"וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (יד-א) אַרְבָּעִים יוֹם תָּרוּ הַמְּרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ, וְהוֹצִיאוּ דִּבָּתָהּ רָעָה. כְּשֶׁנָּמַס לֵב הָעָם וּפָרְצוּ בִּבְכִי, "בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם", נֶעֶנְשׁוּ בְּחֹמֶר הַדִּין. שָׁנָה בַּמִּדְבָּר עַל כָּל יוֹם שֶׁל הֲלִיכָה. יֵשׁ כָּאן מֵמַד - אַף כִּי מַבְהִיל בְּחֻמְרָתוֹ - שֶׁל "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה".

אֶלָּא שֶׁכָּאן יֵשׁ לִתְמֹהַּ: הֲלֹא עָנְשָׁם הָיָה עַל שֶׁהֶאֱמִינוּ לַדִּבָּה וְקִבְּלוּ לָשׁוֹן הָרָע שֶׁבְּפִי הַמְּרַגְּלִים, וְכַמָּה זְמַן אָרְכָה הַרְצָאַת הַמְּרַגְּלִים, חֲצִי שָׁעָה, שָׁעָה? מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶעֶנְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל יוֹם שֶׁהַמְּרַגְּלִים הָלְכוּ?! וְהַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: נָכוֹן הוּא שֶׁהַמְּרַגְּלִים הִרְצוּ שָׁעָה בִּלְבַד, אֲבָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תִּמְצְתוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל הֲלִיכָה, רְשָׁמִים שֶׁל כָּל הַתְּקוּפָה. וְאִם שָׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִטּוּ לֵב וְאֹזֶן לְשָׁעָה זוֹ, שֶׁמְּקֻפָּלִים בָּהּ אַרְבָּעִים יוֹם, הֲרֵי יִשְּׂאוּ עֹנֶשׁ שֶׁל אַרְבָּעִים יוֹם.  וּמֵעַתָּה, הֲרֵי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה: כָּל הַבָּאִים לְשִׁעוּר תּוֹרָה, הֲיֵשׁ לָהֶם מֻשָּׂג כַּמָּה טָרַח הָרַב עַל שִׁעוּר זֶה?! כַּמָּה עָמַל בּוֹ, כַּמָּה יָגַע?! כַּמָּה פְּעָמִים לָמַד אֶת הַגְּמָרָא עַד שֶׁתִּהְיֶה רְהוּטָה בְּפִיו; עִיֵּן בָּרִאשׁוֹנִים וּבָאַחֲרוֹנִים עַד לִפְסַק הַהֲלָכָה, בָּרַר נָפָה אַחַר נָפָה מַה לּוֹמַר וְאֵיךְ לוֹמַר, עַד שֶׁנִּסַּח הַשִּׁעוּר בַּצּוּרָה הַבְּהִירָה וְהַקְּלִיטָה בְּיוֹתֵר?!  אִם כֵּן, דְּעוּ: אֵין סוֹף לִשְׂכַר מִלָּה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה, וְכַמָּה מִלִּים נֶאֱמָרוֹת בְּשָׁעָה.  אֲבָל הַשּׁוֹמְעִים מְקַבְּלִים שָׂכָר עַל כָּל הַשָּׁעוֹת שֶׁבָּהֶן הֵכִין הָרַב אֶת שִׁעוּרוֹ - כַּמָּה כְּדַאי לִנְהֹר לְשִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, מֶה עָצוּם וְרַב שְׂכָרָם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּע