Otzarot-Article

"וַיִּקַּח קרַח" (טז–א) הַפָּרָשָׁה מַתְחִילָה בִּתְמִיהָה. "וַיִּקַּח קרַח": מַה לָּקַח? לא כָּתוּב...

הַמְּפָרְשִׁים עומְדִים עַל כָּךְ, וּמְתָרְצִים תֵּרוּצִים שׁונִים: "לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמו", "לִבּו לְקָחו", "לָקַח עַצְמו לְצַד הַמַּחֲלקֶת".

כָּל הַתֵּרוּצִים נְכונִים, וּבְכָל זאת אוּלַי יֻרְשֶׁה לומַר, שֶׁאֵין מִקְרָא יוצֵא מִיְּדֵי פְּשׁוּטו, וּמַמָּשׁ זאת רָצְתָה הַתּורָה הַקְּדושָׁה לומַר: "וַיִּקַּח קרַח", מַה לָּקַח? כְּלוּם!...

לְמָה הַכַּוָּנָה? פָּשׁוּט מְאד: נָנִיחַ שֶׁצַּיָּד יוצֵא לְצַיִד וְנִתְקָל בִּצְבִי יָשֵׁן. וְנָנִיחַ, שֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֵלָיו בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט - וְתופֵס אותו. הַאִם יֵשׁ לו מַשֶּׁהוּ בַּיָּד? בְּוַדַּאי! הוּא צָד צְבִי! אֲבָל נָנִיחַ שֶׁצַּיָּד יוצֵא לְצַיִד וְרואֶה נָמֵר יָשֵׁן. וְהוּא מִתְקָרֵב בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט וּמִתְנַפֵּל עָלָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו. הַאִם יֵשׁ לו מַשֶּׁהוּ? אוּלַי לַנָּמֵר יֵשׁ, אֲרוּחַת בּקֶר...

כְּשֶׁקּרַח הולֵךְ לַחְלק עִם משֶׁה רַבֵּנוּ, אִישׁ הָאֱלקִים, שֶׁחולֵל אֶת כָּל הַנִּסִּים בְּמִצְרַיִם וְקָרַע אֶת הַיָּם לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הורִיד לָהֶם מָן וְהוצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע, עָלָה לַשָּׁמַיִם וְהורִיד אֶת הַתּורָה, הַאִם יֵשׁ לו אֵיזֶשֶׁהוּ סִכּוּי לְנַצֵּחַ? הֲרֵי זו מַעֲרָכָה אֲבוּדָה מֵראשׁ! "וַיִּקַּח קרַח" - וּכְלוּם לא לָקַח.

הָאֲדָמָה לָקְחָה אותו...

מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר, שֶׁכְּגדֶל עָשְׁרו - כֵּן גּדֶל קַמְצָנוּתו. כִּילַי הָיָה, קְפוּץ יָד וְלֵב. בֵּיתו רֵיקָם, רַק שְׁתֵּי קַעֲרות עֵץ לו וּלְאִשְׁתּו, שְׁתֵּי כַּפּות, שְׁנֵי מַזְלְגות וּשְׁנֵי סְפָלִים שְׁחרִים מִשְּׁחר. יום אֶחָד, מָצָא אֶת אִשְׁתּו בּוכָה. הורֶיהָ הודִיעוּ שֶׁיָּבואוּ לְבִקּוּר, וְאֵין כּוס וְצַלַּחַת עֲבוּרָם!

"מִנְעִי קולֵךְ מִבְּכִי", הִרְגִּיעָהּ בְּרחַב לֵב. "פְּלונִי נָדִיב הוּא, וּמַשְׁאִיל כֵּלִים לִשְׂמָחות. אִם בִּקּוּר הורַיִךְ שִׂמְחָה לְגַבַּיִךְ, אֶשְׁאַל מִמֶּנּוּ בְּיָד רְחָבָה וְאֶגְדּשׁ אֶת הַבַּיִת בְּכֵלִים נָאִים הַמַּרְחִיבִים דַּעְתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה!"

שָׁמְעָה וְהִתְרַצְּתָה.

הָלַךְ לְמַשְׁאִיל הַכֵּלִים, וְגָדַשׁ אַרְגָּז בְּכֵלִים יְקָרִים וְנָאִים. חָתַם עַל כְּתַב הִתְחַיְּבוּת לְשַׁלֵּם דְּמֵי כָּל כְּלִי שֶׁיִּשָּׁבֵר, וְשָׁאַל: "כֵּיצַד אֶשָּׂא אֶת הָאַרְגָּז לְבֵיתִי?"

עָנוּהוּ: "בְּכִכַּר הָעִיר תִּמְצָא אֶת יוסֵף הַסַּבָּל. תְּמוּרַת פְּרוּטות מְעַטּות יִשָּׂא עֲבוּרְךָ אֶת הָאַרְגָּז".

הִתְחַלְחֵל לְשֵׁמַע הַהוצָאָה הַגְּדולָה, אַךְ מַה יַּעֲשֶׂה וְהָאַרְגָּז כָּבֵד מִנְּשׂוא? הָלַךְ לַשּׁוּק וּפָגַשׁ בַּסַּבָּל. "רואֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה עומֵד מֻבְטָל, וְהַבַּטָּלָה אֵם כָּל חַטָּאת", הוכִיחו עַל פָּנָיו. "בְּבֵיתו שֶׁל פְּלונִי יֵשׁ אַרְגָּז. אִם תֵּאות לְשֵׂאתו לְבֵיתִי, אַשִּׂיא לְךָ שָׁלשׁ עֵצות יְקָרות מִפָּז".

סַקְרָנוּתו שֶׁל הַסַּבָּל הִתְעורְרָה: "הָבָה וְאֶשְׁמַע".

"לא כֵן", אָמַר הַכִּילַי, אֲשֶׁר נָהַג חַסְכָנוּת אַף בַּעֲצותָיו. "תִּשָּׂא אֶת הָאַרְגָּז, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְצִדְּךָ. בִּשְׁלִישׁ הַדֶּרֶךְ אַשְׁמִיעֲךָ אֶת הָרִאשׁונָה, בַּשְּׁלִישׁ הַשֵּׁנִי אֶת הַשְּׁנִיָּה, וּבְפֶתַח בֵּיתִי אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית".

אָמַר הַסַּבָּל בְּלִבּו: הֵן בֵּין כּה וָכה מֻבְטָל אֲנִי הַיּום, מִי יודֵעַ - אוּלַי עֲצותָיו טובות וּנְכוחות, יְקָרות מִזָּהָב וּמִפָּז!

הִסְכִּים לַהַצָּעָה, הָלַךְ עִמּו לְבֵית הַמַּשְׁאִיל וְנֶאֱנַק בְּנָשְׂאו אֶת הָאַרְגָּז הַכָּבֵד. הָלַךְ כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂאו וְהַכִּילַי פּוסֵעַ מַעֲדַנּות לְצִדּו, שָׂמֵחַ וְטוב לֵב עַל הַפְּרוּטות שֶׁחָסַךְ.

אָמַר הַסַּבָּל: "דּומַנִי שֶׁהִגַּעְנוּ לִשְׁלִישׁ הַדֶּרֶךְ!"

"אָכֵן", אִשֵּׁר הַקַּמְצָן בִּזְחִיחוּת דַּעַת. "הִנֵּה עֲצָתִי הָרִאשׁונָה: אַל תִּתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין - לְעולָם - שֶׁהֲלִיכָה בָּרֶגֶל דּומָה לִנְסִיעָה"...

בַּהֲנָאָה צִיֵּן לְעַצְמו שֶׁהַסַּבָּל הֵגִיב בְּדוּמִיַּת מְבוּכָה. מִצְחו נֶחְרַשׁ קְמָטִים, כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּל לָרֶדֶת לְעָמְקָהּ שֶׁל הָעֵצָה, בְּלא הַצְלָחָה. "עָבַרְנוּ שְׁלִישׁ נוסָף", אָמַר לְבַסּוף.

אָכֵן כֵּן", הִסְכִּים הַכִּילַי, "עַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמַע: אַל תַּאֲמִין - לְעולָם - שֶׁהָרָעֵב דּומֶה לַשָּׂבֵעַ!"...

נֶהֱנָה בִּרְאותו שֶׁהַסַּבָּל אֵינו מֵגִיב. אֵין סָפֵק, קַמְצָנוּתו הִשְׁתַּלְּמָה! "הִנֵּה הִגַּעְנוּ", אָמַר. "אִם תַּעֲלֶה אֶת הָאַרְגָּז לַקּומָה הָרְבִיעִית בָּהּ אֲנִי גָּר, אַעֲנִיק לְךָ אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית, וּבְכָךְ אֶפְרַע אֶת דְּמֵי הַסַּבָּלוּת בִּשְׁלֵמוּת".

בְּלא אמֶר וּדְבָרִים הֵחֵל הַסַּבָּל לִפְסעַ בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגות הָעֲקַלָּתונִיּות, קומָה אַחַר קומָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַקּומָה הָרְבִיעִית כְּשֶׁהוּא נושֵׁם וְנושֵׁף, שְׁטוּף זֵעָה. מָחָה אֶת מִצְחו הַנּוטֵף וְאָמַר לַקַּמְצָן: "אַל תִּטְרַח לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית. הֵבַנְתִּי אֶת הָעִקָּרון, וְאַשְׁמִיעֶנָּה בְּאָזְנֶיךָ: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, אַל תַּאֲמִין - לְעולָם - כִּי בָּאַרְגָּז הַזֶּה יֵשׁ כֵּלִים שְׁלֵמִים". וּבְאָמְרו זאת, שָׁמַט אֶת הָאַרְגָּז מִן הַמַּעֲקֶה, לִצְנחַ אַרְבַּע קומות...

עַד כָּאן הַסִּפּוּר אודות הַקַּמְצָן שֶׁהִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה.

וְאָנוּ עומְדִים וְתוהִים: כֵּיצַד הִרְשָׁה הַקַּמְצָן לְעַצְמו לְהִתְעַלֵּל בְּרִגְשׁותָיו שֶׁל הַסַּבָּל, כְּשֶׁאַרְגָּזו בְּיָדָיו?!

אַךְ עַד שֶׁאָנוּ תּוהִים עָלָיו, נִתְהֶה עַל קרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי הָעֵדָה - כֵּיצַד מָתְחוּ אֶת הַחֶבֶל, כֵּיצַד הִתְגָּרוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּאַהֲרן קְדושׁ הַשֵּׁם וּבִרְצון הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו?!

וְעַד שֶׁאָנוּ תּוהִים עֲלֵיהֶם, נִתְהֶה עַל עַצְמֵנוּ: הֲרֵי גַּם אָנוּ נְתוּנִים בְּיָדָיו שֶׁל הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ. חַיֵּינוּ, בְּרִיאוּתֵנוּ, אָשְׁרֵנוּ - בְּיָדָיו. מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, פַּרְנָסָתֵנוּ וּכְבודֵנוּ - בְּיָדָיו. אֵיךְ לא נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: "עַל מִי בָּטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ"?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תשס"ו
	איש הטבע
	"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז–א) הַפָּרָשָׁה מַתְחִילָה בִּתְמִיהָה "וַיִּקַּח קרַח" (טז–א) הַפָּרָשָׁה מַתְחִילָה בִּתְמִיהָה. "וַיִּקַּח קרַח": מַה לָּקַח? לא כָּתוּב... הַמְּפָרְשִׁים עומְדִים עַל כָּךְ, וּמְתָרְצִים תֵּרוּצִים שׁונִים: "לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמו", "לִבּו לְקָחו", "לָקַח עַצְמו לְצַד הַמַּחֲלקֶת". כָּל הַתֵּרוּצִים נְכונִים, וּבְכָל זאת אוּלַי יֻרְשֶׁה לומַר, שֶׁאֵין מִקְרָא יוצֵא מִיְּדֵי פְּשׁוּטו, וּמַמָּשׁ זאת רָצְתָה הַתּורָה הַקְּדושָׁה לומַר: "וַיִּקַּח קרַח", מַה לָּקַח? כְּלוּם!... לְמָה הַכַּוָּנָה? פָּשׁוּט מְאד: נָנִיחַ שֶׁצַּיָּד יוצֵא לְצַיִד וְנִתְקָל בִּצְבִי יָשֵׁן. וְנָנִיחַ, שֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֵלָיו בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט - וְתופֵס אותו. הַאִם יֵשׁ לו מַשֶּׁהוּ בַּיָּד? בְּוַדַּאי! הוּא צָד צְבִי! אֲבָל נָנִיחַ שֶׁצַּיָּד יוצֵא לְצַיִד וְרואֶה נָמֵר יָשֵׁן. וְהוּא מִתְקָרֵב בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט וּמִתְנַפֵּל עָלָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו. הַאִם יֵשׁ לו מַשֶּׁהוּ? אוּלַי לַנָּמֵר יֵשׁ, אֲרוּחַת בּקֶר... כְּשֶׁקּרַח הולֵךְ לַחְלק עִם משֶׁה רַבֵּנוּ, אִישׁ הָאֱלקִים, שֶׁחולֵל אֶת כָּל הַנִּסִּים בְּמִצְרַיִם וְקָרַע אֶת הַיָּם לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הורִיד לָהֶם מָן וְהוצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע, עָלָה לַשָּׁמַיִם וְהורִיד אֶת הַתּורָה, הַאִם יֵשׁ לו אֵיזֶשֶׁהוּ סִכּוּי לְנַצֵּחַ? הֲרֵי זו מַעֲרָכָה אֲבוּדָה מֵראשׁ! "וַיִּקַּח קרַח" - וּכְלוּם לא לָקַח. הָאֲדָמָה לָקְחָה אותו... מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר, שֶׁכְּגדֶל עָשְׁרו - כֵּן גּדֶל קַמְצָנוּתו. כִּילַי הָיָה, קְפוּץ יָד וְלֵב. בֵּיתו רֵיקָם, רַק שְׁתֵּי קַעֲרות עֵץ לו וּלְאִשְׁתּו, שְׁתֵּי כַּפּות, שְׁנֵי מַזְלְגות וּשְׁנֵי סְפָלִים שְׁחרִים מִשְּׁחר. יום אֶחָד, מָצָא אֶת אִשְׁתּו בּוכָה. הורֶיהָ הודִיעוּ שֶׁיָּבואוּ לְבִקּוּר, וְאֵין כּוס וְצַלַּחַת עֲבוּרָם! "מִנְעִי קולֵךְ מִבְּכִי", הִרְגִּיעָהּ בְּרחַב לֵב. "פְּלונִי נָדִיב הוּא, וּמַשְׁאִיל כֵּלִים לִשְׂמָחות. אִם בִּקּוּר הורַיִךְ שִׂמְחָה לְגַבַּיִךְ, אֶשְׁאַל מִמֶּנּוּ בְּיָד רְחָבָה וְאֶגְדּשׁ אֶת הַבַּיִת בְּכֵלִים נָאִים הַמַּרְחִיבִים דַּעְתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה!" שָׁמְעָה וְהִתְרַצְּתָה. הָלַךְ לְמַשְׁאִיל הַכֵּלִים, וְגָדַשׁ אַרְגָּז בְּכֵלִים יְקָרִים וְנָאִים. חָתַם עַל כְּתַב הִתְחַיְּבוּת לְשַׁלֵּם דְּמֵי כָּל כְּלִי שֶׁיִּשָּׁבֵר, וְשָׁאַל: "כֵּיצַד אֶשָּׂא אֶת הָאַרְגָּז לְבֵיתִי?" עָנוּהוּ: "בְּכִכַּר הָעִיר תִּמְצָא אֶת יוסֵף הַסַּבָּל. תְּמוּרַת פְּרוּטות מְעַטּות יִשָּׂא עֲבוּרְךָ אֶת הָאַרְגָּז". הִתְחַלְחֵל לְשֵׁמַע הַהוצָאָה הַגְּדולָה, אַךְ מַה יַּעֲשֶׂה וְהָאַרְגָּז כָּבֵד מִנְּשׂוא? הָלַךְ לַשּׁוּק וּפָגַשׁ בַּסַּבָּל. "רואֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה עומֵד מֻבְטָל, וְהַבַּטָּלָה אֵם כָּל חַטָּאת", הוכִיחו עַל פָּנָיו. "בְּבֵיתו שֶׁל פְּלונִי יֵשׁ אַרְגָּז. אִם תֵּאות לְשֵׂאתו לְבֵיתִי, אַשִּׂיא לְךָ שָׁלשׁ עֵצות יְקָרות מִפָּז". סַקְרָנוּתו שֶׁל הַסַּבָּל הִתְעורְרָה: "הָבָה וְאֶשְׁמַע". "לא כֵן", אָמַר הַכִּילַי, אֲשֶׁר נָהַג חַסְכָנוּת אַף בַּעֲצותָיו. "תִּשָּׂא אֶת הָאַרְגָּז, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְצִדְּךָ. בִּשְׁלִישׁ הַדֶּרֶךְ אַשְׁמִיעֲךָ אֶת הָרִאשׁונָה, בַּשְּׁלִישׁ הַשֵּׁנִי אֶת הַשְּׁנִיָּה, וּבְפֶתַח בֵּיתִי אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית". אָמַר הַסַּבָּל בְּלִבּו: הֵן בֵּין כּה וָכה מֻבְטָל אֲנִי הַיּום, מִי יודֵעַ - אוּלַי עֲצותָיו טובות וּנְכוחות, יְקָרות מִזָּהָב וּמִפָּז! הִסְכִּים לַהַצָּעָה, הָלַךְ עִמּו לְבֵית הַמַּשְׁאִיל וְנֶאֱנַק בְּנָשְׂאו אֶת הָאַרְגָּז הַכָּבֵד. הָלַךְ כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂאו וְהַכִּילַי פּוסֵעַ מַעֲדַנּות לְצִדּו, שָׂמֵחַ וְטוב לֵב עַל הַפְּרוּטות שֶׁחָסַךְ. אָמַר הַסַּבָּל: "דּומַנִי שֶׁהִגַּעְנוּ לִשְׁלִישׁ הַדֶּרֶךְ!" "אָכֵן", אִשֵּׁר הַקַּמְצָן בִּזְחִיחוּת דַּעַת. "הִנֵּה עֲצָתִי הָרִאשׁונָה: אַל תִּתְפַּתֶּה לְהַאֲמִין - לְעולָם - שֶׁהֲלִיכָה בָּרֶגֶל דּומָה לִנְסִיעָה"... בַּהֲנָאָה צִיֵּן לְעַצְמו שֶׁהַסַּבָּל הֵגִיב בְּדוּמִיַּת מְבוּכָה. מִצְחו נֶחְרַשׁ קְמָטִים, כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּל לָרֶדֶת לְעָמְקָהּ שֶׁל הָעֵצָה, בְּלא הַצְלָחָה. "עָבַרְנוּ שְׁלִישׁ נוסָף", אָמַר לְבַסּוף. אָכֵן כֵּן", הִסְכִּים הַכִּילַי, "עַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמַע: אַל תַּאֲמִין - לְעולָם - שֶׁהָרָעֵב דּומֶה לַשָּׂבֵעַ!"... נֶהֱנָה בִּרְאותו שֶׁהַסַּבָּל אֵינו מֵגִיב. אֵין סָפֵק, קַמְצָנוּתו הִשְׁתַּלְּמָה! "הִנֵּה הִגַּעְנוּ", אָמַר. "אִם תַּעֲלֶה אֶת הָאַרְגָּז לַקּומָה הָרְבִיעִית בָּהּ אֲנִי גָּר, אַעֲנִיק לְךָ אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית, וּבְכָךְ אֶפְרַע אֶת דְּמֵי הַסַּבָּלוּת בִּשְׁלֵמוּת". בְּלא אמֶר וּדְבָרִים הֵחֵל הַסַּבָּל לִפְסעַ בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגות הָעֲקַלָּתונִיּות, קומָה אַחַר קומָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַקּומָה הָרְבִיעִית כְּשֶׁהוּא נושֵׁם וְנושֵׁף, שְׁטוּף זֵעָה. מָחָה אֶת מִצְחו הַנּוטֵף וְאָמַר לַקַּמְצָן: "אַל תִּטְרַח לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי אֶת הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית. הֵבַנְתִּי אֶת הָעִקָּרון, וְאַשְׁמִיעֶנָּה בְּאָזְנֶיךָ: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, אַל תַּאֲמִין - לְעולָם - כִּי בָּאַרְגָּז הַזֶּה יֵשׁ כֵּלִים שְׁלֵמִים". וּבְאָמְרו זאת, שָׁמַט אֶת הָאַרְגָּז מִן הַמַּעֲקֶה, לִצְנחַ אַרְבַּע קומות... עַד כָּאן הַסִּפּוּר אודות הַקַּמְצָן שֶׁהִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה. וְאָנוּ עומְדִים וְתוהִים: כֵּיצַד הִרְשָׁה הַקַּמְצָן לְעַצְמו לְהִתְעַלֵּל בְּרִגְשׁותָיו שֶׁל הַסַּבָּל, כְּשֶׁאַרְגָּזו בְּיָדָיו?! אַךְ עַד שֶׁאָנוּ תּוהִים עָלָיו, נִתְהֶה עַל קרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי הָעֵדָה - כֵּיצַד מָתְחוּ אֶת הַחֶבֶל, כֵּיצַד הִתְגָּרוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּאַהֲרן קְדושׁ הַשֵּׁם וּבִרְצון הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו?! וְעַד שֶׁאָנוּ תּוהִים עֲלֵיהֶם, נִתְהֶה עַל עַצְמֵנוּ: הֲרֵי גַּם אָנוּ נְתוּנִים בְּיָדָיו שֶׁל הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ. חַיֵּינוּ, בְּרִיאוּתֵנוּ, אָשְׁרֵנוּ - בְּיָדָיו. מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, פַּרְנָסָתֵנוּ וּכְבודֵנוּ - בְּיָדָיו. אֵיךְ לא נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: "עַל מִי בָּטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ"?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)