Otzarot-Article

תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם בָּחוּר עוֹמֵד לְמִשְׁפָּט, בָּחוּר נֶחְמָד מִבַּיִת טוֹב. הַשּׁוֹפֵט אוֹהֵב אוֹתוֹ מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן. הֶחְלִיט - מֵרֹאשׁ - לְזַכּוֹת אוֹתוֹ בְּדִינוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם, לְהַפְחִית מֵעָנְשׁוֹ כְּכָל שֶׁנִּתָּן.

הוּא הִכִּיר אֶת הוֹרָיו הַחֲשׁוּבִים, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַסָּב הַנַּעֲרָץ.

"וּבְכֵן", שָׁאַל, "בַּמֶּה הָעִנְיָן?"

"הוּא נָסַע בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת", אָמַר הַתּוֹבֵעַ.

לֹא נוֹרָא, בֶּאֱמֶת. מִי שׁוֹמֵר עַל חֲמִשִּׁים קמ"ש בְּשֶׁטַח בָּנוּי?

"צִלַּמְנוּ אוֹתוֹ", מוֹסִיף הַתּוֹבֵעַ, "נוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת מֵאָה וְשִׁשִּׁים". הַחִיּוּךְ נִמְחָה. בְּמֵאָה וְשִׁשִּׁים מְאַבְּדִים שְׁלִיטָה.

"בִּרְחוֹב חַד צְדָדִי, כְּנֶגֶד הַכִּוּוּן", מִהֵר וְהוֹסִיף הַתּוֹבֵעַ.

שְׂפָתָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט נֶחְשְׁקוּ. לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת מֵאָה וְשִׁשִּׁים קמ"ש, כְּנֶגֶד הַכִּוּוּן - וּמָה אִם יָבוֹא רֶכֶב מִמּוּל, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁמְּכוֹנִית לֹא תָּבוֹא מוּלוֹ?

הִרְהוּרָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט נִקְטְעוּ בְּקוֹלוֹ הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל הַתּוֹבֵעַ. הוּא טֶרֶם סִיֵּם: "וְרֶכֶב נָסַע מוּלוֹ..."

הַשּׁוֹפֵט נִדְרַךְ. "וּמַה קָּרָה?" שָׁאַל.

"בַּמְּהִירוּת הָאֲמוּרָה לֹא יָכוֹל הָיָה הַנֶּאֱשָׁם לַעֲצֹר, וְהוּא סָטָה בְּחַדּוּת יָמִינָה, אִבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל הָרֶכֶב, נִכְנַס לְתוֹךְ חֲנוּת, וְהָרַס אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁהֻצְּגָה לִמְכִירָה בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה. דָּהַר לְתוֹךְ הַחֲנוּת פְּנִימָה, מוֹטֵט אֶת הַדֶּלְפֵּק וְנִבְלַם בְּקִיר, שֶׁקָּרַס וְהִתְמוֹטֵט".

הַשּׁוֹפֵט הָיָה מְזֻעְזָע. דַּוְקָא בְּפָנָיו הַמְּתוּחוֹת שֶׁל הַנַּעַר לֹא נִכַּר כָּל שִׁנּוּי, שֶׁהֲרֵי יָדַע כָּל זֹאת. עוֹד זוֹכֵר הוּא אֶת חֶרְדָתוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמְּכוֹנִית מוּלוֹ, אֶת סִיבוּבוֹ הַנּוֹאָשׁ שֶׁל הַהֶגֶה, רֵיחַ הַחֲרִיכָה שֶׁל הַצְּמִיגִים וְקוֹל נֶפֶץ הַזְּגוּגִיּוֹת. לְמַזָּלוֹ, הָיְתָה הַחֲנוּת רֵיקָה מֵאָדָם.

וְהַתּוֹבֵעַ הִמְשִׁיךְ: "הַקִּיר קָרַס עַל מִשְׁפָּחָה שֶׁנָּמָה אֶת שְׁנָתָהּ, וּמָחֲצָה אוֹתָהּ לַמָּוֶת". הַנַּעַר הֶחְוִיר. זֹאת לֹא יָדַע...

רָכַן הַשּׁוֹפֵט, וְשָׁאַל אֶת הַנַּעַר: "מַה בְּפִיךָ?"

עַד שֶׁהַנַּעַר מַבִּיעַ אֶת חֲרָטָתוֹ הָאֲמִתִּית, הַכֵּנָה, נִשְׁקֹל וְנִתְבּוֹנֵן: הַאִם אֵין זֶה מַצָּבֵנוּ שֶׁלָּנוּ בְּיוֹם הַדִּין? שָׁעַטְנוּ בִּדְרָכִים אֲסוּרוֹת, "שִׁחַתְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתַּעְנוּ" - וְעַל כָּל מַה שֶּׁאָנוּ יוֹדְעִים, נוֹסִיף מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים: שֶׁעֲבֵרָה מַחְשִׁיכָה עוֹלָמוֹת, גּוֹרֶמֶת צַעַר לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, מוֹנַעַת שֶׁפַע מֵעַם יִשְׂרָאֵל, מְמִיטָה אֲסוֹנוֹת - הֵן עַל הַכֹּל מֻגָּשׁ הַחֶשְׁבּוֹן!

וְאָנוּ - כְּאוֹתוֹ נַעַר - מַבִּיעִים חֲרָטָה עֲמֻקָּה, עוֹמְדִים יוֹם שָׁלֵם בִּתְפִלָּה, מַזְכִּירִים זְכוּת אָבוֹת.

הָבָה נָשׁוּב אֶל הַמִּשְׁפָּט הַהוּא. הַשּׁוֹפֵט, בְּרֹב טוּבוֹ, נַעֲנֶה לְהַבָּעַת הַחֲרָטָה, מוּכָן לִפְטֹר בְּעֹנֶשׁ עַל תְּנַאי!

"מֵעַכְשָׁו, בְּנִי, מַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתִּרְאֶה תַּמְרוּר אָדֹם וּפַס לָבָן לְרָחְבּוֹ?" שָׁאַל בְּנִימָה אֲבָהִית.

"אֶעֱצֹר אֶת הָרֶכֶב וְאֶסְתַּכֵּל, לִפְנֵי שֶׁאַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ".

הַכֹּל נִדְהֲמוּ. הֻבְרַר, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מַּשְׁמָעוּת תַּמְרוּר "אֵין כְּנִיסָה"! וּמִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד אֵינוֹ יוֹדֵעַ - כֵּיצַד אֶפְשָׁר לָתֵת בְּיָדוֹ הֶגֶה, לְהַפְקִידוֹ עַל רֶכֶב?! נֶאֱנַח הַשּׁוֹפֵט, וּפָסַל אֶת רִשְׁיוֹנוֹ...

וּלְעִנְיָנֵנוּ: מַה תּוֹעִיל הַבָּעַת הַחֲרָטָה שֶׁלָּנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? מַה יּוֹעִילוּ הַבְטָחוֹתֵינוּ, הַחְלָטוֹתֵינוּ לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ - אִם אֵינֶנּוּ מְזַהִים אֶת הַתַּמְרוּרִים, אִם אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֶת הַהֲלָכוֹת עַל בֻּרְיָן! הֵן זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: "אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא" (אָבוֹת ב–ה). כִּי הַדֶּרֶךְ סְלוּלָה: "מִשֶּׁלֹּא תִּלְמְדוּ, לֹא תַּעֲשׂוּ" (רָשִׁ"י וַיִּקְרָא כו–י). דֶּרֶךְ מָשָׁל, הֵן רַבֵּנוּ הַ"יַּעֲרוֹת דְּבַשׁ" זצ"ל כָּתַב, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הִלְכוֹת שַׁבָּת עַל בֻּרְיָן, מֻבְטָח לוֹ (!) שֶׁיִּכָּשֵׁל בְּחִלּוּלָהּ! "וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן, מַמָּשׁ אֵינוֹ בְּתוֹרַת יְהוּדִי!" (ח"ש, דְּרוּשׁ יד).

כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, בִּיסוֹד הַיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, עִנְיַן טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה! הֲרֵי אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבְּנַפְשֵׁנוּ - פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אִסּוּרֵי כְּרִיתוּת, שֶׁהָעוֹבֵר עַל דִּינֵיהֶם - נַפְשׁוֹ נִכְרֶתֶת! אָז רַבִּים יוֹדְעִים אֶת הַדִּינִים בְּאֹפֶן כְּלָלִי - וְאֵין דַּי בְּכָךְ! וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת שְׁאֵלָה - מַה יַּעֲשׂוּ?

וְאֵין תֵּרוּצִים - יֵשׁ סִפְרֵי הֲלָכוֹת מְפֹרָטִים, וְאִינְדֶקְס מְפֹרָט בְּסוֹפָם, לִמְצֹא מִיָּד תְּשׁוּבָה לְכָל שְׁאֵלָה! כָּךְ "שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ" וְ"אָרְחוֹת שַׁבָּת", כָּךְ "תּוֹרַת הַטָּהֳרָה". כָּךְ "חָפֵץ חַיִּים" וְעוֹד –

נְשַׁנֵּן אֶת הַדִּינִים, נַכִּיר אֶת הַתַּמְרוּרִים - וְנִנְהַג לְפִיהֶם. רַק כָּךְ תִּתְקַבֵּל חֲרָטָתֵנוּ לְרָצוֹן!

הֵן אִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה, שֶׁיִּשְׁלְלוּ אֶת רִשְׁיוֹנוֹ! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	נצבים - וילך תשס"ו
	!שנהיה, לפחות, בכוון הנכון
	תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם בָּחוּר עוֹמֵד לְמִשְׁפָּט, בָּחוּר נֶחְמָד מִבַּיִת טוֹב תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם בָּחוּר עוֹמֵד לְמִשְׁפָּט, בָּחוּר נֶחְמָד מִבַּיִת טוֹב. הַשּׁוֹפֵט אוֹהֵב אוֹתוֹ מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן. הֶחְלִיט - מֵרֹאשׁ - לְזַכּוֹת אוֹתוֹ בְּדִינוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם, לְהַפְחִית מֵעָנְשׁוֹ כְּכָל שֶׁנִּתָּן. הוּא הִכִּיר אֶת הוֹרָיו הַחֲשׁוּבִים, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַסָּב הַנַּעֲרָץ. "וּבְכֵן", שָׁאַל, "בַּמֶּה הָעִנְיָן?" "הוּא נָסַע בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת", אָמַר הַתּוֹבֵעַ. לֹא נוֹרָא, בֶּאֱמֶת. מִי שׁוֹמֵר עַל חֲמִשִּׁים קמ"ש בְּשֶׁטַח בָּנוּי? "צִלַּמְנוּ אוֹתוֹ", מוֹסִיף הַתּוֹבֵעַ, "נוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת מֵאָה וְשִׁשִּׁים". הַחִיּוּךְ נִמְחָה. בְּמֵאָה וְשִׁשִּׁים מְאַבְּדִים שְׁלִיטָה. "בִּרְחוֹב חַד צְדָדִי, כְּנֶגֶד הַכִּוּוּן", מִהֵר וְהוֹסִיף הַתּוֹבֵעַ. שְׂפָתָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט נֶחְשְׁקוּ. לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת מֵאָה וְשִׁשִּׁים קמ"ש, כְּנֶגֶד הַכִּוּוּן - וּמָה אִם יָבוֹא רֶכֶב מִמּוּל, כְּשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁמְּכוֹנִית לֹא תָּבוֹא מוּלוֹ? הִרְהוּרָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט נִקְטְעוּ בְּקוֹלוֹ הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל הַתּוֹבֵעַ. הוּא טֶרֶם סִיֵּם: "וְרֶכֶב נָסַע מוּלוֹ..." הַשּׁוֹפֵט נִדְרַךְ. "וּמַה קָּרָה?" שָׁאַל. "בַּמְּהִירוּת הָאֲמוּרָה לֹא יָכוֹל הָיָה הַנֶּאֱשָׁם לַעֲצֹר, וְהוּא סָטָה בְּחַדּוּת יָמִינָה, אִבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל הָרֶכֶב, נִכְנַס לְתוֹךְ חֲנוּת, וְהָרַס אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁהֻצְּגָה לִמְכִירָה בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה. דָּהַר לְתוֹךְ הַחֲנוּת פְּנִימָה, מוֹטֵט אֶת הַדֶּלְפֵּק וְנִבְלַם בְּקִיר, שֶׁקָּרַס וְהִתְמוֹטֵט". הַשּׁוֹפֵט הָיָה מְזֻעְזָע. דַּוְקָא בְּפָנָיו הַמְּתוּחוֹת שֶׁל הַנַּעַר לֹא נִכַּר כָּל שִׁנּוּי, שֶׁהֲרֵי יָדַע כָּל זֹאת. עוֹד זוֹכֵר הוּא אֶת חֶרְדָתוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמְּכוֹנִית מוּלוֹ, אֶת סִיבוּבוֹ הַנּוֹאָשׁ שֶׁל הַהֶגֶה, רֵיחַ הַחֲרִיכָה שֶׁל הַצְּמִיגִים וְקוֹל נֶפֶץ הַזְּגוּגִיּוֹת. לְמַזָּלוֹ, הָיְתָה הַחֲנוּת רֵיקָה מֵאָדָם. וְהַתּוֹבֵעַ הִמְשִׁיךְ: "הַקִּיר קָרַס עַל מִשְׁפָּחָה שֶׁנָּמָה אֶת שְׁנָתָהּ, וּמָחֲצָה אוֹתָהּ לַמָּוֶת". הַנַּעַר הֶחְוִיר. זֹאת לֹא יָדַע... רָכַן הַשּׁוֹפֵט, וְשָׁאַל אֶת הַנַּעַר: "מַה בְּפִיךָ?" עַד שֶׁהַנַּעַר מַבִּיעַ אֶת חֲרָטָתוֹ הָאֲמִתִּית, הַכֵּנָה, נִשְׁקֹל וְנִתְבּוֹנֵן: הַאִם אֵין זֶה מַצָּבֵנוּ שֶׁלָּנוּ בְּיוֹם הַדִּין? שָׁעַטְנוּ בִּדְרָכִים אֲסוּרוֹת, "שִׁחַתְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתַּעְנוּ" - וְעַל כָּל מַה שֶּׁאָנוּ יוֹדְעִים, נוֹסִיף מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים: שֶׁעֲבֵרָה מַחְשִׁיכָה עוֹלָמוֹת, גּוֹרֶמֶת צַעַר לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, מוֹנַעַת שֶׁפַע מֵעַם יִשְׂרָאֵל, מְמִיטָה אֲסוֹנוֹת - הֵן עַל הַכֹּל מֻגָּשׁ הַחֶשְׁבּוֹן! וְאָנוּ - כְּאוֹתוֹ נַעַר - מַבִּיעִים חֲרָטָה עֲמֻקָּה, עוֹמְדִים יוֹם שָׁלֵם בִּתְפִלָּה, מַזְכִּירִים זְכוּת אָבוֹת. הָבָה נָשׁוּב אֶל הַמִּשְׁפָּט הַהוּא. הַשּׁוֹפֵט, בְּרֹב טוּבוֹ, נַעֲנֶה לְהַבָּעַת הַחֲרָטָה, מוּכָן לִפְטֹר בְּעֹנֶשׁ עַל תְּנַאי! "מֵעַכְשָׁו, בְּנִי, מַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתִּרְאֶה תַּמְרוּר אָדֹם וּפַס לָבָן לְרָחְבּוֹ?" שָׁאַל בְּנִימָה אֲבָהִית. "אֶעֱצֹר אֶת הָרֶכֶב וְאֶסְתַּכֵּל, לִפְנֵי שֶׁאַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ". הַכֹּל נִדְהֲמוּ. הֻבְרַר, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מַּשְׁמָעוּת תַּמְרוּר "אֵין כְּנִיסָה"! וּמִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד אֵינוֹ יוֹדֵעַ - כֵּיצַד אֶפְשָׁר לָתֵת בְּיָדוֹ הֶגֶה, לְהַפְקִידוֹ עַל רֶכֶב?! נֶאֱנַח הַשּׁוֹפֵט, וּפָסַל אֶת רִשְׁיוֹנוֹ... וּלְעִנְיָנֵנוּ: מַה תּוֹעִיל הַבָּעַת הַחֲרָטָה שֶׁלָּנוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? מַה יּוֹעִילוּ הַבְטָחוֹתֵינוּ, הַחְלָטוֹתֵינוּ לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ - אִם אֵינֶנּוּ מְזַהִים אֶת הַתַּמְרוּרִים, אִם אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֶת הַהֲלָכוֹת עַל בֻּרְיָן! הֵן זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: "אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא" (אָבוֹת ב–ה). כִּי הַדֶּרֶךְ סְלוּלָה: "מִשֶּׁלֹּא תִּלְמְדוּ, לֹא תַּעֲשׂוּ" (רָשִׁ"י וַיִּקְרָא כו–י). דֶּרֶךְ מָשָׁל, הֵן רַבֵּנוּ הַ"יַּעֲרוֹת דְּבַשׁ" זצ"ל כָּתַב, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הִלְכוֹת שַׁבָּת עַל בֻּרְיָן, מֻבְטָח לוֹ (!) שֶׁיִּכָּשֵׁל בְּחִלּוּלָהּ! "וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן, מַמָּשׁ אֵינוֹ בְּתוֹרַת יְהוּדִי!" (ח"ש, דְּרוּשׁ יד). כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, בִּיסוֹד הַיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, עִנְיַן טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה! הֲרֵי אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבְּנַפְשֵׁנוּ - פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אִסּוּרֵי כְּרִיתוּת, שֶׁהָעוֹבֵר עַל דִּינֵיהֶם - נַפְשׁוֹ נִכְרֶתֶת! אָז רַבִּים יוֹדְעִים אֶת הַדִּינִים בְּאֹפֶן כְּלָלִי - וְאֵין דַּי בְּכָךְ! וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת שְׁאֵלָה - מַה יַּעֲשׂוּ? וְאֵין תֵּרוּצִים - יֵשׁ סִפְרֵי הֲלָכוֹת מְפֹרָטִים, וְאִינְדֶקְס מְפֹרָט בְּסוֹפָם, לִמְצֹא מִיָּד תְּשׁוּבָה לְכָל שְׁאֵלָה! כָּךְ "שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ" וְ"אָרְחוֹת שַׁבָּת", כָּךְ "תּוֹרַת הַטָּהֳרָה". כָּךְ "חָפֵץ חַיִּים" וְעוֹד – נְשַׁנֵּן אֶת הַדִּינִים, נַכִּיר אֶת הַתַּמְרוּרִים - וְנִנְהַג לְפִיהֶם. רַק כָּךְ תִּתְקַבֵּל חֲרָטָתֵנוּ לְרָצוֹן! הֵן אִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה, שֶׁיִּשְׁלְלוּ אֶת רִשְׁיוֹנוֹ! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)