Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ" (ג-ו) בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ב-יד) נֶאֱמַר הַפָּסוּק "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ". הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים יִרְמְיָהוּ פְּלַנְסְבֶּרְג זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל שָׁאקִי, שָׁאַל: מַדּוּעַ הִקְדִּים בִּתְחִלָּה רְאִיָּה לִשְׁמִיעָה, "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", וּלְבַסּוֹף הָפַךְ אֶת הַסֵּדֶר: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"?

וְהֵשִׁיב - בְּמָשָׁל:

מַעֲשֶׂה בְּשַׁדְכָן שֶׁבָּא אֶל עֶלֶם עָשִׁיר, שֶׁאָבִיו הוֹרִישׁ לוֹ בֵּית חֲרֹשֶׁת עֲנָק וּבוֹ מְאוֹת פּוֹעֲלִים, וְהִצִּיעַ לְפָנָיו שִׁדּוּךְ. עַלְמָה בַּת טוֹבִים, בַּעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, נָאָה וַחֲסוּדָה. שָׁמַע הַנַּעַר אֶת סִדְרַת הַשְּׁבָחִים וְשָׁאַל: "הַאִם שְׂמֵחָה הִיא וְעַלִּיזָה, הֲתֵדַע לוֹמַר אִמְרַת שֶׁפֶר בִּמְקוֹמָהּ, פְּנִינַת לָצוֹן?"

תָּמַהּ הַשַּׁדְכָן לַשְּׁאֵלָה, וְהַנַּעַר הִסְבִּיר: "רְאֵה נָא, אֲנִי טָרוּד לְמַעְלָה רֹאשׁ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת, וְכָל מַעֲיָנַי בְּסִפּוּק חָמְרֵי גֶּלֶם וּבִתְקִינוּת הַמְּכוֹנוֹת, בְּשִׁבּוּץ הַפּוֹעֲלִים וּבִמְלַאי הַסְּחוֹרָה, בְּשִׁוּוּקָהּ וּבִגְבִיַּת הַכְּסָפִים. כַּאֲשֶׁר אָקִים בַּיִת וּמִשְׁפָּחָה, וְאָבוֹא לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה, עָלוּל אֲנִי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת מְאוּמָה - לֹא אֶת הַבַּיִת וְיִפְעָתוֹ, לֹא אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים, כָּל-כֻּלִּי אֶהֱיֶה טָרוּד בַּעֲסָקַי, מֹחִי וְלִבִּי יִשָּׁאֲרוּ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת. וְאָז, אִם הָאִשָּׁה, שְׂמֵחָה וְעַלִּיזָה, תֹּאמַר אִמְרַת שֶׁפֶר וְתַצְהִיל אֶת רוּחִי, אֶתְנַתֵּק מִן הַמִּפְעָל וְאוּכַל לֵהָנוֹת מִמִּשְׁפַּחְתִּי!". הֵבִין הַשַּׁדְכָן אֶת רְצוֹנוֹ, אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא יָצָא הַשִּׁדּוּךְ אֶל הַפֹּעַל.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה, שָׁב הַשַּׁדְכָן כֻּלּוֹ נִלְהָב: "מָצָאתִי שִׁדּוּךְ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, וַדַּאי תִּהְיֶה מְרֻצֶּה מִמֶּנּוּ לְאֵין שִׁעוּר! זוֹהִי נַעֲרָה שֶׁכֻּלָּהּ צְחוֹק וְחִיּוּךְ, הַבְּדִיחוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת מִלְּשׁוֹנָהּ כְּמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, כָּל מִי שֶׁמָּצוּי בִּמְחִיצָתָהּ צוֹחֵק עַד דְּמָעוֹת!"...

נָתַן בּוֹ הָעֶלֶם אֶת עֵינָיו וְאָמַר: "ה' יִשְׁמֹר! הַאִם בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ נַעֲרָה קַלַּת דַּעַת וּפוֹחֶזֶת? הֲלֹא כָּאֵלּוּ תִּמָּצֶאנָה לְמֵאוֹת! הֵן בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁתִּהְיֶה בַּת טוֹבִים וּבַעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, שֶׁתִּהְיֶה נָאָה וַחֲסוּדָה. בְּנוֹסָף לְכָךְ בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּהְיֶה גַּם שְׂמֵחָה וְעַלִּיזָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶהֱיֶה טָרוּד בַּעֲסָקַי, תּוּכַל לְהָסֵב אֶת לִבִּי אֶל בֵּיתִי וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי!".

וְהַנִּמְשָׁל: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְטַיְּנִים בְּמַרְאֶה וּבְקוֹל. בְּמַרְאֶה, הַיְנוּ שֶׁמִּדּוֹתֵיהֶם נָאוֹת הֵן, בַּיְּשָׁנִים, רַחְמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים (יְבָמוֹת עח.); מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים (שַׁבָּת פח:); טוֹבִים וְזַכִּים - מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל! וּבְקוֹל - הוּא קוֹל הַתְּפִלָּה, הַשַּׁוְעָה וְהַזְּעָקָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְחַטְּאִין בָּהֶם לִפְנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו.

וְהִנֵּה, עַם יִשְׂרָאֵל נִגְאַל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת צַעֲקָתוֹ אֶל ה'. אֲבָל אִם מִשּׁוּם הַזְּעָקָה לְבַד - הֲלֹא כָּל הַגּוֹיִים יְכוֹלִים לִזְעֹק וְלִקְרֹא אֶל ה' בְּחָזְקָה. הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא, שֶׁהַזְּעָקָה פּוֹעֶלֶת כָּךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַבִּיט אֶל יְפִי-מַרְאֵנוּ, אֶל הָאֱמוּנָה הַזַּכָּה שֶׁבְּלִבֵּנוּ, אֶל מִדּוֹתֵינוּ הַנַּעֲלוֹת וְאֶל מַעֲלָתֵנוּ הָרָמָה, וְהֵם-הֵם הָעִקָּר!

וְנִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, בְּהִגָּלוֹתוֹ עָלָיו בְּמַחֲזֵה-הַסְּנֶה. בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ: "אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֶאֱלֹקֵי יַעֲקֹב" - זוֹ מוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, זֶהוּ יָפְיֵנוּ וּמַעֲלָתֵנוּ. לְאַחַר מִכֵּן אָמַר: "רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי". תְּפִלָּתֵנוּ מַזְכִּירָה לְפָנָיו אֶת יָפְיֵנוּ וְאֶת מִדּוֹתֵינוּ, וּבְכֹחָם אָנוּ נִגְאָלִים מִצָּרוֹתֵינוּ.

לְפִיכָךְ נֶאֱמַר תְּחִלָּה: "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ", עַם יִשְׂרָאֵל נִבְחַר בִּזְכוּת מִדּוֹתָיו וּתְכוּנוֹתָיו. וְרַק אַחַר כָּךְ: "הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", הַתְּפִלָּה הִיא מִשְׁנִית וּטְפֵלָה.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִגְרְמוּ הָעֲווֹנוֹת לְהֶסְתֵּר-פָּנִים, חָלִילָה, יִהְיֶה הַסֵּדֶר הָפוּךְ: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב", וּמִמֵּילָא יָסֵב אֵלֵינוּ הַקּוֹל אֶת הַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל "וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"! (שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, מַרְכְּבוֹת עַמִּי)

	מקץ תשס"ז
	מתי סומכים על רוח הקדש
	"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (ב-יא) יֵשׁ פִּתְגָּם הָאוֹמֵר, וְאִם אֵין קַיָּם - נַמְצִיאוֹ: "אֱמֹר לִי מַה מַּכְעִיס אוֹתְךָ, וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה" "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ" (ג-ו) בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ב-יד) נֶאֱמַר הַפָּסוּק "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ". הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים יִרְמְיָהוּ פְּלַנְסְבֶּרְג זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל שָׁאקִי, שָׁאַל: מַדּוּעַ הִקְדִּים בִּתְחִלָּה רְאִיָּה לִשְׁמִיעָה, "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", וּלְבַסּוֹף הָפַךְ אֶת הַסֵּדֶר: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"? וְהֵשִׁיב - בְּמָשָׁל: מַעֲשֶׂה בְּשַׁדְכָן שֶׁבָּא אֶל עֶלֶם עָשִׁיר, שֶׁאָבִיו הוֹרִישׁ לוֹ בֵּית חֲרֹשֶׁת עֲנָק וּבוֹ מְאוֹת פּוֹעֲלִים, וְהִצִּיעַ לְפָנָיו שִׁדּוּךְ. עַלְמָה בַּת טוֹבִים, בַּעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, נָאָה וַחֲסוּדָה. שָׁמַע הַנַּעַר אֶת סִדְרַת הַשְּׁבָחִים וְשָׁאַל: "הַאִם שְׂמֵחָה הִיא וְעַלִּיזָה, הֲתֵדַע לוֹמַר אִמְרַת שֶׁפֶר בִּמְקוֹמָהּ, פְּנִינַת לָצוֹן?" תָּמַהּ הַשַּׁדְכָן לַשְּׁאֵלָה, וְהַנַּעַר הִסְבִּיר: "רְאֵה נָא, אֲנִי טָרוּד לְמַעְלָה רֹאשׁ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת, וְכָל מַעֲיָנַי בְּסִפּוּק חָמְרֵי גֶּלֶם וּבִתְקִינוּת הַמְּכוֹנוֹת, בְּשִׁבּוּץ הַפּוֹעֲלִים וּבִמְלַאי הַסְּחוֹרָה, בְּשִׁוּוּקָהּ וּבִגְבִיַּת הַכְּסָפִים. כַּאֲשֶׁר אָקִים בַּיִת וּמִשְׁפָּחָה, וְאָבוֹא לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה, עָלוּל אֲנִי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת מְאוּמָה - לֹא אֶת הַבַּיִת וְיִפְעָתוֹ, לֹא אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים, כָּל-כֻּלִּי אֶהֱיֶה טָרוּד בַּעֲסָקַי, מֹחִי וְלִבִּי יִשָּׁאֲרוּ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת. וְאָז, אִם הָאִשָּׁה, שְׂמֵחָה וְעַלִּיזָה, תֹּאמַר אִמְרַת שֶׁפֶר וְתַצְהִיל אֶת רוּחִי, אֶתְנַתֵּק מִן הַמִּפְעָל וְאוּכַל לֵהָנוֹת מִמִּשְׁפַּחְתִּי!". הֵבִין הַשַּׁדְכָן אֶת רְצוֹנוֹ, אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא יָצָא הַשִּׁדּוּךְ אֶל הַפֹּעַל. כַּעֲבֹר זְמַן מָה, שָׁב הַשַּׁדְכָן כֻּלּוֹ נִלְהָב: "מָצָאתִי שִׁדּוּךְ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, וַדַּאי תִּהְיֶה מְרֻצֶּה מִמֶּנּוּ לְאֵין שִׁעוּר! זוֹהִי נַעֲרָה שֶׁכֻּלָּהּ צְחוֹק וְחִיּוּךְ, הַבְּדִיחוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת מִלְּשׁוֹנָהּ כְּמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, כָּל מִי שֶׁמָּצוּי בִּמְחִיצָתָהּ צוֹחֵק עַד דְּמָעוֹת!"... נָתַן בּוֹ הָעֶלֶם אֶת עֵינָיו וְאָמַר: "ה' יִשְׁמֹר! הַאִם בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ נַעֲרָה קַלַּת דַּעַת וּפוֹחֶזֶת? הֲלֹא כָּאֵלּוּ תִּמָּצֶאנָה לְמֵאוֹת! הֵן בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁתִּהְיֶה בַּת טוֹבִים וּבַעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, שֶׁתִּהְיֶה נָאָה וַחֲסוּדָה. בְּנוֹסָף לְכָךְ בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּהְיֶה גַּם שְׂמֵחָה וְעַלִּיזָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶהֱיֶה טָרוּד בַּעֲסָקַי, תּוּכַל לְהָסֵב אֶת לִבִּי אֶל בֵּיתִי וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי!". וְהַנִּמְשָׁל: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְטַיְּנִים בְּמַרְאֶה וּבְקוֹל. בְּמַרְאֶה, הַיְנוּ שֶׁמִּדּוֹתֵיהֶם נָאוֹת הֵן, בַּיְּשָׁנִים, רַחְמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים (יְבָמוֹת עח.); מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים (שַׁבָּת פח:); טוֹבִים וְזַכִּים - מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל! וּבְקוֹל - הוּא קוֹל הַתְּפִלָּה, הַשַּׁוְעָה וְהַזְּעָקָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְחַטְּאִין בָּהֶם לִפְנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו. וְהִנֵּה, עַם יִשְׂרָאֵל נִגְאַל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת צַעֲקָתוֹ אֶל ה'. אֲבָל אִם מִשּׁוּם הַזְּעָקָה לְבַד - הֲלֹא כָּל הַגּוֹיִים יְכוֹלִים לִזְעֹק וְלִקְרֹא אֶל ה' בְּחָזְקָה. הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא, שֶׁהַזְּעָקָה פּוֹעֶלֶת כָּךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַבִּיט אֶל יְפִי-מַרְאֵנוּ, אֶל הָאֱמוּנָה הַזַּכָּה שֶׁבְּלִבֵּנוּ, אֶל מִדּוֹתֵינוּ הַנַּעֲלוֹת וְאֶל מַעֲלָתֵנוּ הָרָמָה, וְהֵם-הֵם הָעִקָּר! וְנִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, בְּהִגָּלוֹתוֹ עָלָיו בְּמַחֲזֵה-הַסְּנֶה. בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ: "אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֶאֱלֹקֵי יַעֲקֹב" - זוֹ מוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, זֶהוּ יָפְיֵנוּ וּמַעֲלָתֵנוּ. לְאַחַר מִכֵּן אָמַר: "רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי". תְּפִלָּתֵנוּ מַזְכִּירָה לְפָנָיו אֶת יָפְיֵנוּ וְאֶת מִדּוֹתֵינוּ, וּבְכֹחָם אָנוּ נִגְאָלִים מִצָּרוֹתֵינוּ. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר תְּחִלָּה: "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ", עַם יִשְׂרָאֵל נִבְחַר בִּזְכוּת מִדּוֹתָיו וּתְכוּנוֹתָיו. וְרַק אַחַר כָּךְ: "הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", הַתְּפִלָּה הִיא מִשְׁנִית וּטְפֵלָה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִגְרְמוּ הָעֲווֹנוֹת לְהֶסְתֵּר-פָּנִים, חָלִילָה, יִהְיֶה הַסֵּדֶר הָפוּךְ: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב", וּמִמֵּילָא יָסֵב אֵלֵינוּ הַקּוֹל אֶת הַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל "וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"! (שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, מַרְכְּבוֹת עַמִּי)