Otzarot-Article

כַּאֲשֶׁר אָדָם נִכְנָס לְאוּלַם אֵרוּעִים, הוּא רוֹאֶה אֶת הַמֻּזְמָנִים לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים חֲגִיגִיִּים, כֻּלָּם שְׂמֵחִים וְרוֹקְדִים וְקָשֶׁה לוֹ לְהַבְחִין מִיהוּ הֶחָתָן, אוּלָם אִם יַגִּיעַ בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, יוּכַל לְזַהוֹת בְּקַלּוּת אֶת הֶחָתָן – מִי שֶׁלּוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת הַכַּלָּה הַבַּיְתָה, הוּא הֶחָתָן!

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים?

כֻּלָּנוּ רָקַדְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל מִיהוּ חֲתַן הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּי?

זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת הַתּוֹרָה הַבַּיְתָה! חַי אַתָּה וְלוֹמֵד לְהַכִּירָהּ! כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּסָחִים מט:) עַל הַפָּסוּק: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דְּבָרִים לג-ד), אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה", אֶלָּא "מְאֹרָסָה", וּכְדִבְרֵי הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ (ב-כא): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם".

בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה כִּבְּדוּ אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה כַּ"חֲתַן תּוֹרָה" וְהָרַב הִתְחִיל לִבְכּוֹת...

שְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ הָרַב בּוֹכֶה?"

וְהוּא עָנָה: "חֲזַ"ל אָמְרוּ (קִדּוּשִׁין מא), שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה, שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגֻנָּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו. כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי מְכֻבָּד בַּעֲלִיַּת חֲתַן תּוֹרָה, אַךְ עֲדַיִן אֵינִי מַכִּיר אֶת הַכַּלָּה שֶׁלִּי"...

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת עַד שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְרַשְּׁלִים בַּעֲשִׂיָּתָהּ. מַדּוּעַ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאָדָם אֵינוֹ קָם בִּפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה כִּי קָשֶׁה לוֹ?! הֲרֵי עִקַּר כָּבוֹד הַתּוֹרָה הוּא בִּשְׁמִירַת חֻקֶּיהָ!

מַעֲשֶׂה בְּבַת הַמֶּלֶךְ, כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, וְאָבִיהָ חִפֵּשׂ עֲבוּרָהּ עֶלֶם חֲמוּדוֹת. מֵאוֹת הַצָּעוֹת הֲגוּנוֹת נִדְחוּ עַל יְדֵי הַנְּסִיכָה, עַד שֶׁמָּצְאָה אֶת בְּחִיר לִבָּהּ.

גַּם הַמֶּלֶךְ הִסְכִּים לַהַצָּעָה, אֶלָּא שֶׁהִתְנָה עִם הֶחָתָן הַמְיֹעָד, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת בִּתּוֹ בִּכְבוֹד מְלָכִים, לְהַרְבּוֹת לָהּ בְּמַחְלָצוֹת וְלִשְׁמֹר עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינוֹ. לְאַחַר הַחֲתֻנָּה, שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר בְּחַצְרוֹת הַמַּמְלָכָה, הָלְכוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶל מִשְׁכָּנָם הֶחָדָשׁ. הֶחָתָן קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ לַמֶּלֶךְ, הוּא נָהַג לִקְנוֹת לְרַעְיָתוֹ הַיְקָרָה בְּגָדִים יָפִים וְשָׁמַר עָלֶיהָ בְּבֵיתוֹ, אַךְ תָּמִיד הָיָה טָרוּד בַּעֲסָקָיו, כָּךְ שֶׁלֹּא שָׂם לֵב לְדַבֵּר אֶל לִבָּהּ וְלִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ.

יוֹם אֶחָד, הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לְבִקּוּר בְּבֵיתָם. הַנְּסִיכָה אֵרְחָה אֶת אָבִיהָ בְּכָבוֹד גָּדוֹל, אַךְ כְּשֶׁרָצָה לָשׁוּב לְאַרְמוֹנוֹ הִתְחַנְּנָה לְאָבִיהָ שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה לְאַרְמוֹנוֹ.

הַמֶּלֶךְ שָׁאַל אֶת חֲתָנוֹ מַדּוּעַ, אוּלָם הֶחָתָן טָעַן שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַדּוּעַ בִּתּוֹ אֵינָהּ מְרֻצָּה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ. הוּא קוֹנֶה לָהּ בְּגָדִים לָרֹב, שׁוֹמֵר עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינוֹ וְאֵינוֹ מַחְסִיר מִמֶּנָּה דָּבָר.

שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: "הַכֹּל נָכוֹן, אַךְ הַאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כִּרְצוֹנָהּ? מַטֶּה לָהּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת וּמְדַבֵּר אֶל לִבָּהּ?"

וְהֶחָתָן נִכְלַם...

גַּם אָנוּ מַנִּיחִים אֶת הַתּוֹרָה בְּאַרְגָּז מְפֹאָר מִכֶּסֶף, שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ הֵיטֵב בַּאֲרוֹן קֹדֶשׁ יְפֵהפֶה עִם סוֹגֵר וּבְרִיחַ, אַךְ הַאִם אָנוּ מִתְיַחֲסִים לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּאֶה לְבַת הַמֶּלֶךְ? מְקַיְּמִים אֶת כָּל אֲמָרֶיהָ? מְמַלְּאִים אֶת כָּל מְבֻקָּשָׁהּ? שָׂמִים לִבֵּנוּ וְעֵינֵינוּ עָלֶיהָ תָּמִיד?! (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ)

	שמחת תורה תשפ"ב
	חַבְרוּתָא עִם הַשְּׁכִינָה
	כַּאֲשֶׁר אָדָם נִכְנָס לְאוּלַם אֵרוּעִים, הוּא רוֹאֶה אֶת הַמֻּזְמָנִים לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים חֲגִיגִיִּים, כֻּלָּם שְׂמֵחִים וְרוֹקְדִים וְקָשֶׁה לוֹ לְהַבְחִין מִיהוּ הֶחָתָן, אוּלָם אִם יַגִּיעַ בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, יוּכַל לְזַהוֹת בְּקַלּוּת אֶת הֶחָתָן – מִי שֶׁלּוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת הַכַּלָּה הַבַּיְתָה, הוּא הֶחָתָן! כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? כֻּלָּנוּ רָקַדְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל מִיהוּ חֲתַן הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּי? זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת הַתּוֹרָה הַבַּיְתָה! חַי אַתָּה וְלוֹמֵד לְהַכִּירָהּ! כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּסָחִים מט:) עַל הַפָּסוּק: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דְּבָרִים לג-ד), אַל תִּקְרֵי "מוֹרָשָׁה", אֶלָּא "מְאֹרָסָה", וּכְדִבְרֵי הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ (ב-כא): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם". בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה כִּבְּדוּ אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה כַּ"חֲתַן תּוֹרָה" וְהָרַב הִתְחִיל לִבְכּוֹת... שְׁאָלוּהוּ: "מַדּוּעַ הָרַב בּוֹכֶה?" וְהוּא עָנָה: "חֲזַ"ל אָמְרוּ (קִדּוּשִׁין מא), שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה, שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגֻנָּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו. כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי מְכֻבָּד בַּעֲלִיַּת חֲתַן תּוֹרָה, אַךְ עֲדַיִן אֵינִי מַכִּיר אֶת הַכַּלָּה שֶׁלִּי"... יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת עַד שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְרַשְּׁלִים בַּעֲשִׂיָּתָהּ. מַדּוּעַ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאָדָם אֵינוֹ קָם בִּפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה כִּי קָשֶׁה לוֹ?! הֲרֵי עִקַּר כָּבוֹד הַתּוֹרָה הוּא בִּשְׁמִירַת חֻקֶּיהָ! מַעֲשֶׂה בְּבַת הַמֶּלֶךְ, כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, וְאָבִיהָ חִפֵּשׂ עֲבוּרָהּ עֶלֶם חֲמוּדוֹת. מֵאוֹת הַצָּעוֹת הֲגוּנוֹת נִדְחוּ עַל יְדֵי הַנְּסִיכָה, עַד שֶׁמָּצְאָה אֶת בְּחִיר לִבָּהּ. גַּם הַמֶּלֶךְ הִסְכִּים לַהַצָּעָה, אֶלָּא שֶׁהִתְנָה עִם הֶחָתָן הַמְיֹעָד, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת בִּתּוֹ בִּכְבוֹד מְלָכִים, לְהַרְבּוֹת לָהּ בְּמַחְלָצוֹת וְלִשְׁמֹר עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינוֹ. לְאַחַר הַחֲתֻנָּה, שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר בְּחַצְרוֹת הַמַּמְלָכָה, הָלְכוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶל מִשְׁכָּנָם הֶחָדָשׁ. הֶחָתָן קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ לַמֶּלֶךְ, הוּא נָהַג לִקְנוֹת לְרַעְיָתוֹ הַיְקָרָה בְּגָדִים יָפִים וְשָׁמַר עָלֶיהָ בְּבֵיתוֹ, אַךְ תָּמִיד הָיָה טָרוּד בַּעֲסָקָיו, כָּךְ שֶׁלֹּא שָׂם לֵב לְדַבֵּר אֶל לִבָּהּ וְלִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ. יוֹם אֶחָד, הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לְבִקּוּר בְּבֵיתָם. הַנְּסִיכָה אֵרְחָה אֶת אָבִיהָ בְּכָבוֹד גָּדוֹל, אַךְ כְּשֶׁרָצָה לָשׁוּב לְאַרְמוֹנוֹ הִתְחַנְּנָה לְאָבִיהָ שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה לְאַרְמוֹנוֹ. הַמֶּלֶךְ שָׁאַל אֶת חֲתָנוֹ מַדּוּעַ, אוּלָם הֶחָתָן טָעַן שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַדּוּעַ בִּתּוֹ אֵינָהּ מְרֻצָּה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ. הוּא קוֹנֶה לָהּ בְּגָדִים לָרֹב, שׁוֹמֵר עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינוֹ וְאֵינוֹ מַחְסִיר מִמֶּנָּה דָּבָר. שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: "הַכֹּל נָכוֹן, אַךְ הַאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כִּרְצוֹנָהּ? מַטֶּה לָהּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת וּמְדַבֵּר אֶל לִבָּהּ?" וְהֶחָתָן נִכְלַם... גַּם אָנוּ מַנִּיחִים אֶת הַתּוֹרָה בְּאַרְגָּז מְפֹאָר מִכֶּסֶף, שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ הֵיטֵב בַּאֲרוֹן קֹדֶשׁ יְפֵהפֶה עִם סוֹגֵר וּבְרִיחַ, אַךְ הַאִם אָנוּ מִתְיַחֲסִים לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כַּיָּאֶה לְבַת הַמֶּלֶךְ? מְקַיְּמִים אֶת כָּל אֲמָרֶיהָ? מְמַלְּאִים אֶת כָּל מְבֻקָּשָׁהּ? שָׂמִים לִבֵּנוּ וְעֵינֵינוּ עָלֶיהָ תָּמִיד?! (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ)