Otzarot-Article

"וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (כט-י) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל".

בְּסֵפֶר "אִמְרֵי שֶׁפֶר", כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל פִּנְחָסִי, שֶׁמִּכָּאן רוֹאִים אֵילוּ כֹּחוֹת עֲצוּמִים וְנֶעֱלָמִים יֵשׁ בָּאָדָם, פּוֹטֶנְצְיָאל אַדִּיר שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּחַיֵּי הַשִּׁגְרָה בְּמַצָּב שֶׁל שַׁלְוָה. כֹּחוֹת נִסְתָּרִים אֵלּוּ מִתְגַּלִּים בְּעִתּוֹת שֶׁל מְצוּקָה וּמַשְׁבֵּר.

זֶה נָכוֹן לֹא רַק בְּכֹחוֹת פִיזִיִּים, אֶלָּא גַּם בְּכֹחוֹת נַפְשִׁיִּים שֶׁאוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִיק לָנוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁמַּצִּיב לְפִתְחֵנוּ. כְּכָל שֶׁהַנִּסָּיוֹן קָשֶׁה יוֹתֵר, כָּךְ הַכֵּלִים שֶׁבָּהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְצַיֵּד אוֹתָנוּ הֵם גְּדוֹלִים וַחֲסֻנִּים יוֹתֵר.

אִם נֵדַע שֶׁהַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ - כָּל הַקְּשָׁיִים, הַטְּרָדוֹת, הַבְּעָיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת לֹא יַפְרִיעוּ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה הַנִּכְסֶפֶת, כִּי בְּיָדֵנוּ הַדָּבָר! לְכָל אֶחָד יֵשׁ כֹּחוֹת לַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיב לוֹ בְּדַרְכּוֹ בַּחַיִּים, כִּי "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל-יב) – עָלֵינוּ רַק לְהִתְאַמֵּץ וּלְגַלּוֹת אֶת הַכֹּחוֹת הָעֲצוּמִים הַגְּלוּמִים בָּנוּ!

פְּעָמִים רַבּוֹת, אָדָם אֵינוֹ מְנַצֵּל אֶת כִּשּׁוּרָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בַּיְכוֹלוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. מַה שֶּׁמְּעַכֵּב אֶת הַצְלָחַת הָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, זֶה לֹא מַה שֶּׁהוּא, אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא. אִם נַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַדִּמּוּי הָעַצְמִי הַנָּמוּךְ שֶׁלָּנוּ, נַצְלִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר!

גְּאוֹן הַמּוּסָר רַבִּי שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ זַצַ"ל, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "חוֹרֵב" (פרקי התורות פרק ו): "דַּע! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד אוֹתְךָ לְהִוָּלֵד דַּוְקָא בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתָּ, בַּסְּבִיבָה שֶׁבָּהּ בָּאתָ לְעוֹלָם, לַהוֹרִים שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתְךָ בַּנְּסִבּוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְךָ, ה' מַפְגִּישׁ אוֹתְךָ עִם אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים, נוֹתֵן לְךָ מוֹרִים שֶׁמֵּהֶם תִּלְמַד וִידִידִים שֶׁאֲלֵיהֶם תִּתְחַבֵּר אוֹ שֶׁמֵּהֶם תִּתְרַחֵק. מַעֲנִיק לְךָ כֹּחוֹת גּוּף וָנֶפֶשׁ בְּמִדָּה הַנִּדְרֶשֶׁת לְצָרְכְּךָ. מַעֲמִיד אוֹתְךָ בְּמַהֲלַךְ חַיֶּיךָ בְּמַצָּבִים הַיִּחוּדִיִּים לְךָ. כָּל אֵלֶּה מְהַוִּים עֲבוּרְךָ אֶת הָאֶמְצָעִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִשְׁלַחְתָּ לָעוֹלָם, לְמַלֵּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבָהֶם טְמוּנָה הַצְלָחָתְךָ!"

יֵשׁ מָשָׁל מְעוֹרֵר עַל כָּךְ: בְּנוֹ שֶׁל הַגָּמָל שָׁאַל אֶת אָבִיו: "אַבָּא, מַדּוּעַ יֵשׁ לָנוּ דַּבֶּשֶׁת?"

"וּבְכֵן" – אָמַר לוֹ אָבִיו – "אָנוּ חַיּוֹת הַיְכוֹלוֹת לִשְׂרֹד בִּתְנָאֵי הַמִּדְבָּר יָמִים אֲרֻכִּים בִּזְכוּת הַדַּבֶּשֶׁת שֶׁעַל גַּבֵּנוּ, הַמְּכִילָה שֻׁמָּנִים וּמַיִם לְעֵת הַצֹּרֶךְ".

"וּמַדּוּעַ יֵשׁ לָנוּ רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת וְכַפּוֹת רַגְלַיִם רְחָבוֹת?" הִמְשִׁיךְ בְּנוֹ לַחְקֹר. "אֵלּוּ רַגְלַיִם הַמְיֹעָדוֹת לַהֲלִיכָה בַּמִּדְבָּר, וּבִזְכוּתָן אָנוּ יְכוֹלִים לָנוּעַ הֵיטֵב. לֹא בִּכְדִי אָנוּ נִקְרָאִים 'סְפִינַת הַמִּדְבָּר'".

"וְלָמָּה רִיסֵי עֵינֵינוּ כֹּה אֲרֻכִּים?"

"אָהּ, הָרִיסִים מְגִנִּים עַל הָעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ מִסּוּפוֹת הַחוֹל הָרַבּוֹת הַמִּתְחוֹלְלוֹת בַּמִּדְבָּר, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲצָמִים שֶׁיַּעַצְרוּ אֶת הָרוּחַ הַמִּדְבָּרִית".

"אַבָּא, תּוֹדָה רַבָּה! עַכְשָׁו אֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר!!" – הוֹדָה בְּנוֹ שֶׁל הַגָּמָל – "אַךְ שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה לִי אֵלֶיךָ: אִם יֵשׁ לָנוּ כֹּחוֹת כָּאֵלֶּה חֲזָקִים לִחְיוֹת בַּמִּדְבָּר, מָה אָנוּ עוֹשִׂים פֹּה בְּגַן חַיּוֹת עַל מַרְבַדֵּי הַדֶּשֶׁא הַיְרֻקִּים הַלָּלוּ?!"...

מְחַנֵּךְ דָּגוּל אֶחָד, הִבְחִין בְּתוֹפָעָה שְׁכִיחָה אֵצֶל תַּלְמִידָיו – לֹא הָיְתָה לָהֶם מוֹטִיבַצְיָה לְהַצְלָחָה בְּשֶׁל הַדִּמּוּי הַנָּמוּךְ שֶׁהָיָה לָהֶם. כְּשֶׁהָיָה נוֹתֵן לָהֶם אֶתְגָּר כָּלְשֶׁהוּ, הָיוּ רְגִילִים לוֹמַר: "אֲנַחְנוּ לֹא נַצְלִיחַ", "אֵין לָנוּ הַיֶּדַע הַדָּרוּשׁ", "אֵינֶנּוּ כִּשְׁרוֹנִיִּים בִּשְׁבִיל זֶה"... כַּיָּדוּעַ, שַׁעֲרֵי תֵּרוּצִים לֹא נִנְעֲלוּ...

הַמּוֹרֶה הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר לָהֶם – "אֵין לֹא יָכוֹל - יֵשׁ לֹא רוֹצֶה", אַךְ גַּם זֶה לֹא עָזַר.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: הוּא חִלֵּק לְכָל הַתַּלְמִידִים דַּפִּים וְהוֹרָה לָהֶם לִכְתֹּב אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְבַצֵּעַ וּלְהַצְלִיחַ בָּהֶם, אַךְ מַרְגִּישִׁים שֶׁזֶּה "גָּדוֹל עֲלֵיהֶם" מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ, אָסַף הַמּוֹרֶה אֶת כָּל הַדַּפִּים, הִכְנִיסָם אֶל תּוֹךְ קֻפְסַת נַעֲלַיִם שֶׁהֵכִין מִבְּעוֹד מוֹעֵד, וְקָרָא לְכָל הַתַּלְמִידִים לָצֵאת אִתּוֹ לַחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לֶחָצֵר, הוֹרָה לַתַּלְמִידִים לַחְפֹּר בּוֹר, וּכְשֶׁסִּיְּמוּ אָמַר לָהֶם:

"תַּלְמִידִים יְקָרִים! כָּעֵת אָנוּ עוֹרְכִים הַלְוָיָה לָ"אֵינִי יָכוֹל"! וּמִיָּד הִתְחִיל הַמּוֹרֶה לְהַסְפִּיד: "יְלָדִים יְקָרִים! הַיּוֹם נֶאֱסַפְנוּ כָּאן לְזִכְרוֹ שֶׁל "אֵינִי יָכוֹל". נוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ... כָּעֵת כֻּלָּנוּ נַתְחִיל חַיִּים חֲדָשִׁים בִּלְעָדֶיךָ!"

בְּסִיּוּם הַ"הֶסְפֵּדִים", הִכְנִיס הַמּוֹרֶה אֶת הַקֻּפְסָא לַבּוֹר וְהוֹרָה לַתַּלְמִידִים לְכַסּוֹת אֶת הַ"קֶּבֶר" בָּאֲדָמָה.

הַמַּעֲשֶׂה הָיָה אִירוֹנִי, אֲבָל הוּא סִמֵּל לַתַּלְמִידִים עִדָּן חָדָשׁ. וְאָכֵן, מֵאָז חָל שִׁפּוּר נִכָּר בַּיְכוֹלוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידִים. אִם מִישֶׁהוּ פָּלַט אֶת הַמִּלִּים "אֵינִי יָכוֹל" – מִיָּד הִזְכִּיר לוֹ הַמּוֹרֶה: "אֵינְךָ זוֹכֵר שֶׁכְּבָר קָבַרְנוּ אֶת הָ'אֵינִי יָכוֹל'?! הֲלֹא הָיִיתָ בַּהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ!"...

הַהַצְלָחָה הִיא הַיְכֹלֶת לְהַמְשִׁיךְ מִכִּשָּׁלוֹן לְכִשָּׁלוֹן בְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ! לִבְרֹחַ מִזְּרוֹעוֹת הַיֵּאוּשׁ, שֶׁכֵּן זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, לְיָאֵשׁ אֶת הָאָדָם. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם נַמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ וּנְנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב - בַּסּוֹף נַצְלִיחַ! וּבָזֶה טָמוּן הַהֶבְדֵּל בֵּין אָדָם שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת רוּחָנִיּוּת גְּבוֹהוֹת לְבֵין אָדָם פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז). הוּא נֶחְשָׁב לְצַדִּיק עַל אַף שֶׁהוּא נוֹפֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִיָּד קָם מִנְּפִילָתוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת שׁוּב וָשׁוּב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲרִיךְ אֶת הָאָדָם שֶׁנִּלְחָם כָּל הָעֵת עִם יִצְרוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר נוֹאָשׁ, שֶׁכֵּן מַלְאָכִים יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל אוֹתָנוּ הוּא שָׂם בָּאָרֶץ עִם כָּל הָ"אַרְצִיּוּת" וְהַגַּשְׁמִיּוּת הָאוֹפְפוֹת אוֹתָנוּ, יַחַד עִם יֵצֶר הָרַע; עִם הַתַּאֲווֹת, עִם הַקְּשָׁיִים וְעִם הַבְּעָיוֹת, עַל מְנָת שֶׁנִּתְגַּבֵּר עַל כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְנַעַבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם. אִם הִצְלַחְנוּ בִּמְשִׂימָה זוֹ - מִלֵּאנוּ אֶת תַּפְקִידֵנוּ כַּיָּאוּת לְבָנִים שֶׁל מֶלֶךְ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויקהל - פקודי תש"פ
	מְקוֹר חַיּוּת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמֵי הַתּוֹרָה!
	"וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (כט-י) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל". בְּסֵפֶר "אִמְרֵי שֶׁפֶר", כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל פִּנְחָסִי, שֶׁמִּכָּאן רוֹאִים אֵילוּ כֹּחוֹת עֲצוּמִים וְנֶעֱלָמִים יֵשׁ בָּאָדָם, פּוֹטֶנְצְיָאל אַדִּיר שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּחַיֵּי הַשִּׁגְרָה בְּמַצָּב שֶׁל שַׁלְוָה. כֹּחוֹת נִסְתָּרִים אֵלּוּ מִתְגַּלִּים בְּעִתּוֹת שֶׁל מְצוּקָה וּמַשְׁבֵּר. זֶה נָכוֹן לֹא רַק בְּכֹחוֹת פִיזִיִּים, אֶלָּא גַּם בְּכֹחוֹת נַפְשִׁיִּים שֶׁאוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִיק לָנוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁמַּצִּיב לְפִתְחֵנוּ. כְּכָל שֶׁהַנִּסָּיוֹן קָשֶׁה יוֹתֵר, כָּךְ הַכֵּלִים שֶׁבָּהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְצַיֵּד אוֹתָנוּ הֵם גְּדוֹלִים וַחֲסֻנִּים יוֹתֵר. אִם נֵדַע שֶׁהַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ - כָּל הַקְּשָׁיִים, הַטְּרָדוֹת, הַבְּעָיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת לֹא יַפְרִיעוּ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה הַנִּכְסֶפֶת, כִּי בְּיָדֵנוּ הַדָּבָר! לְכָל אֶחָד יֵשׁ כֹּחוֹת לַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיב לוֹ בְּדַרְכּוֹ בַּחַיִּים, כִּי "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל-יב) – עָלֵינוּ רַק לְהִתְאַמֵּץ וּלְגַלּוֹת אֶת הַכֹּחוֹת הָעֲצוּמִים הַגְּלוּמִים בָּנוּ! פְּעָמִים רַבּוֹת, אָדָם אֵינוֹ מְנַצֵּל אֶת כִּשּׁוּרָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בַּיְכוֹלוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. מַה שֶּׁמְּעַכֵּב אֶת הַצְלָחַת הָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, זֶה לֹא מַה שֶּׁהוּא, אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא. אִם נַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַדִּמּוּי הָעַצְמִי הַנָּמוּךְ שֶׁלָּנוּ, נַצְלִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר! גְּאוֹן הַמּוּסָר רַבִּי שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ זַצַ"ל, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "חוֹרֵב" (פרקי התורות פרק ו): "דַּע! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד אוֹתְךָ לְהִוָּלֵד דַּוְקָא בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתָּ, בַּסְּבִיבָה שֶׁבָּהּ בָּאתָ לְעוֹלָם, לַהוֹרִים שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתְךָ בַּנְּסִבּוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְךָ, ה' מַפְגִּישׁ אוֹתְךָ עִם אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים, נוֹתֵן לְךָ מוֹרִים שֶׁמֵּהֶם תִּלְמַד וִידִידִים שֶׁאֲלֵיהֶם תִּתְחַבֵּר אוֹ שֶׁמֵּהֶם תִּתְרַחֵק. מַעֲנִיק לְךָ כֹּחוֹת גּוּף וָנֶפֶשׁ בְּמִדָּה הַנִּדְרֶשֶׁת לְצָרְכְּךָ. מַעֲמִיד אוֹתְךָ בְּמַהֲלַךְ חַיֶּיךָ בְּמַצָּבִים הַיִּחוּדִיִּים לְךָ. כָּל אֵלֶּה מְהַוִּים עֲבוּרְךָ אֶת הָאֶמְצָעִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִשְׁלַחְתָּ לָעוֹלָם, לְמַלֵּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבָהֶם טְמוּנָה הַצְלָחָתְךָ!" יֵשׁ מָשָׁל מְעוֹרֵר עַל כָּךְ: בְּנוֹ שֶׁל הַגָּמָל שָׁאַל אֶת אָבִיו: "אַבָּא, מַדּוּעַ יֵשׁ לָנוּ דַּבֶּשֶׁת?" "וּבְכֵן" – אָמַר לוֹ אָבִיו – "אָנוּ חַיּוֹת הַיְכוֹלוֹת לִשְׂרֹד בִּתְנָאֵי הַמִּדְבָּר יָמִים אֲרֻכִּים בִּזְכוּת הַדַּבֶּשֶׁת שֶׁעַל גַּבֵּנוּ, הַמְּכִילָה שֻׁמָּנִים וּמַיִם לְעֵת הַצֹּרֶךְ". "וּמַדּוּעַ יֵשׁ לָנוּ רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת וְכַפּוֹת רַגְלַיִם רְחָבוֹת?" הִמְשִׁיךְ בְּנוֹ לַחְקֹר. "אֵלּוּ רַגְלַיִם הַמְיֹעָדוֹת לַהֲלִיכָה בַּמִּדְבָּר, וּבִזְכוּתָן אָנוּ יְכוֹלִים לָנוּעַ הֵיטֵב. לֹא בִּכְדִי אָנוּ נִקְרָאִים 'סְפִינַת הַמִּדְבָּר'". "וְלָמָּה רִיסֵי עֵינֵינוּ כֹּה אֲרֻכִּים?" "אָהּ, הָרִיסִים מְגִנִּים עַל הָעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ מִסּוּפוֹת הַחוֹל הָרַבּוֹת הַמִּתְחוֹלְלוֹת בַּמִּדְבָּר, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲצָמִים שֶׁיַּעַצְרוּ אֶת הָרוּחַ הַמִּדְבָּרִית". "אַבָּא, תּוֹדָה רַבָּה! עַכְשָׁו אֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר!!" – הוֹדָה בְּנוֹ שֶׁל הַגָּמָל – "אַךְ שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה לִי אֵלֶיךָ: אִם יֵשׁ לָנוּ כֹּחוֹת כָּאֵלֶּה חֲזָקִים לִחְיוֹת בַּמִּדְבָּר, מָה אָנוּ עוֹשִׂים פֹּה בְּגַן חַיּוֹת עַל מַרְבַדֵּי הַדֶּשֶׁא הַיְרֻקִּים הַלָּלוּ?!"... מְחַנֵּךְ דָּגוּל אֶחָד, הִבְחִין בְּתוֹפָעָה שְׁכִיחָה אֵצֶל תַּלְמִידָיו – לֹא הָיְתָה לָהֶם מוֹטִיבַצְיָה לְהַצְלָחָה בְּשֶׁל הַדִּמּוּי הַנָּמוּךְ שֶׁהָיָה לָהֶם. כְּשֶׁהָיָה נוֹתֵן לָהֶם אֶתְגָּר כָּלְשֶׁהוּ, הָיוּ רְגִילִים לוֹמַר: "אֲנַחְנוּ לֹא נַצְלִיחַ", "אֵין לָנוּ הַיֶּדַע הַדָּרוּשׁ", "אֵינֶנּוּ כִּשְׁרוֹנִיִּים בִּשְׁבִיל זֶה"... כַּיָּדוּעַ, שַׁעֲרֵי תֵּרוּצִים לֹא נִנְעֲלוּ... הַמּוֹרֶה הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר לָהֶם – "אֵין לֹא יָכוֹל - יֵשׁ לֹא רוֹצֶה", אַךְ גַּם זֶה לֹא עָזַר. יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: הוּא חִלֵּק לְכָל הַתַּלְמִידִים דַּפִּים וְהוֹרָה לָהֶם לִכְתֹּב אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְבַצֵּעַ וּלְהַצְלִיחַ בָּהֶם, אַךְ מַרְגִּישִׁים שֶׁזֶּה "גָּדוֹל עֲלֵיהֶם" מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים. כְּשֶׁסִּיְּמוּ, אָסַף הַמּוֹרֶה אֶת כָּל הַדַּפִּים, הִכְנִיסָם אֶל תּוֹךְ קֻפְסַת נַעֲלַיִם שֶׁהֵכִין מִבְּעוֹד מוֹעֵד, וְקָרָא לְכָל הַתַּלְמִידִים לָצֵאת אִתּוֹ לַחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לֶחָצֵר, הוֹרָה לַתַּלְמִידִים לַחְפֹּר בּוֹר, וּכְשֶׁסִּיְּמוּ אָמַר לָהֶם: "תַּלְמִידִים יְקָרִים! כָּעֵת אָנוּ עוֹרְכִים הַלְוָיָה לָ"אֵינִי יָכוֹל"! וּמִיָּד הִתְחִיל הַמּוֹרֶה לְהַסְפִּיד: "יְלָדִים יְקָרִים! הַיּוֹם נֶאֱסַפְנוּ כָּאן לְזִכְרוֹ שֶׁל "אֵינִי יָכוֹל". נוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ... כָּעֵת כֻּלָּנוּ נַתְחִיל חַיִּים חֲדָשִׁים בִּלְעָדֶיךָ!" בְּסִיּוּם הַ"הֶסְפֵּדִים", הִכְנִיס הַמּוֹרֶה אֶת הַקֻּפְסָא לַבּוֹר וְהוֹרָה לַתַּלְמִידִים לְכַסּוֹת אֶת הַ"קֶּבֶר" בָּאֲדָמָה. הַמַּעֲשֶׂה הָיָה אִירוֹנִי, אֲבָל הוּא סִמֵּל לַתַּלְמִידִים עִדָּן חָדָשׁ. וְאָכֵן, מֵאָז חָל שִׁפּוּר נִכָּר בַּיְכוֹלוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידִים. אִם מִישֶׁהוּ פָּלַט אֶת הַמִּלִּים "אֵינִי יָכוֹל" – מִיָּד הִזְכִּיר לוֹ הַמּוֹרֶה: "אֵינְךָ זוֹכֵר שֶׁכְּבָר קָבַרְנוּ אֶת הָ'אֵינִי יָכוֹל'?! הֲלֹא הָיִיתָ בַּהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ!"... הַהַצְלָחָה הִיא הַיְכֹלֶת לְהַמְשִׁיךְ מִכִּשָּׁלוֹן לְכִשָּׁלוֹן בְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ! לִבְרֹחַ מִזְּרוֹעוֹת הַיֵּאוּשׁ, שֶׁכֵּן זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, לְיָאֵשׁ אֶת הָאָדָם. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם נַמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ וּנְנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב - בַּסּוֹף נַצְלִיחַ! וּבָזֶה טָמוּן הַהֶבְדֵּל בֵּין אָדָם שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת רוּחָנִיּוּת גְּבוֹהוֹת לְבֵין אָדָם פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז). הוּא נֶחְשָׁב לְצַדִּיק עַל אַף שֶׁהוּא נוֹפֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִיָּד קָם מִנְּפִילָתוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת שׁוּב וָשׁוּב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲרִיךְ אֶת הָאָדָם שֶׁנִּלְחָם כָּל הָעֵת עִם יִצְרוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר נוֹאָשׁ, שֶׁכֵּן מַלְאָכִים יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל אוֹתָנוּ הוּא שָׂם בָּאָרֶץ עִם כָּל הָ"אַרְצִיּוּת" וְהַגַּשְׁמִיּוּת הָאוֹפְפוֹת אוֹתָנוּ, יַחַד עִם יֵצֶר הָרַע; עִם הַתַּאֲווֹת, עִם הַקְּשָׁיִים וְעִם הַבְּעָיוֹת, עַל מְנָת שֶׁנִּתְגַּבֵּר עַל כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְנַעַבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם. אִם הִצְלַחְנוּ בִּמְשִׂימָה זוֹ - מִלֵּאנוּ אֶת תַּפְקִידֵנוּ כַּיָּאוּת לְבָנִים שֶׁל מֶלֶךְ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)