Otzarot-Article

"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (יב-כו) הָרָשָׁע שׁוֹאֵל בְּגַבְהוּת לִבּוֹ: "מַה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". מְבַקֵּשׁ הוּא לְעוֹרֵר אֶת הָרֹשֶׁם, כִּי לְאָדָם נָאוֹר כָּמוֹהוּ אֵין הַמִּצְווֹת מַתְאִימוֹת עוֹד. לְ'רֹאשׁ גָּדוֹל' כָּמוֹהוּ, הַתְּפִלִּין קְטַנּוֹת מִדַּי... אֲבָל הָאֱמֶת הֲפוּכָה הִיא - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל - הָרְשָׁעִים הֵם אֵלּוּ שֶׁהִצְטַמְּקוּ וְהִתְכַּוְּצוּ, רֹאשָׁם נִהְיָה כֹּה זָעִיר עַד שֶׁהַתְּפִלִּין נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ...

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁתָּפַר חֲלִיפָה אֵצֶל חַיָּט מֻמְחֶה. כַּעֲבֹר זְמַן הִגִּיעַ, אוֹחֵז אֶת מִכְנָסָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְקוֹבֵל: "רְאֵה נָא, הַחֲלִיפָה גְּדוֹלָה מִמִּדָּתִי!".

מִתְבּוֹנֵן הַחַיָּט וְאוֹמֵר: "אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ, הַחֲלִיפָה תְּפוּרָה הָיְתָה לְפִי מִדּוֹתֶיךָ. כְּשֶׁקִּבַּלְתָּ אוֹתָהּ נִרְאֲתָה עָלֶיךָ נֶהְדָּר. אַתָּה הוּא שֶׁכָּחַשְׁתָּ וְרָזִיתָ"...

וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (סִפְרִי עֵקֶב י"ב) עַל הַפָּסוּק "כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם", אִם רֵיק הוּא - מִכֶּם הוּא רֵיק וּבָכֶם הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה!

אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל: כָּל רִשְׁעַת הַבֵּן הָרָשָׁע, כָּל מַהוּתוֹ, אַרְסִיּוּתוֹ וְסַכָּנָתוֹ, מְקֻפָּלִים בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". לִכְאוֹרָה, שְׁאֵלָה תְּמִימָה. מַצִּיעַ הוּא לְהָקֵל מְעַט אֶת הָעֹל, כִּבְיָכוֹל, לְהַקְפִּיד פָּחוֹת עַל כָּל תָּג וַהֲלָכָה, לְהִסְתַּפֵּק בְּעִקְּרֵי הַדְּבָרִים וּבָרַעְיוֹן הַגָּלוּם בָּהֶם. כְּהַטָּפָתָם וַהֲגִיגֵיהֶם, הֲסָתָתָם וְהַדָּחָתָם שֶׁל פּוֹרְקֵי הָעֹל מֵאָז וּמִתָּמִיד.

אֲבָל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת, הוֹצִיא מִמֶּנָּה סְחוֹרוֹת יְקָרוֹת, רָץ עִמָּן לַנָּהָר וְהִשְׁלִיכָן לִמְצוּלוֹת. רָץ לַחֲנוּת בַּשֵּׁנִית, הוֹצִיא סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת וּמִהֵר אַף אִתָּהּ לַנָּהָר... תָּמְהוּ הָרוֹאִים. אָמְרוּ: "אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, נִתְבַּלְּעָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. הַמִּסְכֵּן הֻכָּה בְּשִׁגָּעוֹן, אָדָם שָׁפוּי לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת!".

הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר: "עֲדַיִן אֵין זֶה בָּטוּחַ שֶׁהָאִישׁ מְשֻׁגָּע. אֲבָל אִם אֵין הוּא מְשֻׁגָּע - בָּטוּחַ אֲנִי בְּדָבָר אַחֵר: שֶׁחֲנוּת זוֹ אֵינָהּ חֲנוּתוֹ, וְהַסְּחוֹרָה אֵינָהּ סְחוֹרָתוֹ"...

גַּם אוֹתָם הַמַּצִּיעִים "תִּקּוּנִים בַּדָּת", כִּבְיָכוֹל, "לְהָקֵל מֵעִם הַמַּשָּׂא" שֶׁל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, דּוֹמִים לָאָדָם הַמּוּכָן לִזְרֹק סְחוֹרָה יְקָרָה לָאֲבַדּוֹן. בְּמִקְרֶה כָּזֶה בְּטוּחִים אָנוּ בְּדָבָר אֶחָד: כִּי "הַחֲנוּת" אֵינָהּ חֲנוּתָם וְכִי "הַסְּחוֹרָה" אֵינָהּ סְחוֹרָתָם. מְבִינִים אָנוּ שֶׁהוֹצִיאוּ עַצְמָם מִן הַכְּלָל וְכָפְרוּ בָּעִקָּר, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן - לֹא הָיוּ מְוַתְּרִים עַל קוֹצוֹ שֶׁל תָּג! (הַגָּדַת הח"ח, מִשְׁלֵי הח"ח)

	בראשית תשס"ז
	מטרת הבריאה להכיר כח הבורא
	"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ" (יג-ט) פִּצּוּחִים קוֹנִים לְפִי מִשְׁקָל שֶׁל מְאוֹת גְּרָמִים "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (יב-כו) הָרָשָׁע שׁוֹאֵל בְּגַבְהוּת לִבּוֹ: "מַה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". מְבַקֵּשׁ הוּא לְעוֹרֵר אֶת הָרֹשֶׁם, כִּי לְאָדָם נָאוֹר כָּמוֹהוּ אֵין הַמִּצְווֹת מַתְאִימוֹת עוֹד. לְ'רֹאשׁ גָּדוֹל' כָּמוֹהוּ, הַתְּפִלִּין קְטַנּוֹת מִדַּי... אֲבָל הָאֱמֶת הֲפוּכָה הִיא - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל - הָרְשָׁעִים הֵם אֵלּוּ שֶׁהִצְטַמְּקוּ וְהִתְכַּוְּצוּ, רֹאשָׁם נִהְיָה כֹּה זָעִיר עַד שֶׁהַתְּפִלִּין נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ... מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁתָּפַר חֲלִיפָה אֵצֶל חַיָּט מֻמְחֶה. כַּעֲבֹר זְמַן הִגִּיעַ, אוֹחֵז אֶת מִכְנָסָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְקוֹבֵל: "רְאֵה נָא, הַחֲלִיפָה גְּדוֹלָה מִמִּדָּתִי!". מִתְבּוֹנֵן הַחַיָּט וְאוֹמֵר: "אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ, הַחֲלִיפָה תְּפוּרָה הָיְתָה לְפִי מִדּוֹתֶיךָ. כְּשֶׁקִּבַּלְתָּ אוֹתָהּ נִרְאֲתָה עָלֶיךָ נֶהְדָּר. אַתָּה הוּא שֶׁכָּחַשְׁתָּ וְרָזִיתָ"... וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (סִפְרִי עֵקֶב י"ב) עַל הַפָּסוּק "כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם", אִם רֵיק הוּא - מִכֶּם הוּא רֵיק וּבָכֶם הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה! אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל: כָּל רִשְׁעַת הַבֵּן הָרָשָׁע, כָּל מַהוּתוֹ, אַרְסִיּוּתוֹ וְסַכָּנָתוֹ, מְקֻפָּלִים בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". לִכְאוֹרָה, שְׁאֵלָה תְּמִימָה. מַצִּיעַ הוּא לְהָקֵל מְעַט אֶת הָעֹל, כִּבְיָכוֹל, לְהַקְפִּיד פָּחוֹת עַל כָּל תָּג וַהֲלָכָה, לְהִסְתַּפֵּק בְּעִקְּרֵי הַדְּבָרִים וּבָרַעְיוֹן הַגָּלוּם בָּהֶם. כְּהַטָּפָתָם וַהֲגִיגֵיהֶם, הֲסָתָתָם וְהַדָּחָתָם שֶׁל פּוֹרְקֵי הָעֹל מֵאָז וּמִתָּמִיד. אֲבָל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת, הוֹצִיא מִמֶּנָּה סְחוֹרוֹת יְקָרוֹת, רָץ עִמָּן לַנָּהָר וְהִשְׁלִיכָן לִמְצוּלוֹת. רָץ לַחֲנוּת בַּשֵּׁנִית, הוֹצִיא סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת וּמִהֵר אַף אִתָּהּ לַנָּהָר... תָּמְהוּ הָרוֹאִים. אָמְרוּ: "אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, נִתְבַּלְּעָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. הַמִּסְכֵּן הֻכָּה בְּשִׁגָּעוֹן, אָדָם שָׁפוּי לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת!". הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר: "עֲדַיִן אֵין זֶה בָּטוּחַ שֶׁהָאִישׁ מְשֻׁגָּע. אֲבָל אִם אֵין הוּא מְשֻׁגָּע - בָּטוּחַ אֲנִי בְּדָבָר אַחֵר: שֶׁחֲנוּת זוֹ אֵינָהּ חֲנוּתוֹ, וְהַסְּחוֹרָה אֵינָהּ סְחוֹרָתוֹ"... גַּם אוֹתָם הַמַּצִּיעִים "תִּקּוּנִים בַּדָּת", כִּבְיָכוֹל, "לְהָקֵל מֵעִם הַמַּשָּׂא" שֶׁל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, דּוֹמִים לָאָדָם הַמּוּכָן לִזְרֹק סְחוֹרָה יְקָרָה לָאֲבַדּוֹן. בְּמִקְרֶה כָּזֶה בְּטוּחִים אָנוּ בְּדָבָר אֶחָד: כִּי "הַחֲנוּת" אֵינָהּ חֲנוּתָם וְכִי "הַסְּחוֹרָה" אֵינָהּ סְחוֹרָתָם. מְבִינִים אָנוּ שֶׁהוֹצִיאוּ עַצְמָם מִן הַכְּלָל וְכָפְרוּ בָּעִקָּר, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן - לֹא הָיוּ מְוַתְּרִים עַל קוֹצוֹ שֶׁל תָּג! (הַגָּדַת הח"ח, מִשְׁלֵי הח"ח)