Otzarot-Article

"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ... אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (יט-ב, ג) פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים מַסְמִיכָה שְׁנֵי פְּסוּקִים: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" - הַפָּסוּק הָאֶחָד. וּמִיָּד אַחֲרָיו: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". שְׁנֵי פְּסוּקִים, וּבְסוֹפָם אוֹתוֹ סִיּוּם. כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם נִרְאֶה, שֶׁכָּל פָּסוּק מְהַוֶּה הַשְׁלָמָה לַחֲבֵרוֹ. יֵשׁ הָאוֹמְרִים: "אֲנִי יְהוּדִי טוֹב, וַדַּאי שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב! אָמְנָם, אֵינִי מַקְפִּיד עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת (חָלִילָה!), אֲבָל אֲנִי יְהוּדִי מַאֲמִין, וְצָם בְּכִפּוּר!" אֵיךְ אוֹמְרִים? "הָעִקָּר הַלֵּב", וְהַלֵּב - לֵב יְהוּדִי, נוֹשֵׂא מוֹרֶשֶׁת דּוֹרוֹת וּזְכוּת אָבוֹת. וְהַמִּדְרָשׁ הֲרֵי מֵעִיד "שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל" (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה ה-ב). לְעֻמָּתוֹ, יִתָּכֵן יְהוּדִי שֶׁיְּדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת, אֲבָל בְּלִבּוֹ מְכַרְסֶמֶת תּוֹלַעַת, וּבֶאֱמוּנָתוֹ נִבְעוּ סְדָקִים, חָלִילָה. וְגַם הוּא יֹאמַר: "אֲנִי יְהוּדִי טוֹב, וַדַּאי שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב - הֲרֵי אֲנִי מְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת".

לִשְׁנֵיהֶם אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה: לֹא וָלֹא! יֵשׁ לְהִשְׁתַּלֵּם בִּשְׁנֵי הַחֲלָקִים יַחְדָּיו: "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" - בַּלֵּב, בַּנְּשָׁמָה, בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְיַחַד עִם זֹאת: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי דֻּגְמָאוֹת שֶׁל מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. הָאַחַת - שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה - שֶׁבֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם. וּמִשְּׁנֵי הַפְּסוּקִים יַחְדָּיו תִּבְנוּ אֶת יַהֲדוּתְכֶם וְתַגִּיעוּ לְכָךְ שֶׁאֶהְיֶה אֱלוֹקֵיכֶם. שֶׁאִלְמָלֵי כֵן...

לַמַּגִּיד הַיְּרוּשַׁלְמִי רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זצ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל: פַּעַם הִתְוַכַּחְתִּי עִם אָדָם שֶׁלֹּא הִדֵּר בְּמִצְווֹת, אֲבָל טָעַן שֶׁהָעִקָּר הַלֵּב. לְיָמִים, נוֹדַע לִי שֶׁהוּא חָלָה, וְאֻשְׁפַּז בְּבֵית הַחוֹלִים. עָלִיתִי לְבַקְּרוֹ, וְנֶחְרַדְתִּי: בְּכָל גּוּפוֹ פָּשָׂה נֶמֶק, רִקָּבוֹן, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְהוּא הָיָה מְחֻבָּר לְמוֹנִיטוֹר וּלְמַכְשִׁירֵי הַנְשָׁמָה - אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת.

כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי, נֶאֱנַח וְנֶאֱנַק עֲמֻקּוֹת. הִתְקָרַבְתִּי וְהִבַּטְתִּי בְּמָסַךְ הַמּוֹנִיטוֹר הַמַּרְאֶה אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב - וְנִרְגַּעְתִּי.

אָמַרְתִּי לוֹ בַּהֲקָלָה: "מַה לְּךָ נֶאֱנָח? הֲלֹא 'הָעִקָּר הַלֵּב' -- וְהַלֵּב תַּקִּין לַחֲלוּטִין"...

וַדַּאי שֶׁזֶּהוּ מָשָׁל. וַדַּאי שֶׁהַלֵּב חָשׁוּב מְאֹד. אַךְ לֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ - חֲשׁוּבוֹת כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת!

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁמַּגִּיעַ רַב גָּדוֹל, מְקֻבָּל יָדוּעַ, וְאוֹמֵר שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַנְהָגָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁהוּא מַבְטִיחַ כִּי הַנּוֹהֵג בָּהּ - לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם בְּחִלּוּל שַׁבָּת. הֲלֹא הָיִינוּ נוֹתְנִים כָּל אֲשֶׁר לָנוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּסְגֻלָּה כְּזוֹ.

וִידוּעִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זצ"ל בְּסִפְרוֹ "יַעֲרוֹת דְּבַשׁ", וְהַ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" הֱבִיאָם בַּהַקְדָּמָה לְהִלְכוֹת שַׁבָּת, שֶׁאִם יְהוּדִי אֵינוֹ לוֹמֵד הִלְכוֹת שַׁבָּת, כִּמְעַט לֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל חָלִילָה בַּעֲווֹן חִלּוּל שַׁבָּת. מַה יְהוּדִי לֹא מוּכָן הָיָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּסְגֻלָּה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת.

וְהִנֵּה, הַ"תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ" נוֹתֵן לָנוּ סְגֻלָּה כְּזוֹ! וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁסְּגֻלָּה זוֹ מַצִּילָה אֶת הָאָדָם לֹא רַק מֵחִלּוּל שַׁבָּת, אֶלָּא מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן. בְּ'תָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ" (פֶּרֶק כה) כָּתוּב, שֶׁמִּי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת אָבִיו, שׁוֹמְרִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידֵי חֵטְא.

מְבַקְּשִׁים אָנוּ כָּל כָּךְ לְהִנָּצֵל מִן הַחֵטְא. בְּכָל יוֹם אָנוּ אוֹמְרִים בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר: "וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עָוֹן... וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע... וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ..." אָנָּא וְאָנָּא, הַצֵּל אוֹתָנוּ מִידֵי הַיֵּצֶר הָרַע הָרוֹצֶה לָצוּד אוֹתָנוּ בְּרִשְׁתּוֹ.

אוֹמֵר הַתָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ מַבְטִיחַ לְמִי שֶׁנִּזְהָר בְּכִבּוּד הוֹרִים שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל חֵטְא! הִשְׁתַּדְּלוּ בְּכִבּוּד הוֹרִים - וְתִנָּצְלוּ מִכָּל עֲבֵרָה וְעָווֹן!

כְּשֶׁהָיָה מָרָנָא הַ"חָפֵץ חַיִּים" זצ"ל בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, נִפְטַר אָבִיו, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל. אִמּוֹ נִשְּׂאָה בַּשֵּׁנִית לְאַלְמָן שֶׁהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם, אַךְ לֹא תַּלְמִיד חָכָם. כְּשֶׁהָיָה הַ"חָפֵץ חַיִּים" בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, עָזַב אֶת הַבַּיִת וְנָסַע לַיְּשִׁיבָה, וְהִנֵּה, כְּשֶׁחָזַר פַּעַם הַבַּיְתָה מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה. הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ לְסִבַּת בִּכְיָהּ, אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁאֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ.

"בְּכָל זֹאת", בִּקֵּשׁ. - "סַפְּרִי לִי. אוּלַי אוּכַל לַעֲזֹר". -

"לֹא תּוּכַל". הוּא הוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הֶחְלִיטָה לְסַפֵּר לוֹ.

"רְאֵה נָא", אָמְרָה, "יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁלָּאִישׁ שֶׁלּוֹ נִשֵּׂאתִי יֵשׁ בַּת מְבֻגֶּרֶת שֶׁטֶּרֶם נִשְּׂאָה. וְהִנֵּה, הַבַּת הַזּוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְחַתֵּן אִתְּךָ".

"מָה הַבְּעָיָה?" הֵשִׁיב לָהּ בְּנָהּ. "אֲנִי מוּכָן לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ". הָאֵם נִדְהֲמָה.

צָרִיךְ לְהָבִין, שֶׁמְּדֻבָּר הָיָה בְּבַחוּרָה שֶׁהָיְתָה מְבֻגֶּרֶת מִמֶּנּוּ בְּעֶשֶׂר שָׁנִים תְּמִימוֹת - הוּא הָיָה בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְהִיא בַּת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ - וְכֵן מַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי הָיָה לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט...

הַבְּרִיסְקֶר רָב אָמַר כִּי מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת שַׁעַר הַצִּיּוּן שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, רוֹאֶה שֶׁהוּא יָדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. כְּבָר אָז הִכִּירוּ בְּגַדְלוּתוֹ. הֻצְּעוּ לוֹ בְּנוֹת גְּבִירִים, שֶׁהִבְטִיחוּ נְדוּנְיָה לְכַמָּה שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד... הִצִּיעוּ לוֹ גַּם שִׁדּוּכִים רַבָּנִיִּים חֲשׁוּבִים, מִבָּתִּים שֶׁיָּדְעוּ לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת תּוֹרָתוֹ... וְאִלּוּ אִם יִתְחַתֵּן עִם בַּת בַּעֲלָהּ שֶׁל אִמּוֹ - לֹא יְקַבֵּל פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. וְאִמּוֹ, שֶׁיָּדְעָה הֵיטֵב אֶת כָּל זֶה, הִתְקַשְּׁתָה לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמָתוֹ.

"לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. "וַהֲרֵי יָכוֹל אַתָּה לָשֶׁבֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם..."

"אִם אֶשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה - הַאִם יִהְיֶה זֶה טוֹב בִּשְׁבִילֵךְ?" כֵּן. בִּשְׁבִילָהּ זֶה יִהְיֶה טוֹב. אֲבִי הַבַּת מְעֻנְיָן בַּשִּׁדּוּךְ, וְלוֹחֵץ עָלֶיהָ לַהֲבִיאוֹ לִידֵי גְּמָר. וְאִם בִּשְׁבִיל אִמָּא זֶה טוֹב - גַּם לוֹ זֶה טוֹב!

הַשִּׁדּוּךְ קָם וְהָיָה, אַךְ בְּזֹאת לֹא תַּם הַסִּפּוּר: בְּסוֹף יָמָיו הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" אוֹמֵר שׁוּב וָשׁוּב, כִּי מַה שֶּׁזָּכָה לְחַבֵּר אֶת כָּל חִבּוּרָיו הַנּוֹדָעִים, וְלִלְמֹד תּוֹרָה עַד גִּיל תִּשְׁעִים בְּהַתְמָדָה וּלְלֹא שׁוּם עֹל - הֲרֵי זֶה בִּזְכוּת אוֹתָהּ אִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ מֻשָּׂגִים וְהַשָּׂגוֹת כְּמוֹ לִבְנוֹת הַגְּבִירִים, וְנִלְחֲמָה כְּמוֹ אַרְיֵה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה וְלֹא לַעֲסֹק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל.

"הָעֹשֶׁר לֹא נִשְׁאָר לְאַף אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְּׂאוּ לִבְנוֹת הַגְּבִירִים", הָיָה אוֹמֵר, "אֲבָל אֲנִי, שֶׁזָּכִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים, זָכִיתִי בִּשְׂכַר הַתּוֹרָה". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	פסח תש"פ
	מַחְשַׁבְתּוֹ נְתוּנָה רַק לַזּוּלָת
	"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ... אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (יט-ב, ג) פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים מַסְמִיכָה שְׁנֵי פְּסוּקִים: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" - הַפָּסוּק הָאֶחָד. וּמִיָּד אַחֲרָיו: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". שְׁנֵי פְּסוּקִים, וּבְסוֹפָם אוֹתוֹ סִיּוּם. כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם נִרְאֶה, שֶׁכָּל פָּסוּק מְהַוֶּה הַשְׁלָמָה לַחֲבֵרוֹ. יֵשׁ הָאוֹמְרִים: "אֲנִי יְהוּדִי טוֹב, וַדַּאי שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב! אָמְנָם, אֵינִי מַקְפִּיד עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת (חָלִילָה!), אֲבָל אֲנִי יְהוּדִי מַאֲמִין, וְצָם בְּכִפּוּר!" אֵיךְ אוֹמְרִים? "הָעִקָּר הַלֵּב", וְהַלֵּב - לֵב יְהוּדִי, נוֹשֵׂא מוֹרֶשֶׁת דּוֹרוֹת וּזְכוּת אָבוֹת. וְהַמִּדְרָשׁ הֲרֵי מֵעִיד "שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל" (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה ה-ב). לְעֻמָּתוֹ, יִתָּכֵן יְהוּדִי שֶׁיְּדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת, אֲבָל בְּלִבּוֹ מְכַרְסֶמֶת תּוֹלַעַת, וּבֶאֱמוּנָתוֹ נִבְעוּ סְדָקִים, חָלִילָה. וְגַם הוּא יֹאמַר: "אֲנִי יְהוּדִי טוֹב, וַדַּאי שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב - הֲרֵי אֲנִי מְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת". לִשְׁנֵיהֶם אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה: לֹא וָלֹא! יֵשׁ לְהִשְׁתַּלֵּם בִּשְׁנֵי הַחֲלָקִים יַחְדָּיו: "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" - בַּלֵּב, בַּנְּשָׁמָה, בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְיַחַד עִם זֹאת: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי דֻּגְמָאוֹת שֶׁל מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. הָאַחַת - שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה - שֶׁבֵּין הָאָדָם לַמָּקוֹם. וּמִשְּׁנֵי הַפְּסוּקִים יַחְדָּיו תִּבְנוּ אֶת יַהֲדוּתְכֶם וְתַגִּיעוּ לְכָךְ שֶׁאֶהְיֶה אֱלוֹקֵיכֶם. שֶׁאִלְמָלֵי כֵן... לַמַּגִּיד הַיְּרוּשַׁלְמִי רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זצ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל: פַּעַם הִתְוַכַּחְתִּי עִם אָדָם שֶׁלֹּא הִדֵּר בְּמִצְווֹת, אֲבָל טָעַן שֶׁהָעִקָּר הַלֵּב. לְיָמִים, נוֹדַע לִי שֶׁהוּא חָלָה, וְאֻשְׁפַּז בְּבֵית הַחוֹלִים. עָלִיתִי לְבַקְּרוֹ, וְנֶחְרַדְתִּי: בְּכָל גּוּפוֹ פָּשָׂה נֶמֶק, רִקָּבוֹן, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְהוּא הָיָה מְחֻבָּר לְמוֹנִיטוֹר וּלְמַכְשִׁירֵי הַנְשָׁמָה - אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי, נֶאֱנַח וְנֶאֱנַק עֲמֻקּוֹת. הִתְקָרַבְתִּי וְהִבַּטְתִּי בְּמָסַךְ הַמּוֹנִיטוֹר הַמַּרְאֶה אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב - וְנִרְגַּעְתִּי. אָמַרְתִּי לוֹ בַּהֲקָלָה: "מַה לְּךָ נֶאֱנָח? הֲלֹא 'הָעִקָּר הַלֵּב' -- וְהַלֵּב תַּקִּין לַחֲלוּטִין"... וַדַּאי שֶׁזֶּהוּ מָשָׁל. וַדַּאי שֶׁהַלֵּב חָשׁוּב מְאֹד. אַךְ לֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ - חֲשׁוּבוֹת כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת! נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁמַּגִּיעַ רַב גָּדוֹל, מְקֻבָּל יָדוּעַ, וְאוֹמֵר שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַנְהָגָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁהוּא מַבְטִיחַ כִּי הַנּוֹהֵג בָּהּ - לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם בְּחִלּוּל שַׁבָּת. הֲלֹא הָיִינוּ נוֹתְנִים כָּל אֲשֶׁר לָנוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּסְגֻלָּה כְּזוֹ. וִידוּעִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זצ"ל בְּסִפְרוֹ "יַעֲרוֹת דְּבַשׁ", וְהַ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" הֱבִיאָם בַּהַקְדָּמָה לְהִלְכוֹת שַׁבָּת, שֶׁאִם יְהוּדִי אֵינוֹ לוֹמֵד הִלְכוֹת שַׁבָּת, כִּמְעַט לֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל חָלִילָה בַּעֲווֹן חִלּוּל שַׁבָּת. מַה יְהוּדִי לֹא מוּכָן הָיָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּסְגֻלָּה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת. וְהִנֵּה, הַ"תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ" נוֹתֵן לָנוּ סְגֻלָּה כְּזוֹ! וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁסְּגֻלָּה זוֹ מַצִּילָה אֶת הָאָדָם לֹא רַק מֵחִלּוּל שַׁבָּת, אֶלָּא מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן. בְּ'תָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ" (פֶּרֶק כה) כָּתוּב, שֶׁמִּי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת אָבִיו, שׁוֹמְרִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידֵי חֵטְא. מְבַקְּשִׁים אָנוּ כָּל כָּךְ לְהִנָּצֵל מִן הַחֵטְא. בְּכָל יוֹם אָנוּ אוֹמְרִים בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר: "וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עָוֹן... וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע... וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ..." אָנָּא וְאָנָּא, הַצֵּל אוֹתָנוּ מִידֵי הַיֵּצֶר הָרַע הָרוֹצֶה לָצוּד אוֹתָנוּ בְּרִשְׁתּוֹ. אוֹמֵר הַתָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ מַבְטִיחַ לְמִי שֶׁנִּזְהָר בְּכִבּוּד הוֹרִים שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל חֵטְא! הִשְׁתַּדְּלוּ בְּכִבּוּד הוֹרִים - וְתִנָּצְלוּ מִכָּל עֲבֵרָה וְעָווֹן! כְּשֶׁהָיָה מָרָנָא הַ"חָפֵץ חַיִּים" זצ"ל בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, נִפְטַר אָבִיו, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל. אִמּוֹ נִשְּׂאָה בַּשֵּׁנִית לְאַלְמָן שֶׁהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם, אַךְ לֹא תַּלְמִיד חָכָם. כְּשֶׁהָיָה הַ"חָפֵץ חַיִּים" בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, עָזַב אֶת הַבַּיִת וְנָסַע לַיְּשִׁיבָה, וְהִנֵּה, כְּשֶׁחָזַר פַּעַם הַבַּיְתָה מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה. הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ לְסִבַּת בִּכְיָהּ, אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁאֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ. "בְּכָל זֹאת", בִּקֵּשׁ. - "סַפְּרִי לִי. אוּלַי אוּכַל לַעֲזֹר". - "לֹא תּוּכַל". הוּא הוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הֶחְלִיטָה לְסַפֵּר לוֹ. "רְאֵה נָא", אָמְרָה, "יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁלָּאִישׁ שֶׁלּוֹ נִשֵּׂאתִי יֵשׁ בַּת מְבֻגֶּרֶת שֶׁטֶּרֶם נִשְּׂאָה. וְהִנֵּה, הַבַּת הַזּוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְחַתֵּן אִתְּךָ". "מָה הַבְּעָיָה?" הֵשִׁיב לָהּ בְּנָהּ. "אֲנִי מוּכָן לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ". הָאֵם נִדְהֲמָה. צָרִיךְ לְהָבִין, שֶׁמְּדֻבָּר הָיָה בְּבַחוּרָה שֶׁהָיְתָה מְבֻגֶּרֶת מִמֶּנּוּ בְּעֶשֶׂר שָׁנִים תְּמִימוֹת - הוּא הָיָה בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְהִיא בַּת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ - וְכֵן מַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי הָיָה לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט... הַבְּרִיסְקֶר רָב אָמַר כִּי מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת שַׁעַר הַצִּיּוּן שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, רוֹאֶה שֶׁהוּא יָדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. כְּבָר אָז הִכִּירוּ בְּגַדְלוּתוֹ. הֻצְּעוּ לוֹ בְּנוֹת גְּבִירִים, שֶׁהִבְטִיחוּ נְדוּנְיָה לְכַמָּה שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד... הִצִּיעוּ לוֹ גַּם שִׁדּוּכִים רַבָּנִיִּים חֲשׁוּבִים, מִבָּתִּים שֶׁיָּדְעוּ לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת תּוֹרָתוֹ... וְאִלּוּ אִם יִתְחַתֵּן עִם בַּת בַּעֲלָהּ שֶׁל אִמּוֹ - לֹא יְקַבֵּל פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. וְאִמּוֹ, שֶׁיָּדְעָה הֵיטֵב אֶת כָּל זֶה, הִתְקַשְּׁתָה לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמָתוֹ. "לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. "וַהֲרֵי יָכוֹל אַתָּה לָשֶׁבֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם..." "אִם אֶשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה - הַאִם יִהְיֶה זֶה טוֹב בִּשְׁבִילֵךְ?" כֵּן. בִּשְׁבִילָהּ זֶה יִהְיֶה טוֹב. אֲבִי הַבַּת מְעֻנְיָן בַּשִּׁדּוּךְ, וְלוֹחֵץ עָלֶיהָ לַהֲבִיאוֹ לִידֵי גְּמָר. וְאִם בִּשְׁבִיל אִמָּא זֶה טוֹב - גַּם לוֹ זֶה טוֹב! הַשִּׁדּוּךְ קָם וְהָיָה, אַךְ בְּזֹאת לֹא תַּם הַסִּפּוּר: בְּסוֹף יָמָיו הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" אוֹמֵר שׁוּב וָשׁוּב, כִּי מַה שֶּׁזָּכָה לְחַבֵּר אֶת כָּל חִבּוּרָיו הַנּוֹדָעִים, וְלִלְמֹד תּוֹרָה עַד גִּיל תִּשְׁעִים בְּהַתְמָדָה וּלְלֹא שׁוּם עֹל - הֲרֵי זֶה בִּזְכוּת אוֹתָהּ אִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ מֻשָּׂגִים וְהַשָּׂגוֹת כְּמוֹ לִבְנוֹת הַגְּבִירִים, וְנִלְחֲמָה כְּמוֹ אַרְיֵה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה וְלֹא לַעֲסֹק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל. "הָעֹשֶׁר לֹא נִשְׁאָר לְאַף אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְּׂאוּ לִבְנוֹת הַגְּבִירִים", הָיָה אוֹמֵר, "אֲבָל אֲנִי, שֶׁזָּכִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים, זָכִיתִי בִּשְׂכַר הַתּוֹרָה". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)