Otzarot-Article

"וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ קַר, קַר מְאֹד, מְצַמְרֵר. קָם חָבֵר וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה: הֵבִיא מֵחָם עֲנָק, כּוֹסוֹת, כַּפִּיּוֹת, תֵּה, קָפֶה, קָקָאוֹ, סֻכָּר וְסֻכְּרָזִית. יָפֶה מְאֹד מִצִּדּוֹ, אֲבָל אֵין זֶה הַכֹּל. מִידֵי שָׁעָה הוּא קָם וְעוֹרֵךְ סֶבֶב בַּמִּשְׂרָד. נוֹטֵל אֶת כָּל הַכּוֹסוֹת, רוֹחֵץ אוֹתָן וּמוֹזֵג. לְזֶה תֵּה, לְזֶה קָפֶה. יוֹדֵעַ מִי שׁוֹתֶה עִם סֻכָּר, מִי אוֹהֵב עִם הַרְבֵּה חָלָב...

בַּקַּיִץ הָיָה אֶצְלֵנוּ חַם בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה. הָבִיל, מַמָּשׁ מַחֲנִיק. בְּכָל בֹּקֶר הָיָה מַגִּיעַ חֲבֵרֵנוּ עִם צֵידָנִית שׁוֹמֶרֶת קֹר, מְלֵאָה בְּפַחִיּוֹת-שְׁתִיָּה. קוֹלָה, אוֹרַנְג', דָּיֶאט... עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, בְּחִנָּם.

מְרִימִים גַּבָּה? נָכוֹן, חָבֵר כָּזֶה נָדִיר לִמְצֹא. אֲבָל נָנִיחַ שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד כָּזֶה, מַה נֹּאמַר עָלָיו? צַדִּיק, גּוֹמֵל חֶסֶד מֵאֵין כְּמוֹתוֹ. בְּלֹא סָפֵק.

וּבְכֵן, גּוֹמֵל חֶסֶד - וַדַּאי. אֲבָל מֵאֵין כְּמוֹתוֹ - לֹא. יֵשׁ כְּמוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! יֵשׁ גּוֹמֵל חֶסֶד רַב יוֹתֵר, גָּדוֹל וְחָשׁוּב יוֹתֵר.

מִי? הַדְּבָרִים כְּתוּבִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּפָסוּק מְפֹרָשׁ, בְּבִרְכָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִיהוּדָה: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב". הַגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת קיא:) מְפָרֶשֶׁת פָּסוּק זֶה, וּמְעִידָה שֶׁזֶּהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: "אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָאֵר לָנוּ בְּעֵינֶיךָ, וְזֶה טוֹב לָנוּ יוֹתֵר מִיַּיִן. הַרְאֵה לָנוּ שִׁנֶּיךָ (בְּחִיּוּךְ רָחָב), וְזֶה טוֹב לָנוּ מֵחָלָב. וַהֲרֵי זֶה כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לַקִּישׁ, שֶׁאָמַר: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ (הַמְּחַיֵּךְ אֵלָיו) יוֹתֵר מִמַּשְׁקֶהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְבֶן שִׁנַּיִם - מֵחָלָב".

כָּתוּב כָּאן שֶׁחִיּוּךְ - כֵּן, חִיּוּךְ! - מֵשִׁיב נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִכּוֹס חָלָב צוֹנֵן בַּקַּיִץ, מְחַמֵּם יוֹתֵר מִגְּבִיעַ יַיִן בַּחֹרֶף!

אִם הָיָה לָנוּ מֻשָּׂג אֵיזוֹ הַשְׁפָּעָה יֵשׁ לְמִלָּה אַחַת הַיּוֹצֵאת מִפִּינוּ, לְחִיּוּךְ אֶחָד הַנִּרְאֶה עַל פָּנֵינוּ, הָיִינוּ מַעֲנִיקִים לְאֵרוּעֵי הַחַיִּים הִתְיַחֲסוּת שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין.

סִפֵּר אַחַד הָאַבְרֵכִים בְּרָמַת אֶלְחָנָן, שֶׁבֹּקֶר אֶחָד, לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הָרַבָּנִים הַיְּדוּעִים בִּבְנֵי בְּרַק, הַמִּתְעַסֵּק בְּעִנְיְנֵי שְׁלוֹם בַּיִת, וְאוֹמֵר לוֹ: "יִישַׁר כֹּחַ גָּדוֹל מַגִּיעַ לְךָ עַל הַצְלָחָתְךָ לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בְּבַיִת פְּלוֹנִי. מַה שֶּׁאֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב, לַמְרוֹת הַנִּסָּיוֹן שֶׁהִצְטַבֵּר אֶצְלִי וְהַהִתְמַחוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה, עָשִׂיתָ אַתָּה בְּמִלָּה אַחַת".

הָאַבְרֵךְ הָיָה בָּטוּחַ בְּכָל מְאַת הָאֲחוּזִים, שֶׁהָרַב טָעָה בַּכְּתֹבֶת וְנִגַּשׁ אֶל הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן.

"הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁבָחִים הַלָּלוּ, אוּלָם צַר לִי לְהוֹדִיעַ, שֶׁאֵין לִי כָּל מֻשָּׂג עַל מָה הָרַב מְדַבֵּר. מֵעוֹדִי לֹא הִתְעַסַּקְתִּי בְּהַשְׁכָּנַת שְׁלוֹם בַּיִת, בְּוַדַּאי לֹא בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן. וּבָרוּר לִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן טָעוּת בַּכְּתֹבֶת".

אֲבָל הָרַב בְּשֶׁלּוֹ, נִשְׁאַר עַל עָמְדּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ לִדְבֹּק בְּגִרְסָתוֹ, שֶׁרַק בִּזְכוּת הָאַבְרֵךְ חָזַר הַשָּׁלוֹם אֶל הַבַּיִת לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה מְאֹד שֶׁל מְרִיבוֹת וּתְכָכִים.

"בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ מֶה הָיָה, וְתֵדַע אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּשָּׁמַיִם - בִּזְכוּת מִלָּה אַחַת שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ", הִסְבִּיר לְבַסּוֹף הָרַב.

"נָכוֹן שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה יָמִים" - שָׁאַל הָרַב - "נִתְקַלְתָּ בְּבֶן יְשִׁיבָה שֶׁשָּׁקַד עַל תַּלְמוּדוֹ בְּהֵיכַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּהַתְמָדָה רַבָּה. וְאַתָּה לֹא הִתְעַצַּלְתָּ אֶלָּא בָּאתָ לְאָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר וְטָפַחְתָּ לוֹ עַל כְּתֵפָיו, תּוֹךְ כְּדֵי נְתִינַת מַחְמָאָה אִישִׁית בְּנֻסָּח 'אָה, אֵיזֶה בֵּן יֵשׁ לְךָ! אֵיזֶה מַתְמִיד! אַשְׁרֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁגִּדְּלוּ בֵּן שֶׁכָּזֶה"'.

שְׁנִיּוֹת אֲרֻכּוֹת לָקַח לָאַבְרֵךְ כְּדֵי 'לְהוֹדוֹת בָּאַשְׁמָה' וּלְהִזָּכֵר שֶׁאָכֵן עָשָׂה אֶת הַדְּבָרִים הַמְּיֻחָסִים לוֹ.

"וּבְכֵן, דַּע לְךָ, יְדִידִי, שֶׁהַמַּחְמָאָה הַקְּטַנָּה הַזּוֹ, שֶׁלֹּא לָקְחָה לְךָ יוֹתֵר מִכַּמָּה שְׁנִיּוֹת, הֶחְזִירָה אֶת הַשָּׁלוֹם הַמְּיֻחָל לְבֵיתוֹ שֶׁל אֲבִי-הַבֵּן, וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ לְכָךְ, זָכִיתָ לְקַיֵּם אֶת אַחַת הַמִּצְווֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה, הַשְׁכָּנַת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ", אָמַר הָרַב.

אוֹתוֹ רַב, שֶׁהִתְפַּרְסֵם כְּאַחַד הַמֻּמְחִים בְּעִנְיְנֵי שְׁלוֹם בַּיִת, הִסְבִּיר, שֶׁהַכְּלָל הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם אוֹר בָּעֵינַיִם - הוֹלֵךְ הָאוֹר הַזֶּה וּמִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. אָז תִּהְיֶה לוֹ גַּם הָאֶפְשָׁרוּת לְהָאִיר פָּנִים לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו, לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כָּרָאוּי, וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁאָכֵן בֵּיתוֹ הוּא הַמָּקוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת.

"זֶה מַה שֶּׁפָּעַלְתָּ בַּמַּחְמָאָה שֶׁאָמַרְתָּ בְּאָזְנָיו שֶׁל הָאַבָּא עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ", סִיֵּם הָרַב הַהוּא. "גַּם הוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מְצֻיָּן, אֲבָל כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת זֶה מֵאָדָם אַחֵר, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין לוֹ כָּל אִינְטֶרֶס מְיֻחָד לוֹמַר זֹאת, עָלוּ הַמְּנָיוֹת שֶׁלּוֹ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וּכְשֶׁחָזַר אַחַר כָּךְ הַבַּיְתָה הִבִּיט עַל רַעְיָתוֹ וְעַל כָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ, בְּאוֹר אַחֵר לַחֲלוּטִין. עַד שֶׁהָיָה לוֹ הָעֹז לָבוֹא וּלְהַכְרִיז: 'כָּל הַבְּעָיוֹת נִגְמְרוּ. אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לְחַיִּים רְגִילִים, כִּבְיָמִים כְּתִקּוּנָם'".

וְהַכֹּל בִּזְכוּת מִלָּה שֶׁהוֹצִיא הָאַבְרֵךְ, לְלֹא כַּוָּנָה. לֹא יֵאָמֵן.

וּבֶאֱמֶת, מָה אִכְפַּת לָנוּ לְפַרְגֵּן וּלְפַזֵּר שְׁבָחִים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, בִּמְיֻחָד אִם זֶה מַגִּיעַ, גַּם אִם לֹא מְדֻבָּר בִּבְעָיוֹת קְרִיטִיּוֹת כְּמוֹ שְׁלוֹם בַּיִת.

פְּעָמִים רַבּוֹת קוֹרֶה, וְזֶה קוֹרֶה לְכֻלָּנוּ, שֶׁאָדָם מָצוּי בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר, וְלֹא מְשַׁנֶּה כְּלָל מֵאֵיזוֹ סִבָּה. וְהִנֵּה מַגִּיעַ מוּלוֹ חָבֵר וּמְשַׁבֵּחַ בְּפָנָיו אֶת בְּנוֹ אוֹ מַעֲנִיק לוֹ כָּל מַחְמָאָה מִסּוּג אַחֵר. הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁעַד לִפְנֵי רֶגַע, הָיָה כָּל כֻּלּוֹ מֻשְׁפָּל, שָׁבוּר וְנָכֵא-רוּחַ, יַהֲפֹךְ אֶת עוֹרוֹ וְיִהְיֶה לָאָדָם הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. אָז לָמָּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ לְחַיֵּךְ וּלְהוֹצִיא מִלָּה טוֹבָה מֵהַפֶּה? (טוּבְךָ יַבִּיעוּ)

	בא תשס"ז
	הפצוחים והיהלום
	"וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ קַר, קַר מְאֹד, מְצַמְרֵר "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ קַר, קַר מְאֹד, מְצַמְרֵר. קָם חָבֵר וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה: הֵבִיא מֵחָם עֲנָק, כּוֹסוֹת, כַּפִּיּוֹת, תֵּה, קָפֶה, קָקָאוֹ, סֻכָּר וְסֻכְּרָזִית. יָפֶה מְאֹד מִצִּדּוֹ, אֲבָל אֵין זֶה הַכֹּל. מִידֵי שָׁעָה הוּא קָם וְעוֹרֵךְ סֶבֶב בַּמִּשְׂרָד. נוֹטֵל אֶת כָּל הַכּוֹסוֹת, רוֹחֵץ אוֹתָן וּמוֹזֵג. לְזֶה תֵּה, לְזֶה קָפֶה. יוֹדֵעַ מִי שׁוֹתֶה עִם סֻכָּר, מִי אוֹהֵב עִם הַרְבֵּה חָלָב... בַּקַּיִץ הָיָה אֶצְלֵנוּ חַם בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה. הָבִיל, מַמָּשׁ מַחֲנִיק. בְּכָל בֹּקֶר הָיָה מַגִּיעַ חֲבֵרֵנוּ עִם צֵידָנִית שׁוֹמֶרֶת קֹר, מְלֵאָה בְּפַחִיּוֹת-שְׁתִיָּה. קוֹלָה, אוֹרַנְג', דָּיֶאט... עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, בְּחִנָּם. מְרִימִים גַּבָּה? נָכוֹן, חָבֵר כָּזֶה נָדִיר לִמְצֹא. אֲבָל נָנִיחַ שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד כָּזֶה, מַה נֹּאמַר עָלָיו? צַדִּיק, גּוֹמֵל חֶסֶד מֵאֵין כְּמוֹתוֹ. בְּלֹא סָפֵק. וּבְכֵן, גּוֹמֵל חֶסֶד - וַדַּאי. אֲבָל מֵאֵין כְּמוֹתוֹ - לֹא. יֵשׁ כְּמוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! יֵשׁ גּוֹמֵל חֶסֶד רַב יוֹתֵר, גָּדוֹל וְחָשׁוּב יוֹתֵר. מִי? הַדְּבָרִים כְּתוּבִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּפָסוּק מְפֹרָשׁ, בְּבִרְכָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִיהוּדָה: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב". הַגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת קיא:) מְפָרֶשֶׁת פָּסוּק זֶה, וּמְעִידָה שֶׁזֶּהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: "אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָאֵר לָנוּ בְּעֵינֶיךָ, וְזֶה טוֹב לָנוּ יוֹתֵר מִיַּיִן. הַרְאֵה לָנוּ שִׁנֶּיךָ (בְּחִיּוּךְ רָחָב), וְזֶה טוֹב לָנוּ מֵחָלָב. וַהֲרֵי זֶה כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לַקִּישׁ, שֶׁאָמַר: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ (הַמְּחַיֵּךְ אֵלָיו) יוֹתֵר מִמַּשְׁקֶהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְבֶן שִׁנַּיִם - מֵחָלָב". כָּתוּב כָּאן שֶׁחִיּוּךְ - כֵּן, חִיּוּךְ! - מֵשִׁיב נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִכּוֹס חָלָב צוֹנֵן בַּקַּיִץ, מְחַמֵּם יוֹתֵר מִגְּבִיעַ יַיִן בַּחֹרֶף! אִם הָיָה לָנוּ מֻשָּׂג אֵיזוֹ הַשְׁפָּעָה יֵשׁ לְמִלָּה אַחַת הַיּוֹצֵאת מִפִּינוּ, לְחִיּוּךְ אֶחָד הַנִּרְאֶה עַל פָּנֵינוּ, הָיִינוּ מַעֲנִיקִים לְאֵרוּעֵי הַחַיִּים הִתְיַחֲסוּת שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין. סִפֵּר אַחַד הָאַבְרֵכִים בְּרָמַת אֶלְחָנָן, שֶׁבֹּקֶר אֶחָד, לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הָרַבָּנִים הַיְּדוּעִים בִּבְנֵי בְּרַק, הַמִּתְעַסֵּק בְּעִנְיְנֵי שְׁלוֹם בַּיִת, וְאוֹמֵר לוֹ: "יִישַׁר כֹּחַ גָּדוֹל מַגִּיעַ לְךָ עַל הַצְלָחָתְךָ לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בְּבַיִת פְּלוֹנִי. מַה שֶּׁאֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב, לַמְרוֹת הַנִּסָּיוֹן שֶׁהִצְטַבֵּר אֶצְלִי וְהַהִתְמַחוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה, עָשִׂיתָ אַתָּה בְּמִלָּה אַחַת". הָאַבְרֵךְ הָיָה בָּטוּחַ בְּכָל מְאַת הָאֲחוּזִים, שֶׁהָרַב טָעָה בַּכְּתֹבֶת וְנִגַּשׁ אֶל הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן. "הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁבָחִים הַלָּלוּ, אוּלָם צַר לִי לְהוֹדִיעַ, שֶׁאֵין לִי כָּל מֻשָּׂג עַל מָה הָרַב מְדַבֵּר. מֵעוֹדִי לֹא הִתְעַסַּקְתִּי בְּהַשְׁכָּנַת שְׁלוֹם בַּיִת, בְּוַדַּאי לֹא בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן. וּבָרוּר לִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן טָעוּת בַּכְּתֹבֶת". אֲבָל הָרַב בְּשֶׁלּוֹ, נִשְׁאַר עַל עָמְדּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ לִדְבֹּק בְּגִרְסָתוֹ, שֶׁרַק בִּזְכוּת הָאַבְרֵךְ חָזַר הַשָּׁלוֹם אֶל הַבַּיִת לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה מְאֹד שֶׁל מְרִיבוֹת וּתְכָכִים. "בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ מֶה הָיָה, וְתֵדַע אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּשָּׁמַיִם - בִּזְכוּת מִלָּה אַחַת שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ", הִסְבִּיר לְבַסּוֹף הָרַב. "נָכוֹן שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה יָמִים" - שָׁאַל הָרַב - "נִתְקַלְתָּ בְּבֶן יְשִׁיבָה שֶׁשָּׁקַד עַל תַּלְמוּדוֹ בְּהֵיכַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּהַתְמָדָה רַבָּה. וְאַתָּה לֹא הִתְעַצַּלְתָּ אֶלָּא בָּאתָ לְאָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר וְטָפַחְתָּ לוֹ עַל כְּתֵפָיו, תּוֹךְ כְּדֵי נְתִינַת מַחְמָאָה אִישִׁית בְּנֻסָּח 'אָה, אֵיזֶה בֵּן יֵשׁ לְךָ! אֵיזֶה מַתְמִיד! אַשְׁרֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁגִּדְּלוּ בֵּן שֶׁכָּזֶה"'. שְׁנִיּוֹת אֲרֻכּוֹת לָקַח לָאַבְרֵךְ כְּדֵי 'לְהוֹדוֹת בָּאַשְׁמָה' וּלְהִזָּכֵר שֶׁאָכֵן עָשָׂה אֶת הַדְּבָרִים הַמְּיֻחָסִים לוֹ. "וּבְכֵן, דַּע לְךָ, יְדִידִי, שֶׁהַמַּחְמָאָה הַקְּטַנָּה הַזּוֹ, שֶׁלֹּא לָקְחָה לְךָ יוֹתֵר מִכַּמָּה שְׁנִיּוֹת, הֶחְזִירָה אֶת הַשָּׁלוֹם הַמְּיֻחָל לְבֵיתוֹ שֶׁל אֲבִי-הַבֵּן, וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ לְכָךְ, זָכִיתָ לְקַיֵּם אֶת אַחַת הַמִּצְווֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה, הַשְׁכָּנַת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ", אָמַר הָרַב. אוֹתוֹ רַב, שֶׁהִתְפַּרְסֵם כְּאַחַד הַמֻּמְחִים בְּעִנְיְנֵי שְׁלוֹם בַּיִת, הִסְבִּיר, שֶׁהַכְּלָל הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם אוֹר בָּעֵינַיִם - הוֹלֵךְ הָאוֹר הַזֶּה וּמִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. אָז תִּהְיֶה לוֹ גַּם הָאֶפְשָׁרוּת לְהָאִיר פָּנִים לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו, לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כָּרָאוּי, וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁאָכֵן בֵּיתוֹ הוּא הַמָּקוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת. "זֶה מַה שֶּׁפָּעַלְתָּ בַּמַּחְמָאָה שֶׁאָמַרְתָּ בְּאָזְנָיו שֶׁל הָאַבָּא עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ", סִיֵּם הָרַב הַהוּא. "גַּם הוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מְצֻיָּן, אֲבָל כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת זֶה מֵאָדָם אַחֵר, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין לוֹ כָּל אִינְטֶרֶס מְיֻחָד לוֹמַר זֹאת, עָלוּ הַמְּנָיוֹת שֶׁלּוֹ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וּכְשֶׁחָזַר אַחַר כָּךְ הַבַּיְתָה הִבִּיט עַל רַעְיָתוֹ וְעַל כָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ, בְּאוֹר אַחֵר לַחֲלוּטִין. עַד שֶׁהָיָה לוֹ הָעֹז לָבוֹא וּלְהַכְרִיז: 'כָּל הַבְּעָיוֹת נִגְמְרוּ. אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לְחַיִּים רְגִילִים, כִּבְיָמִים כְּתִקּוּנָם'". וְהַכֹּל בִּזְכוּת מִלָּה שֶׁהוֹצִיא הָאַבְרֵךְ, לְלֹא כַּוָּנָה. לֹא יֵאָמֵן. וּבֶאֱמֶת, מָה אִכְפַּת לָנוּ לְפַרְגֵּן וּלְפַזֵּר שְׁבָחִים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, בִּמְיֻחָד אִם זֶה מַגִּיעַ, גַּם אִם לֹא מְדֻבָּר בִּבְעָיוֹת קְרִיטִיּוֹת כְּמוֹ שְׁלוֹם בַּיִת. פְּעָמִים רַבּוֹת קוֹרֶה, וְזֶה קוֹרֶה לְכֻלָּנוּ, שֶׁאָדָם מָצוּי בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר, וְלֹא מְשַׁנֶּה כְּלָל מֵאֵיזוֹ סִבָּה. וְהִנֵּה מַגִּיעַ מוּלוֹ חָבֵר וּמְשַׁבֵּחַ בְּפָנָיו אֶת בְּנוֹ אוֹ מַעֲנִיק לוֹ כָּל מַחְמָאָה מִסּוּג אַחֵר. הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁעַד לִפְנֵי רֶגַע, הָיָה כָּל כֻּלּוֹ מֻשְׁפָּל, שָׁבוּר וְנָכֵא-רוּחַ, יַהֲפֹךְ אֶת עוֹרוֹ וְיִהְיֶה לָאָדָם הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. אָז לָמָּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ לְחַיֵּךְ וּלְהוֹצִיא מִלָּה טוֹבָה מֵהַפֶּה? (טוּבְךָ יַבִּיעוּ)