Otzarot-Article

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (כד-כב) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וּשְׁנֵי צְמִידִים – רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדוֹת. עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם – רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן".

לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מָה הַשַּׁיָּכוּת שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית וְשֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְמַה שֶּׁנָּתַן אֱלִיעֶזֶר לְרִבְקָה? וּמַדּוּעַ רַשִׁ"י מַדְגִּישׁ כָּאן שֶׁהַלּוּחוֹת הָיוּ 'מְצֻמָּדוֹת'? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת עַטָּר שֶׁבְּבַּגְדַּד הִגִּיעַ מִכְתָּב רִשְׁמִי, שֶׁבּוֹ נִדְרָשׁ שְׁלֹמֹה, הַבֵּן הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה גַּאֲוַת הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ, לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא הַטּוּרְקִי לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר שָׁנִים. מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל גְּזֵרָה זוֹ – הָיְתָה בְּרוּרָה: מְדֻבָּר בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשִׁית! יְהוּדִי שֶׁנֶּאֱלַץ לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא הָיָה נָתוּן לְהַשְׁפָּלוֹת, לְלַעַג, וְגַם לְסַכָּנָה מוּחָשִׁית, רוּחָנִית וְגַשְׁמִית!

נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת תְּחוּשָׁתָם שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת עַטָּר, אֲשֶׁר הִרְגִּישׁוּ כְּאִלּוּ הֵם נִדְרָשִׁים לִמְסֹר אֶת בְּנָם לַעֲקֵדָה. הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָזַב אֶת הַבַּיִת וְיָצָא לְדַרְכּוֹ – הָיָה בַּעֲבוּרָם כְּתִשְׁעָה בְּאָב מַמָּשׁ. בְּלִבּוֹ שֶׁל אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה, פִּעֵם בְּעִקָּר חֲשָׁשׁ אֶחָד: שֶׁמָּא בְּנוֹ לֹא יַעֲמֹד בַּלְּחָצִים, וְיַפְנֶה עֹרֶף לֶאֱמוּנָתוֹ וּלְדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו! לְפִיכָךְ, שָׁעָה קַלָּה לִפְנֵי פְּרֵדָתָם – הִסְתַּגֵּר הָאָב עִם בְּנוֹ בַּחֶדֶר, וְאָמַר לוֹ: "שְׁלֹמֹה, בְּנִי הַיָּקָר... אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה כָּבֵד לִבִּי הַיּוֹם. דַּע לְךָ, כִּי אִם תִּשָּׁאֵר יְהוּדִי וְלֹא תָּסוּר מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה – תִּהְיֶה זוֹ נֶחָמָתִי, וַאֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְאַחֵד בְּיוֹם מִן הַיָּמִים! אֲבָל אִם תִּטֹּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ חֻנַּכְתָּ – תּוֹרִיד אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה! זְכֹר אֶת דְּבָרַי הֵיטֵב, וְהֵם יִתְּנוּ לְךָ כֹּחַ לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ בְּדַרְכְּךָ!" סִיֵּם הָאָב, וְהוֹשִׁיט לִבְנוֹ תְּפִלִּין קְטַנּוֹת, שֶׁאוֹתָן יוּכַל לָשֵׂאת בְּכִיסוֹ תָּמִיד. "הַקְפֵּד לְהָנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין וּלְהִתְפַּלֵּל מִדֵּי יוֹם, וּבִזְכוּת זֶה יִשְׁמֹר אוֹתְךָ הָאֱלֹקִים!" הִטְעִים הָאָב בִּדְמָעוֹת.

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, נִפְרָד שְׁלֹמֹה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ בִּכְאֵב. דְּבָרָיו שֶׁל אָבִיו הִדְהֲדוּ בְּאָזְנָיו, וְנָסְכוּ בּוֹ כֹּחוֹת. מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה מְמַשְׁמֵשׁ אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁבְּכִיסוֹ, וְהָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוֹרָה לוֹ אָבִיו: הוּא יַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת – וִיהִי מָה!

וְאָכֵן, שְׁלֹמֹה הִתְמוֹדֵד עִם נִסְיוֹנוֹת כְּלָל לֹא פְּשׁוּטִים, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. הוּא הֵנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין וְהִתְפַּלֵּל מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, שָׁמַר עַל כַּשְׁרוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מְבַסֵּס אֶת מְזוֹנוֹ עַל לֶחֶם, חָלָב וּפֵרוֹת. אַט אַט הֵחֵל לְהַרְגִּישׁ כִּי שְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת הֻטְּלָה עָלָיו מִמְּרוֹמִים: לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּקֶרֶב הַגּוֹיִים! הוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהִצְטַיֵּן בְּכָל מְשִׂימָה, וּלְהוֹכִיחַ לַחֲבֵרָיו כִּי יְהוּדִי תָּמִיד מִצְטַיֵּן, בְּכָל תְּחוּם וּבְכָל מַצָּב!

כָּךְ, נַעֲשָׂה שְׁלֹמֹה לְגַאֲוַת הַפְּלֻגָּה כֻּלָּהּ, וְזָכָה לְהַעֲרָצָה מִצִּדָּם שֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. חֲבֵרָיו וּמְפַקְּדָיו הָיוּ גֵּאִים בּוֹ, וְהַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי הַמִּצְטַיֵּן – עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם, וְהִגִּיעָה גַּם לְאָזְנָיו שֶׁל מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה, וְהוּא בִּקֵּשׁ לְהַכִּיר אֶת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי בְּאֹפֶן אִישִׁי.

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, הוֹפִיעַ הַמְפַקֵּד בְּפֶתַח בִּיתַן מְגוּרָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, וּבִקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה – הָיָה שְׁלֹמֹה עָטוּר בִּתְפִלִּין, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה... הַמְפַקֵּד צִפָּה שֶׁהַחַיָּל הַיְּהוּדִי יְמַהֵר לְזַנֵּק לִכְבוֹדוֹ וּלְהַצְדִּיעַ כַּנִּדְרָשׁ, אוּלָם לְתַדְהֵמָתוֹ – שְׁלֹמֹה לֹא נָע מִמְּקוֹמוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט לְעֶבְרוֹ!

"מָהֵן הָרְצוּעוֹת הַלָּלוּ? וּמָהֵן הַקֻּפְסָאוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת?" דָּרַשׁ הַמְפַקֵּד לְהָבִין, אוּלָם שְׁלֹמֹה – לֹא הֵגִיב כְּלָל... זַעְמוֹ שֶׁל הַמְפַקֵּד גָּאָה בְּקִרְבּוֹ: "הָשֵׁב לִי מִיָּד!" תָּבַע. "מַה יֵּשׁ עַל רֹאשְׁךָ?" אַךְ אֲפִלּוּ שְׁרִיר לֹא נָע בְּפָנָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה...

כָּעֵת, הַמְפַקֵּד כְּבָר רָתַח מַמָּשׁ: הוּא הִתְקָרֵב לִשְׁלֹמֹה, נֶעֱמַד מוּלוֹ, שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וְהִכְרִיז: "אִם לֹא תָּשִׁיב לִי מִיָּד – אֶהֱרֹג אוֹתְךָ!..."

בְּדִיּוּק אָז, סִיֵּם שְׁלֹמֹה אֶת תְּפִלָּתוֹ, פָּסַע לַאֲחוֹרָיו, וּמִיָּד הִצְדִּיעַ לַמְפַקֵּד וְהִסְבִּיר: "אֵלּוּ תְּפִלִּין, אוֹתָן צִוָּנוּ אֱלֹקֵינוּ לְהָנִיחַ עַל הַזְּרוֹעַ וְעַל הָרֹאשׁ בְּעֵת הַתְּפִלָּה. מֵאַחַר שֶׁהָיִיתִי בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלָּה – לֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתְךָ, הַמְפַקֵּד!"

אוּלָם דַּעְתּוֹ שֶׁל הַמְפַקֵּד לֹא נָחָה... "אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לִזְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין הַלָּלוּ עַל הָאָרֶץ!" דָּרַשׁ. וּשְׁלֹמֹה, לָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הִתְגַּיֵּס, סֵרַב לַפְּקֻדָּה. "לֹא אֶזְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין בְּשׁוּם אֹפֶן!" הִבְהִיר בִּנְחִישׁוּת.

"זְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין, וּמִיָּד!" קָרָא הַמְפַקֵּד בְּזַעַם וְנוֹפֵף בְּחַרְבּוֹ, אוּלָם שְׁלֹמֹה – בְּשֶׁלּוֹ... "לֹא אֶזְרֹק!" הִכְרִיז, וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַגָּרוּעַ מִכֹּל... לְהַפְתָּעָתוֹ – הִתְחַיֵּךְ לְפֶתַע הַמְפַקֵּד, וְאָמַר בְּנֹעַם: "בֶּן חַיִל אַתָּה... אַל תַּחְשֹׁשׁ, כִּי לֹא אֶפְגַּע בְּךָ! אַדְּרַבָּה: אִלּוּ הָיִיתָ זוֹרֵק אֶת חֶפְצֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁלְּךָ – הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְתָּ כִּי הִנְּךָ מוּכָן לָמוּת לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹקֶיךָ – אֲנִי מְכַבֵּד וּמַעֲרִיךְ אוֹתְךָ! מֵהַיּוֹם – תְּקַבֵּל בְּכָל יוֹם שָׁעָה קְבוּעָה שֶׁבָּהּ תּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּנַחַת, בְּלִי שֶׁאִישׁ יַפְרִיעַ לְךָ! אֵין לִי סָפֵק, כִּי מִי שֶׁנֶּאֱמָן כָּךְ לֵאלֹקָיו – יִהְיֶה נֶאֱמָן גַּם לַצָּבָא וְלַחֲבֵרָיו, וַאֲנִי רוֹצֶה חַיָּלִים כָּמוֹךָ!" סִיֵּם הַמְפַקֵּד, סָב עַל עִקְבוֹתָיו וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם.

וְאָמְנָם, כָּךְ הַדָּבָר: מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לְמָקוֹם – מְעִידָה גַּם עַל מַדְרֵגָתוֹ בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מִי שֶׁנֶּאֱמָן לְבוֹרְאוֹ – יִהְיֶה נֶאֱמָן גַּם לְזוּלָתוֹ! שְׁנֵי הַתְּחוּמִים הַלָּלוּ צוֹעֲדִים שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ, וְלֹא יִתָּכֵן קִיּוּם לְאֶחָד מֵהֶם בְּלִי רֵעֵהוּ!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר רָאָה אֱלִיעֶזֶר אֶת מַעֲלָתָהּ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל רִבְקָה בָּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הוּא נָתַן לָהּ תַּכְשִׁיטִים הָרוֹמְזִים לְלוּחוֹת הַבְּרִית הַצְּמוּדוֹת, וְלַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּדֵי לְרַמֵּז לָהּ וּלְלַמֵּד אוֹתָהּ: דְּעִי לָךְ, כִּי אֵין קִיּוּם לְ'בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ' – בְּלִי 'בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם'!

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּלוּחוֹת הַבְּרִית: הַלּוּחַ הָעוֹסֵק בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְמָקוֹם, הָיָה צָמוּד לַלּוּחַ הָאַחֵר הָעוֹסֵק בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֻרְכָּבִים דַּוְקָא מֵהַשִּׁלּוּב בֵּין שְׁנֵי הַתְּחוּמִים הַלָּלוּ. כָּךְ גַּם בְּכָל מַהֲלַךְ הַחַיִּים: מַדְרֵגַת הָאָדָם בְּ'בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ' לֹא תּוּכַל לְהִתְקַיֵּם, בְּלִי שֶׁתִּקְדַּם לָהּ מַדְרֵגָה רְאוּיָה גַּם בְּ'בֵין אָדָם לְמָקוֹם'! (לְלַמֶּדְךָ)

	ויחי תשע"א
	וצדיק באמונתו יחיה
	"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (כד-כב) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וּשְׁנֵי צְמִידִים – רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדוֹת. עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם – רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן". לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מָה הַשַּׁיָּכוּת שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית וְשֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְמַה שֶּׁנָּתַן אֱלִיעֶזֶר לְרִבְקָה? וּמַדּוּעַ רַשִׁ"י מַדְגִּישׁ כָּאן שֶׁהַלּוּחוֹת הָיוּ 'מְצֻמָּדוֹת'? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת עַטָּר שֶׁבְּבַּגְדַּד הִגִּיעַ מִכְתָּב רִשְׁמִי, שֶׁבּוֹ נִדְרָשׁ שְׁלֹמֹה, הַבֵּן הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה גַּאֲוַת הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ, לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא הַטּוּרְקִי לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר שָׁנִים. מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל גְּזֵרָה זוֹ – הָיְתָה בְּרוּרָה: מְדֻבָּר בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשִׁית! יְהוּדִי שֶׁנֶּאֱלַץ לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא הָיָה נָתוּן לְהַשְׁפָּלוֹת, לְלַעַג, וְגַם לְסַכָּנָה מוּחָשִׁית, רוּחָנִית וְגַשְׁמִית! נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת תְּחוּשָׁתָם שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת עַטָּר, אֲשֶׁר הִרְגִּישׁוּ כְּאִלּוּ הֵם נִדְרָשִׁים לִמְסֹר אֶת בְּנָם לַעֲקֵדָה. הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָזַב אֶת הַבַּיִת וְיָצָא לְדַרְכּוֹ – הָיָה בַּעֲבוּרָם כְּתִשְׁעָה בְּאָב מַמָּשׁ. בְּלִבּוֹ שֶׁל אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה, פִּעֵם בְּעִקָּר חֲשָׁשׁ אֶחָד: שֶׁמָּא בְּנוֹ לֹא יַעֲמֹד בַּלְּחָצִים, וְיַפְנֶה עֹרֶף לֶאֱמוּנָתוֹ וּלְדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו! לְפִיכָךְ, שָׁעָה קַלָּה לִפְנֵי פְּרֵדָתָם – הִסְתַּגֵּר הָאָב עִם בְּנוֹ בַּחֶדֶר, וְאָמַר לוֹ: "שְׁלֹמֹה, בְּנִי הַיָּקָר... אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה כָּבֵד לִבִּי הַיּוֹם. דַּע לְךָ, כִּי אִם תִּשָּׁאֵר יְהוּדִי וְלֹא תָּסוּר מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה – תִּהְיֶה זוֹ נֶחָמָתִי, וַאֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁנָּשׁוּב וְנִתְאַחֵד בְּיוֹם מִן הַיָּמִים! אֲבָל אִם תִּטֹּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ חֻנַּכְתָּ – תּוֹרִיד אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה! זְכֹר אֶת דְּבָרַי הֵיטֵב, וְהֵם יִתְּנוּ לְךָ כֹּחַ לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ בְּדַרְכְּךָ!" סִיֵּם הָאָב, וְהוֹשִׁיט לִבְנוֹ תְּפִלִּין קְטַנּוֹת, שֶׁאוֹתָן יוּכַל לָשֵׂאת בְּכִיסוֹ תָּמִיד. "הַקְפֵּד לְהָנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין וּלְהִתְפַּלֵּל מִדֵּי יוֹם, וּבִזְכוּת זֶה יִשְׁמֹר אוֹתְךָ הָאֱלֹקִים!" הִטְעִים הָאָב בִּדְמָעוֹת. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, נִפְרָד שְׁלֹמֹה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ בִּכְאֵב. דְּבָרָיו שֶׁל אָבִיו הִדְהֲדוּ בְּאָזְנָיו, וְנָסְכוּ בּוֹ כֹּחוֹת. מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה מְמַשְׁמֵשׁ אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁבְּכִיסוֹ, וְהָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוֹרָה לוֹ אָבִיו: הוּא יַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת – וִיהִי מָה! וְאָכֵן, שְׁלֹמֹה הִתְמוֹדֵד עִם נִסְיוֹנוֹת כְּלָל לֹא פְּשׁוּטִים, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. הוּא הֵנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין וְהִתְפַּלֵּל מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, שָׁמַר עַל כַּשְׁרוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מְבַסֵּס אֶת מְזוֹנוֹ עַל לֶחֶם, חָלָב וּפֵרוֹת. אַט אַט הֵחֵל לְהַרְגִּישׁ כִּי שְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת הֻטְּלָה עָלָיו מִמְּרוֹמִים: לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּקֶרֶב הַגּוֹיִים! הוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהִצְטַיֵּן בְּכָל מְשִׂימָה, וּלְהוֹכִיחַ לַחֲבֵרָיו כִּי יְהוּדִי תָּמִיד מִצְטַיֵּן, בְּכָל תְּחוּם וּבְכָל מַצָּב! כָּךְ, נַעֲשָׂה שְׁלֹמֹה לְגַאֲוַת הַפְּלֻגָּה כֻּלָּהּ, וְזָכָה לְהַעֲרָצָה מִצִּדָּם שֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. חֲבֵרָיו וּמְפַקְּדָיו הָיוּ גֵּאִים בּוֹ, וְהַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי הַמִּצְטַיֵּן – עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם, וְהִגִּיעָה גַּם לְאָזְנָיו שֶׁל מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה, וְהוּא בִּקֵּשׁ לְהַכִּיר אֶת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי בְּאֹפֶן אִישִׁי. בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, הוֹפִיעַ הַמְפַקֵּד בְּפֶתַח בִּיתַן מְגוּרָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, וּבִקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּל הַיְּהוּדִי. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה – הָיָה שְׁלֹמֹה עָטוּר בִּתְפִלִּין, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה... הַמְפַקֵּד צִפָּה שֶׁהַחַיָּל הַיְּהוּדִי יְמַהֵר לְזַנֵּק לִכְבוֹדוֹ וּלְהַצְדִּיעַ כַּנִּדְרָשׁ, אוּלָם לְתַדְהֵמָתוֹ – שְׁלֹמֹה לֹא נָע מִמְּקוֹמוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט לְעֶבְרוֹ! "מָהֵן הָרְצוּעוֹת הַלָּלוּ? וּמָהֵן הַקֻּפְסָאוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת?" דָּרַשׁ הַמְפַקֵּד לְהָבִין, אוּלָם שְׁלֹמֹה – לֹא הֵגִיב כְּלָל... זַעְמוֹ שֶׁל הַמְפַקֵּד גָּאָה בְּקִרְבּוֹ: "הָשֵׁב לִי מִיָּד!" תָּבַע. "מַה יֵּשׁ עַל רֹאשְׁךָ?" אַךְ אֲפִלּוּ שְׁרִיר לֹא נָע בְּפָנָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה... כָּעֵת, הַמְפַקֵּד כְּבָר רָתַח מַמָּשׁ: הוּא הִתְקָרֵב לִשְׁלֹמֹה, נֶעֱמַד מוּלוֹ, שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וְהִכְרִיז: "אִם לֹא תָּשִׁיב לִי מִיָּד – אֶהֱרֹג אוֹתְךָ!..." בְּדִיּוּק אָז, סִיֵּם שְׁלֹמֹה אֶת תְּפִלָּתוֹ, פָּסַע לַאֲחוֹרָיו, וּמִיָּד הִצְדִּיעַ לַמְפַקֵּד וְהִסְבִּיר: "אֵלּוּ תְּפִלִּין, אוֹתָן צִוָּנוּ אֱלֹקֵינוּ לְהָנִיחַ עַל הַזְּרוֹעַ וְעַל הָרֹאשׁ בְּעֵת הַתְּפִלָּה. מֵאַחַר שֶׁהָיִיתִי בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלָּה – לֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתְךָ, הַמְפַקֵּד!" אוּלָם דַּעְתּוֹ שֶׁל הַמְפַקֵּד לֹא נָחָה... "אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לִזְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין הַלָּלוּ עַל הָאָרֶץ!" דָּרַשׁ. וּשְׁלֹמֹה, לָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הִתְגַּיֵּס, סֵרַב לַפְּקֻדָּה. "לֹא אֶזְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין בְּשׁוּם אֹפֶן!" הִבְהִיר בִּנְחִישׁוּת. "זְרֹק אֶת הַתְּפִלִּין, וּמִיָּד!" קָרָא הַמְפַקֵּד בְּזַעַם וְנוֹפֵף בְּחַרְבּוֹ, אוּלָם שְׁלֹמֹה – בְּשֶׁלּוֹ... "לֹא אֶזְרֹק!" הִכְרִיז, וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַגָּרוּעַ מִכֹּל... לְהַפְתָּעָתוֹ – הִתְחַיֵּךְ לְפֶתַע הַמְפַקֵּד, וְאָמַר בְּנֹעַם: "בֶּן חַיִל אַתָּה... אַל תַּחְשֹׁשׁ, כִּי לֹא אֶפְגַּע בְּךָ! אַדְּרַבָּה: אִלּוּ הָיִיתָ זוֹרֵק אֶת חֶפְצֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁלְּךָ – הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְתָּ כִּי הִנְּךָ מוּכָן לָמוּת לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹקֶיךָ – אֲנִי מְכַבֵּד וּמַעֲרִיךְ אוֹתְךָ! מֵהַיּוֹם – תְּקַבֵּל בְּכָל יוֹם שָׁעָה קְבוּעָה שֶׁבָּהּ תּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּנַחַת, בְּלִי שֶׁאִישׁ יַפְרִיעַ לְךָ! אֵין לִי סָפֵק, כִּי מִי שֶׁנֶּאֱמָן כָּךְ לֵאלֹקָיו – יִהְיֶה נֶאֱמָן גַּם לַצָּבָא וְלַחֲבֵרָיו, וַאֲנִי רוֹצֶה חַיָּלִים כָּמוֹךָ!" סִיֵּם הַמְפַקֵּד, סָב עַל עִקְבוֹתָיו וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם. וְאָמְנָם, כָּךְ הַדָּבָר: מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לְמָקוֹם – מְעִידָה גַּם עַל מַדְרֵגָתוֹ בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מִי שֶׁנֶּאֱמָן לְבוֹרְאוֹ – יִהְיֶה נֶאֱמָן גַּם לְזוּלָתוֹ! שְׁנֵי הַתְּחוּמִים הַלָּלוּ צוֹעֲדִים שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ, וְלֹא יִתָּכֵן קִיּוּם לְאֶחָד מֵהֶם בְּלִי רֵעֵהוּ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר רָאָה אֱלִיעֶזֶר אֶת מַעֲלָתָהּ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל רִבְקָה בָּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הוּא נָתַן לָהּ תַּכְשִׁיטִים הָרוֹמְזִים לְלוּחוֹת הַבְּרִית הַצְּמוּדוֹת, וְלַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּדֵי לְרַמֵּז לָהּ וּלְלַמֵּד אוֹתָהּ: דְּעִי לָךְ, כִּי אֵין קִיּוּם לְ'בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ' – בְּלִי 'בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם'! בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּלוּחוֹת הַבְּרִית: הַלּוּחַ הָעוֹסֵק בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְמָקוֹם, הָיָה צָמוּד לַלּוּחַ הָאַחֵר הָעוֹסֵק בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מֻרְכָּבִים דַּוְקָא מֵהַשִּׁלּוּב בֵּין שְׁנֵי הַתְּחוּמִים הַלָּלוּ. כָּךְ גַּם בְּכָל מַהֲלַךְ הַחַיִּים: מַדְרֵגַת הָאָדָם בְּ'בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ' לֹא תּוּכַל לְהִתְקַיֵּם, בְּלִי שֶׁתִּקְדַּם לָהּ מַדְרֵגָה רְאוּיָה גַּם בְּ'בֵין אָדָם לְמָקוֹם'! (לְלַמֶּדְךָ)