Otzarot-Article

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (כח-טו) יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹזֵב אֶת בֵּית אָבִיו, נִפְרָד מִישִׁיבָתוֹ שֶׁל עֵבֶר בָּהּ הִסְתַּתֵּר אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְהוֹלֵךְ לְחָרָן כְּדֵי לָשֵׂאת אִשָּׁה, לְיַסֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲמִיד שִׁבְטֵי יָ-ה. בְּדַרְכּוֹ זוֹכֶה הוּא לְמַחֲזֵה הַסֻּלָּם וְלַהַבְטָחָה הָאֱלֹקִית: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי... אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ, מָארֵי דְּרָזִין (רְסִיסֵי לַיְלָה כח.), שֶׁלֹּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ לְבַדּוֹ נִתְּנָה הַבְטָחָה זוֹ. אִם עַד כֹּה נִבְחַר אֶחָד וְנִדְחָה אַחֵר - יִצְחָק אָבִינוּ נִבְחַר וְיִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה נִדְחוּ; יַעֲקֹב אָבִינוּ נִבְחַר וְעֵשָׂו נִדְחָה - הֲרֵי מֵעַתָּה וְאֵילָךְ "מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְאֵין פְּסוּל בְּזַרְעוֹ" לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא (סַנְהֶדְרִין מד.). וִיהוּדִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא הוּא נוֹפֵל.

בְּעִנְיַן זֶה סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, "רַב הָאֲסִירִים", כִּי זָכָה בִּנְעוּרָיו לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין זַצַ"ל, בְּנוֹ שֶׁל הַנָּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל. פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי קַבָּלַת שַׁבָּת, רָאָה אֶת רַבּוֹ אוֹמֵר "שִׁיר הַשִּׁירִים" בִּנְעִימָה וּבִדְבֵקוּת, וּבְהַגִּיעוֹ לַפָּסוּק: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים א-טו), פָּרַץ בִּבְכִי וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת.

תָּמַהּ רַבִּי אַרְיֵה: פָּסוּק זֶה בְּשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר וּמַה מָקוֹם בּוֹ לִבְכִיָּה?

נַעֲנָה רַבִּי חַיִּים וְאָמַר: "בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה, נִזְכָּר אֲנִי בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה".

וְסִפֵּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר כִּהֵן כְּרַבָּהּ שֶׁל מוֹסְקְבָה הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ אָדָם זָר, שֶׁלֹּא נִמְנָה עַל בְּנֵי הַקְּהִלָּה, וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הַנּוֹכְחִים בִּרְצוֹנוֹ לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרַב בִּיחִידוּת.

כְּשֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם, סִפֵּר שֶׁהוּא יְהוּדִי מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר. נוֹלַד לוֹ בֵּן, וְהוּא רוֹצֶה לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

בֵּרְכוֹ הָרַב בְּבִרְכַּת "מַזָּל טוֹב" וְתָמַהּ לְפֵשֶׁר הַסּוֹדִיּוּת.

סָח הַלָּהּ שֶׁכְּבָר נִתֵּק כָּל קֶשֶׁר עִם הַיַּהֲדוּת וּמִצְווֹתֶיהָ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וּמִסְחָרוֹ עִם הַכְּמָרִים בְּתַשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה. אָסוּר שֶׁיַּחְשְׁדוּ בְּיַהֲדוּתוֹ חֲשָׁד קַל, כִּי אָז יַחְרִימוּהוּ וְיִתְרוֹשֵׁשׁ. לְפִיכָךְ חַיֶּבֶת הַ"בְּרִית" לְהִתְבַּצֵּעַ בְּצִנְעָה.

הוֹרָהוּ הָרַב לְשַׁלֵּחַ מִבֵּיתוֹ אֶת הַמְּשָׁרְתוֹת בְּיוֹם הַבְּרִית, וְעָלָה לִמְעוֹנוֹ בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד. הָאָב הָיָה הַסַּנְדָּק וְהָרַב מָל וּבֵרֵךְ, וּבִקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מִשְּׁלוֹם הַתִּינוֹק.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִגִּיעַ הָאָב, בִּשֵּׂר שֶׁהַכֹּל כַּשּׁוּרָה וּבִקֵּשׁ לְשַׁלֵּם. סֵרֵב הָרַב לִטֹּל כֶּסֶף בַּעֲבוּר הַמִּצְוָה. הִתְעַקֵּש הָאָב, וְהָרַב אָמַר: "אִם רְצוֹנְךָ לְשַׁלֵּם לִי, אֲבַקֵּשׁ בִּתְמוּרָה תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה: הֵן יְהוּדִי מִתְבּוֹלֵל אַתָּה, וְאֶת בִּנְךָ תְּגַדֵּל לָבֶטַח בְּחִילוֹנִיּוּת מֻבְהֶקֶת, מָה רָאִיתָ אֵפוֹא לְסַכֵּן אֶת מַעֲמָדְךָ וּפַרְנָסָתְךָ וְלָמוּל אֶת בִּנְךָ?"

וְהַיְּהוּדִי עָנָה: "רַבִּי, בַּעֲווֹנוֹתַי הִתְרַחַקְתִּי מִשְּׁמִירַת הַמִּצְווֹת וְהִכְבַּרְתִּי עֲווֹנוֹת. אַךְ, מִי יוֹדֵעַ, יִתָּכֵן וְיוֹם אֶחָד אֶעֱרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נַפְשִׁי וְאָשׁוּב לְכוּר מַחְצַבְתִּי, הֲלֹא אֵין דַּלְתוֹת הַתְּשׁוּבָה נִנְעָלוֹת. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹלַד בְּנִי, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הֲרֵי יִגְדַּל בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ סַמְמָן יְהוּדִי, כֵּיצַד יֵדַע מָה מְקוֹרוֹ אִם יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁרָשָׁיו, כֵּיצַד יֵדַע הֵיכָן לְחַפֵּשׂ, כֵּיצַד יֵדַע מָה לְבַקֵּשׁ? עַל כֵּן, הֶחְלַטְתִּי לְמוּלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה חוֹתַם הַיַּהֲדוּת בִּבְשָׂרוֹ וְיִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ".

כְּשָׁמְעִי זֹאת, אָמַר רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין, אוֹרוּ עֵינַי לְהָבִין אֶת הַפָּסוּק: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה...". לֵאמוֹר: "הִנָּךְ יָפָה" כְּשֶׁאַתְּ "רַעְיָתִי", כְּשֶׁאָנוּ דְּבוּקִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִים מִצְווֹתָיו, אֵין יֹפִי כְּיָפְיֵנוּ. אֲבָל גַּם אִם יְהוּדִי מִתְרַשֵּׁל, חָלִילָה, גַּם אִם סָטָה מִדֶּרֶךְ הָאָבוֹת - וְאֵין הַקַּבָּ"ה וַתְרָן, עַל כָּל עֲבֵרָה יְקַבֵּל עָנְשׁוֹ, בְּכָל מִצְוָה שֶׁתֶּחְסַר יִתְמַעֵט חֶלְקוֹ בְּגַן עֵדֶן - אֵין הוּא מְאַבֵּד מִיָּפְיוֹ וְזָהֳרוֹ. "הִנָּךְ יָפָה - עֵינַיִךְ יוֹנִים". כִּי עַל עֵינֵי הַיּוֹנִים אָמְרוּ חֲכָמִים (בֵּיצָה יא.), שֶׁאֵין הַגּוֹזָל מְדַדֶּה מִקִּנּוֹ אֶלָּא אִם רוֹאֵהוּ וּמָצוּי עִמּוֹ בְּקֶשֶׁר עַיִן. כָּךְ אֵין יְהוּדִי הַמִּתְרַחֵק מִצּוּר מַחְצַבְתּוֹ עַד נִתּוּק הַקֶּשֶׁר, חָלִילָה; יְהוּדִי אֵינוֹ מַגִּיעַ לִנְקֻדַּת אַל-חֲזֹר".

וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה רַבִּי חַיִּים מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה נִזְכַּר הָיָה בַּמַּעֲשֶׂה וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת.

זָכִינוּ, וְאַלְפֵי רִבְבוֹת יִשְׂרָאֵל הִתְקַבְּצוּ בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת, זָכוּ לְקִיּוּם הַבְטָחַת "וַהֲשִׁיבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת". וְעַתָּה זָכִינוּ וְהִתְעוֹרְרוּת תְּשׁוּבָה פּוֹקֶדֶת אֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן, וּבְקָרוֹב יְקֻיַּם בָּנוּ סוֹף הַפָּסוּק "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שבועות תשע"ז
	"וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי"
	"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (כח-טו) יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹזֵב אֶת בֵּית אָבִיו, נִפְרָד מִישִׁיבָתוֹ שֶׁל עֵבֶר בָּהּ הִסְתַּתֵּר אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְהוֹלֵךְ לְחָרָן כְּדֵי לָשֵׂאת אִשָּׁה, לְיַסֵּד אֶת בֵּית יִ "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (כח-טו) יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹזֵב אֶת בֵּית אָבִיו, נִפְרָד מִישִׁיבָתוֹ שֶׁל עֵבֶר בָּהּ הִסְתַּתֵּר אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְהוֹלֵךְ לְחָרָן כְּדֵי לָשֵׂאת אִשָּׁה, לְיַסֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲמִיד שִׁבְטֵי יָ-ה. בְּדַרְכּוֹ זוֹכֶה הוּא לְמַחֲזֵה הַסֻּלָּם וְלַהַבְטָחָה הָאֱלֹקִית: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי... אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ, מָארֵי דְּרָזִין (רְסִיסֵי לַיְלָה כח.), שֶׁלֹּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ לְבַדּוֹ נִתְּנָה הַבְטָחָה זוֹ. אִם עַד כֹּה נִבְחַר אֶחָד וְנִדְחָה אַחֵר - יִצְחָק אָבִינוּ נִבְחַר וְיִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה נִדְחוּ; יַעֲקֹב אָבִינוּ נִבְחַר וְעֵשָׂו נִדְחָה - הֲרֵי מֵעַתָּה וְאֵילָךְ "מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְאֵין פְּסוּל בְּזַרְעוֹ" לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא (סַנְהֶדְרִין מד.). וִיהוּדִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא הוּא נוֹפֵל. בְּעִנְיַן זֶה סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, "רַב הָאֲסִירִים", כִּי זָכָה בִּנְעוּרָיו לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין זַצַ"ל, בְּנוֹ שֶׁל הַנָּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל. פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי קַבָּלַת שַׁבָּת, רָאָה אֶת רַבּוֹ אוֹמֵר "שִׁיר הַשִּׁירִים" בִּנְעִימָה וּבִדְבֵקוּת, וּבְהַגִּיעוֹ לַפָּסוּק: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים א-טו), פָּרַץ בִּבְכִי וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת. תָּמַהּ רַבִּי אַרְיֵה: פָּסוּק זֶה בְּשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר וּמַה מָקוֹם בּוֹ לִבְכִיָּה? נַעֲנָה רַבִּי חַיִּים וְאָמַר: "בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה, נִזְכָּר אֲנִי בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה". וְסִפֵּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר כִּהֵן כְּרַבָּהּ שֶׁל מוֹסְקְבָה הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ אָדָם זָר, שֶׁלֹּא נִמְנָה עַל בְּנֵי הַקְּהִלָּה, וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הַנּוֹכְחִים בִּרְצוֹנוֹ לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרַב בִּיחִידוּת. כְּשֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם, סִפֵּר שֶׁהוּא יְהוּדִי מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר. נוֹלַד לוֹ בֵּן, וְהוּא רוֹצֶה לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. בֵּרְכוֹ הָרַב בְּבִרְכַּת "מַזָּל טוֹב" וְתָמַהּ לְפֵשֶׁר הַסּוֹדִיּוּת. סָח הַלָּהּ שֶׁכְּבָר נִתֵּק כָּל קֶשֶׁר עִם הַיַּהֲדוּת וּמִצְווֹתֶיהָ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וּמִסְחָרוֹ עִם הַכְּמָרִים בְּתַשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה. אָסוּר שֶׁיַּחְשְׁדוּ בְּיַהֲדוּתוֹ חֲשָׁד קַל, כִּי אָז יַחְרִימוּהוּ וְיִתְרוֹשֵׁשׁ. לְפִיכָךְ חַיֶּבֶת הַ"בְּרִית" לְהִתְבַּצֵּעַ בְּצִנְעָה. הוֹרָהוּ הָרַב לְשַׁלֵּחַ מִבֵּיתוֹ אֶת הַמְּשָׁרְתוֹת בְּיוֹם הַבְּרִית, וְעָלָה לִמְעוֹנוֹ בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד. הָאָב הָיָה הַסַּנְדָּק וְהָרַב מָל וּבֵרֵךְ, וּבִקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מִשְּׁלוֹם הַתִּינוֹק. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִגִּיעַ הָאָב, בִּשֵּׂר שֶׁהַכֹּל כַּשּׁוּרָה וּבִקֵּשׁ לְשַׁלֵּם. סֵרֵב הָרַב לִטֹּל כֶּסֶף בַּעֲבוּר הַמִּצְוָה. הִתְעַקֵּש הָאָב, וְהָרַב אָמַר: "אִם רְצוֹנְךָ לְשַׁלֵּם לִי, אֲבַקֵּשׁ בִּתְמוּרָה תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה: הֵן יְהוּדִי מִתְבּוֹלֵל אַתָּה, וְאֶת בִּנְךָ תְּגַדֵּל לָבֶטַח בְּחִילוֹנִיּוּת מֻבְהֶקֶת, מָה רָאִיתָ אֵפוֹא לְסַכֵּן אֶת מַעֲמָדְךָ וּפַרְנָסָתְךָ וְלָמוּל אֶת בִּנְךָ?" וְהַיְּהוּדִי עָנָה: "רַבִּי, בַּעֲווֹנוֹתַי הִתְרַחַקְתִּי מִשְּׁמִירַת הַמִּצְווֹת וְהִכְבַּרְתִּי עֲווֹנוֹת. אַךְ, מִי יוֹדֵעַ, יִתָּכֵן וְיוֹם אֶחָד אֶעֱרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נַפְשִׁי וְאָשׁוּב לְכוּר מַחְצַבְתִּי, הֲלֹא אֵין דַּלְתוֹת הַתְּשׁוּבָה נִנְעָלוֹת. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹלַד בְּנִי, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הֲרֵי יִגְדַּל בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ סַמְמָן יְהוּדִי, כֵּיצַד יֵדַע מָה מְקוֹרוֹ אִם יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁרָשָׁיו, כֵּיצַד יֵדַע הֵיכָן לְחַפֵּשׂ, כֵּיצַד יֵדַע מָה לְבַקֵּשׁ? עַל כֵּן, הֶחְלַטְתִּי לְמוּלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה חוֹתַם הַיַּהֲדוּת בִּבְשָׂרוֹ וְיִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ". כְּשָׁמְעִי זֹאת, אָמַר רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין, אוֹרוּ עֵינַי לְהָבִין אֶת הַפָּסוּק: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה...". לֵאמוֹר: "הִנָּךְ יָפָה" כְּשֶׁאַתְּ "רַעְיָתִי", כְּשֶׁאָנוּ דְּבוּקִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִים מִצְווֹתָיו, אֵין יֹפִי כְּיָפְיֵנוּ. אֲבָל גַּם אִם יְהוּדִי מִתְרַשֵּׁל, חָלִילָה, גַּם אִם סָטָה מִדֶּרֶךְ הָאָבוֹת - וְאֵין הַקַּבָּ"ה וַתְרָן, עַל כָּל עֲבֵרָה יְקַבֵּל עָנְשׁוֹ, בְּכָל מִצְוָה שֶׁתֶּחְסַר יִתְמַעֵט חֶלְקוֹ בְּגַן עֵדֶן - אֵין הוּא מְאַבֵּד מִיָּפְיוֹ וְזָהֳרוֹ. "הִנָּךְ יָפָה - עֵינַיִךְ יוֹנִים". כִּי עַל עֵינֵי הַיּוֹנִים אָמְרוּ חֲכָמִים (בֵּיצָה יא.), שֶׁאֵין הַגּוֹזָל מְדַדֶּה מִקִּנּוֹ אֶלָּא אִם רוֹאֵהוּ וּמָצוּי עִמּוֹ בְּקֶשֶׁר עַיִן. כָּךְ אֵין יְהוּדִי הַמִּתְרַחֵק מִצּוּר מַחְצַבְתּוֹ עַד נִתּוּק הַקֶּשֶׁר, חָלִילָה; יְהוּדִי אֵינוֹ מַגִּיעַ לִנְקֻדַּת אַל-חֲזֹר". וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה רַבִּי חַיִּים מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה נִזְכַּר הָיָה בַּמַּעֲשֶׂה וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת. זָכִינוּ, וְאַלְפֵי רִבְבוֹת יִשְׂרָאֵל הִתְקַבְּצוּ בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת, זָכוּ לְקִיּוּם הַבְטָחַת "וַהֲשִׁיבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת". וְעַתָּה זָכִינוּ וְהִתְעוֹרְרוּת תְּשׁוּבָה פּוֹקֶדֶת אֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן, וּבְקָרוֹב יְקֻיַּם בָּנוּ סוֹף הַפָּסוּק "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)