Otzarot-Article

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ... עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" (מח-יד). הִנֵּה, אֶת הַמִּלִּים 'שִׂכֵּל אֶת יָדָיו' – מְתַרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "אַחְכְּמִינוּן לִידוֹהִי", וְהַיְנוּ שֶׁמְּיַחֵס הוּא 'חָכְמָה' לְיָדָיו שֶׁל יַעֲקֹב... וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: כֵּיצַד נִתָּן לְיַחֵס לְשׁוֹן 'חָכְמָה' לְיָדַיִם – שֶׁאֵינָן פּוֹעֲלוֹת מִכֹּחַ עַצְמָן אֶלָּא מִכֹּחוֹ שֶׁל בַּעְלֵיהֶן?

אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הַבָּאִים:

הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן, הִתְרַחֵשׁ לְעֵת זִקְנוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַרְיֵה לֵייבּ הַכֹּהֵן, בַּעַל הַ'קְּצוֹת הַחֹשֶׁן'. בְּאוֹתָם יָמִים – הָיָה הַגָּאוֹן חַלָּשׁ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת גַּרְבָּיו לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִלְבֹּשׁ בְּעַצְמוֹ. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר זָכָה לְשַׁמְּשׁוֹ, הִתְבַּקֵּשׁ אֵפוֹא לִגְרֹב לַגָּאוֹן אֶת גַּרְבָּיו.

אוֹתוֹ הַתַּלְמִיד – לֹא יָדַע הֵיכָן נִמְצָאִים גַּרְבָּיו שֶׁל הַגָּאוֹן, וּלְפִיכָךְ, חִפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁמָּצָא זוּג גַּרְבַּיִם, אוֹתָם הִלְבִּישׁ לְרַבּוֹ. אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ, מִיָּד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהַלְבִּישׁ אֶת הַגַּרְבַּיִם – פָּרְצָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן, שֶׁהָיָה כֹּה חַלָּשׁ עַד שֶׁבְּקֹשִׁי עָלָה בְּיָדוֹ לְהָנִיעַ אֶת שְׂפָתָיו, שְׁאָגָה נוֹרָאָה: "זֶה דּוֹקֵר! זֶה דּוֹקֵר!" הוּא קָרָא.

הַתַּלְמִיד נֶחֱרַד... הוּא חָשַׁשׁ שֶׁגָּרַם מִבְּלִי מֵשִׂים אִי נוֹחוּת לְרַבּוֹ הַגָּדוֹל, וּלְפִיכָךְ מִהֵר לִפְשֹׁט אֶת גַּרְבָּיו שֶׁל הַגָּאוֹן, לַהֲפֹךְ אוֹתָם, וּלְגָרְבָם בַּשֵּׁנִית... אוּלָם שׁוּב חָזַר עַל עַצְמוֹ הַמַּחֲזֶה: "זֶה דּוֹקֵר!!! זֶה דּוֹקֵר!!!" פָּרְצָה הַשְּׁאָגָה, וְרַק אָז הֵבִין הַתַּלְמִיד, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא מְדֻבָּר בִּ'דְקִירָה' גַּשְׁמִית – אֶלָּא בִּ'דְקִירָה' רוּחָנִית...

וְאָכֵן, מַבָּט חָטוּף הִסְפִּיק לַתַּלְמִיד בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַ'דְּקִירָה'... הִתְבָּרֵר, כִּי גַּרְבֵי הַצֶּמֶר – תְּפוּרִים הָיוּ בְּחוּטִים שֶׁל פִּשְׁתָּן, כָּךְ שֶׁהֵן הָיוּ שַׁעַטְנֵז גָּמוּר! זֶהוּ אֵפוֹא הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן.

הַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי לְעֻמַּת זֹאת, הִתְרַחֵשׁ עִם הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלָּאדִי, בַּעַל הַ'תַּנְיָא', בַּתְּקוּפָה בָּהּ עֲדַיִן לֹא הִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ לִתְהִלָּה בְּכָל קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.

הָיָה זֶה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן בַּעַל הַ'תַּנְיָא' לְסַדֵּר חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין בְּשִׂמְחַת נִשּׂוּאֵי בְּנוֹ שֶׁל יְהוּדִי כַּפְרִי פָּשׁוּט, שֶׁהָיָה מִפּוֹקְדֵי בֵּית מִדְרָשׁוֹ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַצַּדִּיק אֶל מְקוֹם הַחֲתֻנָּה, כְּבָר הָיָה הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן לִקְרַאת הַשִּׂמְחָה: הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲרוּכִים, הַמְּנַגְּנִים כְּבָר עָמְדוּ הָכֵן בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, כָּךְ שֶׁלֹּא נוֹתַר אֶלָּא לְהַשְׁלִים אֶת כְּתִיבַת שְׁטַר הַכְּתֻבָּה וְלָגֶשֶׁת אֶל הַחֻפָּה.

וְאָכֵן, הָרַבִּי טָבַל אֶת קֻלְמוֹסוֹ בִּדְיוֹ, וְהֵחֵל מַשְׁלִים אֶת שְׁטַר הַכְּתֻבָּה. רֵאשִׁית – הוּא הִשְׁלִים אֶת הַתַּאֲרִיךְ, לְאַחַר מִכֵּן – כָּתַב אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הֶחָתָן, וְאוֹ אָז– פָּנָה לִכְתֹּב אֶת שְׁמָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, כְּפִי שֶׁהִכְתִּיב לוֹ אֲבִי הֶחָתָן. אוּלָם לְפֶתַע, כְּאִלּוּ קָפְאָה יָדוֹ... הוּא הִרְגִּישׁ כִּי הִיא פָּשׁוּט אֵינָהּ נַעֲנֵית לוֹ! "מַה שֵּׁם הַכַּלָּה?" שָׁאַל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר הֵבִין כִּי דְּבָרִים בְּגוֹ, וְכַאֲשֶׁר חָזַר אֲבִי הֶחָתָן עַל הַשֵּׁם – בָּקְעָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הָרַבִּי אֲנָחָה כְּבֵדָה.

הַמְּחֻתָּנִים, וְכָךְ גַּם שְׁאָר הַנּוֹכְחִים, לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הָעִכּוּב. אוּלָם הָרַבִּי יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו: "קִרְאוּ לְכָאן אֶת הַכַּלָּה!" בִּקֵּשׁ, וְרֶגַע לְאַחַר מִכֵּן הִתְיַצְּבָה לְפָנָיו הַמְּיֹעֶדֶת, שֶׁהָיְתָה אַף הִיא כַּפְרִיָּה פְּשׁוּטָה.

לְאַחַר שֶׁשָּׁאַל מִסְפַּר שְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לִשְׁמָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ וּלְמַעֲשֶׂיהָ – פָּנָה אֵלֶיהָ הַצַּדִּיק וּבֵרַר: "הַאִם הָיִית נְשׂוּאָה פַּעַם?", וְאִלּוּ הַכַּלָּה הֵשִׁיבָה בְּחִיּוּב. "כֵּן! הָיִיתִי נְשׂוּאָה, אוּלָם הִתְאַלְמַנְתִּי מִבַּעְלִי חֹדֶשׁ לְאַחַר נִשּׂוּאַי!" סִפְּרָה. "הַאִם הָיוּ לָךְ בָּנִים?" הוֹסִיף הַצַּדִּיק לְבָרֵר, וְהַכַּלָּה הֵנִידָה בְּרֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה. "וּלְבַעְלֵךְ הַמָּנוֹחַ, הַאִם הָיוּ אַחִים?" שָׁאַל כָּעֵת הַצַּדִּיק, וְהַכַּלָּה מִהֲרָה לְהָשִׁיב: "לֹא! לֹא הָיוּ לוֹ אַחִים!".

"אַתְּ בְּטוּחָה בְּכָךְ?" שָׁאַל הָרַבִּי בְּעוֹדוֹ נוֹעַץ בַּכַּלָּה מַבָּט חוֹדֵר, וְאִלּוּ הִיא – גִּמְגְּמָה וְהֵשִׁיבָה: "בְּעֶצֶם, הָיָה לוֹ אָח קָטָן, שֶׁעָזַב אֶת הַבַּיִת לִפְנֵי שָׁנִים, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ! אוּלָם מִלְּבַד אָח זֶה – לֹא הָיוּ לוֹ אַחִים נוֹסָפִים!".

כָּעֵת, הַכֹּל כְּבָר הָיָה בָּרוּר... פְּנֵיהֶם שֶׁל קְרוֹבֵי הַכַּלָּה נָפְלוּ, וְאִלּוּ הֶחָתָן וְאָבִיו הֶחְוִירוּ כַּסִּיד: הַכַּלָּה חַיֶּבֶת בְּיִבּוּם, וְלֹא נִתָּן לַעֲרֹךְ אֶת שִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין! שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן – כְּבָר הִתְפַּזְּרוּ הַקְּרוּאִים אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ, וּדְבַר הַמַּעֲשֶׂה הִתְפַּרְסֵם בְּכָל גְּלִילוֹת הַמָּחוֹז, כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׂף טֶפַח מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק – שֶׁעֵינָיו צוֹפִיּוֹת לְמֶרְחַקִּים...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר מְקַדְּשִׁים אֶת עַצְמָם– מַגִּיעִים לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁבָּהּ אֵיבְרֵיהֶם עַצְמָם אֵינָם מַנִּיחִים לָהֶם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּנִגּוּד לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְבָאֵר הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר זַצַ"ל.

שֶׁכֵּן אָמְנָם, יַעֲקֹב, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ אֶת אֵיבָרָיו בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה – הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה שֶׁבָּהּ אֵיבָרָיו מִצַּד עַצְמָם חָתְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא וְאֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ! מִשּׁוּם כָּךְ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהַנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשָׁם שֶׁל בְּנֵי יוֹסֵף – הִתְחַכְּמוּ אֵיבָרָיו מֵעַצְמָם, כִּבְיָכוֹל, בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וְהָרָאוּי! (לְלַמֶּדְךָ)

	שבועות תשע"ז
	"כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה"
	"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ... עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" (מח-יד). הִנֵּה, אֶת הַמִּלִּים 'שִׂכֵּל אֶת יָדָיו' – מְתַרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "אַחְכְּמִינוּן לִידוֹהִי", וְהַיְנוּ שֶׁמְּיַחֵס הוּא 'חָכְמָה' לְיָדָיו שֶׁל יַעֲקֹב... וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: כֵּיצַד נִתָּן לְיַחֵס לְשׁוֹן 'חָכְמָה' לְיָדַיִם – שֶׁאֵינָן פּוֹעֲלוֹת מִכֹּחַ עַצְמָן אֶלָּא מִכֹּחוֹ שֶׁל בַּעְלֵיהֶן? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הַבָּאִים: הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן, הִתְרַחֵשׁ לְעֵת זִקְנוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַרְיֵה לֵייבּ הַכֹּהֵן, בַּעַל הַ'קְּצוֹת הַחֹשֶׁן'. בְּאוֹתָם יָמִים – הָיָה הַגָּאוֹן חַלָּשׁ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת גַּרְבָּיו לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִלְבֹּשׁ בְּעַצְמוֹ. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר זָכָה לְשַׁמְּשׁוֹ, הִתְבַּקֵּשׁ אֵפוֹא לִגְרֹב לַגָּאוֹן אֶת גַּרְבָּיו. אוֹתוֹ הַתַּלְמִיד – לֹא יָדַע הֵיכָן נִמְצָאִים גַּרְבָּיו שֶׁל הַגָּאוֹן, וּלְפִיכָךְ, חִפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁמָּצָא זוּג גַּרְבַּיִם, אוֹתָם הִלְבִּישׁ לְרַבּוֹ. אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ, מִיָּד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהַלְבִּישׁ אֶת הַגַּרְבַּיִם – פָּרְצָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן, שֶׁהָיָה כֹּה חַלָּשׁ עַד שֶׁבְּקֹשִׁי עָלָה בְּיָדוֹ לְהָנִיעַ אֶת שְׂפָתָיו, שְׁאָגָה נוֹרָאָה: "זֶה דּוֹקֵר! זֶה דּוֹקֵר!" הוּא קָרָא. הַתַּלְמִיד נֶחֱרַד... הוּא חָשַׁשׁ שֶׁגָּרַם מִבְּלִי מֵשִׂים אִי נוֹחוּת לְרַבּוֹ הַגָּדוֹל, וּלְפִיכָךְ מִהֵר לִפְשֹׁט אֶת גַּרְבָּיו שֶׁל הַגָּאוֹן, לַהֲפֹךְ אוֹתָם, וּלְגָרְבָם בַּשֵּׁנִית... אוּלָם שׁוּב חָזַר עַל עַצְמוֹ הַמַּחֲזֶה: "זֶה דּוֹקֵר!!! זֶה דּוֹקֵר!!!" פָּרְצָה הַשְּׁאָגָה, וְרַק אָז הֵבִין הַתַּלְמִיד, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא מְדֻבָּר בִּ'דְקִירָה' גַּשְׁמִית – אֶלָּא בִּ'דְקִירָה' רוּחָנִית... וְאָכֵן, מַבָּט חָטוּף הִסְפִּיק לַתַּלְמִיד בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַ'דְּקִירָה'... הִתְבָּרֵר, כִּי גַּרְבֵי הַצֶּמֶר – תְּפוּרִים הָיוּ בְּחוּטִים שֶׁל פִּשְׁתָּן, כָּךְ שֶׁהֵן הָיוּ שַׁעַטְנֵז גָּמוּר! זֶהוּ אֵפוֹא הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן. הַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי לְעֻמַּת זֹאת, הִתְרַחֵשׁ עִם הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלָּאדִי, בַּעַל הַ'תַּנְיָא', בַּתְּקוּפָה בָּהּ עֲדַיִן לֹא הִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ לִתְהִלָּה בְּכָל קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. הָיָה זֶה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן בַּעַל הַ'תַּנְיָא' לְסַדֵּר חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין בְּשִׂמְחַת נִשּׂוּאֵי בְּנוֹ שֶׁל יְהוּדִי כַּפְרִי פָּשׁוּט, שֶׁהָיָה מִפּוֹקְדֵי בֵּית מִדְרָשׁוֹ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַצַּדִּיק אֶל מְקוֹם הַחֲתֻנָּה, כְּבָר הָיָה הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן לִקְרַאת הַשִּׂמְחָה: הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲרוּכִים, הַמְּנַגְּנִים כְּבָר עָמְדוּ הָכֵן בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, כָּךְ שֶׁלֹּא נוֹתַר אֶלָּא לְהַשְׁלִים אֶת כְּתִיבַת שְׁטַר הַכְּתֻבָּה וְלָגֶשֶׁת אֶל הַחֻפָּה. וְאָכֵן, הָרַבִּי טָבַל אֶת קֻלְמוֹסוֹ בִּדְיוֹ, וְהֵחֵל מַשְׁלִים אֶת שְׁטַר הַכְּתֻבָּה. רֵאשִׁית – הוּא הִשְׁלִים אֶת הַתַּאֲרִיךְ, לְאַחַר מִכֵּן – כָּתַב אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הֶחָתָן, וְאוֹ אָז– פָּנָה לִכְתֹּב אֶת שְׁמָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, כְּפִי שֶׁהִכְתִּיב לוֹ אֲבִי הֶחָתָן. אוּלָם לְפֶתַע, כְּאִלּוּ קָפְאָה יָדוֹ... הוּא הִרְגִּישׁ כִּי הִיא פָּשׁוּט אֵינָהּ נַעֲנֵית לוֹ! "מַה שֵּׁם הַכַּלָּה?" שָׁאַל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר הֵבִין כִּי דְּבָרִים בְּגוֹ, וְכַאֲשֶׁר חָזַר אֲבִי הֶחָתָן עַל הַשֵּׁם – בָּקְעָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הָרַבִּי אֲנָחָה כְּבֵדָה. הַמְּחֻתָּנִים, וְכָךְ גַּם שְׁאָר הַנּוֹכְחִים, לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הָעִכּוּב. אוּלָם הָרַבִּי יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו: "קִרְאוּ לְכָאן אֶת הַכַּלָּה!" בִּקֵּשׁ, וְרֶגַע לְאַחַר מִכֵּן הִתְיַצְּבָה לְפָנָיו הַמְּיֹעֶדֶת, שֶׁהָיְתָה אַף הִיא כַּפְרִיָּה פְּשׁוּטָה. לְאַחַר שֶׁשָּׁאַל מִסְפַּר שְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לִשְׁמָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ וּלְמַעֲשֶׂיהָ – פָּנָה אֵלֶיהָ הַצַּדִּיק וּבֵרַר: "הַאִם הָיִית נְשׂוּאָה פַּעַם?", וְאִלּוּ הַכַּלָּה הֵשִׁיבָה בְּחִיּוּב. "כֵּן! הָיִיתִי נְשׂוּאָה, אוּלָם הִתְאַלְמַנְתִּי מִבַּעְלִי חֹדֶשׁ לְאַחַר נִשּׂוּאַי!" סִפְּרָה. "הַאִם הָיוּ לָךְ בָּנִים?" הוֹסִיף הַצַּדִּיק לְבָרֵר, וְהַכַּלָּה הֵנִידָה בְּרֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה. "וּלְבַעְלֵךְ הַמָּנוֹחַ, הַאִם הָיוּ אַחִים?" שָׁאַל כָּעֵת הַצַּדִּיק, וְהַכַּלָּה מִהֲרָה לְהָשִׁיב: "לֹא! לֹא הָיוּ לוֹ אַחִים!". "אַתְּ בְּטוּחָה בְּכָךְ?" שָׁאַל הָרַבִּי בְּעוֹדוֹ נוֹעַץ בַּכַּלָּה מַבָּט חוֹדֵר, וְאִלּוּ הִיא – גִּמְגְּמָה וְהֵשִׁיבָה: "בְּעֶצֶם, הָיָה לוֹ אָח קָטָן, שֶׁעָזַב אֶת הַבַּיִת לִפְנֵי שָׁנִים, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ! אוּלָם מִלְּבַד אָח זֶה – לֹא הָיוּ לוֹ אַחִים נוֹסָפִים!". כָּעֵת, הַכֹּל כְּבָר הָיָה בָּרוּר... פְּנֵיהֶם שֶׁל קְרוֹבֵי הַכַּלָּה נָפְלוּ, וְאִלּוּ הֶחָתָן וְאָבִיו הֶחְוִירוּ כַּסִּיד: הַכַּלָּה חַיֶּבֶת בְּיִבּוּם, וְלֹא נִתָּן לַעֲרֹךְ אֶת שִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין! שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן – כְּבָר הִתְפַּזְּרוּ הַקְּרוּאִים אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ, וּדְבַר הַמַּעֲשֶׂה הִתְפַּרְסֵם בְּכָל גְּלִילוֹת הַמָּחוֹז, כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׂף טֶפַח מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק – שֶׁעֵינָיו צוֹפִיּוֹת לְמֶרְחַקִּים... הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר מְקַדְּשִׁים אֶת עַצְמָם– מַגִּיעִים לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁבָּהּ אֵיבְרֵיהֶם עַצְמָם אֵינָם מַנִּיחִים לָהֶם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּנִגּוּד לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ! וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְבָאֵר הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר זַצַ"ל. שֶׁכֵּן אָמְנָם, יַעֲקֹב, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ אֶת אֵיבָרָיו בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה – הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה שֶׁבָּהּ אֵיבָרָיו מִצַּד עַצְמָם חָתְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא וְאֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ! מִשּׁוּם כָּךְ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהַנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשָׁם שֶׁל בְּנֵי יוֹסֵף – הִתְחַכְּמוּ אֵיבָרָיו מֵעַצְמָם, כִּבְיָכוֹל, בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וְהָרָאוּי! (לְלַמֶּדְךָ)