Otzarot-Article

"אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם" (א-יב) הָרוֹצֶה לְקַבֵּל מֻשָּׂג עַל טִרְחָתָם שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, יִתְבּוֹנֵן בְּסֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל מָרָן החבי"ף, רַבֵּנוּ חַיִּים פָּלָאגִ'י זצ"ל. אַךְ הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, וְהָמוֹן קִדֵּם פָּנָיו, לְדִינֵי תּוֹרָה וּלְבוֹרְרֻיּוֹת, לְהִתְיַעֲצֻיּוֹת וְלִשְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה, וְהוּא קִבֵּל אֶת פְּנֵי כֻּלָּם בְּסַבְלָנוּת וּמְאוֹר פָּנִים, שָׁמַע וְשָׁקַל, פָּסַק וְיָעַץ, הוֹרָה וּבֵרֵךְ. רַק כַּאֲשֶׁר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם הָלַךְ, הֻגַּשׁ לְפָנָיו הַתַּבְשִׁיל.

וְאָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת. מִישֶׁהוּ בָּא.

וְהָרַב, בְּטִבְעִיּוּת, הוֹרָה לְסַלֵּק אֶת הַצַּלַּחַת, כְּאִלּוּ סִיֵּם זֶה עַתָּה לֶאֱכֹל.

שָׁאַל הַלָּה אֶת שְׁאֵלָתוֹ, קִבֵּל תְּשׁוּבָה, וְהַצַּלַּחַת שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ.

וְכָךְ הָיְתָה מוּבֵאת וּמְסֻלֶּקֶת, מֻגֶּשֶׁת וּמוּסֶרֶת, עַד שֶׁהִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט, אִישׁ לֹא בָּא, וְהָרַב סִיֵּם לֶאֱכֹל אֶת הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהִתְקָרֵר בֵּינָתַיִם וְטַעֲמוֹ פָּג.

כְּשֶׁסִּיֵּם לֶאֱכֹל, תָּמַהּ: "אֵיךְ זֶה שֶׁאִישׁ לֹא הִפְרִיעַ בָּאֶמְצַע?"

גִּלָּה בְּנוֹ אֶת הַסּוֹד: "אִשָּׁה אַחַת בָּאָה, וּבִקְּשָׁה לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. אֲבָל אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהָרַב אוֹכֵל עַתָּה, וְשֶׁתָּבוֹא בַּשֵּׁנִית".

"מִי הָאִשָּׁה?" שָׁאַל הָרַב.

"אַחַת מִקְּצֵה הָעִיר. וּשְׁאֵלָה פְּעוּטָה לָהּ, בְּדִינֵי כַּשְׁרוּת".

קָם הָרַב, לָבַשׁ אֶת גְּלִימָתוֹ, וְאָמַר לִבְנוֹ: "בּוֹא, נֵלֵךְ!"

"לְאָן?" שָׁאַל הַבֵּן.

"אֶל הָאִשָּׁה", עָנָה הָרַב. "אַתָּה - כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיהָ, וַאֲנִי - כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתָהּ..." (יוֹסֵף דַּעַת)

	ואתחנן תשס"ו
	כיצד יכירו כל האמות באמת
	"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (לא-כא) מַה בֵּינֵינוּ לְבֵין "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם" (א-יב) הָרוֹצֶה לְקַבֵּל מֻשָּׂג עַל טִרְחָתָם שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, יִתְבּוֹנֵן בְּסֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל מָרָן החבי"ף, רַבֵּנוּ חַיִּים פָּלָאגִ'י זצ"ל. אַךְ הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, וְהָמוֹן קִדֵּם פָּנָיו, לְדִינֵי תּוֹרָה וּלְבוֹרְרֻיּוֹת, לְהִתְיַעֲצֻיּוֹת וְלִשְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה, וְהוּא קִבֵּל אֶת פְּנֵי כֻּלָּם בְּסַבְלָנוּת וּמְאוֹר פָּנִים, שָׁמַע וְשָׁקַל, פָּסַק וְיָעַץ, הוֹרָה וּבֵרֵךְ. רַק כַּאֲשֶׁר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם הָלַךְ, הֻגַּשׁ לְפָנָיו הַתַּבְשִׁיל. וְאָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת. מִישֶׁהוּ בָּא. וְהָרַב, בְּטִבְעִיּוּת, הוֹרָה לְסַלֵּק אֶת הַצַּלַּחַת, כְּאִלּוּ סִיֵּם זֶה עַתָּה לֶאֱכֹל. שָׁאַל הַלָּה אֶת שְׁאֵלָתוֹ, קִבֵּל תְּשׁוּבָה, וְהַצַּלַּחַת שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ. וְכָךְ הָיְתָה מוּבֵאת וּמְסֻלֶּקֶת, מֻגֶּשֶׁת וּמוּסֶרֶת, עַד שֶׁהִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט, אִישׁ לֹא בָּא, וְהָרַב סִיֵּם לֶאֱכֹל אֶת הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהִתְקָרֵר בֵּינָתַיִם וְטַעֲמוֹ פָּג. כְּשֶׁסִּיֵּם לֶאֱכֹל, תָּמַהּ: "אֵיךְ זֶה שֶׁאִישׁ לֹא הִפְרִיעַ בָּאֶמְצַע?" גִּלָּה בְּנוֹ אֶת הַסּוֹד: "אִשָּׁה אַחַת בָּאָה, וּבִקְּשָׁה לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. אֲבָל אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהָרַב אוֹכֵל עַתָּה, וְשֶׁתָּבוֹא בַּשֵּׁנִית". "מִי הָאִשָּׁה?" שָׁאַל הָרַב. "אַחַת מִקְּצֵה הָעִיר. וּשְׁאֵלָה פְּעוּטָה לָהּ, בְּדִינֵי כַּשְׁרוּת". קָם הָרַב, לָבַשׁ אֶת גְּלִימָתוֹ, וְאָמַר לִבְנוֹ: "בּוֹא, נֵלֵךְ!" "לְאָן?" שָׁאַל הַבֵּן. "אֶל הָאִשָּׁה", עָנָה הָרַב. "אַתָּה - כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיהָ, וַאֲנִי - כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתָהּ..." (יוֹסֵף דַּעַת)