Otzarot-Article

"וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ" (כא–ט) 'וְהָיָה' לְשׁוֹן שִׂמְחָה הוּא. 'וַיְהִי' לְשׁוֹן צָרָה. וְלִכְאוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הַנָּחָשׁ נָשַׁךְ אֶת אִישׁ, הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב 'וַיְהִי'?!

מְתָרֵץ בַּעַל "מֶשֶׁךְ חָכְמָה", שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַנָּחָשׁ יִחְיֶה, אֲזַי גַּם מִי שֶׁלֹּא הָיָה זַכַּאי לְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִיתָה קֹדֶם לָכֵן - זָכָה לִחְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָצָא מִפִּי ה', הֲרֵי מֻכְרָחִים לְהַחֲיוֹת גַּם אוֹתוֹ, אִם הִבִּיט בִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת.

הַכְּלָל הוּא: כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ - הוּא מְשַׁלֵּם, וּצְרִיכִים רַק לְהַאֲמִין בְּכָךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, גַּם אִם לִפְעָמִים הַדָּבָר לוֹקֵחַ זְמַן רַב. תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא כָּל כָּךְ מֻחְלָט, עַד שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ מִקְרִים שֶׁגַּם מִי שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לְכָךְ בְּדֶרֶךְ טִבְעִית, מִשְׁתַּלֵּם אַף הוּא בַּשָּׂכָר הַטּוֹב. וְזוֹ רְאִיָּה נֶאֱמָנָה לְנִצְחִיּוּתָהּ שֶׁל כָּל מִלָּה בַּתּוֹרָה.

חִזּוּק רַב צָרִיךְ לָקַחַת מִדְּבָרִים אֵלֶּה, שֶׁכֵּן לִפְעָמִים אָדָם יָכוֹל לָבוֹא וְ"לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת", לֹא חֲכָמוֹת בִּמְיֻחָד, מַדּוּעַ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לִי עַל הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשִׂיתִי עִם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים. וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים, רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מָתַי הִיא הָעֵת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהָשִׁיב לָאָדָם עַל חֲסָדָיו עִם אֲחֵרִים.

בּוֹאוּ וְנִרְאֶה כֵּיצַד הִיא "צוּרַת הַתַּשְׁלוּם" שֶׁל הַקָּבָּ"ה. פְּעָמִים קוֹרֶה וְאָדָם עָנִי מַגִּיעַ לַחֲנוּת כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם, אֲבָל חָסֵר לוֹ שֶׁקֶל, וְהַמּוֹכֵר מְסָרֵב. יוֹצֵא הֶעָנִי אֶל הָרְחוֹב וּפוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ, וְהִנֵּה מַגִּיעַ אָדָם, וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁקֶל הֶחָסֵר, וּבְכָךְ גּוֹרֵם מַמָּשׁ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ.

עַל הַשָּׂכָר שֶׁנִּתָּן בְּמִקְרֶה דּוֹמֶה נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ, עַל הַפָּסוּק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחְזַקְתָּ בּוֹ": "אָמַר הַקָּבָּ"ה, אַף אַתָּה - בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשְׁךָ מְצַפְצֶפֶת לָצֵאת מִתּוֹךְ גּוּפָהּ, אֲנִי מְשִׁיבָהּ לְךָ".

וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מְאֹד, כְּלוּם רָאוּי הוּא לְעַכֵּב אֶת שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גַּם הוּא לְמַצָּב שֶׁבּוֹ נַפְשׁוֹ תְּצַפְצֵף לָצֵאת?! הֲרֵי הָיָה עָדִיף לְשַׁלֵּם לוֹ מִיָּד בְּעַד פָּעֳלוֹ הַטּוֹב, וּמַדּוּעַ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת?

וְהֵשִׁיב עַל כָּךְ הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא עַל פִּי הַכְּלָל שֶׁהַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג עִם בְּרִיֹּותָיו מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְהִנֵּה, אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַ"מִּדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" שֶׁיֵּשׁ בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל, נִרְאֶה שֶׁהַשָּׂכָר לֹא יִהְיֶה גָּדוֹל מִדַּי, שֶׁכֵּן כַּמָּה זְמַן יוּכַל הֶעָנִי לִחְיוֹת בְּכֹחָהּ שֶׁל הָאֲכִילָה הַהִיא שֶׁל כִּכַּר הַלֶּחֶם? לְכָל הַיּוֹתֵר, כַּמָּה שָׁעוֹת. וְאִם כֵּן, גַּם לְמִי שֶׁהֶחֱיָה אוֹתוֹ, מַגִּיעַ בְּסַךְ הַכֹּל שָׂכָר שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל חַיִּים!

אֲבָל הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה זֹאת? הוּא מְעַכֵּב אֶת תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר, עַד שֶׁמַּגִּיעַ מַצָּב שֶׁבּוֹ עֶרְכָּן שֶׁל הַ"שָּׁעוֹת" אֵינוֹ נִמְדָּד בְּשָׁעוֹת, אֶלָּא בְּ"שָׁנִים", וְלֹא רַק בְּשָׁנִים, אֶלָּא בְּהַכְרָעַת כָּל חַיֵּי הָאָדָם לְכָאן אוֹ לְכָאן.

זֶה יָכוֹל לִקְרוֹת רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִתְקָף פַּעַם בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה, וּמַגִּיעַ עַד לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, וְהָרוֹפְאִים קוֹבְעִים וְאוֹמְרִים שֶׁהַפַּעַם הִיא "עֵת מַשְׁבֵּר", אוֹ "עֵת הַהַכְרָעָה", וְאִם יַעֲבֹר אֶת הָעֵת הַזּוֹ בְּשָׁלוֹם, יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, וְאִם לֹא - יִגָּזֵר דִּינוֹ לְמִיתָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּא הַקָּבָּ"ה וּמְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַשָּׂכָר עַל הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה בְּכָךְ שֶׁהֶחֱיָה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הֶעָנִי. וְחֶסֶד עָצוּם יֵשׁ בְּכָךְ!

וּבְוַדַּאי הָיָה שָׁוֶה לְעַכֵּב אֶת מַתַּן הַשָּׂכָר בְּכַמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ תְּצַפְצֵף לָצֵאת, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת גּוֹמֵל הַחֶסֶד בְּעוֹד שָׁנִים נוֹסָפוֹת.

הגר"א פָּאם, שֶׁהֵבִיא אֶת הַהֶסְבֵּר שֶׁל הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא, מְסַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לוֹ עַצְמוֹ, שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁאָכֵן כָּךְ אֵרְעוּ הַדְּבָרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ:

בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁל שְׁנַת תשל"ו הָיִיתִי בְּמָקוֹם מְרֻחָק מִבֵּיתִי, סִפֵּר רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, נִתְקַפְתִּי בְּחֹם גָּבוֹהַּ עַד לִמְאֹד, וְנָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב. לְפֶתַע גָּבְרָה עָלַי הַחֻלְשָׁה, וְצָעַקְתִּי לְאִשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁמַּצָּבִי גָּרוּעַ מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִי שֶׁאַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת יוֹתֵר...

אִשְׁתִּי יָצְאָה אֶל הַשְּׁכֵנִים שֶׁבַּבִּנְיָן, וְצָעֲקָה לָעֶזְרָה, וְשָׁבָה מִיָּד וּבְיָדָהּ לִימוֹן, וְאָמְרָה לִי: "נְשֹׁךְ אֶת זֶה, נְשֹׁךְ אֶת זֶה". בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתַי נָשַׁכְתִּי אֶת הַלִּימוֹן, וַאֲכַלְתִּיו כֻּלּוֹ עַל כָּל חֲמִיצוּתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ, וּמַמָּשׁ 'טָרַפְתִּי' אוֹתוֹ, כִּמְעַט בִּנְשִׁימָה אַחַת...

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הַלִּימוֹן הָיָה בְּפִי כְּסַם חַיִּים, וְעַד מְהֵרָה שָׁבָה רוּחִי אֵלַי, וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם.

מִשֶּׁהִתְיַשֵּׁב מְעַט בְּדַעְתּוֹ, תָּמַהּ הָרַב פָּאם עַל עַצְמוֹ שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ, שֶׁ"טָּרַף" אֶת הַלִּימוֹן בְּתֵאָבוֹן מְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אָדָם הָאוֹכֵל לִימוֹן בְּצוּרָה כָּזוֹ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, וְהוּא נִזְכַּר בְּמַעֲשֶׂה אַחֵר שֶׁאֵרַע לוֹ לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה:

נָסַעְתִּי לְבֵית הַחוֹלִים כְּדֵי לְבַקֵּר אֶחָד מִקְּרוֹבַי, שֶׁהָיָה חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְהֵבֵאתִי לוֹ תַּפּוּזִים. הַלָּה סֵרֵב לְקַבְּלָם וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ כָּל צֹרֶךְ בָּהֶם.

נִגַּשְׁתִּי אֶל חוֹלֶה אַחֵר, שֶׁהָיָה אדמו"ר וְתַלְמִיד חָכָם, וְהָיָה שָׁרוּי גַּם הוּא בְּמַצָּב קָשֶׁה, וְהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הַתַּפּוּזִים. הוּא לָקַח אֶת הַפְּרִי, וְזוֹכְרַנִי שֶׁגַּם הוּא 'טָרַף' וְאָכַל אֶת הַתַּפּוּז בַּהֲנָאָה מְשֻׁנָּה מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בְּמִלִּים, וּכְאִלּוּ כָּל טִפָּה וְטִפָּה מֵהַמִּיץ שֶׁמָּצַץ מְשִׁיבָה אֶת נַפְשׁוֹ.

בְּעֵת הַמַּעֲשֶׂה הָיוּ עֵינָיו נוֹצְצוֹת וּמְפִיקוֹת תּוֹדָה רַבָּה לְעֻמָּתִי, וַאֲנִי - סִפֵּר רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה - הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד מֵהַמַּרְאֶה הַלָּז.

וְהִנֵּה, רָצָה הַקָּבָּ"ה לְהָשִׁיב לִי אֶת הַשָּׂכָר בַּעֲבוּר הַחֲיָאַת נַפְשׁוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, וְהִמְתִּין לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה עַד שֶׁהִגַּעְתִּי גַּם אֲנִי לְמַצָּב שֶׁנַּפְשִׁי 'צִפְצְפָה לָצֵאת', וְאָז שִׁלֵּם לִי הַקָּבָּ"ה בְּלִימוֹן כְּנֶגֶד תַּפּוּז... (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	קרח תשס"ו
	עונש המחלוקת
	חוקת תשסו 2 "וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ" (כא–ט) 'וְהָיָה' לְשׁוֹן שִׂמְחָה הוּא. 'וַיְהִי' לְשׁוֹן צָרָה. וְלִכְאוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הַנָּחָשׁ נָשַׁךְ אֶת אִישׁ, הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב 'וַיְהִי'?! מְתָרֵץ בַּעַל "מֶשֶׁךְ חָכְמָה", שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַנָּחָשׁ יִחְיֶה, אֲזַי גַּם מִי שֶׁלֹּא הָיָה זַכַּאי לְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִיתָה קֹדֶם לָכֵן - זָכָה לִחְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָצָא מִפִּי ה', הֲרֵי מֻכְרָחִים לְהַחֲיוֹת גַּם אוֹתוֹ, אִם הִבִּיט בִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת. הַכְּלָל הוּא: כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ - הוּא מְשַׁלֵּם, וּצְרִיכִים רַק לְהַאֲמִין בְּכָךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, גַּם אִם לִפְעָמִים הַדָּבָר לוֹקֵחַ זְמַן רַב. תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא כָּל כָּךְ מֻחְלָט, עַד שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ מִקְרִים שֶׁגַּם מִי שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לְכָךְ בְּדֶרֶךְ טִבְעִית, מִשְׁתַּלֵּם אַף הוּא בַּשָּׂכָר הַטּוֹב. וְזוֹ רְאִיָּה נֶאֱמָנָה לְנִצְחִיּוּתָהּ שֶׁל כָּל מִלָּה בַּתּוֹרָה. חִזּוּק רַב צָרִיךְ לָקַחַת מִדְּבָרִים אֵלֶּה, שֶׁכֵּן לִפְעָמִים אָדָם יָכוֹל לָבוֹא וְ"לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת", לֹא חֲכָמוֹת בִּמְיֻחָד, מַדּוּעַ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לִי עַל הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשִׂיתִי עִם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים. וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים, רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מָתַי הִיא הָעֵת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהָשִׁיב לָאָדָם עַל חֲסָדָיו עִם אֲחֵרִים. בּוֹאוּ וְנִרְאֶה כֵּיצַד הִיא "צוּרַת הַתַּשְׁלוּם" שֶׁל הַקָּבָּ"ה. פְּעָמִים קוֹרֶה וְאָדָם עָנִי מַגִּיעַ לַחֲנוּת כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם, אֲבָל חָסֵר לוֹ שֶׁקֶל, וְהַמּוֹכֵר מְסָרֵב. יוֹצֵא הֶעָנִי אֶל הָרְחוֹב וּפוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ, וְהִנֵּה מַגִּיעַ אָדָם, וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁקֶל הֶחָסֵר, וּבְכָךְ גּוֹרֵם מַמָּשׁ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. עַל הַשָּׂכָר שֶׁנִּתָּן בְּמִקְרֶה דּוֹמֶה נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ, עַל הַפָּסוּק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחְזַקְתָּ בּוֹ": "אָמַר הַקָּבָּ"ה, אַף אַתָּה - בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשְׁךָ מְצַפְצֶפֶת לָצֵאת מִתּוֹךְ גּוּפָהּ, אֲנִי מְשִׁיבָהּ לְךָ". וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מְאֹד, כְּלוּם רָאוּי הוּא לְעַכֵּב אֶת שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גַּם הוּא לְמַצָּב שֶׁבּוֹ נַפְשׁוֹ תְּצַפְצֵף לָצֵאת?! הֲרֵי הָיָה עָדִיף לְשַׁלֵּם לוֹ מִיָּד בְּעַד פָּעֳלוֹ הַטּוֹב, וּמַדּוּעַ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת? וְהֵשִׁיב עַל כָּךְ הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא עַל פִּי הַכְּלָל שֶׁהַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג עִם בְּרִיֹּותָיו מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְהִנֵּה, אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַ"מִּדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" שֶׁיֵּשׁ בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל, נִרְאֶה שֶׁהַשָּׂכָר לֹא יִהְיֶה גָּדוֹל מִדַּי, שֶׁכֵּן כַּמָּה זְמַן יוּכַל הֶעָנִי לִחְיוֹת בְּכֹחָהּ שֶׁל הָאֲכִילָה הַהִיא שֶׁל כִּכַּר הַלֶּחֶם? לְכָל הַיּוֹתֵר, כַּמָּה שָׁעוֹת. וְאִם כֵּן, גַּם לְמִי שֶׁהֶחֱיָה אוֹתוֹ, מַגִּיעַ בְּסַךְ הַכֹּל שָׂכָר שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל חַיִּים! אֲבָל הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה זֹאת? הוּא מְעַכֵּב אֶת תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר, עַד שֶׁמַּגִּיעַ מַצָּב שֶׁבּוֹ עֶרְכָּן שֶׁל הַ"שָּׁעוֹת" אֵינוֹ נִמְדָּד בְּשָׁעוֹת, אֶלָּא בְּ"שָׁנִים", וְלֹא רַק בְּשָׁנִים, אֶלָּא בְּהַכְרָעַת כָּל חַיֵּי הָאָדָם לְכָאן אוֹ לְכָאן. זֶה יָכוֹל לִקְרוֹת רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִתְקָף פַּעַם בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה, וּמַגִּיעַ עַד לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, וְהָרוֹפְאִים קוֹבְעִים וְאוֹמְרִים שֶׁהַפַּעַם הִיא "עֵת מַשְׁבֵּר", אוֹ "עֵת הַהַכְרָעָה", וְאִם יַעֲבֹר אֶת הָעֵת הַזּוֹ בְּשָׁלוֹם, יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, וְאִם לֹא - יִגָּזֵר דִּינוֹ לְמִיתָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּא הַקָּבָּ"ה וּמְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַשָּׂכָר עַל הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה בְּכָךְ שֶׁהֶחֱיָה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הֶעָנִי. וְחֶסֶד עָצוּם יֵשׁ בְּכָךְ! וּבְוַדַּאי הָיָה שָׁוֶה לְעַכֵּב אֶת מַתַּן הַשָּׂכָר בְּכַמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ תְּצַפְצֵף לָצֵאת, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת גּוֹמֵל הַחֶסֶד בְּעוֹד שָׁנִים נוֹסָפוֹת. הגר"א פָּאם, שֶׁהֵבִיא אֶת הַהֶסְבֵּר שֶׁל הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא, מְסַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לוֹ עַצְמוֹ, שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁאָכֵן כָּךְ אֵרְעוּ הַדְּבָרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ: בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁל שְׁנַת תשל"ו הָיִיתִי בְּמָקוֹם מְרֻחָק מִבֵּיתִי, סִפֵּר רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, נִתְקַפְתִּי בְּחֹם גָּבוֹהַּ עַד לִמְאֹד, וְנָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב. לְפֶתַע גָּבְרָה עָלַי הַחֻלְשָׁה, וְצָעַקְתִּי לְאִשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁמַּצָּבִי גָּרוּעַ מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִי שֶׁאַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת יוֹתֵר... אִשְׁתִּי יָצְאָה אֶל הַשְּׁכֵנִים שֶׁבַּבִּנְיָן, וְצָעֲקָה לָעֶזְרָה, וְשָׁבָה מִיָּד וּבְיָדָהּ לִימוֹן, וְאָמְרָה לִי: "נְשֹׁךְ אֶת זֶה, נְשֹׁךְ אֶת זֶה". בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתַי נָשַׁכְתִּי אֶת הַלִּימוֹן, וַאֲכַלְתִּיו כֻּלּוֹ עַל כָּל חֲמִיצוּתוֹ וַחֲרִיפוּתוֹ, וּמַמָּשׁ 'טָרַפְתִּי' אוֹתוֹ, כִּמְעַט בִּנְשִׁימָה אַחַת... וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הַלִּימוֹן הָיָה בְּפִי כְּסַם חַיִּים, וְעַד מְהֵרָה שָׁבָה רוּחִי אֵלַי, וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. מִשֶּׁהִתְיַשֵּׁב מְעַט בְּדַעְתּוֹ, תָּמַהּ הָרַב פָּאם עַל עַצְמוֹ שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ, שֶׁ"טָּרַף" אֶת הַלִּימוֹן בְּתֵאָבוֹן מְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אָדָם הָאוֹכֵל לִימוֹן בְּצוּרָה כָּזוֹ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, וְהוּא נִזְכַּר בְּמַעֲשֶׂה אַחֵר שֶׁאֵרַע לוֹ לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה: נָסַעְתִּי לְבֵית הַחוֹלִים כְּדֵי לְבַקֵּר אֶחָד מִקְּרוֹבַי, שֶׁהָיָה חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְהֵבֵאתִי לוֹ תַּפּוּזִים. הַלָּה סֵרֵב לְקַבְּלָם וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ כָּל צֹרֶךְ בָּהֶם. נִגַּשְׁתִּי אֶל חוֹלֶה אַחֵר, שֶׁהָיָה אדמו"ר וְתַלְמִיד חָכָם, וְהָיָה שָׁרוּי גַּם הוּא בְּמַצָּב קָשֶׁה, וְהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הַתַּפּוּזִים. הוּא לָקַח אֶת הַפְּרִי, וְזוֹכְרַנִי שֶׁגַּם הוּא 'טָרַף' וְאָכַל אֶת הַתַּפּוּז בַּהֲנָאָה מְשֻׁנָּה מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בְּמִלִּים, וּכְאִלּוּ כָּל טִפָּה וְטִפָּה מֵהַמִּיץ שֶׁמָּצַץ מְשִׁיבָה אֶת נַפְשׁוֹ. בְּעֵת הַמַּעֲשֶׂה הָיוּ עֵינָיו נוֹצְצוֹת וּמְפִיקוֹת תּוֹדָה רַבָּה לְעֻמָּתִי, וַאֲנִי - סִפֵּר רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה - הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד מֵהַמַּרְאֶה הַלָּז. וְהִנֵּה, רָצָה הַקָּבָּ"ה לְהָשִׁיב לִי אֶת הַשָּׂכָר בַּעֲבוּר הַחֲיָאַת נַפְשׁוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, וְהִמְתִּין לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה עַד שֶׁהִגַּעְתִּי גַּם אֲנִי לְמַצָּב שֶׁנַּפְשִׁי 'צִפְצְפָה לָצֵאת', וְאָז שִׁלֵּם לִי הַקָּבָּ"ה בְּלִימוֹן כְּנֶגֶד תַּפּוּז... (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)