Otzarot-Article

נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' (לד–כג) מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה הַנֶּפֶשׁ: מִשְׁפָּחָה מְאֻשֶּׁרֶת - הָיְתָה לוֹ. אַרְמוֹן מְפֹאָר - הָיָה לוֹ. שָׂרִים נֶאֱמָנִים - הָיוּ לוֹ. עֲבָדִים מְסוּרִים - הָיוּ לוֹ. נְתִינִים צַיְתָנִים - הָיוּ לוֹ. אוֹצָרוֹת גְּדוּשִׁים - הָיוּ לוֹ. אֹסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת - הַמֻּשְׁלָם בָּעוֹלָם. מִלְּבַד אֶבֶן אַחַת. אֶבֶן נְדִירָה, יָשְׁפֵה סָגֹל, שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אַחֵר. כָּל הַצָּעוֹת הַקְּנִיָּה הוּשְׁבוּ רֵיקָם. כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְהַשִּׂיג אֶבֶן זֵהָה עָלוּ בַּתֹּהוּ. בְּרֹב אַכְזָבָתוֹ, נִתְקַף הַמֶּלֶךְ דִּכָּאוֹן. כָּל הָרוֹפְאִים לֹא הוֹעִילוּ, עַד שֶׁבָּא רוֹפֵא כַּפְרִי זָקֵן, נִשְׁעָן עַל מַקְּלוֹ וְרוֹטֵט מֵרֹב יָמִים. "תְּרוּפָה אֵין לִי", אָמַר בְּקוֹל חוֹרֵק, "אֲבָל סְגֻלָּה בְּדוּקָה מְקֻבֶּלֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַי. אַשְׁרֵיכֶם שֶׁמְּצָאתוּנִי חַי!"

וְהַסְּגֻלָּה - מַה הִיא?

יִלְבַּשׁ הַמֶּלֶךְ כְּתָנְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְאֻשָּׁר, וְיִתְרַפֵּא מִיָּד!

יָצְאוּ שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים. פָּנוּ אֶל הַשָּׂרִים. לְהַפְתָּעָתָם, לֹא נִמְצָא בָּהֶם אֶחָד מְאֻשָּׁר! טִרְדוֹת מִשְׁפָּחָה וּבְרִיאוּת וְטִרְדוֹת הַצִּבּוּר. וּמַצָּבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אַף הוּא טוֹרֵד מְנוּחָתָם, הָכֵיצַד יוּכְלוּ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים?!

פָּנוּ אֶל הָעֲשִׁירִים וְהֻפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ, שֶׁאִישׁ מֵהֶם אֵינוֹ מְאֻשָּׁר. לְהֶפֶךְ: "מַרְבֵּה נְכָסִים - מַרְבֵּה דְּאָגָה".

פָּנוּ אֶל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, וּמְצָאוּם טְרוּדִים עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, מִתְמוֹדְדִים עִם קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים.

הָעֲנִיִּים נִפְגְּעוּ מִן הַשְּׁאֵלָה: "אָנוּ, מְאֻשָּׁרִים? הֲרֵי אֵין לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, עוֹלָלֵינוּ נְמַקִּים בָּרָעָב וְרוֹעֲדִים בַּצִּנָּה! צְחוֹק עוֹשִׂים אַתֶּם לָנוּ, לִזְרוֹת מֶלַח עַל פְּצָעֵינוּ?"

וּבְכֵן, מָה עוֹשִׂים? הַאֵין אָדָם מְאֻשָּׁר?

הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁבְּחוֹף הַיָּם מִתְגּוֹרֵר נַוָּד. חָבִית יְשָׁנָה - בֵּיתוֹ. מִמֵּי מַעְיָן מַשְׁקֵהוּ, וְדָגִים מַאֲכָלוֹ. וּמְאֻשָּׁר הוּא, מְחַיֵּךְ כָּל הַיּוֹם!

נָסְעוּ אֵלָיו, אִתְּרוּהוּ וְכִתְּרוּהוּ: "צֵא מִן הֶחָבִית, דְּבַר הַמֶּלֶךְ בְּפִינוּ!"

יָצָא, וְהִצְדִּיק אֶת הַמּוֹנִיטִין: חִיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, קָרַן מֵאֹשֶׁר.

"הַמֶּלֶךְ מְדֻכָּא", אָמְרוּ לוֹ, "וּסְגֻלָּה בְּיָדֵינוּ. נִצְטַוֵּינוּ לְהָבִיא אֵלָיו אֶת הַכְּתֹנֶת שֶׁלְּךָ!"

"כְּתֹנֶת? מִנַּיִן לִי כְּתֹנֶת?" צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל...

זֶה מַה שֶּׁרָצָה הָרוֹפֵא הַזָּקֵן לוֹמַר לַמֶּלֶךְ: כָּל כְּתֹנֶת הִיא טִרְדָּה, מַחְסוֹם נוֹסָף בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר. כָּאן הִתְלַכְלְכָה, כָּאן נִקְרְעָה, כָּאן קֻמְּטָה, כָּאן דָּהֲתָה... וַחֲלִיפָה, קַל וָחֹמֶר. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כּוֹבַע. וְדִירָה... וּמַה שָּׁוֶה הָעֹשֶׁר, אִם נוֹטֵל הוּא אֶת הָאֹשֶׁר?...

הַאֻמְנָם כֵּן הוּא? וּבְכֵן, לֹא בְּדִיּוּק. הָעֹשֶׁר וְהָאֹשֶׁר מִתְנַגְּשִׁים, כְּכָל שֶׁהָעֹשֶׁר מְהַוֶּה מָקוֹר לִדְאָגָה וּלְטִרְדָּה; כְּכָל שֶׁמַּעְיָנָיו שֶׁל הָאָדָם נְתוּנִים לוֹ, וּמְאֹרְעוֹתָיו גּוֹרְמִים מֶתַח וַחֲרָדָה, צַעַר וְיָגוֹן. אֲבָל אִם הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְנִגְזַר מִמָּרוֹם: אִם תִּהְיֶה לוֹ חֻלְצָה, וְאִם תִּהְיֶה נְקִיָּה אוֹ מֻכְתֶּמֶת, מְגֹהֶצֶת אוֹ מְקֻמֶּטֶת, וּתְפָרֶיהָ שְׁלֵמִים אוֹ פְּרוּמִים - אוֹ–אָז לֹא תִּהְיֶה הַחֻלְצָה מָקוֹר לְטִרְדָּה וְלֹא תָּעִיב עַל הָאֹשֶׁר! לֹא הִיא - וְלֹא כָּל דָּבָר!

וּפָסוּק הוּא, בְּפַרְשָׁתֵנוּ: "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן - וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'", בִּידִיעָה שֶׁהַבְּרָכָה וְהֶעְדֵּרָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם, וְעַל הַכֹּל נֶאֱמַר "גַּם זוֹ לְטוֹבָה" - אֵין שְׂבִיעוּת הָרָצוֹן נִפְגֶּמֶת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמות תשס"ז
	אברהם מוכר הירקות מלובלין
	שִׁבְעַת יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת מְאֻפְיָנִים בְּמִצְווֹתֵיהֶם: יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה וּנְטִילַת לוּלָב נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' (לד–כג) מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה הַנֶּפֶשׁ: מִשְׁפָּחָה מְאֻשֶּׁרֶת - הָיְתָה לוֹ. אַרְמוֹן מְפֹאָר - הָיָה לוֹ. שָׂרִים נֶאֱמָנִים - הָיוּ לוֹ. עֲבָדִים מְסוּרִים - הָיוּ לוֹ. נְתִינִים צַיְתָנִים - הָיוּ לוֹ. אוֹצָרוֹת גְּדוּשִׁים - הָיוּ לוֹ. אֹסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת - הַמֻּשְׁלָם בָּעוֹלָם. מִלְּבַד אֶבֶן אַחַת. אֶבֶן נְדִירָה, יָשְׁפֵה סָגֹל, שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אַחֵר. כָּל הַצָּעוֹת הַקְּנִיָּה הוּשְׁבוּ רֵיקָם. כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְהַשִּׂיג אֶבֶן זֵהָה עָלוּ בַּתֹּהוּ. בְּרֹב אַכְזָבָתוֹ, נִתְקַף הַמֶּלֶךְ דִּכָּאוֹן. כָּל הָרוֹפְאִים לֹא הוֹעִילוּ, עַד שֶׁבָּא רוֹפֵא כַּפְרִי זָקֵן, נִשְׁעָן עַל מַקְּלוֹ וְרוֹטֵט מֵרֹב יָמִים. "תְּרוּפָה אֵין לִי", אָמַר בְּקוֹל חוֹרֵק, "אֲבָל סְגֻלָּה בְּדוּקָה מְקֻבֶּלֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַי. אַשְׁרֵיכֶם שֶׁמְּצָאתוּנִי חַי!" וְהַסְּגֻלָּה - מַה הִיא? יִלְבַּשׁ הַמֶּלֶךְ כְּתָנְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְאֻשָּׁר, וְיִתְרַפֵּא מִיָּד! יָצְאוּ שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים. פָּנוּ אֶל הַשָּׂרִים. לְהַפְתָּעָתָם, לֹא נִמְצָא בָּהֶם אֶחָד מְאֻשָּׁר! טִרְדוֹת מִשְׁפָּחָה וּבְרִיאוּת וְטִרְדוֹת הַצִּבּוּר. וּמַצָּבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אַף הוּא טוֹרֵד מְנוּחָתָם, הָכֵיצַד יוּכְלוּ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים?! פָּנוּ אֶל הָעֲשִׁירִים וְהֻפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ, שֶׁאִישׁ מֵהֶם אֵינוֹ מְאֻשָּׁר. לְהֶפֶךְ: "מַרְבֵּה נְכָסִים - מַרְבֵּה דְּאָגָה". פָּנוּ אֶל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, וּמְצָאוּם טְרוּדִים עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, מִתְמוֹדְדִים עִם קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים. הָעֲנִיִּים נִפְגְּעוּ מִן הַשְּׁאֵלָה: "אָנוּ, מְאֻשָּׁרִים? הֲרֵי אֵין לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, עוֹלָלֵינוּ נְמַקִּים בָּרָעָב וְרוֹעֲדִים בַּצִּנָּה! צְחוֹק עוֹשִׂים אַתֶּם לָנוּ, לִזְרוֹת מֶלַח עַל פְּצָעֵינוּ?" וּבְכֵן, מָה עוֹשִׂים? הַאֵין אָדָם מְאֻשָּׁר? הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁבְּחוֹף הַיָּם מִתְגּוֹרֵר נַוָּד. חָבִית יְשָׁנָה - בֵּיתוֹ. מִמֵּי מַעְיָן מַשְׁקֵהוּ, וְדָגִים מַאֲכָלוֹ. וּמְאֻשָּׁר הוּא, מְחַיֵּךְ כָּל הַיּוֹם! נָסְעוּ אֵלָיו, אִתְּרוּהוּ וְכִתְּרוּהוּ: "צֵא מִן הֶחָבִית, דְּבַר הַמֶּלֶךְ בְּפִינוּ!" יָצָא, וְהִצְדִּיק אֶת הַמּוֹנִיטִין: חִיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, קָרַן מֵאֹשֶׁר. "הַמֶּלֶךְ מְדֻכָּא", אָמְרוּ לוֹ, "וּסְגֻלָּה בְּיָדֵינוּ. נִצְטַוֵּינוּ לְהָבִיא אֵלָיו אֶת הַכְּתֹנֶת שֶׁלְּךָ!" "כְּתֹנֶת? מִנַּיִן לִי כְּתֹנֶת?" צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל... זֶה מַה שֶּׁרָצָה הָרוֹפֵא הַזָּקֵן לוֹמַר לַמֶּלֶךְ: כָּל כְּתֹנֶת הִיא טִרְדָּה, מַחְסוֹם נוֹסָף בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר. כָּאן הִתְלַכְלְכָה, כָּאן נִקְרְעָה, כָּאן קֻמְּטָה, כָּאן דָּהֲתָה... וַחֲלִיפָה, קַל וָחֹמֶר. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כּוֹבַע. וְדִירָה... וּמַה שָּׁוֶה הָעֹשֶׁר, אִם נוֹטֵל הוּא אֶת הָאֹשֶׁר?... הַאֻמְנָם כֵּן הוּא? וּבְכֵן, לֹא בְּדִיּוּק. הָעֹשֶׁר וְהָאֹשֶׁר מִתְנַגְּשִׁים, כְּכָל שֶׁהָעֹשֶׁר מְהַוֶּה מָקוֹר לִדְאָגָה וּלְטִרְדָּה; כְּכָל שֶׁמַּעְיָנָיו שֶׁל הָאָדָם נְתוּנִים לוֹ, וּמְאֹרְעוֹתָיו גּוֹרְמִים מֶתַח וַחֲרָדָה, צַעַר וְיָגוֹן. אֲבָל אִם הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְנִגְזַר מִמָּרוֹם: אִם תִּהְיֶה לוֹ חֻלְצָה, וְאִם תִּהְיֶה נְקִיָּה אוֹ מֻכְתֶּמֶת, מְגֹהֶצֶת אוֹ מְקֻמֶּטֶת, וּתְפָרֶיהָ שְׁלֵמִים אוֹ פְּרוּמִים - אוֹ–אָז לֹא תִּהְיֶה הַחֻלְצָה מָקוֹר לְטִרְדָּה וְלֹא תָּעִיב עַל הָאֹשֶׁר! לֹא הִיא - וְלֹא כָּל דָּבָר! וּפָסוּק הוּא, בְּפַרְשָׁתֵנוּ: "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן - וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'", בִּידִיעָה שֶׁהַבְּרָכָה וְהֶעְדֵּרָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם, וְעַל הַכֹּל נֶאֱמַר "גַּם זוֹ לְטוֹבָה" - אֵין שְׂבִיעוּת הָרָצוֹן נִפְגֶּמֶת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)