Otzarot-Article

"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא... וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ" (ד-כב, כג) אָמְרוּ עַל כָּךְ בִּגְמָרָא (הוֹרָיוֹת י:) "אֲשֶׁר", מִלְּשׁוֹן אשֶׁר. "אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ". וְהַגְּמָרָא מַסְבִּירָה: אִם הַנָּשִׂיא בָּא לְכַפֵּר עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁהָאֶזְרָח הַפָּשׁוּט יוֹדֶה בַּחֲטָאָיו וְיָבִיא עֲלֵיהֶם קָרְבָּן. וְאִם הַנָּשִׂיא מוֹדֶה עַל שִׁגְגוֹתָיו, בְּוַדַּאי יִמָּנַע הָעָם מֵחֲטָאִים בְּמֵזִיד. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהָעוֹמְדִים בְּרֹאשׁוֹ מְהַוִּים דֻּגְמָא חִנּוּכִית, חִיּוּבִית.

הוֹדָאָה בַּחֵטְא מַצְרִיכָה אֹמֶץ לֵב וּגְבוּרָה אִישִׁית. הִיא מוֹכִיחָה יוֹתֵר מִכָּל עַל שְׁלִיטָה עַצְמִית וְעַל גַּדְלוּת רוּחַ. "מִפְּנֵי מַה זָּכָה יְהוּדָה לְמַלְכוּת?" שׁוֹאֲלִים חֲזַ"ל, וּתְשׁוּבָתָם: "מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר". זוֹהִי הַגַּדְלוּת הָאִישִׁית, הַגְּבוּרָה הָאֲמִתִּית. קַל לִהְיוֹת גִּבּוֹר עַל אֲחֵרִים, קָשֶׁה לְקַיֵּם "אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ". וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (מִשְׁלֵי טז-לב)

הַהַכָּרָה בַּחֵטְא, הַיְּכֹלֶת לוֹמַר "חָטָאתִי", בְּפֻמְבֵּי וּלְעֵין כֹּל, הִיא הַגַּדְלוּת הַנִּשְׂגֶּבֶת. "אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ", אֵינוֹ מְחַפֶּה עַל כִּשָּׁלוֹן וְאֵינוֹ מְגוֹלֵל אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֲחֵרִים.

וּמִכָּאן – אֵלֵינוּ, לְדוֹרֵנוּ. עַד לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, עָמְדוּ חַכְמֵי הַדּוֹר וּגְדוֹלָיו בְּרֹאשׁ הָעָם. חֲכָמִים, גְּאוֹנִים וּקְדוֹשִׁים; אַנְשֵׁי מוֹפֵת, נֶעֱרָצִים עַל הַכֹּל. הֵם נִוְּטוּ אֶת סְפִינַת הַיַּהֲדוּת בַּיָּם הַגּוֹעֵשׁ שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם, בְּתוֹךְ צָרוֹת וּגְזֵרוֹת, בְּתוֹךְ רְדִיפוֹת וְהִתְנַכְּלֻיּוֹת. וְאֵיךְ נִרְאָה עַם יִשְׂרָאֵל תַּחַת הַנְהָגָתָם? לֹא הָיָה יְהוּדִי אֶחָד שֶׁהָאֳשַׁם בְּרֶצַח אוֹ בְּשֹׁד. לֹא נִמְצְאוּ יְהוּדִים שִׁכּוֹרִים וּמְכוּרִים לְסַמִּים. הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִית הָיְתָה מְאִירָה, מְלֻכֶּדֶת וּמְאֻשֶּׁרֶת.

וְהִנֵּה, הִגִּיעוּ פַּטְרוֹנִים חֲדָשִׁים. מַנְהִיגִים הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. אֵיךְ הֵם אָמְרוּ? "יוֹם חַג יִהְיֶה לָנוּ כַּאֲשֶׁר יִתָּפֵס הָרוֹצֵחַ הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן".. אוֹ אָז יֵדְעוּ, שֶׁנִהְיִינוּ עַם כְּכָל הַגּוֹיִים.

מֵאָז, הֵם אֵינָם מַפְסִיקִים לַחְגֹּג...

לְדַאֲבוֹן הַלֵּב, הֵם הִצְלִיחוּ לְהַטּוֹת לְצִדָּם חֵלֶק נִכָּר מִן הָעָם. וְעַתָּה, כַּעֲבֹר שְׁנוֹת דּוֹר, מַהוּ הַסִּכּוּם?

בֶּעָבָר, לֹא הָיָה יֶלֶד שֶׁלֹּא יָדַע קְרֹא וּכְתֹב. כַּיּוֹם, כְּמַחֲצִית מֵהַיְּלָדִים נִכְשָׁלִים בַּהֲבָנַת הַנִּקְרָא; בֶּעָבָר, לֹא הָיָה רוֹצֵחַ יְהוּדִי אוֹ שׁוֹדֵד יְהוּדִי. כַּיּוֹם, מְלֵאִים בָּתֵּי הַסֹּהַר כְּמוֹ גַּם עַמּוּדֵי הַחֲדָשׁוֹת...; בֶּעָבָר הָיְתָה הַמִּשְׁפָּחָה מְלֻכֶּדֶת לְתִפְאֶרֶת. הַיּוֹם - בֵּן קָם בְּאָבִיו, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ וּכְבוֹד הַהוֹרִים נִרְמָס עַד עָפָר; בֶּעָבָר, יָדַע כָּל יְהוּדִי לִקְרֹא "שְׁמַע" עַל פֶּה. הַיּוֹם – לְמַעְלָה מִמִּלְיוֹן יְלָדִים אֵינָם יוֹדְעִים מַהִי קְרִיאַת שְׁמַע.

הֲרֵי זֶה כִּשָּׁלוֹן טוֹטָאלִי שֶׁל הַמַּעֲרֶכֶת, פְּשִׁיטַת רֶגֶל שֶׁל הַהַנְהָגָה הַכַּפְרָנִית. וְעַתָּה נִשְׁאַל, הַאִם מִישֶׁהוּ מֵהֶם קָם וְאָמַר: "חָטָאנוּ!", הַאִם מִישֶׁהוּ מֵהֶם הֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ?

אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁנְּשִׂיאָיו וְרָאשָׁיו עִרְטְלוּ אוֹתוֹ מִנְּכָסָיו הָרוּחָנִיִּים וְאֵינָם מוֹדִים בְּטָעוּתָם.

מְסֻפָּר שֶׁבִּימֵי צְעִירוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ טוֹלֵידָאנוֹ זַצַ"ל, רַבָּה שֶׁל מֶקְנֵס, כַּאֲשֶׁר הָיָה אַב לִילָדִים רַכִּים, הִשְׁתּוֹבֵב אֶחָד מִבָּנָיו וְהָיָה צֹרֶךְ לְהַעֲנִישׁוֹ. בְּאוֹתָם יָמִים נָהֲגוּ לְהַעֲנִישׁ בְּעֹנֶשׁ מַרְתִּיעַ: לְהַצְלִיף עַל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. בַּעֲדִינוּת וּבִזְהִירוּת, כַּמּוּבָן (כְּפִי שֶׁהֻזְהַרְנוּ, בָּבָא בַּתְרָא כה.). נָטַל אֵפוֹא רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ אֶת בְּנוֹ, הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו וְיִסְּרוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּרָאוּי. וּכְשֶׁהַיֶּלֶד הִכִּיר בְּחֻמְרַת מַעֲשֵׂהוּ וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וּבְבֹשֶׁת פָּנִים, נְטָלוֹ הָאָב הָרַחֲמָן, הֵנִיף בַּעֲדִינוּת אֶת הָרְצוּעָה וְהִכָּהוּ אַחַת וּשְׁתַּיִם עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. הַיֶּלֶד יָדַע שֶׁהָעֹנֶשׁ מַגִּיעַ לוֹ, קִבְּלוֹ בְּדוּמִיָּה וּבְהַשְׁלָמָה, וְהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְסוּרוֹ. יָצָא מִן הַחֶדֶר אֶל אִמּוֹ וְאֶל אֶחָיו שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.

לְפֶתַע נֶחְרְדוּ הָאֵם וּבָנֶיהָ: מִן הַחֶדֶר הַפְּנִימִי נִשְׁמְעוּ הַצְלָפוֹת שׁוֹט וְקוֹל בֶּכִי מַרְטִיט וּמַסְעִיר. מִהֲרוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם? הָאָב, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק, מַכֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֹז עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו, מַכֶּה וּבוֹכֶה, מַכֶּה וּמִתְיַפֵּחַ...

"מַה לְּךָ, אַבָּא, חֲדַל!" קָרְאוּ בְּקוֹל, "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?"

"אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶת עַצְמִי בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד", הֵשִׁיב הָאָב. "מִשּׁוּם שֶׁאִם הַיֶּלֶד חָטָא – זֶה הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלִּי, כְּאָבִיו מְחַנְּכוֹ. אִם הָיִיתִי מַדְרִיכוֹ כָּרָאוּי הָיָה מִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם. כִּשְׁלוֹנוֹ – כִּשְׁלוֹנִי!"... וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת אֶת עַצְמוֹ, לְהַכּוֹת וְלִבְכּוֹת. לִבְכּוֹת עַל עַצְמוֹ - לֹא עַל כְּאֵב הַמַּכּוֹת - וְלַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ.

מִי, מִי מַכֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹ? בָּתֵּי הַסֹּהַר מְלֵאִים בְּפֵרוֹת כִּשְׁלוֹן הַחִנּוּךְ. הַאִם רָאִינוּ אֵי מִי בְּמַעֲרֶכֶת הַחִנּוּךְ הַמַּכֶּה עַל חֵטְא, הַמְּיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ?... הַאִם קָם אָדָם וְהִתְפַּטֵּר בְּשֶׁל הָאַלִּימוּת הַמִּלּוּלִית וְהָאַלִּימוּת הַפִיזִית הַשּׂוֹרֶרֶת בְּמוֹסְדוֹת הַחִנּוּךְ? הַאִם נָטַל גּוֹרֵם כָּלְשֶׁהוּ אַחֲרָיוּת, הַאִם יֵשׁ אָדָם שֶׁבּוֹכֶה עַל כָּךְ??? (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	במדבר תשע"ה
	עַל "הַמִּשְׁכָּן" לִהְיוֹת בַּמֶּרְכָּז!
	"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" (ד-כב) כָּתַב הַכְּלִי יָקָר: כָּל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, בְּעֹשֶׁר אוֹ בְּכָבוֹד, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (סֻכָּה נב "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא... וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ" (ד-כב, כג) אָמְרוּ עַל כָּךְ בִּגְמָרָא (הוֹרָיוֹת י:) "אֲשֶׁר", מִלְּשׁוֹן אשֶׁר. "אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ". וְהַגְּמָרָא מַסְבִּירָה: אִם הַנָּשִׂיא בָּא לְכַפֵּר עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁהָאֶזְרָח הַפָּשׁוּט יוֹדֶה בַּחֲטָאָיו וְיָבִיא עֲלֵיהֶם קָרְבָּן. וְאִם הַנָּשִׂיא מוֹדֶה עַל שִׁגְגוֹתָיו, בְּוַדַּאי יִמָּנַע הָעָם מֵחֲטָאִים בְּמֵזִיד. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהָעוֹמְדִים בְּרֹאשׁוֹ מְהַוִּים דֻּגְמָא חִנּוּכִית, חִיּוּבִית. הוֹדָאָה בַּחֵטְא מַצְרִיכָה אֹמֶץ לֵב וּגְבוּרָה אִישִׁית. הִיא מוֹכִיחָה יוֹתֵר מִכָּל עַל שְׁלִיטָה עַצְמִית וְעַל גַּדְלוּת רוּחַ. "מִפְּנֵי מַה זָּכָה יְהוּדָה לְמַלְכוּת?" שׁוֹאֲלִים חֲזַ"ל, וּתְשׁוּבָתָם: "מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר". זוֹהִי הַגַּדְלוּת הָאִישִׁית, הַגְּבוּרָה הָאֲמִתִּית. קַל לִהְיוֹת גִּבּוֹר עַל אֲחֵרִים, קָשֶׁה לְקַיֵּם "אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ". וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (מִשְׁלֵי טז-לב) הַהַכָּרָה בַּחֵטְא, הַיְּכֹלֶת לוֹמַר "חָטָאתִי", בְּפֻמְבֵּי וּלְעֵין כֹּל, הִיא הַגַּדְלוּת הַנִּשְׂגֶּבֶת. "אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ", אֵינוֹ מְחַפֶּה עַל כִּשָּׁלוֹן וְאֵינוֹ מְגוֹלֵל אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֲחֵרִים. וּמִכָּאן – אֵלֵינוּ, לְדוֹרֵנוּ. עַד לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, עָמְדוּ חַכְמֵי הַדּוֹר וּגְדוֹלָיו בְּרֹאשׁ הָעָם. חֲכָמִים, גְּאוֹנִים וּקְדוֹשִׁים; אַנְשֵׁי מוֹפֵת, נֶעֱרָצִים עַל הַכֹּל. הֵם נִוְּטוּ אֶת סְפִינַת הַיַּהֲדוּת בַּיָּם הַגּוֹעֵשׁ שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם, בְּתוֹךְ צָרוֹת וּגְזֵרוֹת, בְּתוֹךְ רְדִיפוֹת וְהִתְנַכְּלֻיּוֹת. וְאֵיךְ נִרְאָה עַם יִשְׂרָאֵל תַּחַת הַנְהָגָתָם? לֹא הָיָה יְהוּדִי אֶחָד שֶׁהָאֳשַׁם בְּרֶצַח אוֹ בְּשֹׁד. לֹא נִמְצְאוּ יְהוּדִים שִׁכּוֹרִים וּמְכוּרִים לְסַמִּים. הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִית הָיְתָה מְאִירָה, מְלֻכֶּדֶת וּמְאֻשֶּׁרֶת. וְהִנֵּה, הִגִּיעוּ פַּטְרוֹנִים חֲדָשִׁים. מַנְהִיגִים הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. אֵיךְ הֵם אָמְרוּ? "יוֹם חַג יִהְיֶה לָנוּ כַּאֲשֶׁר יִתָּפֵס הָרוֹצֵחַ הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן".. אוֹ אָז יֵדְעוּ, שֶׁנִהְיִינוּ עַם כְּכָל הַגּוֹיִים. מֵאָז, הֵם אֵינָם מַפְסִיקִים לַחְגֹּג... לְדַאֲבוֹן הַלֵּב, הֵם הִצְלִיחוּ לְהַטּוֹת לְצִדָּם חֵלֶק נִכָּר מִן הָעָם. וְעַתָּה, כַּעֲבֹר שְׁנוֹת דּוֹר, מַהוּ הַסִּכּוּם? בֶּעָבָר, לֹא הָיָה יֶלֶד שֶׁלֹּא יָדַע קְרֹא וּכְתֹב. כַּיּוֹם, כְּמַחֲצִית מֵהַיְּלָדִים נִכְשָׁלִים בַּהֲבָנַת הַנִּקְרָא; בֶּעָבָר, לֹא הָיָה רוֹצֵחַ יְהוּדִי אוֹ שׁוֹדֵד יְהוּדִי. כַּיּוֹם, מְלֵאִים בָּתֵּי הַסֹּהַר כְּמוֹ גַּם עַמּוּדֵי הַחֲדָשׁוֹת...; בֶּעָבָר הָיְתָה הַמִּשְׁפָּחָה מְלֻכֶּדֶת לְתִפְאֶרֶת. הַיּוֹם - בֵּן קָם בְּאָבִיו, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ וּכְבוֹד הַהוֹרִים נִרְמָס עַד עָפָר; בֶּעָבָר, יָדַע כָּל יְהוּדִי לִקְרֹא "שְׁמַע" עַל פֶּה. הַיּוֹם – לְמַעְלָה מִמִּלְיוֹן יְלָדִים אֵינָם יוֹדְעִים מַהִי קְרִיאַת שְׁמַע. הֲרֵי זֶה כִּשָּׁלוֹן טוֹטָאלִי שֶׁל הַמַּעֲרֶכֶת, פְּשִׁיטַת רֶגֶל שֶׁל הַהַנְהָגָה הַכַּפְרָנִית. וְעַתָּה נִשְׁאַל, הַאִם מִישֶׁהוּ מֵהֶם קָם וְאָמַר: "חָטָאנוּ!", הַאִם מִישֶׁהוּ מֵהֶם הֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ? אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁנְּשִׂיאָיו וְרָאשָׁיו עִרְטְלוּ אוֹתוֹ מִנְּכָסָיו הָרוּחָנִיִּים וְאֵינָם מוֹדִים בְּטָעוּתָם. מְסֻפָּר שֶׁבִּימֵי צְעִירוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ טוֹלֵידָאנוֹ זַצַ"ל, רַבָּה שֶׁל מֶקְנֵס, כַּאֲשֶׁר הָיָה אַב לִילָדִים רַכִּים, הִשְׁתּוֹבֵב אֶחָד מִבָּנָיו וְהָיָה צֹרֶךְ לְהַעֲנִישׁוֹ. בְּאוֹתָם יָמִים נָהֲגוּ לְהַעֲנִישׁ בְּעֹנֶשׁ מַרְתִּיעַ: לְהַצְלִיף עַל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. בַּעֲדִינוּת וּבִזְהִירוּת, כַּמּוּבָן (כְּפִי שֶׁהֻזְהַרְנוּ, בָּבָא בַּתְרָא כה.). נָטַל אֵפוֹא רַבִּי רְפָאֵל בָּרוּךְ אֶת בְּנוֹ, הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו וְיִסְּרוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּרָאוּי. וּכְשֶׁהַיֶּלֶד הִכִּיר בְּחֻמְרַת מַעֲשֵׂהוּ וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וּבְבֹשֶׁת פָּנִים, נְטָלוֹ הָאָב הָרַחֲמָן, הֵנִיף בַּעֲדִינוּת אֶת הָרְצוּעָה וְהִכָּהוּ אַחַת וּשְׁתַּיִם עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. הַיֶּלֶד יָדַע שֶׁהָעֹנֶשׁ מַגִּיעַ לוֹ, קִבְּלוֹ בְּדוּמִיָּה וּבְהַשְׁלָמָה, וְהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְסוּרוֹ. יָצָא מִן הַחֶדֶר אֶל אִמּוֹ וְאֶל אֶחָיו שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. לְפֶתַע נֶחְרְדוּ הָאֵם וּבָנֶיהָ: מִן הַחֶדֶר הַפְּנִימִי נִשְׁמְעוּ הַצְלָפוֹת שׁוֹט וְקוֹל בֶּכִי מַרְטִיט וּמַסְעִיר. מִהֲרוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם? הָאָב, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק, מַכֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֹז עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו, מַכֶּה וּבוֹכֶה, מַכֶּה וּמִתְיַפֵּחַ... "מַה לְּךָ, אַבָּא, חֲדַל!" קָרְאוּ בְּקוֹל, "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" "אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶת עַצְמִי בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד", הֵשִׁיב הָאָב. "מִשּׁוּם שֶׁאִם הַיֶּלֶד חָטָא – זֶה הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלִּי, כְּאָבִיו מְחַנְּכוֹ. אִם הָיִיתִי מַדְרִיכוֹ כָּרָאוּי הָיָה מִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם. כִּשְׁלוֹנוֹ – כִּשְׁלוֹנִי!"... וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת אֶת עַצְמוֹ, לְהַכּוֹת וְלִבְכּוֹת. לִבְכּוֹת עַל עַצְמוֹ - לֹא עַל כְּאֵב הַמַּכּוֹת - וְלַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ. מִי, מִי מַכֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹ? בָּתֵּי הַסֹּהַר מְלֵאִים בְּפֵרוֹת כִּשְׁלוֹן הַחִנּוּךְ. הַאִם רָאִינוּ אֵי מִי בְּמַעֲרֶכֶת הַחִנּוּךְ הַמַּכֶּה עַל חֵטְא, הַמְּיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ?... הַאִם קָם אָדָם וְהִתְפַּטֵּר בְּשֶׁל הָאַלִּימוּת הַמִּלּוּלִית וְהָאַלִּימוּת הַפִיזִית הַשּׂוֹרֶרֶת בְּמוֹסְדוֹת הַחִנּוּךְ? הַאִם נָטַל גּוֹרֵם כָּלְשֶׁהוּ אַחֲרָיוּת, הַאִם יֵשׁ אָדָם שֶׁבּוֹכֶה עַל כָּךְ??? (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)