Otzarot-Article

"וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ" (כו–ז) בַּמִּדְרָשׁ (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ב) אָמְרוּ כִּי צְעָקָה זוֹ - תְּפִלָּה הִיא, "תָּפְסוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם", שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִתְפַּלְּלוּ בְּעֵת צָרָה. וְכָתַב הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל, שֶׁלֹּא בִּכְדִי קָרְאוּ לַתְּפִלָּה בְּשֵׁם "אֻמָּנוּת", אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁהַפֶּה הוּא "כְּלִי הָאֻמָּנוּת" שֶׁלָּנוּ. וּבֵאוּרוֹ שֶׁל הַמֻּשָּׂג יוּבַן בְּמָשָׁל:

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹא בִּדְחִיפוּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בְּהִתְרַגְּשׁוּת סָח שֶׁחֲבוּרַת כּוֹרִים גִּלְּתָה מִרְבַּץ אֶבֶן נֹפֶךְ, הַיְּקָרָה בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן. הֵם הֵבִיאוּ עִמָּם אֶת הַגְּדוֹלָה בָּאֲבָנִים, אֵין לְתָאֵר אֶת זָהֳרָהּ וּשְׁקִיפוּתָהּ. הַחֶדֶר הֵאִיר מִנִּצְנוּצֵי בִּרְקָהּ. מַצִּיעַ הוּא שֶׁהַמֶּלֶךְ יִרְכֹּשׁ אֶת הָאֶבֶן וִיצַוֶּה לְלַטְּשָׁהּ. רְאוּיָה הִיא שֶׁיַּעֲשׂוּ בַּעֲבוּרָהּ נֵזֶר מְלוּכָה וְיִקְבְּעוּהָ בְּמֶרְכָּזוֹ. אֵין כְּאֶבֶן זוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!

שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הָאֶבֶן. כִּמְעַט הִסְתַּנְוֵר מִבְּרַק זַהֲרוּרֶיהָ, אַף בְּטֶרֶם לֻטְּשָׁה לְזָוִיּוֹתֶיהָ. הוֹרָה לְשָׁלִישׁוֹ לְרָכְשָׁהּ בְּכָל מְחִיר, לְאַתֵּר אֶת הַצּוֹרֵף הַמֻּמְחֶה בַּמְּדִינָה, וּלְהַטִּיל עָלָיו אֶת מְלֶאכֶת לִטּוּשׁ הָאֶבֶן הַמַּרְהִיבָה, שֶׁתְּשֻׁבַּץ בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל כֶּתֶר הַמְּלוּכָה.

הִתְעַנְיֵן הַשָּׁלִישׁ, וְהַכֹּל הִמְלִיצוּ עַל צוֹרֵף פְּלוֹנִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ אֻמָּן בִּמְלַאכְתּוֹ. הִרְעִיפוּ עָלָיו שְׁבָחִים לָרֹב, אַךְ הִסִּיחוּ דַּעְתָּם מֵחֻלְשָׁתוֹ: קַמְצָן הָיָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, כִּילַי וְצַיְקָן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ.

נִקְרָא הַצּוֹרֵף אֶל הַמֶּלֶךְ, וְעָמַד מִשְׁתָּאֶה לְנֹכַח הָאֶבֶן שֶׁהֻצְּגָה לְפָנָיו. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה אֶבֶן נֹפֶךְ גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, זוֹהֶרֶת כָּל כָּךְ. וּכְכָל שֶׁרָבְתָה הִתְפַּעֲלוּתוֹ מִמַּרְאֵה עֵינָיו, הִתְעַצְּמָה שִׁבְעָתַיִם עֵקֶב מֻמְחִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. כִּי רַק הוּא רָאָה בַּחֲזוֹנוֹ מַה נִּתָּן לְהָפִיק מֵאֶבֶן נְדִירָה זוֹ, רַק הוּא יָדַע כֵּיצַד נִתָּן לְלַטְּשָׁהּ וּלְהַבְלִיט אֶת יִחוּדָהּ וּבִרְקָהּ עַד שֶׁלֹּא יְהֵא דּוֹמֶה לָהּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! בְּהִתְלַהֲבוּת נֵאוֹת לְבַקָּשַׁת הַמֶּלֶךְ כִּי יִטֹּל אֶת הָאֶבֶן לְבֵית מְלַאכְתּוֹ וִילַטְּשֶׁהָ כְּיַד כִּשְׁרוֹנוֹ וְנִסְיוֹנוֹ.

נָטַל הָאֻמָּן אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה לְסַדְנָתוֹ, וְהֵחֵל לְעַבְּדָהּ וּלְלַטְּשָׁהּ בִּכְלֵי עֲבוֹדָתוֹ. בְּרַם, דָּא עָקָא, קַמְצָנוּתוֹ הַנּוֹדַעַת עָמְדָה לוֹ לְמִכְשׁוֹל. הַכֵּלִים קֵהִים הָיוּ, וְהוּא חָס עַל הַפְּרוּטוֹת לְהַשְׁחָזָתָם. הַמַּלְטֶשֶׁת שְׁחוּקָה הָיְתָה, וְחָס עַל דְּמֵי חִדּוּשָׁהּ. סָמַךְ עַל כִּשְׁרוֹנוֹ וּמְיֻמָּנוּתוֹ, מֻמְחִיּוּתוֹ וְאֻמָּנוּתוֹ, וְעִבֵּד אֶת הָאֶבֶן בַּכֵּלִים הַשְּׁחוּקִים וְהַקֵּהִים. וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהָיָה עָלָיו לַעֲמֹל שִׁבְעָתַיִם, בְּכֹחַ וּבִיגִיעָה, אֶלָּא שֶׁהַמַּכְשִׁירִים חָרְצוּ חֲרִיצִים, חָרְשׁוּ בְּקִיעִים וְנָקְבוּ חֹרִים, פָּגְמוּ בָּאֶבֶן הַיְּקָרָה וְהִשְׁחִיתוּהָ, עִמְעֲמוּ אֶת בִּרְקָהּ וְאִבְּדוּ אֶת יָפְיָהּ. וְעִם כָּל מֻמְחִיּוּתוֹ וַעֲמָלוֹ, וְעִם כָּל יִפְעַת הָאֶבֶן וּסְגֻלּוֹתֶיהָ, הִתְיַצֵּב הָאֻמָּן בְּבֹשֶׁת פָּנִים וּבְיָדָיו אֶבֶן מֻשְׁחֶתֶת וּמְחֹרֶצֶת, דֵּהָה וְכֵהָה...

הַנִּמְשָׁל הוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁנִּתַּן לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לַעֲבֹד בּוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לְפָנָיו. הוּא כְּלִי הָאֻמָּנוּת שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים נַעֲלִים, כַּכָּתוּב: "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ... לִנְטֹעַ שָׁמַיִם, וְלִיסֹד אָרֶץ" (יְשַׁעְיָה נא–טז) וְעַל יָדוֹ תַּעֲלֶה לִהְיוֹת עֲטָרָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר וּלְהַנְחִילוֹ חַיֵּי עוֹלָם. בְּרַם, אִם כְּלִי הָאֻמָּנוּת מֻשְׁחָת וּפָגוּם בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁקֶר וְלֵיצָנוּת, לֹא יִצְלַח לְמַעֲשֵׂיהֶם וְאַף יִפְגֹּם בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וּבִזְכוּת הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּצְאוּ מִפִּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זצ"ל (שְׁמוֹת כח–לה) עַל הַפָּסוּק "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת, וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ". וּכְאוֹתוֹ אֻמָּן נִפְלָא שֶׁהֵמִיט עַל רֹאשׁוֹ אֶת אֲסוֹנוֹ, כִּי בְּקַמְצָנוּתוֹ חָס עַל פְּרוּטוֹת מְעַטּוֹת וְלֹא שִׁיֵּף אֶת הַמַּכְשִׁירִים הַקֵּהִים, לֹא הִשְׁחִיז אֶת הַמַּלְטֶשֶׁת הַשְּׁחוּקָה, הִפְסִיד הוֹן עָתֵק וְעוֹרֵר עָלָיו חֲמַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל - כָּךְ הָאָדָם שֶׁהִשְׁחִית פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְלֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה לְהָשִׁיב לְדִבּוּרָיו אֶת סְגֻלָּתָם הָרוּחָנִית, אִבֵּד עוֹלָמוֹ בְּרַשְׁלָנוּתוֹ!... (הַגָּדַת הח"ח, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן)

	בלק תשס"ו
	קנאות - על פי גדולי הדור
	"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" (כח–ב) בְּפַרְשָׁתֵנוּ הֻבְטַחְנוּ בִּבְרָכוֹת רַבּוֹת וּמֻפְלָאוֹת, אִם נִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְווֹת: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ, כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ" "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ" (כו–ז) בַּמִּדְרָשׁ (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ב) אָמְרוּ כִּי צְעָקָה זוֹ - תְּפִלָּה הִיא, "תָּפְסוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם", שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִתְפַּלְּלוּ בְּעֵת צָרָה. וְכָתַב הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל, שֶׁלֹּא בִּכְדִי קָרְאוּ לַתְּפִלָּה בְּשֵׁם "אֻמָּנוּת", אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁהַפֶּה הוּא "כְּלִי הָאֻמָּנוּת" שֶׁלָּנוּ. וּבֵאוּרוֹ שֶׁל הַמֻּשָּׂג יוּבַן בְּמָשָׁל: מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹא בִּדְחִיפוּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בְּהִתְרַגְּשׁוּת סָח שֶׁחֲבוּרַת כּוֹרִים גִּלְּתָה מִרְבַּץ אֶבֶן נֹפֶךְ, הַיְּקָרָה בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן. הֵם הֵבִיאוּ עִמָּם אֶת הַגְּדוֹלָה בָּאֲבָנִים, אֵין לְתָאֵר אֶת זָהֳרָהּ וּשְׁקִיפוּתָהּ. הַחֶדֶר הֵאִיר מִנִּצְנוּצֵי בִּרְקָהּ. מַצִּיעַ הוּא שֶׁהַמֶּלֶךְ יִרְכֹּשׁ אֶת הָאֶבֶן וִיצַוֶּה לְלַטְּשָׁהּ. רְאוּיָה הִיא שֶׁיַּעֲשׂוּ בַּעֲבוּרָהּ נֵזֶר מְלוּכָה וְיִקְבְּעוּהָ בְּמֶרְכָּזוֹ. אֵין כְּאֶבֶן זוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הָאֶבֶן. כִּמְעַט הִסְתַּנְוֵר מִבְּרַק זַהֲרוּרֶיהָ, אַף בְּטֶרֶם לֻטְּשָׁה לְזָוִיּוֹתֶיהָ. הוֹרָה לְשָׁלִישׁוֹ לְרָכְשָׁהּ בְּכָל מְחִיר, לְאַתֵּר אֶת הַצּוֹרֵף הַמֻּמְחֶה בַּמְּדִינָה, וּלְהַטִּיל עָלָיו אֶת מְלֶאכֶת לִטּוּשׁ הָאֶבֶן הַמַּרְהִיבָה, שֶׁתְּשֻׁבַּץ בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל כֶּתֶר הַמְּלוּכָה. הִתְעַנְיֵן הַשָּׁלִישׁ, וְהַכֹּל הִמְלִיצוּ עַל צוֹרֵף פְּלוֹנִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ אֻמָּן בִּמְלַאכְתּוֹ. הִרְעִיפוּ עָלָיו שְׁבָחִים לָרֹב, אַךְ הִסִּיחוּ דַּעְתָּם מֵחֻלְשָׁתוֹ: קַמְצָן הָיָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, כִּילַי וְצַיְקָן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ. נִקְרָא הַצּוֹרֵף אֶל הַמֶּלֶךְ, וְעָמַד מִשְׁתָּאֶה לְנֹכַח הָאֶבֶן שֶׁהֻצְּגָה לְפָנָיו. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה אֶבֶן נֹפֶךְ גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, זוֹהֶרֶת כָּל כָּךְ. וּכְכָל שֶׁרָבְתָה הִתְפַּעֲלוּתוֹ מִמַּרְאֵה עֵינָיו, הִתְעַצְּמָה שִׁבְעָתַיִם עֵקֶב מֻמְחִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. כִּי רַק הוּא רָאָה בַּחֲזוֹנוֹ מַה נִּתָּן לְהָפִיק מֵאֶבֶן נְדִירָה זוֹ, רַק הוּא יָדַע כֵּיצַד נִתָּן לְלַטְּשָׁהּ וּלְהַבְלִיט אֶת יִחוּדָהּ וּבִרְקָהּ עַד שֶׁלֹּא יְהֵא דּוֹמֶה לָהּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! בְּהִתְלַהֲבוּת נֵאוֹת לְבַקָּשַׁת הַמֶּלֶךְ כִּי יִטֹּל אֶת הָאֶבֶן לְבֵית מְלַאכְתּוֹ וִילַטְּשֶׁהָ כְּיַד כִּשְׁרוֹנוֹ וְנִסְיוֹנוֹ. נָטַל הָאֻמָּן אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה לְסַדְנָתוֹ, וְהֵחֵל לְעַבְּדָהּ וּלְלַטְּשָׁהּ בִּכְלֵי עֲבוֹדָתוֹ. בְּרַם, דָּא עָקָא, קַמְצָנוּתוֹ הַנּוֹדַעַת עָמְדָה לוֹ לְמִכְשׁוֹל. הַכֵּלִים קֵהִים הָיוּ, וְהוּא חָס עַל הַפְּרוּטוֹת לְהַשְׁחָזָתָם. הַמַּלְטֶשֶׁת שְׁחוּקָה הָיְתָה, וְחָס עַל דְּמֵי חִדּוּשָׁהּ. סָמַךְ עַל כִּשְׁרוֹנוֹ וּמְיֻמָּנוּתוֹ, מֻמְחִיּוּתוֹ וְאֻמָּנוּתוֹ, וְעִבֵּד אֶת הָאֶבֶן בַּכֵּלִים הַשְּׁחוּקִים וְהַקֵּהִים. וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהָיָה עָלָיו לַעֲמֹל שִׁבְעָתַיִם, בְּכֹחַ וּבִיגִיעָה, אֶלָּא שֶׁהַמַּכְשִׁירִים חָרְצוּ חֲרִיצִים, חָרְשׁוּ בְּקִיעִים וְנָקְבוּ חֹרִים, פָּגְמוּ בָּאֶבֶן הַיְּקָרָה וְהִשְׁחִיתוּהָ, עִמְעֲמוּ אֶת בִּרְקָהּ וְאִבְּדוּ אֶת יָפְיָהּ. וְעִם כָּל מֻמְחִיּוּתוֹ וַעֲמָלוֹ, וְעִם כָּל יִפְעַת הָאֶבֶן וּסְגֻלּוֹתֶיהָ, הִתְיַצֵּב הָאֻמָּן בְּבֹשֶׁת פָּנִים וּבְיָדָיו אֶבֶן מֻשְׁחֶתֶת וּמְחֹרֶצֶת, דֵּהָה וְכֵהָה... הַנִּמְשָׁל הוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁנִּתַּן לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לַעֲבֹד בּוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לְפָנָיו. הוּא כְּלִי הָאֻמָּנוּת שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים נַעֲלִים, כַּכָּתוּב: "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ... לִנְטֹעַ שָׁמַיִם, וְלִיסֹד אָרֶץ" (יְשַׁעְיָה נא–טז) וְעַל יָדוֹ תַּעֲלֶה לִהְיוֹת עֲטָרָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר וּלְהַנְחִילוֹ חַיֵּי עוֹלָם. בְּרַם, אִם כְּלִי הָאֻמָּנוּת מֻשְׁחָת וּפָגוּם בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁקֶר וְלֵיצָנוּת, לֹא יִצְלַח לְמַעֲשֵׂיהֶם וְאַף יִפְגֹּם בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וּבִזְכוּת הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּצְאוּ מִפִּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זצ"ל (שְׁמוֹת כח–לה) עַל הַפָּסוּק "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת, וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ". וּכְאוֹתוֹ אֻמָּן נִפְלָא שֶׁהֵמִיט עַל רֹאשׁוֹ אֶת אֲסוֹנוֹ, כִּי בְּקַמְצָנוּתוֹ חָס עַל פְּרוּטוֹת מְעַטּוֹת וְלֹא שִׁיֵּף אֶת הַמַּכְשִׁירִים הַקֵּהִים, לֹא הִשְׁחִיז אֶת הַמַּלְטֶשֶׁת הַשְּׁחוּקָה, הִפְסִיד הוֹן עָתֵק וְעוֹרֵר עָלָיו חֲמַת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל - כָּךְ הָאָדָם שֶׁהִשְׁחִית פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְלֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה לְהָשִׁיב לְדִבּוּרָיו אֶת סְגֻלָּתָם הָרוּחָנִית, אִבֵּד עוֹלָמוֹ בְּרַשְׁלָנוּתוֹ!... (הַגָּדַת הח"ח, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן)