בשלח
תשס"ז
 
  הגרגר והפנינה

 
  הַגָּאוֹן מִטְּשִׁיבִּין הוֹדִיעַ פַּעַם לְבַעַל מַאֲפִיַּת מַצּוֹת, שֶׁלְּמָחֳרַת הַיּוֹם הוּא מִתְכּוֹנֵן לְהַגִּיעַ לְבִקּוּר בַּמַּאֲפִיָּה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לִבְדֹּק אֶת סִדּוּרֵי הַכַּשְׁרוּת וְאֶת טִיב הַמַּצּוֹת

מַהוּ הַלַּיְלָה הַנִּפְלָא בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה, הַנִּשְׂגָּב בְּיוֹתֵר, הַמְּרוֹמָם וְהַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר? לֵיל הַסֵּדֶר. אֵיזֶהוּ הַלַּיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ רוֹמְמוּת רוּחַ, כֻּלּוֹ הַלֵּל וְהוֹדָיָה, הוֹד וְהָדָר, לִכּוּד מִשְׁפַּחְתִּי, שִׁירָה וְזִמְרָה? לֵיל הַסֵּדֶר. וּמָקוֹם מֶרְכָּזִי בּוֹ - לְצַד הַהַגָּדָה וְהַפִּיּוּטִים; לְצַד הַמַּצָּה וְאַרְבַּע הַכּוֹסוֹת; הַכַּרְפַּס, הַחֲרֹסֶת וְהַמַּעֲדַנִּים - לַמָּרוֹר. הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זצ"ל הָיָה אֶחָד מֵעֲנָקֵי הַמַּחְשָׁבָה בַּחֲסִידוּת. דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ עֲמֻקִּים וְנִשְׂגָּבִים, מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי תּוֹרַת הַקַּבָּלָה. מְעַטִּים יָרְדוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ. יוֹם אֶחָד, פָּנָה וְאָמַר לַחֲסִידָיו: "אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתִי - נִיחָא, מֵהַיּוֹם אַתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת"... וְסִפּוּרָיו הָיוּ לְשֵׁם דָּבָר. הִנֵּה אֶחָד מֵהֶם: פַּעַם יָצָא צֶמֶד רֵעִים לְמַסָּע בָּעוֹלָם, לָתוּר אֲרָצוֹת וְלִרְאוֹת נוֹפִים וּפְלָאוֹת. הָאֶחָד יְהוּדִי, וְהַשֵּׁנִי - גּוֹי. וִיהוּדִי, שֶׁמַּעְיָנָיו בִּ"רְאִיַּת עוֹלָם" וְהוּא בּוֹחֵר בְּנָכְרִי כְּחָבֵר לַמַּסָּע, נִתָּן לְשַׁעֵר מִדַּת יַהֲדוּתוֹ וּדְבֵקוּתוֹ בַּמִּצְווֹת... עָבְרוּ מֵעִיר לְעִיר, מִמָּחוֹז לְמָחוֹז, מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, וְכַסְפָּם אָזַל. הִשְׂכִּירוּ עַצְמָם לַעֲבוֹדוֹת מִזְדַּמְּנוֹת, חָיוּ מִן הַיָּד אֶל הַפֶּה וְהִמְשִׁיכוּ בְּמַסָּעָם. הִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת, עָבְרוּ בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים - וְרֵיחַ נִפְלָא עָלָה בְּאַפָּם. נִיחוֹחַ מַצּוֹת נֶאֱפוֹת, נִיחוֹחַ בָּשָׂר מִתְבַּשֵּׁל, נִיחוֹחַ דָּגִים וּמִינֵי מַעֲדַנִּים... נִזְכַּר הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "הֵן עֶרֶב פֶּסַח הַיּוֹם! הֶאָח, כֵּיצַד פָּרַח הַדָּבָר מִזִּכְרוֹנִי? הַיּוֹם נֹאכַל סְעוּדָה כְּהִלְכָתָהּ!" "פֶּסַח?" - תָּמַהּ הַגּוֹי - "פֶּסַח זֶה, מַהוּ?" "חַג גָּדוֹל הוּא לָנוּ, הַיְּהוּדִים", הִסְבִּיר לוֹ הַיְּהוּדִי. "בְּלַיְלָה זֶה, מְסֻבִּין אָנוּ כִּבְנֵי מְלָכִים, אוֹכְלִים מַעֲדַנִּים וּמַצְהִירִים: כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל מִי שֶׁרָעֵב יָבוֹא וְיֹאכַל!" בָּרְקוּ עֵינֵי הַגּוֹי. מִזֶּה יָמִים רַבִּים לֹא בָּאָה אֶל פִּיהֶם סְעוּדָה כְּהִלְכָתָהּ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַיְּהוּדִי: "הִנְנִי וַאֲלַמֶּדְךָ מְעַט מִמִּנְהֲגֵי הַיְּהוּדִים בְּפֶסַח, וּבָעֶרֶב נִכָּנֵס יַחְדָּו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵין עָלֶיךָ אֶלָּא לְהַבִּיט בַּסִּדּוּר וּלְמַלְמֵל בִּשְׂפָתֶיךָ. תָּקוּם - כְּשֶׁכֻּלָּם יָקוּמוּ, תֵּשֵׁב - כְּשֶׁכֻּלָּם יֵשְׁבוּ. הַיְּהוּדִים רַחְמָנִים הֵם, וְיַזְמִינוּךָ כְּאוֹרֵחַ לְלֵיל הַסֵּדֶר". לִמֵּד אוֹתוֹ כֵּיצַד עוֹשִׂים "קִדּוּשׁ" וְנוֹטְלִים יָדַיִם, וְהִסְבִּיר לוֹ מַהִי "הֲסִבָּה עַל צַד שְׂמֹאל". בָּעֶרֶב נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הֶחָבֵר הַיְּהוּדִי פָּתַח אֶת הַסִּדּוּר לְפָנָיו וְלִפְנֵי חֲבֵרוֹ. קָמוּ כְּשֶׁכֻּלָּם עָמְדוּ, הִתְיַשְּׁבוּ כְּשֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ, וּבְסִיּוּם הַתְּפִלָּה הִזְמִין מִתְפַּלֵּל אֶחָד אֶת הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת אוֹרְחוֹ לְלֵיל הַסֵּדֶר, וְאָדָם אַחֵר הִזְמִין אֶת הַגּוֹי, בִּהְיוֹתוֹ בָּטוּחַ שֶׁגַּם הוּא יְהוּדִי. הַגּוֹי, שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו אֶל הַסְּעוּדָה הַדְּשֵׁנָה, לֹא אָכַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. מַה שָּׂמַח אֵפוֹא כְּשֶׁהַתְּפִלָּה הִסְתַּיְּמָה, וְהָלַךְ עִם מְאָרְחוֹ בְּלֵב מִתְרוֹנֵן מִשִּׂמְחָה. בַּתְּחִלָּה שָׁתוּ כּוֹס יַיִן. זָכַר שֶׁזֶּהוּ הַ"קִּדּוּשׁ" שֶׁלִּמְּדוּהוּ. לְאַחֲרָיו נָטְלוּ יָדַיִם, אֲבָל בִּמְקוֹם סְעוּדָה הוֹשִׁיטוּ לוֹ קַמְצוּץ פֶּטְרוֹזִילְיָה טָבוּל בְּחֹמֶץ. אָכַל וְהִמְתִּין... וְאָז הִתְחִילוּ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה בְּקוֹל מִתְרוֹנֵן, וּקְרָבָיו הִתְרוֹנְנוּ בְּהֶמְיַת רָעָב... הַיְּלָדִים שָׁרוּ "מַה נִּשְׁתַּנָּה", הַכֹּל אָמְרוּ "עֲבָדִים הָיִינוּ", שָׁרוּ "וְהִיא שֶׁעָמְדָה", אָמְרוּ וְאָמְרוּ וְאָמְרוּ... סַבְלָנוּתוֹ עָמְדָה לִפְקֹעַ, אֲבָל מַה בְּיָדָיו לַעֲשׂוֹת? כְּלוּם יָקוּם וְיֵצֵא?! לְאָן? אֶל הַחֹשֶׁךְ, אֶל הָרְחוֹב? שָׁם בְּוַדַּאי יִשָּׁאֵר רָעֵב... הִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וְהִתְחַזָּה כְּאוֹמֵר יַחַד עִם כֻּלָּם. סוֹף-סוֹף הִגִּיעַ הָרֶגַע הַמְּיֻחָל. הֵרִימוּ אֶת הַכּוֹסוֹת, הִמְשִׁיכוּ לוֹמַר מַשֶּׁהוּ וְשָׁתוּ אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה בַּהֲסִבָּה. נָטְלוּ יָדַיִם בַּשֵּׁנִית וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מִין מַאֲפֶה דַּקִּיק וְנֻקְשֶׁה, חֲתִיכַת מַצָּה... כָּסַס אוֹתָהּ בְּשִׁנָּיו וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: "אֶעֱבֹר גַּם אֶת זֶה... הִנֵּה מַגִּיעַ תּוֹר הַמַּעֲדַנִּים. עוֹד מְעַט יָבוֹא הַפִּצּוּי עַל סִבְלִי הָרַב, עַל הַצִּפִּיָּה הַמְּמֻשֶּׁכֶת!"... וְאָז הִגִּישׁוּ לוֹ מְלֹא הַכַּף יֶרֶק לָבָן מְגוֹרָר. נְטָלוֹ בִּרְעַבְתָּנוּת וּמִלֵּא בּוֹ אֶת פִּיו, וְחָשׁ כֵּיצַד נְשִׁימָתוֹ מִשְׁתַּנֶּקֶת וּגְרוֹנוֹ לוֹהֵט. דְּמָעוֹת הֵצִיפוּ אֶת עֵינָיו. הָיְתָה זוֹ חֲזֶרֶת חֲרִיפָה - "מָרוֹר". זֶה כְּבָר עָבַר כָּל גְּבוּל. מִיָּד פָּלַט הַכֹּל, קָם מִתְנוֹדֵד וְצָעַק: "יְהוּדִים אֲרוּרִים! לְאַחַר כָּל עִנְיְנֵי הַסֵּדֶר עוֹד מַלְעִיטִים אַתֶּם אֶת אוֹרְחֵיכֶם בְּמַאֲכָלִים כֹּה מָרִים..." קִלֵּל וְגִדֵּף וְיָצָא אֶת הַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת, לְנֹכַח עֵינֵיהֶם הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁל הַמְּסֻבִּים. פָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָשׁוּךְ וְהִמְתִּין לַחֲבֵרוֹ, לִקְבֹּל לְפָנָיו וּלְהוֹכִיחוֹ עַל עֲצָתוֹ הָרָעָה. הֶחָבֵר הִגִּיעַ לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה, שָׂבֵעַ וּמְדֻשַּׁן עֹנֶג מֵהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ הַגּוֹי כֵּיצַד עָבַר עָלָיו לֵיל הַסֵּדֶר. "כֵּיצַד עָבַר, הֲמֵעֵז אַתָּה לִשְׁאֹל?! הֲלֹא בְּעַצְמְךָ חָוִיתָ! הִשְׂבִּיעוּנִי בִּמְרוֹרִים, הִרְווּנִי לַעֲנָה! שָׁעָה שְׁלֵמָה אוֹמְרִים וְאוֹמְרִים, וּלְבַסּוֹף גּוֹדְשִׁים אוֹתְךָ מָרוֹר! קַמְתִּי וְעָזַבְתִּי בִּטְרִיקַת דֶּלֶת..." נָד לוֹ הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "אִי לְךָ, שַׁטְיָא! כָּל זֹאת עָבַרְתָּ, וּכְשֶׁהִגִּיעָה הָאֲרוּחָה הַמַּשְׂבִּיעָה - נָטַשְׁתָּ?! לוּ הָיִיתָ סַבְלָן יוֹתֵר, לוּ הִמְתַּנְתָּ עוֹד רֶגַע קָט, הָיוּ מַגִּיעִים כָּל הַמַּעֲדַנִּים וְהָיוּ מְפַצִּים אוֹתְךָ בְּמַאֲכָלִים עֲרֵבִים!" כָּךְ הַדָּבָר בְּכָל הִתְעַלּוּת, אָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב. וְהַמְּדֻבָּר בְּרָמוֹת שׁוֹנוֹת וּבִדְרָגוֹת שׁוֹנוֹת: הַנַּעַר, בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה בַּיְּשִׁיבָה; הָאַבְרֵךְ, בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה בְּכוֹלֵל הָאַבְרֵכִים. הַכֹּל חוֹוִים קְשָׁיִים וּמַשְׁבְּרִים, וְרַבִּים אָכֵן נִשְׁבָּרִים, מִתְכַּנְּסִים בְּעַצְמָם, אַף נוֹטְשִׁים. מַדּוּעַ? הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה טִיקוֹצִ'ינְסְקִי זצ"ל עָמַד עַל הַסּוֹד: חָשׁ הָאָדָם בַּקֹּשִׁי וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּמָּשֵׁךְ לָנֶצַח, לָעַד. אֵין בְּכֹחוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמַּחְשָׁבָה, וּבְצֶדֶק. מִי מוּכָן לְהָסֵב לַאֲרוּחָה שֶׁכֻּלָּהּ מָרוֹר?! אַךְ אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא הַפְּתִיחָה - וּלְאַחֲרֶיהָ יָבוֹאוּ הַ"כּוֹרֵךְ" הַמְּרֻכָּךְ וְהַ"שֻּׁלְחָן עוֹרֵךְ", אֲזַי הָיָה עוֹבֵר קֹשִׁי זְמַנִּי זֶה בְּשִׂמְחָה, וּמַגִּיעַ לָאֲרוּחָה הַדְּשֵׁנָה! וְכָךְ הַדָּבָר גַּם בַּהִתְקָרְבוּת לַיַּהֲדוּת. בַּתְּחִלָּה "אוֹמְרִים וְאוֹמְרִים", שׁוֹמְעִים הַרְצָאוֹת, חוֹוִים אֶת הַסֶּמִינָר, מִתְבַּשְּׂמִים מִ"כּוֹס יַיִן" אַחַת וּשְׁנִיָּה, מִשַּׁבָּת נַעֲלָה אוֹ מִתְּפִלּוֹת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים. וְאָז מְבַקֵּשׁ הָאָדָם לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לְהִכָּנֵס אֶל "הַסְּעוּדָה". וּלְפֶתַע - מָרוֹר... קָשָׁה הִיא הַהַתְחָלָה. "כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת", אוֹמְרִים חֲזַ"ל. בָּא מַשְׁבֵּר, מַצַּב רוּחַ קוֹדֵר וּנְסִיגָה. אִם יָקוּם עַתָּה וְ"יִשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים", דּוֹמֶה יִהְיֶה לְאוֹתוֹ נָכְרִי. יַאֲרִיךְ אַף, יִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וְאָז תָּבוֹא "סְעוּדַת הַחַג". כָּל הָעֹנֶג, הָאוֹר וְהַזֹּהַר, הַשַּׁלְוָה וְהַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית הָעִלָּאִית! )מַעְיַן הַמּוֹעֵד(

 
Main Page Main Page Download This Article