Otzarot-Article

"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (א-א) אֵין הוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו, וְחוֹבָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל פְּעָמִים רַבּוֹת בָּאוֹת הַתּוֹכָחוֹת בְּעִקְּבוֹת כִּשָּׁלוֹן, כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ מָרָה וְהַתִּסְכּוּל רַב. אֵין סִכּוּי שֶׁהַתּוֹכָחָה תִּקָּלֵט בְּמַצַּב רוּחַ זֶה.

וְכָתַב רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִמְנַע מִלְּהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שְׁנוֹת הֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיַרְדֵּן, עָמְדוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, בָּאוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. "שֶׁאָז יְקַבְּלוּ מוּסָרוֹ. וְלֹא מִקֹּדֶם, שֶׁהָיוּ מְרֻחֲקֵי הַתִּקְוָה וְנַפְשָׁם קְצָרָה, וְלֹא יַטּוּ אָזְנָם לְהַשְׂכִּיל בְּתוֹכְחוֹתָיו".

כַּמָּה מְחַיְּבִים הַדְּבָרִים, וְכַמָּה חֲשׁוּבִים!

רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל נָסַע עִם כַּמָּה אַבְרֵכִים מִמְּקֹרָבָיו, וּבַדֶּרֶךְ אָמַר: "אֶמְסֹר לָכֶם כְּלָל. וְאִם תַּקְפִּידוּ עָלָיו, יִהְיֶה לָכֶם תָּמִיד שְׁלוֹם בַּיִת!"

נִדְרְכוּ: מִי אֵינוֹ חָפֵץ בִּשְׁלוֹם בַּיִת תְּמִידִי!

אָמַר: "לְעוֹלָם - אֲבָל לְעוֹלָם! אַל תָּעִירוּ בַּבַּיִת שׁוּם הֶעָרָה!"

תָּמְהוּ: "גַּם אִם עוֹבֶרֶת עֲבֵרָה?!"

עָנָה נֶחֱרָצוֹת: "אַחַת וּלְתָמִיד: אֵין דִּין 'חִנּוּךְ' לְגַבֵּי הָאִשָּׁה! יֵשׁ מִצְוַת תּוֹכָחָה. וּלְמִצְוָה זוֹ יֵשׁ גְּדָרִים וּסְיָגִים, עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין בְּדוֹרֵנוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ (עֲרָכִין טו:). נָנִיחַ שֶׁתָּפְסָה חֵפֶץ 'מֻקְצֶה'. מַה יּוֹעִיל אִם תֹּאמַר לָהּ, כְּבָר תָּפְסָה בּוֹ. רָאִיתָ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת, בְּשַׁבָּת תְּלַמֵּד הֲלָכָה זוֹ, וְתִשְׁמַע. תְּצַיֵּת, מַה טּוֹב. לֹא תְּצַיֵּת, עָשִׂיתָ אֶת שֶׁלְּךָ.

תִּשְׁאֲלוּ: מַה נַּפְסִיד אִם נָעִיר? אַסְבִּיר לָכֶם.

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שִׁעוּר וּמִישֶׁהוּ מֵעִיר הֶעָרָה, תּוֹפֵס אוֹתִי בְּטָעוּת, זֶה לֹא נָעִים. מָה הַתְּגוּבָה הַטִּבְעִית? לִתְפֹּס גַּם אוֹתוֹ בְּטָעוּת...

תֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה תִּינוֹקִי, קַטְנוּנִי, נָנִיחַ. אֲבָל לֹא נְשַׁנֶּה אֶת טֶבַע הָאָדָם. וַחֲזַ"ל הִשְׁמִיעוּנוּ שֶׁטֶּבַע זֶה פּוֹעֵל בִּגְדוֹלֵי גְּדוֹלִים. כַּמּוּבָן, לְפִי דַּרְגָּתָם בְּדַקֵּי דַּקֻּיּוֹת. הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ד.) מְסַפֶּרֶת שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַנְוְתָנוּתוֹ נִמְלַךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבּוֹ בְּכָל הֲלָכָה. וְהָיָה מְפִיבֹשֶׁת מְבַיֵּשׁ פְּנֵי דָּוִד בַּהֲלָכָה, שֶׁפְּעָמִים הוֹכִיחוֹ שֶׁטָּעָה. וּלְפִיכָךְ זָכָה דָּוִד וְיָצָא מִמֶּנּוּ כִּלְאָב, שֶׁהָיָה מַכְלִים פְּנֵי מְפִיבֹשֶׁת בַּהֲלָכָה וּמוֹכִיחַ לוֹ שֶׁטָּעָה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר" (מִשְׁלֵי כז-יא)...

וְכִסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁהָאִשָּׁה הִיא מַלְאָךְ? כְּשֶׁאַתָּה מֵעִיר לָהּ אַתָּה מִשְׂתָּרֵר עָלֶיהָ, אַתָּה יוֹדֵעַ וְהִיא לֹא, אַתָּה נִשְׁמָר וְהִיא נִכְשֶׁלֶת, אַתָּה הַמֻּשְׁלָם וְהִיא הַפְּגוּמָה. וּבְכֵן, סְמֹךְ עָלֶיהָ שֶׁתִּמְצָא וְעוֹד אֵיךְ מַה לְּהָעִיר לְךָ. וּמַה הִרְוַחְתָּ?

הֲלֹא תִּרְאוּ: הָאָב מֵפֵר כָּל נִדְרֵי בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה. אֲבָל הַבַּעַל אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, כְּגוֹן שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט וְכַדּוֹמֶה. וּמַה מְּקוֹר הַשִּׁנּוּי, כִּי הָאָב הוּא בְּעָלִים עַל בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה, הִיא בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל הַבַּעַל אֵינוֹ בְּעָלִים עַל הָאִשָּׁה. יֵשׁ לָהּ רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ, וּמֻתָּר לָהּ לְהַחְלִיט הַחְלָטוֹת וְלִנְדֹּר כִּרְצוֹנָהּ!

כְּשֶׁהַבַּעַל מֵעִיר לְאִשְׁתּוֹ וּמְבַקֵּר אֶת מַעֲשֶׂיהָ - גַּם אִם מְצַטֵּט הוּא אֶת הַהֲלָכָה - עָלוּל הַדָּבָר לְהִתְפָּרֵשׁ בְּעֵינֶיהָ כְּרָצוֹן לְהִשְׂתָּרְרוּת וּלְהִשְׁתַּלְּטוּת, וַחֲזָקָה עָלֶיהָ שֶׁתִּתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחָהּ, וּתְגַלֶּה עַצְמָאוּת בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת וְכוֹאֲבוֹת.

בְּרַם, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים יֵשׁ לְהָעִיר בְּנֹעַם וּבְהִתְחַשְּׁבוּת, כִּי בָּהֶם עֲלוּלָה הִיא לְהַכְשִׁיל גַּם אֶת הַבַּעַל, וְזֶה אָכֵן עִנְיָנוֹ: כַּשְׁרוּת, טָהֳרָה וּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת. בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, יְלַמֵּד אוֹתָהּ אֶת הַהֲלָכוֹת וְדַיּוֹ. אֵין עָלָיו לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ הַאִם מְקַיֶּמֶת הִיא אִם לָאו!"

פַּעַם בָּא תַּלְמִיד וּבְפִיו שְׁאֵלָה: בְּכָל בַּקָּשָׁה שֶׁאֲנִי פּוֹנֶה לְאִשְׁתִּי, הִיא עוֹמֶדֶת מִנֶּגֶד!

"מַה לְּמָשָׁל?" שָׁאַל רַבֵּנוּ.

"אֵינָהּ אוֹכֶלֶת סְעוּדָה רְבִיעִית!" טָעַן הַתַּלְמִיד.

"וְכֵיצַד הֵעַרְתָּ לָהּ?" שָׁאַל רַבֵּנוּ.

וְהַתַּלְמִיד הֵשִׁיב: "אָמַרְתִּי שֶׁסְּעוּדָה זוֹ הִיא חוֹבָה".

אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "תִּלְמַד כֵּיצַד פּוֹנִים לְאִשָּׁה! אֱמֹר לָהּ: אֲנִי נוֹטֵל יָדַי לִסְעוּדָה רְבִיעִית, אֶשְׂמַח אִם תִּצְטָרְפִי!"... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	ויחי תשע"א
	המתכון לאושר
	"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (א-א) אֵין הוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו, וְחוֹבָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל פְּעָמִים רַבּוֹת בָּאוֹת הַתּוֹכָחוֹת בְּעִקְּבוֹת כִּשָּׁלוֹן, כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ מָרָה וְהַתִּסְכּוּל רַב. אֵין סִכּוּי שֶׁהַתּוֹכָחָה תִּקָּלֵט בְּמַצַּב רוּחַ זֶה. וְכָתַב רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִמְנַע מִלְּהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שְׁנוֹת הֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיַרְדֵּן, עָמְדוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, בָּאוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. "שֶׁאָז יְקַבְּלוּ מוּסָרוֹ. וְלֹא מִקֹּדֶם, שֶׁהָיוּ מְרֻחֲקֵי הַתִּקְוָה וְנַפְשָׁם קְצָרָה, וְלֹא יַטּוּ אָזְנָם לְהַשְׂכִּיל בְּתוֹכְחוֹתָיו". כַּמָּה מְחַיְּבִים הַדְּבָרִים, וְכַמָּה חֲשׁוּבִים! רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל נָסַע עִם כַּמָּה אַבְרֵכִים מִמְּקֹרָבָיו, וּבַדֶּרֶךְ אָמַר: "אֶמְסֹר לָכֶם כְּלָל. וְאִם תַּקְפִּידוּ עָלָיו, יִהְיֶה לָכֶם תָּמִיד שְׁלוֹם בַּיִת!" נִדְרְכוּ: מִי אֵינוֹ חָפֵץ בִּשְׁלוֹם בַּיִת תְּמִידִי! אָמַר: "לְעוֹלָם - אֲבָל לְעוֹלָם! אַל תָּעִירוּ בַּבַּיִת שׁוּם הֶעָרָה!" תָּמְהוּ: "גַּם אִם עוֹבֶרֶת עֲבֵרָה?!" עָנָה נֶחֱרָצוֹת: "אַחַת וּלְתָמִיד: אֵין דִּין 'חִנּוּךְ' לְגַבֵּי הָאִשָּׁה! יֵשׁ מִצְוַת תּוֹכָחָה. וּלְמִצְוָה זוֹ יֵשׁ גְּדָרִים וּסְיָגִים, עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין בְּדוֹרֵנוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ (עֲרָכִין טו:). נָנִיחַ שֶׁתָּפְסָה חֵפֶץ 'מֻקְצֶה'. מַה יּוֹעִיל אִם תֹּאמַר לָהּ, כְּבָר תָּפְסָה בּוֹ. רָאִיתָ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת, בְּשַׁבָּת תְּלַמֵּד הֲלָכָה זוֹ, וְתִשְׁמַע. תְּצַיֵּת, מַה טּוֹב. לֹא תְּצַיֵּת, עָשִׂיתָ אֶת שֶׁלְּךָ. תִּשְׁאֲלוּ: מַה נַּפְסִיד אִם נָעִיר? אַסְבִּיר לָכֶם. כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שִׁעוּר וּמִישֶׁהוּ מֵעִיר הֶעָרָה, תּוֹפֵס אוֹתִי בְּטָעוּת, זֶה לֹא נָעִים. מָה הַתְּגוּבָה הַטִּבְעִית? לִתְפֹּס גַּם אוֹתוֹ בְּטָעוּת... תֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה תִּינוֹקִי, קַטְנוּנִי, נָנִיחַ. אֲבָל לֹא נְשַׁנֶּה אֶת טֶבַע הָאָדָם. וַחֲזַ"ל הִשְׁמִיעוּנוּ שֶׁטֶּבַע זֶה פּוֹעֵל בִּגְדוֹלֵי גְּדוֹלִים. כַּמּוּבָן, לְפִי דַּרְגָּתָם בְּדַקֵּי דַּקֻּיּוֹת. הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ד.) מְסַפֶּרֶת שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַנְוְתָנוּתוֹ נִמְלַךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבּוֹ בְּכָל הֲלָכָה. וְהָיָה מְפִיבֹשֶׁת מְבַיֵּשׁ פְּנֵי דָּוִד בַּהֲלָכָה, שֶׁפְּעָמִים הוֹכִיחוֹ שֶׁטָּעָה. וּלְפִיכָךְ זָכָה דָּוִד וְיָצָא מִמֶּנּוּ כִּלְאָב, שֶׁהָיָה מַכְלִים פְּנֵי מְפִיבֹשֶׁת בַּהֲלָכָה וּמוֹכִיחַ לוֹ שֶׁטָּעָה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר" (מִשְׁלֵי כז-יא)... וְכִסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁהָאִשָּׁה הִיא מַלְאָךְ? כְּשֶׁאַתָּה מֵעִיר לָהּ אַתָּה מִשְׂתָּרֵר עָלֶיהָ, אַתָּה יוֹדֵעַ וְהִיא לֹא, אַתָּה נִשְׁמָר וְהִיא נִכְשֶׁלֶת, אַתָּה הַמֻּשְׁלָם וְהִיא הַפְּגוּמָה. וּבְכֵן, סְמֹךְ עָלֶיהָ שֶׁתִּמְצָא וְעוֹד אֵיךְ מַה לְּהָעִיר לְךָ. וּמַה הִרְוַחְתָּ? הֲלֹא תִּרְאוּ: הָאָב מֵפֵר כָּל נִדְרֵי בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה. אֲבָל הַבַּעַל אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, כְּגוֹן שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט וְכַדּוֹמֶה. וּמַה מְּקוֹר הַשִּׁנּוּי, כִּי הָאָב הוּא בְּעָלִים עַל בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה, הִיא בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל הַבַּעַל אֵינוֹ בְּעָלִים עַל הָאִשָּׁה. יֵשׁ לָהּ רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ, וּמֻתָּר לָהּ לְהַחְלִיט הַחְלָטוֹת וְלִנְדֹּר כִּרְצוֹנָהּ! כְּשֶׁהַבַּעַל מֵעִיר לְאִשְׁתּוֹ וּמְבַקֵּר אֶת מַעֲשֶׂיהָ - גַּם אִם מְצַטֵּט הוּא אֶת הַהֲלָכָה - עָלוּל הַדָּבָר לְהִתְפָּרֵשׁ בְּעֵינֶיהָ כְּרָצוֹן לְהִשְׂתָּרְרוּת וּלְהִשְׁתַּלְּטוּת, וַחֲזָקָה עָלֶיהָ שֶׁתִּתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחָהּ, וּתְגַלֶּה עַצְמָאוּת בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת וְכוֹאֲבוֹת. בְּרַם, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים יֵשׁ לְהָעִיר בְּנֹעַם וּבְהִתְחַשְּׁבוּת, כִּי בָּהֶם עֲלוּלָה הִיא לְהַכְשִׁיל גַּם אֶת הַבַּעַל, וְזֶה אָכֵן עִנְיָנוֹ: כַּשְׁרוּת, טָהֳרָה וּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת. בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, יְלַמֵּד אוֹתָהּ אֶת הַהֲלָכוֹת וְדַיּוֹ. אֵין עָלָיו לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ הַאִם מְקַיֶּמֶת הִיא אִם לָאו!" פַּעַם בָּא תַּלְמִיד וּבְפִיו שְׁאֵלָה: בְּכָל בַּקָּשָׁה שֶׁאֲנִי פּוֹנֶה לְאִשְׁתִּי, הִיא עוֹמֶדֶת מִנֶּגֶד! "מַה לְּמָשָׁל?" שָׁאַל רַבֵּנוּ. "אֵינָהּ אוֹכֶלֶת סְעוּדָה רְבִיעִית!" טָעַן הַתַּלְמִיד. "וְכֵיצַד הֵעַרְתָּ לָהּ?" שָׁאַל רַבֵּנוּ. וְהַתַּלְמִיד הֵשִׁיב: "אָמַרְתִּי שֶׁסְּעוּדָה זוֹ הִיא חוֹבָה". אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "תִּלְמַד כֵּיצַד פּוֹנִים לְאִשָּׁה! אֱמֹר לָהּ: אֲנִי נוֹטֵל יָדַי לִסְעוּדָה רְבִיעִית, אֶשְׂמַח אִם תִּצְטָרְפִי!"... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)