Otzarot-Article

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (כג-א) מַעֲשֶׂה בְּחָכָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְעִיר אַחַת, וּבִקֵּר בְּבֵית הָעָלְמִין שֶׁבָּהּ. לְהַפְתָּעָתוֹ נִגְלְתָה לְעֵינָיו תּוֹפָעָה מוּזָרָה. עַל כָּל מַצֵּבָה בְּבֵית הַחַיִּים, חָרוּט הָיָה גִּיל הַנִּפְטָר. עַל הַמַּצֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה מְצֻיָּן: "נִפְטַר בִּהְיוֹתוֹ בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים", עַל הַשְּׁנִיָּה: "בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים", עַל הַשְּׁלִישִׁית: "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה" וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּצֵּבוֹת. כֻּלָּם נִפְטְרוּ בְּקִצּוּר יָמִים וְשָׁנִים. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה...

תָּמַהּ מְאֹד עַל זֶה וְשָׁאַל לְתוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם, הַאִם אֶרֶץ זוֹ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא? וַהֲרֵי בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי בְּתוֹכָהּ בֶּעָבָר אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל זִקְנָה וְשִׁיבָה?

מִיָּד נִגַּשׁ לְרֹאשׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא שֶׁיַּסְבִּיר לוֹ פֵּשֶׁר הַדָּבָר. נַעֲנָה רֹאשׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא וְאָמַר: "דַּע לְךָ, כִּי מִנְהַג מְקוֹמֵנוּ מִימֵי קֶדֶם שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹשְׁמִים עַל הַמַּצֵּבָה אֶת חַיֵּי הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי אִם אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁנִּצֵּל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת בִּלְבַד, כִּי רַק אֵלּוּ הֵם בֶּאֱמֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים. וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ רוֹשֵׁם כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּבְעֵת פְּקֻדָּתוֹ אָנוּ מְצָרְפִים אֶת הַשָּׁעוֹת לְיָמִים, וְיָמִים לֶחֳדָשִׁים, וָחֳדָשִׁים לְשָׁנִים, וְרוֹשְׁמִים אֶת הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל עַל הַמַּצֵּבָה. וְלָכֵן אֶחָד מִסְתַּכְּמִים יְמֵי חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, הַשֵּׁנִי בְּחָמֵשׁ, וְכֵן הָלְאָה". כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ חָכָם דָּבָר זֶה, עָמַד וְקָרָא בְּהִתְפַּעֲלוּת: "בָּרוּךְ ה' שֶׁבָּחַר בְּעַם סְגֻלָּה".

אֵצֶל שָׂרָה אִמֵּנוּ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" - שֶׁכָּל יָמֶיהָ גְּדוּשִׁים הָיוּ בְּתֹכֶן שֶׁל תּוֹרָה, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. הִיא נִצְּלָה כָּל רֶגַע בְּחַיֶּיהָ, וְגַם כְּשֶׁאָכְלָה וְיָשְׁנָה, מַטְּרָתָהּ הָיְתָה כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת ה'.

גַּם לְגַבֵּי בַּעְלָהּ אַבְרָהָם נֶאֱמַר "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". מַה פֵּרוּשׁ 'בָּא בַּיָּמִים'? אֵין הַכַּוָּנָה זָקֵן, כִּי זֶה כְּבָר נֶאֱמַר בַּפָּסוּק בִּמְפֹרָשׁ. מְפָרֵשׁ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ: אָדָם שֶׁבָּא וְכָל יָמָיו אִתּוֹ. אַבְרָהָם מִלֵּא אֶת יָמָיו בְּתֹכֶן וַעֲשִׂיָּה, וּכְשֶׁבָּא וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, בָּא עִם כָּל יָמָיו, אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נֶעֱדַר.

מְלֶאכֶת נִצּוּל הַזְּמַן אֵינָהּ קַלָּה כְּלָל וְעִקָּר. הַיֵּצֶר הָרָע מְנַסֶּה לְאַבֵּד מִן הָאָדָם אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁבְּיָדָיו - הַזְּמַן הַקָּצוּב שֶׁהָעֳמַד לִרְשׁוּתוֹ. לְעִתִּים הוּא נוֹסֵךְ בָּאָדָם תַּרְדֵּמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחוּשׁ בַּחֲלֹף הַיָּמִים, וּלְעִתִּים, לְהֶפֶךְ, הוּא מַעֲמִיס עָלָיו טְרָדוֹת רַבּוֹת. יֵשׁ הַהוֹלֵךְ בָּטֵל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו עֲסוּקוֹת בַּשְּׁאֵלָה: אֵיךְ "לַהֲרֹג" אֶת הַזְּמַן, וְיֵשׁ מִי שֶׁאַף פַּעַם אֵין לוֹ זְמַן. אוּלָם כְּשֶׁתִּבְדֹּק תִּמְצָא, שֶׁתָּמִיד הוּא עָסוּק בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא הַשְׁחָתַת זְמַן.

יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁחַי עַד שְׁנוֹת זִקְנָה וְשֵׂיבָה, אַךְ כְּשֶׁתִּבְחַן אֶת שְׁנוֹתָיו בְּמִבְחַן עֶרְכִּיּוּת, תִּמְצָא כִּי עַל פִּי מִבְחָן זֶה, גִּילוֹ הוּא כְּגִיל שֶׁל יֶלֶד... אָדָם כָּזֶה שֶׁמַּגִּיעַ לְגִיל מֵאָה וּמֵת, הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא אֵינָהּ קוֹבֶרֶת אָדָם בֶּן מֵאָה, אֶלָּא אָדָם בֶּן יוֹם, כִּי אֶת שְׁאָר הַשָּׁנִים הוּא כְּבָר קָבַר בְּעַצְמוֹ...

כְּדֵי לְהַמְחִישׁ מַהֲלַךְ חַיִּים זֶה, הַמְאַפְיֵן לְצַעֲרֵנוּ אֲנָשִׁים לֹא מְעַטִּים, נָבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא שֶׁהִתְפַּרְסֵם לֹא מִכְּבָר:

בְּבֵית הָאָבוֹת שֶׁבְּפַאֲתֵי הָעִיר, יוֹשֵׁב אַחַד הַזְּקֵנִים עַל הַסַּפְסָל הָעַתִּיק בֶּחָצֵר. הוּא יוֹשֵׁב מְהֻרְהָר, "אוּלַי אַעֲלֶה אֶת קוֹרוֹת חַיַּי עַל הַדַּף, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יִמָּצֵא אֵי מִי שֶׁיִּתְעַנְיֵן בָּהֶם..."

מִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, הִתְרוֹמֵם מֵהַסַּפְסָל, נָטַל אֶת הַהֲלִיכוֹן שֶׁהִמְתִּין לוֹ בִּדְמָמָה, וְעָלָה אַט אַט לְחַדְרוֹ. הוּא הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן, הֶעֱלָה אֶת הָאוֹר בִּמְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן, נָטַל גִּלְיוֹן נְיָר וְרָשַׁם עָלָיו בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת: "אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיַּי". נָעַץ אֶת עֵטוֹ בַּשּׁוּרָה הַבָּאָה וּבִקֵּשׁ לְהַתְחִיל בִּכְתִיבַת קוֹרוֹת חַיָּיו.

עַל מָה אֶכְתֹּב? - שָׁאַל - וַהֲרֵי אֶת יְמֵי יַנְקוּתִי, כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה, אֵינִי זוֹכֵר.

הַאִם אֶכְתֹּב עַל שַׁחַר יַלְדוּתִי, כֵּיצַד שִׂחַקְתִּי בַּבֹּץ וּבָרֶפֶשׁ, וְאִמִּי הִכְּתָה אוֹתִי עַל כָּךְ? הֵן הַדּוֹר הַצָּעִיר לֹא יָבִין עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר!

וְאוּלַי אֶכְתֹּב עַל הַתְּלַת אוֹפַן שֶׁקָּנָה לִי סָבִי לְיוֹם הֻלַּדְתִּי הַשִּׁשִּׁי? אֵין בְּכָךְ שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן.

גַּם עַל הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי שֶׁעָרַכְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר לֹא אוּכַל לִכְתֹּב. לֹא בִּצַּעְנוּ סְנֶפְּלִינְג, רַפְטִינְג אוֹ בֶּנְגִ'י, לֹא הָיָה אָז שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. הַכֹּל יָבֵשׁ בְּלִי אַטְרַקְצְיוֹת, סְתָם צְעָדָה בַּטֶּבַע...

מוּטָב שֶׁאַתְחִיל בִּתְקוּפַת הַהִתְבַּגְּרוּת, הָחֵל מִבַּר הַמִּצְוָה שֶׁלִּי. אֶכְתֹּב אֵיךְ חָגַגְתִּי עִם הַחֲבֵרִים, אַזְכִּיר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי, אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁאִחֲלוּ לִי! אַךְ לֹא! מַה מְיֻחָד בְּכָךְ? אֵין כָּאן כָּל דָּבָר רָאוּי לְצִיּוּן, חֲבָל עַל הַנְּיָר!

אַחַר כָּךְ, פִּצְעֵי הַבַּגְרוּת הַמַּרְגִּיזִים, הַמִּבְחָנִים הַמְשַׁעַמְמִים, הַיָּמִים שֶׁחָלְפוּ וְלֹא עָשִׂינוּ בָּהֶם כְּלוּם. גַּם עַל כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב...

אִם כֵּן, צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִתְּקוּפַת הַצָּבָא. אֶכְתֹּב כַּמָּה חֲזָקִים הָיִינוּ, אֵיךְ רָצִינוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כֵּיצַד הִתְהוֹלַלְנוּ בְּצַוְתָּא, אֵיךְ חָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם וְגִלִּינוּ שֶׁהַמְפַקְּדִים "עָבְדוּ" עָלֵינוּ. אֵיךְ חָלְפוּ וְעָבְרוּ לָהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁל כְּלוּם. לֹא! אֵין בְּכָךְ כָּל חִדּוּשׁ.

אֲנִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל! יְמֵי נִשּׂוּאַי! אֵלּוּ הָיוּ יָמִים יָפִים! יָמִים שֶׁל תִּקְוָה, שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת, יָמִים שֶׁל אַהֲבָה וְשֶׁל שִׂמְחָה! אַךְ מַה נּוֹתַר מֵאוֹתָם הַיָּמִים? זֵכֶר עָכוּר שֶׁל אוֹבֶרְדְרַפְט בַּבַּנְק, שֶׁל הִתְרוֹצְצוּת מִמְּקוֹם עֲבוֹדָה אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. הַיְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ, גָּדְלוּ וּבָעֲטוּ. הָאוֹבֶרְדְרַפְט שֶׁגָּדַל עִם הַיְלָדִים, הַפְּתָקִים מֵהַמּוֹרִים וְהִתְרוֹצְצֻיּוֹת בֵּין הַמִּשְׂרָדִים. לֹא, לֹא אוּכַל לִכְתֹּב עַל כָּךְ!

אוּלַי אַתְחִיל מֵהַתְּקוּפָה הַמְאֻחֶרֶת? כְּשֶׁהַיְלָדִים הָלְכוּ לַצָּבָא, וַאֲנִי וְאִשְׁתִּי נוֹתַרְנוּ לְבַד, עֲמוּסִים בִּזְמַן פָּנוּי לִמְרִיבוֹת וּלְהִתְבּוֹנְנוּת לְאָחוֹר בִּימֵי הַנְּעוּרִים שֶׁחָלְפוּ? אוּלַי אֶכְתֹּב עַל הַכֶּלֶב שֶׁקָּנִינוּ לְהָפִיג אֶת הַבְּדִידוּת? עַל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּ לְבַקֵּר פַּעַם בְּחֹדֶשׁ לְבַקֵּשׁ כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַחַיִּים? מְשַׁעֲמֵם מִדַּי...

מַה נּוֹתַר? יְמֵי הַזִּקְנָה! רַצְנוּ יַחַד מֵרוֹפֵא לְרוֹפֵא, מִבֵּית חוֹלִים אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, עַד שֶׁבְּיוֹם קוֹדֵר לִוִּיתִי אֶת הָאִשָּׁה אֶל חֶלְקַת אַדְמָתָהּ. לְאַחַר מִכֵּן שְׁלָחוּנִי הַיְלָדִים אֶל בֵּית הָאָבוֹת.

בַּבֹּקֶר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ. לְיַד הַשֻּׁלְחָן מָצְאוּ אִישׁ זָקֵן וְכָפוּף, גּוּפוֹ קַר לַחֲלוּטִין, רָכוּן עַל שֻׁלְחָן, וְעָלָיו דַּף רֵיק שֶׁכּוֹתַרְתּוֹ: "אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיַּי"...

הָבָה נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אֶת הַזְּמַן וּלְנַצְּלוֹ לַתּוֹרָה לְמִצְווֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁגַּם עָלֵינוּ יֵאָמֵר בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הֲרֵי זֶה "בָּא בַּיָּמִים". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	שמיני תש"פ
	הָעִקָּר הַמַּעֲשֶׂה
	"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (כג-א) מַעֲשֶׂה בְּחָכָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְעִיר אַחַת, וּבִקֵּר בְּבֵית הָעָלְמִין שֶׁבָּהּ. לְהַפְתָּעָתוֹ נִגְלְתָה לְעֵינָיו תּוֹפָעָה מוּזָרָה. עַל כָּל מַצֵּבָה בְּבֵית הַחַיִּים, חָרוּט הָיָה גִּיל הַנִּפְטָר. עַל הַמַּצֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה מְצֻיָּן: "נִפְטַר בִּהְיוֹתוֹ בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים", עַל הַשְּׁנִיָּה: "בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים", עַל הַשְּׁלִישִׁית: "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה" וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּצֵּבוֹת. כֻּלָּם נִפְטְרוּ בְּקִצּוּר יָמִים וְשָׁנִים. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה... תָּמַהּ מְאֹד עַל זֶה וְשָׁאַל לְתוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם, הַאִם אֶרֶץ זוֹ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא? וַהֲרֵי בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי בְּתוֹכָהּ בֶּעָבָר אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל זִקְנָה וְשִׁיבָה? מִיָּד נִגַּשׁ לְרֹאשׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא שֶׁיַּסְבִּיר לוֹ פֵּשֶׁר הַדָּבָר. נַעֲנָה רֹאשׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא וְאָמַר: "דַּע לְךָ, כִּי מִנְהַג מְקוֹמֵנוּ מִימֵי קֶדֶם שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹשְׁמִים עַל הַמַּצֵּבָה אֶת חַיֵּי הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי אִם אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁנִּצֵּל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת בִּלְבַד, כִּי רַק אֵלּוּ הֵם בֶּאֱמֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים. וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ רוֹשֵׁם כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּבְעֵת פְּקֻדָּתוֹ אָנוּ מְצָרְפִים אֶת הַשָּׁעוֹת לְיָמִים, וְיָמִים לֶחֳדָשִׁים, וָחֳדָשִׁים לְשָׁנִים, וְרוֹשְׁמִים אֶת הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל עַל הַמַּצֵּבָה. וְלָכֵן אֶחָד מִסְתַּכְּמִים יְמֵי חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, הַשֵּׁנִי בְּחָמֵשׁ, וְכֵן הָלְאָה". כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ חָכָם דָּבָר זֶה, עָמַד וְקָרָא בְּהִתְפַּעֲלוּת: "בָּרוּךְ ה' שֶׁבָּחַר בְּעַם סְגֻלָּה". אֵצֶל שָׂרָה אִמֵּנוּ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" - שֶׁכָּל יָמֶיהָ גְּדוּשִׁים הָיוּ בְּתֹכֶן שֶׁל תּוֹרָה, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. הִיא נִצְּלָה כָּל רֶגַע בְּחַיֶּיהָ, וְגַם כְּשֶׁאָכְלָה וְיָשְׁנָה, מַטְּרָתָהּ הָיְתָה כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת ה'. גַּם לְגַבֵּי בַּעְלָהּ אַבְרָהָם נֶאֱמַר "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". מַה פֵּרוּשׁ 'בָּא בַּיָּמִים'? אֵין הַכַּוָּנָה זָקֵן, כִּי זֶה כְּבָר נֶאֱמַר בַּפָּסוּק בִּמְפֹרָשׁ. מְפָרֵשׁ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ: אָדָם שֶׁבָּא וְכָל יָמָיו אִתּוֹ. אַבְרָהָם מִלֵּא אֶת יָמָיו בְּתֹכֶן וַעֲשִׂיָּה, וּכְשֶׁבָּא וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, בָּא עִם כָּל יָמָיו, אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נֶעֱדַר. מְלֶאכֶת נִצּוּל הַזְּמַן אֵינָהּ קַלָּה כְּלָל וְעִקָּר. הַיֵּצֶר הָרָע מְנַסֶּה לְאַבֵּד מִן הָאָדָם אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁבְּיָדָיו - הַזְּמַן הַקָּצוּב שֶׁהָעֳמַד לִרְשׁוּתוֹ. לְעִתִּים הוּא נוֹסֵךְ בָּאָדָם תַּרְדֵּמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחוּשׁ בַּחֲלֹף הַיָּמִים, וּלְעִתִּים, לְהֶפֶךְ, הוּא מַעֲמִיס עָלָיו טְרָדוֹת רַבּוֹת. יֵשׁ הַהוֹלֵךְ בָּטֵל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו עֲסוּקוֹת בַּשְּׁאֵלָה: אֵיךְ "לַהֲרֹג" אֶת הַזְּמַן, וְיֵשׁ מִי שֶׁאַף פַּעַם אֵין לוֹ זְמַן. אוּלָם כְּשֶׁתִּבְדֹּק תִּמְצָא, שֶׁתָּמִיד הוּא עָסוּק בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא הַשְׁחָתַת זְמַן. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁחַי עַד שְׁנוֹת זִקְנָה וְשֵׂיבָה, אַךְ כְּשֶׁתִּבְחַן אֶת שְׁנוֹתָיו בְּמִבְחַן עֶרְכִּיּוּת, תִּמְצָא כִּי עַל פִּי מִבְחָן זֶה, גִּילוֹ הוּא כְּגִיל שֶׁל יֶלֶד... אָדָם כָּזֶה שֶׁמַּגִּיעַ לְגִיל מֵאָה וּמֵת, הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא אֵינָהּ קוֹבֶרֶת אָדָם בֶּן מֵאָה, אֶלָּא אָדָם בֶּן יוֹם, כִּי אֶת שְׁאָר הַשָּׁנִים הוּא כְּבָר קָבַר בְּעַצְמוֹ... כְּדֵי לְהַמְחִישׁ מַהֲלַךְ חַיִּים זֶה, הַמְאַפְיֵן לְצַעֲרֵנוּ אֲנָשִׁים לֹא מְעַטִּים, נָבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא שֶׁהִתְפַּרְסֵם לֹא מִכְּבָר: בְּבֵית הָאָבוֹת שֶׁבְּפַאֲתֵי הָעִיר, יוֹשֵׁב אַחַד הַזְּקֵנִים עַל הַסַּפְסָל הָעַתִּיק בֶּחָצֵר. הוּא יוֹשֵׁב מְהֻרְהָר, "אוּלַי אַעֲלֶה אֶת קוֹרוֹת חַיַּי עַל הַדַּף, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יִמָּצֵא אֵי מִי שֶׁיִּתְעַנְיֵן בָּהֶם..." מִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, הִתְרוֹמֵם מֵהַסַּפְסָל, נָטַל אֶת הַהֲלִיכוֹן שֶׁהִמְתִּין לוֹ בִּדְמָמָה, וְעָלָה אַט אַט לְחַדְרוֹ. הוּא הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן, הֶעֱלָה אֶת הָאוֹר בִּמְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן, נָטַל גִּלְיוֹן נְיָר וְרָשַׁם עָלָיו בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת: "אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיַּי". נָעַץ אֶת עֵטוֹ בַּשּׁוּרָה הַבָּאָה וּבִקֵּשׁ לְהַתְחִיל בִּכְתִיבַת קוֹרוֹת חַיָּיו. עַל מָה אֶכְתֹּב? - שָׁאַל - וַהֲרֵי אֶת יְמֵי יַנְקוּתִי, כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה, אֵינִי זוֹכֵר. הַאִם אֶכְתֹּב עַל שַׁחַר יַלְדוּתִי, כֵּיצַד שִׂחַקְתִּי בַּבֹּץ וּבָרֶפֶשׁ, וְאִמִּי הִכְּתָה אוֹתִי עַל כָּךְ? הֵן הַדּוֹר הַצָּעִיר לֹא יָבִין עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר! וְאוּלַי אֶכְתֹּב עַל הַתְּלַת אוֹפַן שֶׁקָּנָה לִי סָבִי לְיוֹם הֻלַּדְתִּי הַשִּׁשִּׁי? אֵין בְּכָךְ שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן. גַּם עַל הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי שֶׁעָרַכְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר לֹא אוּכַל לִכְתֹּב. לֹא בִּצַּעְנוּ סְנֶפְּלִינְג, רַפְטִינְג אוֹ בֶּנְגִ'י, לֹא הָיָה אָז שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. הַכֹּל יָבֵשׁ בְּלִי אַטְרַקְצְיוֹת, סְתָם צְעָדָה בַּטֶּבַע... מוּטָב שֶׁאַתְחִיל בִּתְקוּפַת הַהִתְבַּגְּרוּת, הָחֵל מִבַּר הַמִּצְוָה שֶׁלִּי. אֶכְתֹּב אֵיךְ חָגַגְתִּי עִם הַחֲבֵרִים, אַזְכִּיר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי, אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁאִחֲלוּ לִי! אַךְ לֹא! מַה מְיֻחָד בְּכָךְ? אֵין כָּאן כָּל דָּבָר רָאוּי לְצִיּוּן, חֲבָל עַל הַנְּיָר! אַחַר כָּךְ, פִּצְעֵי הַבַּגְרוּת הַמַּרְגִּיזִים, הַמִּבְחָנִים הַמְשַׁעַמְמִים, הַיָּמִים שֶׁחָלְפוּ וְלֹא עָשִׂינוּ בָּהֶם כְּלוּם. גַּם עַל כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב... אִם כֵּן, צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִתְּקוּפַת הַצָּבָא. אֶכְתֹּב כַּמָּה חֲזָקִים הָיִינוּ, אֵיךְ רָצִינוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כֵּיצַד הִתְהוֹלַלְנוּ בְּצַוְתָּא, אֵיךְ חָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם וְגִלִּינוּ שֶׁהַמְפַקְּדִים "עָבְדוּ" עָלֵינוּ. אֵיךְ חָלְפוּ וְעָבְרוּ לָהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁל כְּלוּם. לֹא! אֵין בְּכָךְ כָּל חִדּוּשׁ. אֲנִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל! יְמֵי נִשּׂוּאַי! אֵלּוּ הָיוּ יָמִים יָפִים! יָמִים שֶׁל תִּקְוָה, שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת, יָמִים שֶׁל אַהֲבָה וְשֶׁל שִׂמְחָה! אַךְ מַה נּוֹתַר מֵאוֹתָם הַיָּמִים? זֵכֶר עָכוּר שֶׁל אוֹבֶרְדְרַפְט בַּבַּנְק, שֶׁל הִתְרוֹצְצוּת מִמְּקוֹם עֲבוֹדָה אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. הַיְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ, גָּדְלוּ וּבָעֲטוּ. הָאוֹבֶרְדְרַפְט שֶׁגָּדַל עִם הַיְלָדִים, הַפְּתָקִים מֵהַמּוֹרִים וְהִתְרוֹצְצֻיּוֹת בֵּין הַמִּשְׂרָדִים. לֹא, לֹא אוּכַל לִכְתֹּב עַל כָּךְ! אוּלַי אַתְחִיל מֵהַתְּקוּפָה הַמְאֻחֶרֶת? כְּשֶׁהַיְלָדִים הָלְכוּ לַצָּבָא, וַאֲנִי וְאִשְׁתִּי נוֹתַרְנוּ לְבַד, עֲמוּסִים בִּזְמַן פָּנוּי לִמְרִיבוֹת וּלְהִתְבּוֹנְנוּת לְאָחוֹר בִּימֵי הַנְּעוּרִים שֶׁחָלְפוּ? אוּלַי אֶכְתֹּב עַל הַכֶּלֶב שֶׁקָּנִינוּ לְהָפִיג אֶת הַבְּדִידוּת? עַל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּ לְבַקֵּר פַּעַם בְּחֹדֶשׁ לְבַקֵּשׁ כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַחַיִּים? מְשַׁעֲמֵם מִדַּי... מַה נּוֹתַר? יְמֵי הַזִּקְנָה! רַצְנוּ יַחַד מֵרוֹפֵא לְרוֹפֵא, מִבֵּית חוֹלִים אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, עַד שֶׁבְּיוֹם קוֹדֵר לִוִּיתִי אֶת הָאִשָּׁה אֶל חֶלְקַת אַדְמָתָהּ. לְאַחַר מִכֵּן שְׁלָחוּנִי הַיְלָדִים אֶל בֵּית הָאָבוֹת. בַּבֹּקֶר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ. לְיַד הַשֻּׁלְחָן מָצְאוּ אִישׁ זָקֵן וְכָפוּף, גּוּפוֹ קַר לַחֲלוּטִין, רָכוּן עַל שֻׁלְחָן, וְעָלָיו דַּף רֵיק שֶׁכּוֹתַרְתּוֹ: "אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיַּי"... הָבָה נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אֶת הַזְּמַן וּלְנַצְּלוֹ לַתּוֹרָה לְמִצְווֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁגַּם עָלֵינוּ יֵאָמֵר בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הֲרֵי זֶה "בָּא בַּיָּמִים". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)