Otzarot-Article

"אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה (לב-ט) זְמַן רַב לִפְנֵי פְּרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, חָזָה "הֶחָפֵץ חַיִּים" אֶת מוֹרְאוֹתֶיהָ. תַּלְמִידוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְחָנָן בּוּנֶם וַסֶרְמַן זַצַ"ל, ה' יִקֹּם דָּמוֹ, סִפֵּר, כִּי בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת תרצ"ב, לְאַחַר הַתְּפִלָּה, דָּפַק רַבֵּנוּ עַל הַשֻׁלְחָן וְאָמַר: "אֵינֶנִּי מַפְרִיז, אֵינֶנִּי מַפְרִיחַ גּוּזְמָאוֹת. מִתְקָרֶבֶת עֵת, שֶׁבָּהּ נִהְיֶה כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה. אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת הַפַּרְנָסָה, אֲנִי מְדַבֵּר עַל סַכָּנַת חַיִּים. לָנוּ, לְנָשֵׁינוּ וּלְטַפֵּנוּ".

עִם עֲלוֹת הַצּוֹרֵר לַשִּׁלְטוֹן, וְהָרוּחַ הָאַנְטִישֵׁמִית שֶׁשָּׁטְפָה אֶת אֵירוֹפָּה, שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה יוֹסֵף כַּהֲנֵמַן זַצַ"ל, הָרַב מִפּוֹנִיבֵז', אֶת רַבֵּנוּ: "מַה יִהְיֶה? הֵן מַצְהִירִים הֵם בְּקוֹל שֶׁאֵין מַטְּרָתָם לְהָצֵר אֶת צְעָדֵינוּ, מַטְּרָתָם לְהַשְׁמִידֵנוּ! הֲיַעֲלֶה זְמָמָם בְּיָדָם?"

"חָלִילָה", עָנָה רַבֵּנוּ, "אִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לְהַכְחִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא: אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה".

דַּי הָיָה בַּתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִרְמֹז, שֶׁהַסַּכָּנָה אָכֵן גְּדוֹלָה. לְפִיכָךְ הוֹסִיף הָרַב וְשָׁאַל: "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה - הֵיכָן?"

וְרַבֵּנוּ הֵשִׁיב: "אַף זֶה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ" (עוֹבַדְיָה א-יז).

כְּשֶׁנִּצַּל הָרַב מֵהַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה וְקוֹמֵם אֶת יְשִׁיבָתוֹ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, חָרַט פָּסוּק זֶה עַל בִּנְיַן הַיְּשִׁיבָה. (חָפֵץ חַיִּים הֶחָדָשׁ, מַיִם חַיִּים)

	יום הכפורים תשע"ח
	אִם נַבִּיט בָּרְאִי - לֹא נְחַיֵּךְ!
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה (לב-ט) זְמַן רַב לִפְנֵי פְּרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, חָזָה "הֶחָפֵץ חַיִּים" אֶת מוֹרְאוֹתֶיהָ. תַּלְמִידוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְחָנָן בּוּנֶם וַסֶרְמַן זַצַ"ל, ה' יִקֹּם דָּמוֹ, סִפֵּר, כִּי בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת תרצ"ב, לְאַחַר הַתְּפִלָּה, דָּפַק רַבֵּנוּ עַל הַשֻׁלְחָן וְאָמַר: "אֵינֶנִּי מַפְרִיז, אֵינֶנִּי מַפְרִיחַ גּוּזְמָאוֹת. מִתְקָרֶבֶת עֵת, שֶׁבָּהּ נִהְיֶה כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה. אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת הַפַּרְנָסָה, אֲנִי מְדַבֵּר עַל סַכָּנַת חַיִּים. לָנוּ, לְנָשֵׁינוּ וּלְטַפֵּנוּ". עִם עֲלוֹת הַצּוֹרֵר לַשִּׁלְטוֹן, וְהָרוּחַ הָאַנְטִישֵׁמִית שֶׁשָּׁטְפָה אֶת אֵירוֹפָּה, שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה יוֹסֵף כַּהֲנֵמַן זַצַ"ל, הָרַב מִפּוֹנִיבֵז', אֶת רַבֵּנוּ: "מַה יִהְיֶה? הֵן מַצְהִירִים הֵם בְּקוֹל שֶׁאֵין מַטְּרָתָם לְהָצֵר אֶת צְעָדֵינוּ, מַטְּרָתָם לְהַשְׁמִידֵנוּ! הֲיַעֲלֶה זְמָמָם בְּיָדָם?" "חָלִילָה", עָנָה רַבֵּנוּ, "אִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לְהַכְחִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא: אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". דַּי הָיָה בַּתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִרְמֹז, שֶׁהַסַּכָּנָה אָכֵן גְּדוֹלָה. לְפִיכָךְ הוֹסִיף הָרַב וְשָׁאַל: "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה - הֵיכָן?" וְרַבֵּנוּ הֵשִׁיב: "אַף זֶה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ" (עוֹבַדְיָה א-יז). כְּשֶׁנִּצַּל הָרַב מֵהַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה וְקוֹמֵם אֶת יְשִׁיבָתוֹ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, חָרַט פָּסוּק זֶה עַל בִּנְיַן הַיְּשִׁיבָה. (חָפֵץ חַיִּים הֶחָדָשׁ, מַיִם חַיִּים)