Otzarot-Article

"וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (לב-כה) יַעֲקֹב אָבִינוּ, "הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת" כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם - גֶּבֶר שָׁלִים". שֶׁשָּׁהָה עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵית לָבָן הָאֲרַמִּי, בִּסְבִיבָה שֶׁל כַּחַשׁ וּתְרָפִים, וּשְׁלֵמוּתוֹ לֹא נִפְגְּמָה בִּכְהוּא-זֶה. "עִם לָבָן גַּרְתִּי - וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי". בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עִם הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְיָסַד אֶת שִׁבְטֵי יָ-ה, וְהוּא חוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת בְּצִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ, וְאֶהֱיֶה עִמָּךְ".

הוּא מַגִּיעַ לְמַעֲבַר יַבּוֹק, מַעֲבִיר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְנִזְכַּר שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים. שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו וְחָצָה אֶת הַנַּחַל, וּלְפֶתַע, בָּאֲפֵלָה, הִתְנַפְּלָה עָלָיו דְּמוּת אֵיתָנִים. מַלְאָךְ נוֹרָא, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. הִתְחִילָה הִתְגּוֹשְׁשׁוּת לְחַיִּים וּלְמָוֶת. אָדָם כְּנֶגֶד מַלְאָךְ, מַלְאַךְ חַבָּלָה. מַה סִּכּוּיָיו?

רֶגַע אֶחָד: מִי כְּנֶגֶד מִי?! הָאָדָם - הוּא יַעֲקֹב הַצַּדִּיק, מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה, מֻבְטָח בַּהֲגָנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, גָּדוּשׁ בְּמִצְווֹת וּמֻכְתָּר בִּקְדֻשָּׁה. וְהַמַּלְאָךְ - הוּא סַמַאֵ"ל רֹאשׁ הַשְּׂטָנִים, מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְהַהַשְׁחָתָה! מַה הֵם סִכּוּיָיו שֶׁל הַמַּלְאָךְ הָרַע אֶל מוּל יַעֲקֹב אָבִינוּ?!

אֲבָל לְשָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו יֵשׁ טַעֲנָה, מָקוֹם לְהִטָּפֵל לִבְחִיר הָאָבוֹת: הוּא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת בְּמִרְמָה. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁהֵן הִגִּיעוּ לוֹ, כִּי עֵשָׂו מָכַר לוֹ אֶת בְּכוֹרָתוֹ. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁאִמּוֹ הִכְרִיחָה אוֹתוֹ לְקַבְּלָן. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁסּוֹבְבוּ זֹאת מִן הַשָּׁמַיִם. וּבְכָל זֹאת - טַעֲנָה.

מַצְחִיק. רְאוּ נָא מִיהוּ הַטּוֹעֵן: שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו!... עֵשָׂו, שֶׁיָּדָיו מְגֹאָלוֹת בְּדַם נְקִיִּים, "וַיָּבוֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף - כְּדִכְתִיב עָיְפָה נַפְשִׁי לַהֹרְגִים". עֵשָׂו, שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, הִפְרִיד בֵּין נָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן וְהִגְדִּיל עֲבֵרוֹת עַד לַשָּׁמַיִם (בָּבָא בָּתְרָא טז:) - שָׂרוֹ הוּא "הַתּוֹבֵעַ" שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ?!

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? פַּעַם הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת וְהַנְּהָרוֹת יָבְשׁוּ. הִתְאַסְּפוּ הַחַיּוֹת לַ"עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת", לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ נוֹקֵב, לָדַעַת בִּגְלַל מִי הֵן נֶעֱנָשׁוֹת. הֶחְלִיטוּ, שֶׁכָּל חַיָּה תָּבוֹא וְתִתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתֶיהָ.

בָּא הַזְּאֵב וְאָמַר: "רָאִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה קוֹטֶפֶת פְּרָחִים בַּיַּעַר, וְטָרַפְתִּי אוֹתָהּ".

אָמְרוּ: "אֵין זוֹ עֲבֵרָה. דַּרְכּוֹ שֶׁל זְאֵב לִטְרֹף, כָּךְ בָּרָא אוֹתוֹ הַבּוֹרֵא".

בָּא הַנָּמֵר וְאָמַר: "רָאִיתִי אָדָם בַּיַּעַר, וַהֲרַגְתִּיו".

אָמְרוּ לוֹ: "מִצְוָה עָשִׂיתָ, הָאָדָם הוּא אוֹיֵב, וְהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ".

בָּא הַפִּיל וְאָמַר: "רוּחַ תְּזָזִית נִכְנְסָה בִּי, שָׁעַטְתִּי לְתוֹךְ כְּפָר שֶׁל יְלִידִים וְהֶחְרַבְתִּיו. רָמַסְתִּי הַכֹּל בְּרַגְלַי".

אָמְרוּ: "גַּם פִּיל צָרִיךְ לְהִתְבַּדֵּר. אֵין זוֹ עֲבֵרָה".

בָּא שֶׂה קָטָן וְאָמַר בִּמְבוּכָה: "רָעֵב הָיִיתִי, וְרָאִיתִי בִּקְתָּה נְמוּכָה, מְכֻסָּה בְּגַג שֶׁל קַשׁ. תָּלַשְׁתִּי מְעַט וְאָכַלְתִּי".

נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: "אֲהָהּ, גִּלִּינוּ אֶת הָאָשֵׁם! בִּגְלָלְךָ כֻּלָּנוּ סוֹבְלִים!" וּמִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הָאַרְיֵה וְהַזְּאֵב וְהַנָּמֵר, וּקְרָעוּהוּ לִגְזָרִים...

דֶּרֶךְ אַגַּב, רַק דֶּרֶךְ אַגַּב, הֵם גַּם נֶהֱנוּ מִבְּשָׂרוֹ. אֲבָל זֶהוּ דָּבָר צְדָדִי...

כֵּן, זֶה הָיָה מַצְחִיק, אִלּוּ זֶה לֹא הָיָה עָצוּב. כָּל הָעוֹלָם נֶגְדֵּנוּ כִּי אֲנַחְנוּ מְדַכְּאִים אֶת הַפָּלֶשְׂתִינָאִים הַ'מִּסְכֵּנִים': הָאַנְגְלִים הַ'צַּדִּיקִים' (הַמְּדַכְּאִים אֶת אִירְלַנְד), הָאָמֶרִיקָאִים (שֶׁהִשְׁמִידוּ לְמַעֲשֶׂה אֶת הָאִינְדִיָאנִים), הָרוּסִים (עַיֵּן עֶרֶךְ לִיטָא, לַטְבִיָּה, אֶסְטוֹנְיָה), הַסִּינִים (שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת טִיבֶּט), הַסְּפָרַדִּים (הַמְּדַכְּאִים אֶת הַבַּסְקִים) - כֻּלָּם מָצְאוּ אֶת הָאָשֵׁם...

אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָא הַרְבֵּה יוֹתֵר קְרוֹבָה: בְּאַרְצֵנוּ 'הַמִּתְקַדֶּמֶת' זוֹכֶה, לְצַעֲרֵנוּ, כָּל מַחֲזֶה רָדוּד לְתַקְצִיבִים שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי שְׁקָלִים. כָּל סֶרֶט "מְקוֹרִי" שֶׁהַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מִתָּכְנוֹ, זוֹכֶה לְעִידוּד מֶמְשַׁלְתִּי נָדִיב. אֲגֻדּוֹת סְפּוֹרְט, מוֹעֲדוֹנִים, אִרְגּוּנִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים - כֻּלָּם מְתֻקְצָבִים בְּיַד רְחָבָה. וְהִנֵּה מַגִּיעִים לְ'כִבְשַׂת הָרָשׁ', לְתַקְצִיב הַיְּשִׁיבוֹת, שֶׁהוּא פְּסִיק בְּיַחַס לְכָל הַתַּקְצִיבִים - וּמַקְהֵלָה מְתֻזְמֶנֶת פּוֹצַחַת בְּהַתְרָאָה מִפְּנֵי הַסַּחְטָנוּת הַחֲרֵדִית...

הֵם, מִלְּאוּ חָבִיּוֹת גְּדוּשׁוֹת, אֲבָל לְיַעֲקֹב אָבִינוּ נִטְפְּלוּ בִּגְלַל... פַּכִּים קְטַנִּים...

אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָה קְרוֹבָה עוֹד יוֹתֵר. עַד שֶׁאָנוּ מִתְמַרְמְרִים עַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ מְחֻלֶּקֶת עוּגַת הַתַּקְצִיב הַלְּאֻמִּי. עַד שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: מֵילָא, תַּקְצִיב הַבִּטָּחוֹן וְהַבְּרִיאוּת. אֲבָל מַדּוּעַ אֵין שִׁוְיוֹן בְּתַקְצִיב הַתַּרְבּוּת?! שֶׁיִּנָּתֵן לַתַּרְבּוּת הַתּוֹרָנִית, הַשָּׁרְשִׁית, כְּפִי שֶׁנִּתָּן בִּנְדִיבוּת לְתַרְבּוּת הַהֶבֶל, הַבִּדּוּר וְהַקִּלְקוּל. עַד שֶׁאָנוּ קוֹבְלִים עַל כָּךְ, נַפְנֶה אֶת הַמַּבָּט אֵלֵינוּ וְנִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ: אֵיךְ מִתְחַלֶּקֶת עוּגַת הַתַּקְצִיב הַמִּשְׁפַּחְתִּי. מֵילָא, הוֹצָאוֹת אֹכֶל, בִּגּוּד וּמָעוֹן, חַשְׁמַל וְגָז וְטֶלֶפוֹן. אֲבָל מֵהַיִּתְרָה?! - כַּמָּה מִתְבַּזְבֵּז עַל מוֹתָרוֹת וְכַמָּה מֻפְנֶה, לְעֻמַּת זֹאת, לִצְדָקָה וּלְחֶסֶד, לְמוֹסְדוֹת תּוֹרָה וּלְזִכּוּי הָרַבִּים, הַמְּשַׁוְּעִים לִתְמִיכָתֵנוּ וְכוֹרְעִים תַּחַת הַנֵּטֶל?!

וּמִבְּחִינַת חֲלֻקַּת מַשְׁאַבֵּי הַזְּמַן, כַּמָּה מֻפְנֶה לְבַטָּלָה, וּלְהַבְדִּיל, כַּמָּה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה?...

וְרַבּוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּנוּ שֶׁהָא-בְּהָא תַּלְיָא, וּמַעְגָּלִים-מַעְגָּלִים הֵם: כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְקַפְּחִים אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל "יַעֲקֹב" בְּחַיֵּינוּ, מְקַפֵּחַ הַצִּבּוּר הַכְּלָלִי אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל "יַעֲקֹב" בּוֹ, וְאַף הָאֻמּוֹת מְקַפְּחוֹת אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּתוֹכָן. יְתַקֵּן כָּל אֶחָד בִּתְחוּמוֹ, בְּחַיָּיו, וְיִתְרֹם תְּרוּמָתוֹ בַּתְּחוּם הַנִּרְחָב יוֹתֵר! (מַעְיָן הַשָּׁבוּעַ)

	מקץ תשס"ז
	ממצוה לא מפסידים
	"וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (לב-כה) יַעֲקֹב אָבִינוּ, "הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת" כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם - גֶּבֶר שָׁלִים" "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (לב-כה) יַעֲקֹב אָבִינוּ, "הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת" כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם - גֶּבֶר שָׁלִים". שֶׁשָּׁהָה עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵית לָבָן הָאֲרַמִּי, בִּסְבִיבָה שֶׁל כַּחַשׁ וּתְרָפִים, וּשְׁלֵמוּתוֹ לֹא נִפְגְּמָה בִּכְהוּא-זֶה. "עִם לָבָן גַּרְתִּי - וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי". בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עִם הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְיָסַד אֶת שִׁבְטֵי יָ-ה, וְהוּא חוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת בְּצִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ, וְאֶהֱיֶה עִמָּךְ". הוּא מַגִּיעַ לְמַעֲבַר יַבּוֹק, מַעֲבִיר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְנִזְכַּר שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים. שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו וְחָצָה אֶת הַנַּחַל, וּלְפֶתַע, בָּאֲפֵלָה, הִתְנַפְּלָה עָלָיו דְּמוּת אֵיתָנִים. מַלְאָךְ נוֹרָא, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. הִתְחִילָה הִתְגּוֹשְׁשׁוּת לְחַיִּים וּלְמָוֶת. אָדָם כְּנֶגֶד מַלְאָךְ, מַלְאַךְ חַבָּלָה. מַה סִּכּוּיָיו? רֶגַע אֶחָד: מִי כְּנֶגֶד מִי?! הָאָדָם - הוּא יַעֲקֹב הַצַּדִּיק, מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה, מֻבְטָח בַּהֲגָנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, גָּדוּשׁ בְּמִצְווֹת וּמֻכְתָּר בִּקְדֻשָּׁה. וְהַמַּלְאָךְ - הוּא סַמַאֵ"ל רֹאשׁ הַשְּׂטָנִים, מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְהַהַשְׁחָתָה! מַה הֵם סִכּוּיָיו שֶׁל הַמַּלְאָךְ הָרַע אֶל מוּל יַעֲקֹב אָבִינוּ?! אֲבָל לְשָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו יֵשׁ טַעֲנָה, מָקוֹם לְהִטָּפֵל לִבְחִיר הָאָבוֹת: הוּא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת בְּמִרְמָה. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁהֵן הִגִּיעוּ לוֹ, כִּי עֵשָׂו מָכַר לוֹ אֶת בְּכוֹרָתוֹ. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁאִמּוֹ הִכְרִיחָה אוֹתוֹ לְקַבְּלָן. אָמְנָם נָכוֹן שֶׁסּוֹבְבוּ זֹאת מִן הַשָּׁמַיִם. וּבְכָל זֹאת - טַעֲנָה. מַצְחִיק. רְאוּ נָא מִיהוּ הַטּוֹעֵן: שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו!... עֵשָׂו, שֶׁיָּדָיו מְגֹאָלוֹת בְּדַם נְקִיִּים, "וַיָּבוֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף - כְּדִכְתִיב עָיְפָה נַפְשִׁי לַהֹרְגִים". עֵשָׂו, שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, הִפְרִיד בֵּין נָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן וְהִגְדִּיל עֲבֵרוֹת עַד לַשָּׁמַיִם (בָּבָא בָּתְרָא טז:) - שָׂרוֹ הוּא "הַתּוֹבֵעַ" שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ?! מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? פַּעַם הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת וְהַנְּהָרוֹת יָבְשׁוּ. הִתְאַסְּפוּ הַחַיּוֹת לַ"עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת", לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ נוֹקֵב, לָדַעַת בִּגְלַל מִי הֵן נֶעֱנָשׁוֹת. הֶחְלִיטוּ, שֶׁכָּל חַיָּה תָּבוֹא וְתִתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתֶיהָ. בָּא הַזְּאֵב וְאָמַר: "רָאִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה קוֹטֶפֶת פְּרָחִים בַּיַּעַר, וְטָרַפְתִּי אוֹתָהּ". אָמְרוּ: "אֵין זוֹ עֲבֵרָה. דַּרְכּוֹ שֶׁל זְאֵב לִטְרֹף, כָּךְ בָּרָא אוֹתוֹ הַבּוֹרֵא". בָּא הַנָּמֵר וְאָמַר: "רָאִיתִי אָדָם בַּיַּעַר, וַהֲרַגְתִּיו". אָמְרוּ לוֹ: "מִצְוָה עָשִׂיתָ, הָאָדָם הוּא אוֹיֵב, וְהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ". בָּא הַפִּיל וְאָמַר: "רוּחַ תְּזָזִית נִכְנְסָה בִּי, שָׁעַטְתִּי לְתוֹךְ כְּפָר שֶׁל יְלִידִים וְהֶחְרַבְתִּיו. רָמַסְתִּי הַכֹּל בְּרַגְלַי". אָמְרוּ: "גַּם פִּיל צָרִיךְ לְהִתְבַּדֵּר. אֵין זוֹ עֲבֵרָה". בָּא שֶׂה קָטָן וְאָמַר בִּמְבוּכָה: "רָעֵב הָיִיתִי, וְרָאִיתִי בִּקְתָּה נְמוּכָה, מְכֻסָּה בְּגַג שֶׁל קַשׁ. תָּלַשְׁתִּי מְעַט וְאָכַלְתִּי". נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: "אֲהָהּ, גִּלִּינוּ אֶת הָאָשֵׁם! בִּגְלָלְךָ כֻּלָּנוּ סוֹבְלִים!" וּמִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הָאַרְיֵה וְהַזְּאֵב וְהַנָּמֵר, וּקְרָעוּהוּ לִגְזָרִים... דֶּרֶךְ אַגַּב, רַק דֶּרֶךְ אַגַּב, הֵם גַּם נֶהֱנוּ מִבְּשָׂרוֹ. אֲבָל זֶהוּ דָּבָר צְדָדִי... כֵּן, זֶה הָיָה מַצְחִיק, אִלּוּ זֶה לֹא הָיָה עָצוּב. כָּל הָעוֹלָם נֶגְדֵּנוּ כִּי אֲנַחְנוּ מְדַכְּאִים אֶת הַפָּלֶשְׂתִינָאִים הַ'מִּסְכֵּנִים': הָאַנְגְלִים הַ'צַּדִּיקִים' (הַמְּדַכְּאִים אֶת אִירְלַנְד), הָאָמֶרִיקָאִים (שֶׁהִשְׁמִידוּ לְמַעֲשֶׂה אֶת הָאִינְדִיָאנִים), הָרוּסִים (עַיֵּן עֶרֶךְ לִיטָא, לַטְבִיָּה, אֶסְטוֹנְיָה), הַסִּינִים (שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת טִיבֶּט), הַסְּפָרַדִּים (הַמְּדַכְּאִים אֶת הַבַּסְקִים) - כֻּלָּם מָצְאוּ אֶת הָאָשֵׁם... אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָא הַרְבֵּה יוֹתֵר קְרוֹבָה: בְּאַרְצֵנוּ 'הַמִּתְקַדֶּמֶת' זוֹכֶה, לְצַעֲרֵנוּ, כָּל מַחֲזֶה רָדוּד לְתַקְצִיבִים שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי שְׁקָלִים. כָּל סֶרֶט "מְקוֹרִי" שֶׁהַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מִתָּכְנוֹ, זוֹכֶה לְעִידוּד מֶמְשַׁלְתִּי נָדִיב. אֲגֻדּוֹת סְפּוֹרְט, מוֹעֲדוֹנִים, אִרְגּוּנִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים - כֻּלָּם מְתֻקְצָבִים בְּיַד רְחָבָה. וְהִנֵּה מַגִּיעִים לְ'כִבְשַׂת הָרָשׁ', לְתַקְצִיב הַיְּשִׁיבוֹת, שֶׁהוּא פְּסִיק בְּיַחַס לְכָל הַתַּקְצִיבִים - וּמַקְהֵלָה מְתֻזְמֶנֶת פּוֹצַחַת בְּהַתְרָאָה מִפְּנֵי הַסַּחְטָנוּת הַחֲרֵדִית... הֵם, מִלְּאוּ חָבִיּוֹת גְּדוּשׁוֹת, אֲבָל לְיַעֲקֹב אָבִינוּ נִטְפְּלוּ בִּגְלַל... פַּכִּים קְטַנִּים... אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָה קְרוֹבָה עוֹד יוֹתֵר. עַד שֶׁאָנוּ מִתְמַרְמְרִים עַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ מְחֻלֶּקֶת עוּגַת הַתַּקְצִיב הַלְּאֻמִּי. עַד שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: מֵילָא, תַּקְצִיב הַבִּטָּחוֹן וְהַבְּרִיאוּת. אֲבָל מַדּוּעַ אֵין שִׁוְיוֹן בְּתַקְצִיב הַתַּרְבּוּת?! שֶׁיִּנָּתֵן לַתַּרְבּוּת הַתּוֹרָנִית, הַשָּׁרְשִׁית, כְּפִי שֶׁנִּתָּן בִּנְדִיבוּת לְתַרְבּוּת הַהֶבֶל, הַבִּדּוּר וְהַקִּלְקוּל. עַד שֶׁאָנוּ קוֹבְלִים עַל כָּךְ, נַפְנֶה אֶת הַמַּבָּט אֵלֵינוּ וְנִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ: אֵיךְ מִתְחַלֶּקֶת עוּגַת הַתַּקְצִיב הַמִּשְׁפַּחְתִּי. מֵילָא, הוֹצָאוֹת אֹכֶל, בִּגּוּד וּמָעוֹן, חַשְׁמַל וְגָז וְטֶלֶפוֹן. אֲבָל מֵהַיִּתְרָה?! - כַּמָּה מִתְבַּזְבֵּז עַל מוֹתָרוֹת וְכַמָּה מֻפְנֶה, לְעֻמַּת זֹאת, לִצְדָקָה וּלְחֶסֶד, לְמוֹסְדוֹת תּוֹרָה וּלְזִכּוּי הָרַבִּים, הַמְּשַׁוְּעִים לִתְמִיכָתֵנוּ וְכוֹרְעִים תַּחַת הַנֵּטֶל?! וּמִבְּחִינַת חֲלֻקַּת מַשְׁאַבֵּי הַזְּמַן, כַּמָּה מֻפְנֶה לְבַטָּלָה, וּלְהַבְדִּיל, כַּמָּה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה?... וְרַבּוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּנוּ שֶׁהָא-בְּהָא תַּלְיָא, וּמַעְגָּלִים-מַעְגָּלִים הֵם: כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְקַפְּחִים אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל "יַעֲקֹב" בְּחַיֵּינוּ, מְקַפֵּחַ הַצִּבּוּר הַכְּלָלִי אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל "יַעֲקֹב" בּוֹ, וְאַף הָאֻמּוֹת מְקַפְּחוֹת אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּתוֹכָן. יְתַקֵּן כָּל אֶחָד בִּתְחוּמוֹ, בְּחַיָּיו, וְיִתְרֹם תְּרוּמָתוֹ בַּתְּחוּם הַנִּרְחָב יוֹתֵר! (מַעְיָן הַשָּׁבוּעַ)