבָּא בְּעִנְיַן הַחֶסֶד, יָדַעְתִּי עַכְשָׁו שֶׁמִּמִּצְוָה לֹא מַפְסִידִים. לְעוֹלָם. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	בהר - בחקותי תשס"ז
	מי זכאי להעזר בזכות אבות
	"כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם (מג-י) חוֹבָה מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם לִהְיוֹת אִישׁ חֶסֶד בְּבֵיתוֹ, עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִיל לִגְמֹל חֶסֶד עִם אֲנָשִׁים בַּחוּץ "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם (מג-י) חוֹבָה מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם לִהְיוֹת אִישׁ חֶסֶד בְּבֵיתוֹ, עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִיל לִגְמֹל חֶסֶד עִם אֲנָשִׁים בַּחוּץ. אִי אֶפְשָׁר לְנַהֵל פְּעִילוּת עֲנֵפָה שֶׁל חֶסֶד מִחוּץ לַבַּיִת, כַּאֲשֶׁר הֲלִיכוֹת הַבַּיִת עַצְמוֹ מִתְנַהֲלוֹת בַּדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה. בָּחוּר צָעִיר, בֵּן לְאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּפֹאָרוֹת בִּבְנֵי בְּרַק, שִׁבַּח אֶת אָבִיו, אִישׁ חֶסֶד נוֹדָע, עַל מַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁגָּמַל עִמּוֹ. וְהוֹכִיחַ לוֹ בְּכָךְ, שֶׁהַחֶסֶד עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מַעֲיָנָיו לֹא רַק בַּחוּץ אֶלָּא גַּם כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בַּבֵּן שֶׁהוּא עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד, לִקְרַאת שַׁבָּת - סִפֵּר הַבָּחוּר - נָסַעְנוּ לְפֶתַח תִּקְוָה כְּדֵי לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמִּתְגּוֹרְרִים שָׁם. הֶעֱמַסְנוּ הַכֹּל עַל הָרֶכֶב הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְיָצָאנוּ. רַק כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְבֵיתָם שֶׁל הַקְּרוֹבִים, הִתְבָּרֵר לִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת כּוֹבָעִי בְּבֵיתִי. לַמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ אֲנִי בַּמִּשְׁפָּחָה כְּמִי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ חֲשׁוּבִים לוֹ, לֹא הֵעַזְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵאַבָּא שֶׁיַּחְזֹר מִפֶּתַח תִּקְוָה לִבְנֵי בְּרַק עַל מְנַת לְהָבִיא אֶת כּוֹבָעִי. וְהִנֵּה, לְאַחַר שֶׁהֶעֱלִינוּ אֶת הַמִּזְוָדוֹת לְבֵיתָם שֶׁל הַקְּרוֹבִים, פָּנָה אֵלַי אַבָּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְאָמַר לִי בִּמְאוֹר פָּנִים שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְתָאֲרוֹ בְּמִלִּים: "הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אֶת טִבְעֲךָ, וְיוֹדְעֵנִי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ בְּנוֹחַ בְּלִי הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ. הֲתִּרְצֶה שֶׁאֶחְזֹר הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהָבִיא אֶת כּוֹבָעֲךָ?" נִדְהַמְתִּי וְאַף נִסִּיתִי לְהָנִיאוֹ מִכָּךְ. אֲבָל הוּא הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ וְאַף צִטֵּט לִי אֶת הַפָּסוּק "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם"... הָיְתָה זוֹ הַקְרָבָה גְּדוֹלָה מִצַּד אָבִי שֶׁיִּחְיֶה. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ כִּמְעַט וְלֹא יוֹצֵאת לְשַׁבָּתוֹת. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּבֵיתֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר כְּבָר יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל קְרוֹבִים, הֲרֵי שֶׁחֲבָל עַל כָּל רֶגַע... וְהָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם, כְּיָדוּעַ, הַיָּפִים בְּיוֹתֵר... וְלַמְרוֹת זֹאת, לֹא חָשַׁב אַבָּא פַּעֲמַיִם וְהִצִּיעַ לִי לַחְזֹר עִמּוֹ הַבַּיְתָה. מִיָּד לְאַחַר שֶׁהִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת הַסְכָּמָה, חָזַרְנוּ לָרֶכֶב וְנָסַעְנוּ לִבְנֵי בְּרַק. וְעַל מַה דִּבֵּר אִתִּי אַבָּא בַּדֶּרֶךְ? לֹא קָשֶׁה לְנַחֵשׁ... הוּא נִצֵּל אֶת הַזְּמַן וְנָתַן לִי שִׂיחָה שְׁלֵמָה עַל עִנְיַן הַחֶסֶד, בְּאוֹמְרוֹ שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹנֶה אָדָם בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת שֶׁאֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל וְהָאֲמִתִּי עוֹשִׂים בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה. "לְמַד נָא מִמֶּנִּי, בְּנִי יַקִּירִי, כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג עִם יְלָדִים, וְגַם כְּשֶׁתִּהְיֶה אַתָּה, בְּעֶזְרַת ה', אָב לִילָדִים, הִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם חֶסֶד", אָמַר לִי אַבָּא. וְהֶאֱרִיךְ לְהַסְבִּיר, שֶׁהַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִם בְּנֵי הַבַּיִת נֶחְשָׁב מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת כְּחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. שֶׁכֵּן בְּנִגּוּד לְחֶסֶד הַנַּעֲשֶׂה מִחוּץ לַבַּיִת, שָׁם יוֹדְעִים הָאֲנָשִׁים - לִפְעָמִים - לְהַעֲרִיךְ וּלְהוֹקִיר אֶת הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִמָּהֶם, וְאַף מַחְזִירִים חֶסֶד תְּמוּרַת חֶסֶד, הֲרֵי שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֵינָם מַעֲרִיכִים זֹאת. כִּי זֶה נִרְאֶה לָהֶם טִבְעִי שֶׁהָאַבָּא צָרִיךְ לְהִתְחַסֵּד עִמָּהֶם. וְלָכֵן - דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, הוּא-הוּא הַחֶסֶד הָאֲמִתִּי. מִתּוֹךְ הַשִּׂיחָה הַנְּעִימָה הַזּוֹ, הִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה. רַק כַּאֲשֶׁר פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאִם אָדָם גּוֹמֵל חֶסֶד בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְגוֹמֵל גַּם אִתּוֹ חֶסֶד גָּדוֹל. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה, נָדַף מֵהַדִּירָה רֵיחַ חָרִיף שֶׁל גָּז. הִתְבָּרֵר, שֶׁאִמִּי שֶׁתִּחְיֶה שָׁכְחָה לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ תַּחַת הַסִּיר, שֶׁבּוֹ בֻּשְּׁלוּ כַּמָּה בֵּיצִים... הַמַּיִם הִתְאַיְּדוּ, הַבֵּיצִים וְהַסִּיר נִשְׂרְפוּ לַחֲלוּטִין, הָאֵשׁ כָּבְתָה וְהַגָּז דָּלַף וְהִתְפַּשֵּׁט בַּדִּירָה... לֹא קָשֶׁה לְתָאֵר מֶה הָיָה קוֹרֶה, אִלּוּ לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַכּוֹבַע. לְבַד מֵהַדֻּגְמָא הָאִישִׁית שֶׁלָּקַחְתִּי מֵאַבָּא בְּעִנְיַן הַחֶסֶד, יָדַעְתִּי עַכְשָׁו שֶׁמִּמִּצְוָה לֹא מַפְסִידִים. לְעוֹלָם. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)