Otzarot-Article

אֵין שִׂמְחַת הֶחָג שְׁלֵמָה אֶלָּא אִם כֵּן נְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי – הֶעָנִי, הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה - אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ. זֶהוּ צַו הַמִּשְׁנָה: "וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתְךָ" – הִתְיַחֵס אֶל הָעֲנִיִּים כְּאֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ.

בְּאַחַד הַיָּמִים פָּנְתָה הָרַבָּנִית, אֵשֶׁת הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ טוֹלֵידָנוֹ זַצַ"ל, אֶל בַּעְלָהּ, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ מָעוֹת לְתִקּוּן שִׁנֶּיהָ. שְׁאָלָהּ רַבִּי בָּרוּךְ אִם הִיא סוֹבֶלֶת מִכְּאֵבִים, וְהִיא עָנְתָה בִּשְׁלִילָה. אָמַר: "אִם כֵּן, הַמְתִּינִי מְעַט. אֵין לִי עַתָּה הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לְשֵׁם כָּךְ".

הִגִּיעַ עָנִי אֶחָד לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרַב וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ. קִבְּלוֹ הָרַב בְּכָבוֹד רַב, הוֹשִׁיבוֹ וְהֶאֱזִין לִדְבָרָיו. הֶעָנִי הֵחֵל לִשְׁטֹחַ אֶת מְצוּקוֹתָיו, וּלְפֶתַע הִבְחִין הָרַב שֶׁשִּׁנָּיו מְקֻלְקָלוֹת בְּיוֹתֵר. הִפְסִיק אֶת שֶׁטֶף דְּבָרָיו וְאָמַר לוֹ: "עָלֶיךָ לְטַפֵּל בְּשִׁנֶּיךָ, וּמִיָּד!"

אָמַר לוֹ: "רַבִּי, אֵין לִי כֶּסֶף לְכָךְ!"

מִיָּד נָתַן לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ וּשְׁלָחוֹ לְתַקֵּן אֶת שִׁנָּיו.

לְאַחַר שֶׁהָלַךְ, בָּאָה הָרַבָּנִית בִּטְרוּנְיָה: "לִי אָמַרְתָּ שֶׁאֵין לְךָ מָעוֹת – וּלְאָדָם זָר נָתַתָּ בְּלִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ?!"

עָנָה וְאָמַר: "הִיא הַנּוֹתֶנֶת, עָנִי זֶה – זָר הוּא, וּמִשֶּׁנִּקְלַע לְכָאן רָאִיתִי לְזָרְזוֹ, שֶׁכֵּן אִם לֹא יְטַפֵּל בְּשִׁנָּיו - יֵרָקְבוּ כָּלִיל, וְאִישׁ לֹא יְזָרְזוֹ לְכָךְ וְלֹא יָאִיץ בּוֹ לְתַקְּנָן. אֲבָל אַתְּ מִתְגּוֹרֶרֶת כָּאן, וְאִם לֹא הַשָּׁבוּעַ – תּוּכְלִי לְתַקֵּן אֶת שִׁנַּיִךְ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא..." (בִּיקֹד הַחַמָּה)

הַגָּאוֹן רַבִּי נִסִּים עֲטִיָּה זַצַ"ל מֵאֲרַם צוֹבָא – חָכָם וְעָנָו הָיָה. בַּחַגִּים לָבַשׁ קוֹמְבַּז' מֶשִׁי, וְעָלָיו גְּלִימָה רְקוּמָה וּרְכוּסָה. פַּעַם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת הֶחָג, וְרָאָה שֶׁאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים, חַיִּים הַסַּבָּל, בָּא לָבוּשׁ קְרָעִים. נִרְעַשׁ רַבִּי נִסִּים וְלֹא נִרְגַּע, עַד שֶׁרָאָה אֶת הַסַּבָּל קָם וְהוֹלֵךְ לֶחָצֵר, אֶל הַשֵּׁרוּתִים. קָם רַבִּי נִסִּים וְהָלַךְ אַחֲרָיו, עֲצָרוֹ וְאָמַר לוֹ: "רְאֵה נָא, אֲנִי עָטוּי גְּלִימָה וְאֵינִי צָרִיךְ לַקּוֹמְבַּז' שֶׁתַּחְתֶּיהָ. גְּמֹל עִמִּי חֶסֶד וְקָחֶנָּה". וּמִיָּד פָּשַׁט אֶת גְּלִימָתוֹ, הֵסִיר אֶת הַקּוֹמְבַּז' הֶהָדוּר, שָׁב וְהִתְעַטֵּף בַּגְּלִימָה, רָכַס אוֹתָהּ עַד צַוָּארוֹ וְשָׁב לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשִׂמְחָה.

בְּמוֹצָאֵי הֶחָג בִּקְּשָׁה אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית לְהַנִּיחַ אֶת בִּגְדֵי הֶחָג לְמִשְׁמֶרֶת, וְלֹא מָצְאָה אֶת הַקּוֹמְבַּז'. שָׁאֲלָה: "הֵיכָן הַקּוֹמְבַּז', מִי נְטָלוֹ?"

הֵשִׁיב: "מִי יָכוֹל הָיָה לִטֹּל אוֹתוֹ, הֲרֵי הָיִיתִי לָבוּשׁ כָּל הַיּוֹם בַּגְּלִימָה, כְּלוּם חָתְרוּ גַּנָּבִים תַּחְתֶּיהָ?!"

אָמְרָה: "אָנָּא, אַל תְּהַתֵּל בִּי, שְׁאֵלָה שָׁאַלְתִּי - עֲנֵנִי".

אָמַר לָהּ: "רָאִיתִי אָדָם לָבוּשׁ קְרָעִים וְהֶעֱנַקְתִּי לוֹ אֶת הַקּוֹמְבַּז'".

קָרְאָה: "אֲבוֹי, אִם הָיָה לָבוּשׁ קְרָעִים – וַדַּאי הוּא זָקוּק גַּם לִבְגָדִים נוֹסָפִים!"

מִיָּד צָרְרָה חֲבִילַת בְּגָדִים וְנָתְנָה לְבַעְלָהּ, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְבֵית הֶעָנִי... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)

מַעֲשֶׂה בַּגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַב שָׁלוֹם שַׁרְעַבִּי זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּסִמְטְאוֹת יְרוּשָׁלַיִם בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָיָה יוֹם סַגְרִיר, מַטְּחֵי הַגֶּשֶׁם הִצְלִיפוּ, וְנַחֲלֵי מַיִם זָרְמוּ בֵּין אַבְנֵי הַמִּרְצָפוֹת. לְפֶתַע בָּאָה לִקְרָאתוֹ אִשָּׁה עִוֶּרֶת, מְגַשֶּׁשֶׁת דַּרְכָּהּ בָּרְחוֹב. רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת נִגָּפוֹת בָּאֲבָנִים וְטוֹבְעוֹת בַּשְּׁלוּלִיּוֹת, וְיַלְדָּה קְטַנָּה מַדְרִיכָה אוֹתָהּ, לְבוּשָׁה בְּלוֹאֵי סְחָבוֹת נוֹטְפֵי מַיִם וְרוֹעֶדֶת מִקֹּר.

מִיָּד נִגַּשׁ אֲלֵיהֶן, הִשִּׁיל אֶת מִנְעָלָיו מֵעַל רַגְלָיו, גָּחַן וְנָעַל אוֹתָן לְרַגְלֵי הָאִשָּׁה. אַחַר כָּךְ פָּשַׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ הָעֶלְיוֹנָה, הַחַמָּה וְהַמְגוֹנֶנֶת, וְעָטַף בָּהּ אֶת כִּתְפֵי הַיַּלְדָּה. הִזְדַּקֵּף וְהִמְשִׁיךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּחֲלוּקוֹ הַדַּק, חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן. (אוֹרוֹת מִמִּזְרָח)

	בחוקותי תשפ"ב
	אָדָם צָרִיךְ לְהַכִּיר בְּעֵרֶךְ עַצְמוֹ!
	אֵין שִׂמְחַת הֶחָג שְׁלֵמָה אֶלָּא אִם כֵּן נְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי – הֶעָנִי, הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה - אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ. זֶהוּ צַו הַמִּשְׁנָה: "וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתְךָ" – הִתְיַחֵס אֶל הָעֲנִיִּים כְּאֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ. בְּאַחַד הַיָּמִים פָּנְתָה הָרַבָּנִית, אֵשֶׁת הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ טוֹלֵידָנוֹ זַצַ"ל, אֶל בַּעְלָהּ, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ מָעוֹת לְתִקּוּן שִׁנֶּיהָ. שְׁאָלָהּ רַבִּי בָּרוּךְ אִם הִיא סוֹבֶלֶת מִכְּאֵבִים, וְהִיא עָנְתָה בִּשְׁלִילָה. אָמַר: "אִם כֵּן, הַמְתִּינִי מְעַט. אֵין לִי עַתָּה הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לְשֵׁם כָּךְ". הִגִּיעַ עָנִי אֶחָד לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרַב וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ. קִבְּלוֹ הָרַב בְּכָבוֹד רַב, הוֹשִׁיבוֹ וְהֶאֱזִין לִדְבָרָיו. הֶעָנִי הֵחֵל לִשְׁטֹחַ אֶת מְצוּקוֹתָיו, וּלְפֶתַע הִבְחִין הָרַב שֶׁשִּׁנָּיו מְקֻלְקָלוֹת בְּיוֹתֵר. הִפְסִיק אֶת שֶׁטֶף דְּבָרָיו וְאָמַר לוֹ: "עָלֶיךָ לְטַפֵּל בְּשִׁנֶּיךָ, וּמִיָּד!" אָמַר לוֹ: "רַבִּי, אֵין לִי כֶּסֶף לְכָךְ!" מִיָּד נָתַן לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ וּשְׁלָחוֹ לְתַקֵּן אֶת שִׁנָּיו. לְאַחַר שֶׁהָלַךְ, בָּאָה הָרַבָּנִית בִּטְרוּנְיָה: "לִי אָמַרְתָּ שֶׁאֵין לְךָ מָעוֹת – וּלְאָדָם זָר נָתַתָּ בְּלִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ?!" עָנָה וְאָמַר: "הִיא הַנּוֹתֶנֶת, עָנִי זֶה – זָר הוּא, וּמִשֶּׁנִּקְלַע לְכָאן רָאִיתִי לְזָרְזוֹ, שֶׁכֵּן אִם לֹא יְטַפֵּל בְּשִׁנָּיו - יֵרָקְבוּ כָּלִיל, וְאִישׁ לֹא יְזָרְזוֹ לְכָךְ וְלֹא יָאִיץ בּוֹ לְתַקְּנָן. אֲבָל אַתְּ מִתְגּוֹרֶרֶת כָּאן, וְאִם לֹא הַשָּׁבוּעַ – תּוּכְלִי לְתַקֵּן אֶת שִׁנַּיִךְ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא..." (בִּיקֹד הַחַמָּה) הַגָּאוֹן רַבִּי נִסִּים עֲטִיָּה זַצַ"ל מֵאֲרַם צוֹבָא – חָכָם וְעָנָו הָיָה. בַּחַגִּים לָבַשׁ קוֹמְבַּז' מֶשִׁי, וְעָלָיו גְּלִימָה רְקוּמָה וּרְכוּסָה. פַּעַם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת הֶחָג, וְרָאָה שֶׁאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים, חַיִּים הַסַּבָּל, בָּא לָבוּשׁ קְרָעִים. נִרְעַשׁ רַבִּי נִסִּים וְלֹא נִרְגַּע, עַד שֶׁרָאָה אֶת הַסַּבָּל קָם וְהוֹלֵךְ לֶחָצֵר, אֶל הַשֵּׁרוּתִים. קָם רַבִּי נִסִּים וְהָלַךְ אַחֲרָיו, עֲצָרוֹ וְאָמַר לוֹ: "רְאֵה נָא, אֲנִי עָטוּי גְּלִימָה וְאֵינִי צָרִיךְ לַקּוֹמְבַּז' שֶׁתַּחְתֶּיהָ. גְּמֹל עִמִּי חֶסֶד וְקָחֶנָּה". וּמִיָּד פָּשַׁט אֶת גְּלִימָתוֹ, הֵסִיר אֶת הַקּוֹמְבַּז' הֶהָדוּר, שָׁב וְהִתְעַטֵּף בַּגְּלִימָה, רָכַס אוֹתָהּ עַד צַוָּארוֹ וְשָׁב לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשִׂמְחָה. בְּמוֹצָאֵי הֶחָג בִּקְּשָׁה אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית לְהַנִּיחַ אֶת בִּגְדֵי הֶחָג לְמִשְׁמֶרֶת, וְלֹא מָצְאָה אֶת הַקּוֹמְבַּז'. שָׁאֲלָה: "הֵיכָן הַקּוֹמְבַּז', מִי נְטָלוֹ?" הֵשִׁיב: "מִי יָכוֹל הָיָה לִטֹּל אוֹתוֹ, הֲרֵי הָיִיתִי לָבוּשׁ כָּל הַיּוֹם בַּגְּלִימָה, כְּלוּם חָתְרוּ גַּנָּבִים תַּחְתֶּיהָ?!" אָמְרָה: "אָנָּא, אַל תְּהַתֵּל בִּי, שְׁאֵלָה שָׁאַלְתִּי - עֲנֵנִי". אָמַר לָהּ: "רָאִיתִי אָדָם לָבוּשׁ קְרָעִים וְהֶעֱנַקְתִּי לוֹ אֶת הַקּוֹמְבַּז'". קָרְאָה: "אֲבוֹי, אִם הָיָה לָבוּשׁ קְרָעִים – וַדַּאי הוּא זָקוּק גַּם לִבְגָדִים נוֹסָפִים!" מִיָּד צָרְרָה חֲבִילַת בְּגָדִים וְנָתְנָה לְבַעְלָהּ, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְבֵית הֶעָנִי... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ) מַעֲשֶׂה בַּגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַב שָׁלוֹם שַׁרְעַבִּי זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּסִמְטְאוֹת יְרוּשָׁלַיִם בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָיָה יוֹם סַגְרִיר, מַטְּחֵי הַגֶּשֶׁם הִצְלִיפוּ, וְנַחֲלֵי מַיִם זָרְמוּ בֵּין אַבְנֵי הַמִּרְצָפוֹת. לְפֶתַע בָּאָה לִקְרָאתוֹ אִשָּׁה עִוֶּרֶת, מְגַשֶּׁשֶׁת דַּרְכָּהּ בָּרְחוֹב. רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת נִגָּפוֹת בָּאֲבָנִים וְטוֹבְעוֹת בַּשְּׁלוּלִיּוֹת, וְיַלְדָּה קְטַנָּה מַדְרִיכָה אוֹתָהּ, לְבוּשָׁה בְּלוֹאֵי סְחָבוֹת נוֹטְפֵי מַיִם וְרוֹעֶדֶת מִקֹּר. מִיָּד נִגַּשׁ אֲלֵיהֶן, הִשִּׁיל אֶת מִנְעָלָיו מֵעַל רַגְלָיו, גָּחַן וְנָעַל אוֹתָן לְרַגְלֵי הָאִשָּׁה. אַחַר כָּךְ פָּשַׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ הָעֶלְיוֹנָה, הַחַמָּה וְהַמְגוֹנֶנֶת, וְעָטַף בָּהּ אֶת כִּתְפֵי הַיַּלְדָּה. הִזְדַּקֵּף וְהִמְשִׁיךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּחֲלוּקוֹ הַדַּק, חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן. (אוֹרוֹת מִמִּזְרָח)