Otzarot-Article

"וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (לח-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְאַחַר עִנְיַן מְכִירַת יוֹסֵף, מוֹצְאִים אָנוּ אֶת יְהוּדָה עוֹזֵב אֶת אֶחָיו וְיוֹרֵד לַעֲדֻלָּם. וְכָתַב רַשִׁ"י, שֶׁאֶחָיו הִדִּיחוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ וּמִהְיוֹת מַנְהִיגָם. וּמַדּוּעַ? כְּשֶׁרָאוּ אֶת אֶבְלוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם. טָעֲנוּ כְּלַפָּיו, לָמָּה הֵנִיחַ לָהֶם לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף. "אִלּוּ אָמַרְתָּ לַהֲשִׁיבוֹ, הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ". אוֹתָם הָאַחִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, וִיהוּדָה הוּא שֶׁמְּנָעָם מִכָּךְ, בָּאִים אֵלָיו כָּעֵת בִּתְבִיעָה: מַדּוּעַ לֹא הִמְשַׁכְתָּ לְשַׁכְנְעֵנוּ, מַדּוּעַ לֹא שִׁכַּכְתָּ אֶת כַּעֲסֵנוּ כָּלִיל וּמָנַעְתָּ אוֹתָנוּ מִן הַמְּכִירָה?!

וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל מְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו: אָדָם אֶחָד יִצֵּר יַיִן שָׂרָף בַּמַּחְתֶּרֶת, הֶעְלִים מַס וְהִתְעַשֵּׁר מְאֹד. עַד שֶׁנִּתְפַּס. רְכוּשׁוֹ הֻחְרַם וְנִגְזַר עָלָיו מַאֲסָר מְמֻשָּׁךְ. כְּשֶׁהוֹלִיכוּהוּ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת לְבֵית הַכֶּלֶא, בִּקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹטְרִים שֶׁיַּנִּיחוּהוּ לָסוּר אֶל רַב הָעִיר. רִחֲמוּ עַל הָאֻמְלָל הָעוֹמֵד לְבַלּוֹת שָׁנִים אֲרֻכּוֹת מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג וּבְרִיחַ, וְחָשְׁבוּ שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הָרַב וּתְפִלָּתוֹ עָלָיו. הֱבִיאוּהוּ לְרַב הָעִיר, וּלְהַפְתָּעַת הַכֹּל הֵחֵל הֶאָסִיר לִזְעֹק וְלִקְרֹא חָמָס: "אַתָּה הָרַב, אַתָּה אָשֵׁם בְּמַצָּבִי וּבָאֲסוֹנִי! מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ מִמַּעֲשַׂי וּבְכָל זֹאת לֹא הוֹכַחְתָּ אוֹתִי. מַדּוּעַ לֹא גָעַרְתָּ בִּי, מַדּוּעַ לֹא רָדַפְתָּ אוֹתִי, מַדּוּעַ לֹא הִזְהַרְתָנִי כִּי סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה וְכִי לֹא אַרְוִיחַ מִמַּעֲשַׂי דָּבָר?!"...

מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁבָּאוּ הָאַחִים בִּתְלוּנָה אֶל יְהוּדָה: נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה זוֹ יָזְמַתֵנוּ, וְנָכוֹן שֶׁהִתְעָרַבְתָּ וּמָנַעְתָּ אָסוֹן בְּנֶפֶשׁ - אֲבָל מַדּוּעַ לֹא עָשִׂיתָ יוֹתֵר...

וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מְסַיֵּם: אֵין לְךָ אַב שֶׁאֵינוֹ מַדְרִיךְ אֶת בְּנוֹ וְאֵין לְךָ אֵם שֶׁאֵינָהּ מְחַנֶּכֶת. וְהַיְלָדִים שׁוֹמְעִים, מִי יוֹתֵר וּמִי פָּחוֹת. וְהַהוֹרִים אוֹמְרִים לְעַצְמָם: עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, שִׁפַּרְנוּ וְהִשְׁפַּעְנוּ, אִם כִּי לֹא לְגַמְרֵי, לֹא לַחֲלוּטִין.

אִם כֵּן, עַל הַהוֹרִים לָדַעַת כִּי שָׁם, בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּשֶׁהַיְּלָדִים יִרְאוּ מַה הִפְסִידוּ כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ לְגַמְרֵי - הֵם יָבוֹאוּ בְּטַעֲנָה אֶל הַהוֹרִים וְיֹאמְרוּ לָהֶם: אִילּוּ הֱיִיתֶם נֶחְרָצִים יוֹתֵר, נְחוּשִׁים יוֹתֵר, הָיִינוּ מִתְחַנְּכִים טוֹב יוֹתֵר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	נצבים תשע"ו
	"שִׁנְּנוּ" מִלָּה וְחָזְרוּ עָלֶיהָ אֵין סְפֹר פְּעָמִים
	"וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (לח-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְאַחַר עִנְיַן מְכִירַת יוֹסֵף, מוֹצְאִים אָנוּ אֶת יְהוּדָה עוֹזֵב אֶת אֶחָיו וְיוֹרֵד לַעֲדֻלָּם "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (לח-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְאַחַר עִנְיַן מְכִירַת יוֹסֵף, מוֹצְאִים אָנוּ אֶת יְהוּדָה עוֹזֵב אֶת אֶחָיו וְיוֹרֵד לַעֲדֻלָּם. וְכָתַב רַשִׁ"י, שֶׁאֶחָיו הִדִּיחוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ וּמִהְיוֹת מַנְהִיגָם. וּמַדּוּעַ? כְּשֶׁרָאוּ אֶת אֶבְלוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם. טָעֲנוּ כְּלַפָּיו, לָמָּה הֵנִיחַ לָהֶם לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף. "אִלּוּ אָמַרְתָּ לַהֲשִׁיבוֹ, הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ". אוֹתָם הָאַחִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, וִיהוּדָה הוּא שֶׁמְּנָעָם מִכָּךְ, בָּאִים אֵלָיו כָּעֵת בִּתְבִיעָה: מַדּוּעַ לֹא הִמְשַׁכְתָּ לְשַׁכְנְעֵנוּ, מַדּוּעַ לֹא שִׁכַּכְתָּ אֶת כַּעֲסֵנוּ כָּלִיל וּמָנַעְתָּ אוֹתָנוּ מִן הַמְּכִירָה?! וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל מְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו: אָדָם אֶחָד יִצֵּר יַיִן שָׂרָף בַּמַּחְתֶּרֶת, הֶעְלִים מַס וְהִתְעַשֵּׁר מְאֹד. עַד שֶׁנִּתְפַּס. רְכוּשׁוֹ הֻחְרַם וְנִגְזַר עָלָיו מַאֲסָר מְמֻשָּׁךְ. כְּשֶׁהוֹלִיכוּהוּ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת לְבֵית הַכֶּלֶא, בִּקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹטְרִים שֶׁיַּנִּיחוּהוּ לָסוּר אֶל רַב הָעִיר. רִחֲמוּ עַל הָאֻמְלָל הָעוֹמֵד לְבַלּוֹת שָׁנִים אֲרֻכּוֹת מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג וּבְרִיחַ, וְחָשְׁבוּ שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הָרַב וּתְפִלָּתוֹ עָלָיו. הֱבִיאוּהוּ לְרַב הָעִיר, וּלְהַפְתָּעַת הַכֹּל הֵחֵל הֶאָסִיר לִזְעֹק וְלִקְרֹא חָמָס: "אַתָּה הָרַב, אַתָּה אָשֵׁם בְּמַצָּבִי וּבָאֲסוֹנִי! מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ מִמַּעֲשַׂי וּבְכָל זֹאת לֹא הוֹכַחְתָּ אוֹתִי. מַדּוּעַ לֹא גָעַרְתָּ בִּי, מַדּוּעַ לֹא רָדַפְתָּ אוֹתִי, מַדּוּעַ לֹא הִזְהַרְתָנִי כִּי סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה וְכִי לֹא אַרְוִיחַ מִמַּעֲשַׂי דָּבָר?!"... מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁבָּאוּ הָאַחִים בִּתְלוּנָה אֶל יְהוּדָה: נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה זוֹ יָזְמַתֵנוּ, וְנָכוֹן שֶׁהִתְעָרַבְתָּ וּמָנַעְתָּ אָסוֹן בְּנֶפֶשׁ - אֲבָל מַדּוּעַ לֹא עָשִׂיתָ יוֹתֵר... וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מְסַיֵּם: אֵין לְךָ אַב שֶׁאֵינוֹ מַדְרִיךְ אֶת בְּנוֹ וְאֵין לְךָ אֵם שֶׁאֵינָהּ מְחַנֶּכֶת. וְהַיְלָדִים שׁוֹמְעִים, מִי יוֹתֵר וּמִי פָּחוֹת. וְהַהוֹרִים אוֹמְרִים לְעַצְמָם: עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, שִׁפַּרְנוּ וְהִשְׁפַּעְנוּ, אִם כִּי לֹא לְגַמְרֵי, לֹא לַחֲלוּטִין. אִם כֵּן, עַל הַהוֹרִים לָדַעַת כִּי שָׁם, בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּשֶׁהַיְּלָדִים יִרְאוּ מַה הִפְסִידוּ כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ לְגַמְרֵי - הֵם יָבוֹאוּ בְּטַעֲנָה אֶל הַהוֹרִים וְיֹאמְרוּ לָהֶם: אִילּוּ הֱיִיתֶם נֶחְרָצִים יוֹתֵר, נְחוּשִׁים יוֹתֵר, הָיִינוּ מִתְחַנְּכִים טוֹב יוֹתֵר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)