שמיני עצרת ושמחת תורה
תשס"ז
 
  יש לרתם את השמחה לרוחניות

 
  "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (כב-כד) שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת סְמוּכוֹת הֵן, פָּרָשַׁת מַתַּן תּוֹרָה - אוֹתָהּ קָרָאנוּ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, וּפָרָשַׁת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אוֹתָהּ אָנוּ קוֹרְאִים הַשַּׁבָּת

"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה" (כג-יא) בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַב יָדוּעַ הָעָסְקָה עוֹבֶדֶת רוֹמָנִיָּה. בְּבֹקֶר אֶחָד הִיא הוֹדִיעָה בְּמַפְתִּיעַ לָרַבָּנִית בַּעֲלַת הַבַּיִת, שֶׁהִיא נֶאֱלֶצֶת לַחְזֹר לְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ וּמִמָּחָר הִיא מַפְסִיקָה לַעֲבֹד.

שָׁמְעָה הָרַבָּנִית כָּךְ, וּבִקְּשָׁה לְהַעֲנִיק לָהּ דְּבַר-מָה בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתָהּ. חִפְּשָׂה וְלֹא מָצְאָה, עַד שֶׁרָאֲתָה עַל הַשֻּׁלְחָן תַּפּוּחַ. עָטְפָה אוֹתוֹ יָפֶה-יָפֶה וְהִגִּישָׁה אוֹתוֹ כִּתְמוּרָה לָעוֹבֶדֶת. עֶרְכּוֹ שֶׁל תַּפּוּחַ בְּרוֹמַנְיָה לֹא יְסֻלָּא בְּפָז, כְּיָדוּעַ...

לְאַחַר שֶׁהָעוֹבֶדֶת יָצְאָה כְּבָר אֶת הַבַּיִת, הִגִּיעַ הָרַב הַבַּיְתָה. וְאִשְׁתּוֹ סִפְּרָה לוֹ כִּמְשִׂיחָה לְפִי תֻּמָּהּ אֶת הוֹדָעָתָהּ שֶׁל הָעוֹזֶרֶת וְעַל הַתַּפּוּחַ שֶׁהֶעֱנִיקָה לָהּ כְּמַתָּנָה.

נֶחְרַד הָרַב וְאָמַר: הֲכֵיצַד, רַעְיָתִי, נָתַתְּ לָהּ אֶת הַתַּפּוּחַ, וַהֲלֹא שְׁנַת שְׁמִיטָה הִיא וְיֵשׁ אִסּוּר לָתֵת לְגוֹי פֵּרוֹת שְׁמִיטָה?!

"אָז מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה?", שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית.

"צָרִיךְ לָרוּץ אַחֲרֶיהָ וְלָקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הַתַּפּוּחַ", הֵשִׁיב הָרַב.

הָרַבָּנִית יוֹצֵאת לָרְחוֹב כְּדֵי לִדְלֹק אַחַר הָרוֹמָנִיָּה. לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ לֹא קְטַנָּה, הִיא מוֹצֵאת אוֹתָהּ לְיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִגִּיעַ הָאוֹטוֹבּוּס, וְהָרַבָּנִית מְסַמֶּנֶת בְּיָדֶיהָ לָעוֹבֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּבַר-מָה מִּמֶּנָּה. אַךְ זוֹ עָשְׂתָה עַצְמָהּ כְּאֵינָהּ רוֹאָה וּכְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, וְעָלְתָה לָאוֹטוֹבּוּס.

רָאֲתָה הָרַבָּנִית כָּךְ וְעָלְתָה אַף הִיא לָאוֹטוֹבּוּס. שִׁלְּמָה לַנֶּהָג כַּרְטִיס נְסִיעָה, וְכָל זֹאת כְּדֵי לִיצֹר קֶשֶׁר עִם הָעוֹבֶדֶת וּלְהוֹצִיא מִיָּדֶיהָ אֶת הַתַּפּוּחַ...

אֶלָּא שֶׁאָז אֵרַע דָּבָר מַדְהִים. הָרוֹמָנִיָּה, בִּרְאוֹתָהּ אֶת הָרַבָּנִית מִתְקָרֶבֶת לְעֶבְרָהּ, עָשְׂתָה תְּנוּעָה שֶׁל 'כְּנִיעָה' וְאָמְרָה: "אַל תַּעֲשִׂי לִי מְאוּמָה. אַחְזִיר לָךְ הַכֹּל"; וּבְעוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת, הִיא מַכְנִיסָה אֶת יָדָהּ לַתִּיק וְשׁוֹלֶפֶת מִשָּׁם אֶת כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ שֶׁל הָרַבָּנִית...

לַמְרוֹת הַהֶלֶם הַגָּדוֹל שֶׁאָחַז בָּרַבָּנִית לְמַרְאֵה הַנֵּס, לֹא הִרְפְּתָה עֲדַיִן מֵעִנְיַן הַתַּפּוּחַ, וּבִקְּשָׁה מֵהָרוֹמָנִיָּה שֶׁתַּחְזִיר לָהּ אֶת הַתַּפּוּחַ. רַק לְאַחַר מִכֵּן, הִתְפַּנְּתָה לַעֲמֹד עַל שֶׁאֵרַע לָהּ. וְהִתְבָּרֵר שֶׁאִלְמָלֵא הַהַקְפָּדָה עַל הִלְכוֹת שְׁבִיעִית וְ"הַמִּרְדָּף" שֶׁנִּהֲלָה אַחַר הָעוֹבֶדֶת, הָיוּ נִגְנָבִים מִמֶּנָּה תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים שֶׁעָבְרוּ מִדּוֹר לְדוֹר בַּמִּשְׁפָּחָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

 

 
Main Page Main Page Download This Article