Otzarot-Article

"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ" (יב-יא) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח יֵשׁ לֶאֱכֹל בִּזְרִיזוּת: "כְּיוֹצְאֵי דְּרָכִים. ר' יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיוֹצְאֵי דְּרָכִים שֶׁיִּהְיוּ מְזֹרָזִים".

וּפֵרוּשׁ הַדְּבָרִים הוּא: טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא נֶאֱלָץ לְהִפָּרֵד מֵהַמָּקוֹם בּוֹ הִתְגּוֹרֵר - אַף אִם הֵסֵב לוֹ הַמָּקוֹם צַעַר וְיִסּוּרִים - הֲרֵי הוּא נִתְקָף בְּרִגְשֵׁי גַּעְגּוּעִים וְ'נִזְכָּר' לְפֶתַע בַּשָּׁעוֹת הַיָּפוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

אִם כֵּן, קַיָּם הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ מְאוֹת שָׁנִים בְּמִצְרַיִם - כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת הַצִּוּוּי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַהִיא יִתָּקְפוּ בְּגַעְגּוּעִים וִיסָרְבוּ לָצֵאת...

וְזוֹ הִיא מִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלָּמַדְנוּ כָּאן, לִהְיוֹת זְרִיזִים וְלֹא לְהִתְעַכֵּב בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהִתְעַכֵּב בּוֹ.

מֵהַסִּפּוּר הַבָּא נִלְמַד כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, אַף שֶׁיֵּשׁ לְהִזְדָּרֵז גַּם יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל וְלָבוֹא לִידֵי כַּעַס.

אַף לֹא אֶחָד יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וּבְאֵיזוֹ צוּרָה יִשְׁלַח לוֹ הַקַּבָּ"ה עֶזְרוֹ מִמַּעַל. הַדָּבָר אֵינוֹ נָתוּן לִשְׁלִיטָתֵנוּ וְצָרִיךְ רַק לְהִתְפַּלֵּל שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ יְלַמְּדוּ עָלֵינוּ זְכוּת כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע מִן הַשָּׁמַיִם.

וּבְכָל זֹאת, כְּדַאי לְהַכִּיר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַבְרֵךְ חֵיפָאִי הַמְתָאֵר אֶת שֶׁעָבַר עָלָיו:

בְּעֶרֶב-שַׁבָּת אֶחָד הָיִינוּ צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְהוֹרֶיהָ שֶׁל אִשְׁתִּי בִּרְכָסִים. כְּבָר בַּשָּׁעָה 12:00 הִזְמַנּוּ מוֹנִית לַשָּׁעָה 4:00 אַחַר הַצָּהֳרַיִם, עַל מְנַת שֶׁתַּסִּיעֵנוּ לְבֵית הַהוֹרִים שָׁם הִתְכּוֹנַנּוּ לִשְׁבֹּת.

אֶלָּא, בְּתוֹךְ כָּךְ, בִּקְּשָׁה לְפֶתַע אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁנַּשְׁאִיר לָהּ אֶת הַדִּירָה עֲבוּר קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ הָאֲמוּרִים לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ לְשַׁבָּת, לְחֵיפָה.

אִשְׁתִּי, הַיְדוּעָה כְּבַעֲלַת חֶסֶד, הִבִּיעָה אֶת נְכוֹנוּתָהּ לְכָךְ. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁהַבַּקָּשָׁה הִגִּיעָה בְּשָׁעָה 3:15 כְּשֶׁכְּבָר הָיִינוּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל אֲרִיזַת הַמִּזְוָדוֹת וְהַחֲפָצִים.

מִלְּבַד הֱיוֹת אִשְׁתִּי בַּעֲלַת חֶסֶד הִיא גַּם 'פֶּדַנְטִית' מְאֹד וְלָכֵן בָּרוּר הָיָה שֶׁהִיא תַּשְׁאִיר לָאוֹרְחִים דִּירָה נְקִיָּה וּמְצֻחְצַחַת.

אִשְׁתִּי לֹא לָקְחָה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַזְּמַן הַקָּצָר שֶׁנּוֹתַר לָהּ עַד לַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הִזְמַנּוּ אֶת הַמּוֹנִית וְהֵחֵלָה מִיַּד לִשְׁטֹף וּלְקַרְצֵף אֶת הַבַּיִת, לְסַדֵּר אֶת כָּל הַחֲפָצִים בִּמְקוֹמָם, וּכְדַרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מְסֻדֶּרֶת וּנְקִיָּה אַף לְנַקּוֹת חֵלֶק מֵהָרָהִיטִים.

נוֹתְרוּ עֶשְׂרִים דַּקּוֹת בִּלְבַד עַד לְבֹא הַמּוֹנִית. אִשְׁתִּי עוֹבֶדֶת בְּמֶרֶץ, בִּכְלָל לֹא מוּדַעַת לְכָךְ שֶׁהַזְּמַן מִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ.

לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת וְהָיִיתִי אוֹבֵד עֵצוֹת. עִם זֹאת הֲבִינוֹתִי, שֶׁאִם אַפְרִיעַ לָהּ עַתָּה בִּמְלַאכְתָּהּ הִיא תַּגִּיעַ לִכְלַל כַּעַס שֶׁסּוֹפוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ.

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, 'יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה! אַתָּה, בְּכָל מִקְרֶה, לֹא מֵעִיר לָהּ'.

כְּפִי שֶׁצָּפִיתִי - קָרָה.

הַשָּׁעָה אַרְבַּע הִגִּיעָה וְהַמּוֹנִית מִלְּמַטָּה כְּבָר צוֹפֶרֶת... אַךְ אִשְׁתִּי עֲדַיִן עֲסוּקָה בְּנִקְּיוֹן הַבַּיִת. נוּ, הֲיֵשׁ מִרְשָׁם בָּטוּחַ יוֹתֵר לְכַעַס?

אֲבָל - בָּרוּךְ הַשֵּׁם - עָמַדְתִּי בְּהַחְלָטָתִי וְהַגַּם שֶׁצְּפִירוֹת הַמּוֹנִית הִרְגִּיזוּנִי עַד מְאֹד לֹא הֵעַרְתִּי לְאִשְׁתִּי מְאוּמָה.

יָרַדְתִּי לְמַטָּה, אָמַרְתִּי לַנֶּהָג שֶׁאֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לִנְסֹעַ כָּעֵת וּשְׁאַלְתִּיו כַּמָּה עָלַי לְשַׁלֵּם לוּ בְּגִין הַהַזְמָנָה. מִשֶּׁנָּקַב בַּמְּחִיר, שִׁלַּמְתִּי לוֹ אוֹתוֹ עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה וְהוּא נָסַע לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. גַּם הִרְוִיחַ כֶּסֶף וְגַם נוֹתַר פָּנוּי לִנְסִיעָה אַחֶרֶת.

נַהַג הַמּוֹנִית שָׂמַח, וַאֲנִי - עוֹד יוֹתֵר...

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבְּהִתְגַּבְּרוּתִי זוֹ אֲנִי בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת. לֹא אֲהַסֵּס לוֹמַר שֶׁהַרְגָּשָׁתִי הַבְּרוּרָה הָיְתָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם עַל הִתְגַּבְּרוּת שֶׁכָּזוֹ, עִם זֹאת עָשִׂיתִי אֶת שֶׁעָשִׂיתִי לֹא בִּגְלַל הַשָּׂכָר אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לְהִתְנַהֵג אַחֶרֶת.

לְאַחַר שֶׁשִּׁחְרַרְתִּי אֶת הַמּוֹנִית חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה - וְאִשְׁתִּי עֲדַיִן מְנַקָּה.

בְּשָׁעָה 4:20 סִיְּמָה אִשְׁתִּי אֶת הַמְּלָאכָה. אָרַזְנוּ אֶת הַחֲפָצִים, הִזְמַנּוּ מוֹנִית אַחֶרֶת וְנָסַעְנוּ לִרְכָסִים.

הַשַּׁבָּת הַהִיא עָבְרָה עָלַי בְּהִתְעַלּוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. הִרְגַּשְׁתִּי בְּמוּחָשׁ אֶת שֶׁכָּתוּב בְּכָל הַסְּפָרִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ הֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מְצָרֵף וּמְזַכֵּךְ אֶת נִשְׁמָתוֹ, עוֹלֶה וּמִתְעַלֶּה בְּהִתְיַחֲדוּת עִם קוֹנוֹ וּבוֹרְאוֹ.

בְּרַם, בִּרְצוֹנִי לְסַפֵּר מָה קָרָה מִיַּד לְאַחַר אוֹתָהּ שַׁבָּת.

כְּדֵי לֹא לַחְשׂף אֶת זְהוּתִי לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת אֶת כָּל הַפְּרָטִים, רַק אֹמַר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת לֹא זָכִינוּ לְהִפָּקֵד בְּבָנִים.

הַקְּהִלָּה הַחֲרֵדִית שֶׁבָּהּ אָנוּ גָּרִים מַקִּיפָה אוֹתָנוּ, כַּמּוּבָן, בְּמִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרַע, וְהַדָּבָר רַק הִגְבִּיר אֶת כְּאֵבֵנוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת. הִגַּעְנוּ לְמַצָּב שֶׁכְּבָר לֹא יָדַעְנוּ מָה לַעֲשׂוֹת. הִמְתַּנּוּ לִישׁוּעָה.

וְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ הִמְתִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִם לַיְּשׁוּעָה.

זְמַן קָצָר מְאֹד לְאַחַר הַסִּפּוּר שֶׁסֻּפַּר לְעֵיל וְהִתְגַּבְּרוּתִי עַל הַכַּעַס, נִפְקַדְנוּ בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם, וְאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁפָּרְצָה בְּבֵיתֵנוּ לְגֹדֶל הַיְשׁוּעָה וְהָרַחֲמִים.

אֲנִי לֹא תּוֹלֶה שׁוּם דָּבָר בְּשׁוּם דָּבָר. רַק מְסַפֵּר אֶת סֵדֶר הַמְּאֹרָעוֹת לְפִי הִתְרַחֲשׁוּתָם. בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, וַאֲנִי יָכוֹל לְהָעִיד שֶׁהָיָה הַנִּסָּיוֹן לִי קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. בַּשָּׁלָב הַשֵּׁנִי נִפְקַדְנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	וירא תשע"א
	על כולם מוטל החוב לעסוק בזכוי הרבים
	הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הַכַּעַס פָּעֲלָה יְשׁוּעוֹת "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ" (יב-יא) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח יֵשׁ לֶאֱכֹל בִּזְרִיזוּת: "כְּיוֹצְאֵי דְּרָכִים. ר' יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיוֹצְאֵי דְּרָכִים שֶׁיִּהְיוּ מְזֹרָזִים". וּפֵרוּשׁ הַדְּבָרִים הוּא: טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא נֶאֱלָץ לְהִפָּרֵד מֵהַמָּקוֹם בּוֹ הִתְגּוֹרֵר - אַף אִם הֵסֵב לוֹ הַמָּקוֹם צַעַר וְיִסּוּרִים - הֲרֵי הוּא נִתְקָף בְּרִגְשֵׁי גַּעְגּוּעִים וְ'נִזְכָּר' לְפֶתַע בַּשָּׁעוֹת הַיָּפוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אִם כֵּן, קַיָּם הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ מְאוֹת שָׁנִים בְּמִצְרַיִם - כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת הַצִּוּוּי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַהִיא יִתָּקְפוּ בְּגַעְגּוּעִים וִיסָרְבוּ לָצֵאת... וְזוֹ הִיא מִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלָּמַדְנוּ כָּאן, לִהְיוֹת זְרִיזִים וְלֹא לְהִתְעַכֵּב בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהִתְעַכֵּב בּוֹ. מֵהַסִּפּוּר הַבָּא נִלְמַד כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, אַף שֶׁיֵּשׁ לְהִזְדָּרֵז גַּם יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל וְלָבוֹא לִידֵי כַּעַס. אַף לֹא אֶחָד יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וּבְאֵיזוֹ צוּרָה יִשְׁלַח לוֹ הַקַּבָּ"ה עֶזְרוֹ מִמַּעַל. הַדָּבָר אֵינוֹ נָתוּן לִשְׁלִיטָתֵנוּ וְצָרִיךְ רַק לְהִתְפַּלֵּל שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ יְלַמְּדוּ עָלֵינוּ זְכוּת כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע מִן הַשָּׁמַיִם. וּבְכָל זֹאת, כְּדַאי לְהַכִּיר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַבְרֵךְ חֵיפָאִי הַמְתָאֵר אֶת שֶׁעָבַר עָלָיו: בְּעֶרֶב-שַׁבָּת אֶחָד הָיִינוּ צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְהוֹרֶיהָ שֶׁל אִשְׁתִּי בִּרְכָסִים. כְּבָר בַּשָּׁעָה 12:00 הִזְמַנּוּ מוֹנִית לַשָּׁעָה 4:00 אַחַר הַצָּהֳרַיִם, עַל מְנַת שֶׁתַּסִּיעֵנוּ לְבֵית הַהוֹרִים שָׁם הִתְכּוֹנַנּוּ לִשְׁבֹּת. אֶלָּא, בְּתוֹךְ כָּךְ, בִּקְּשָׁה לְפֶתַע אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁנַּשְׁאִיר לָהּ אֶת הַדִּירָה עֲבוּר קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ הָאֲמוּרִים לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ לְשַׁבָּת, לְחֵיפָה. אִשְׁתִּי, הַיְדוּעָה כְּבַעֲלַת חֶסֶד, הִבִּיעָה אֶת נְכוֹנוּתָהּ לְכָךְ. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁהַבַּקָּשָׁה הִגִּיעָה בְּשָׁעָה 3:15 כְּשֶׁכְּבָר הָיִינוּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל אֲרִיזַת הַמִּזְוָדוֹת וְהַחֲפָצִים. מִלְּבַד הֱיוֹת אִשְׁתִּי בַּעֲלַת חֶסֶד הִיא גַּם 'פֶּדַנְטִית' מְאֹד וְלָכֵן בָּרוּר הָיָה שֶׁהִיא תַּשְׁאִיר לָאוֹרְחִים דִּירָה נְקִיָּה וּמְצֻחְצַחַת. אִשְׁתִּי לֹא לָקְחָה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַזְּמַן הַקָּצָר שֶׁנּוֹתַר לָהּ עַד לַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הִזְמַנּוּ אֶת הַמּוֹנִית וְהֵחֵלָה מִיַּד לִשְׁטֹף וּלְקַרְצֵף אֶת הַבַּיִת, לְסַדֵּר אֶת כָּל הַחֲפָצִים בִּמְקוֹמָם, וּכְדַרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מְסֻדֶּרֶת וּנְקִיָּה אַף לְנַקּוֹת חֵלֶק מֵהָרָהִיטִים. נוֹתְרוּ עֶשְׂרִים דַּקּוֹת בִּלְבַד עַד לְבֹא הַמּוֹנִית. אִשְׁתִּי עוֹבֶדֶת בְּמֶרֶץ, בִּכְלָל לֹא מוּדַעַת לְכָךְ שֶׁהַזְּמַן מִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת וְהָיִיתִי אוֹבֵד עֵצוֹת. עִם זֹאת הֲבִינוֹתִי, שֶׁאִם אַפְרִיעַ לָהּ עַתָּה בִּמְלַאכְתָּהּ הִיא תַּגִּיעַ לִכְלַל כַּעַס שֶׁסּוֹפוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, 'יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה! אַתָּה, בְּכָל מִקְרֶה, לֹא מֵעִיר לָהּ'. כְּפִי שֶׁצָּפִיתִי - קָרָה. הַשָּׁעָה אַרְבַּע הִגִּיעָה וְהַמּוֹנִית מִלְּמַטָּה כְּבָר צוֹפֶרֶת... אַךְ אִשְׁתִּי עֲדַיִן עֲסוּקָה בְּנִקְּיוֹן הַבַּיִת. נוּ, הֲיֵשׁ מִרְשָׁם בָּטוּחַ יוֹתֵר לְכַעַס? אֲבָל - בָּרוּךְ הַשֵּׁם - עָמַדְתִּי בְּהַחְלָטָתִי וְהַגַּם שֶׁצְּפִירוֹת הַמּוֹנִית הִרְגִּיזוּנִי עַד מְאֹד לֹא הֵעַרְתִּי לְאִשְׁתִּי מְאוּמָה. יָרַדְתִּי לְמַטָּה, אָמַרְתִּי לַנֶּהָג שֶׁאֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לִנְסֹעַ כָּעֵת וּשְׁאַלְתִּיו כַּמָּה עָלַי לְשַׁלֵּם לוּ בְּגִין הַהַזְמָנָה. מִשֶּׁנָּקַב בַּמְּחִיר, שִׁלַּמְתִּי לוֹ אוֹתוֹ עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה וְהוּא נָסַע לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. גַּם הִרְוִיחַ כֶּסֶף וְגַם נוֹתַר פָּנוּי לִנְסִיעָה אַחֶרֶת. נַהַג הַמּוֹנִית שָׂמַח, וַאֲנִי - עוֹד יוֹתֵר... הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבְּהִתְגַּבְּרוּתִי זוֹ אֲנִי בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת. לֹא אֲהַסֵּס לוֹמַר שֶׁהַרְגָּשָׁתִי הַבְּרוּרָה הָיְתָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם עַל הִתְגַּבְּרוּת שֶׁכָּזוֹ, עִם זֹאת עָשִׂיתִי אֶת שֶׁעָשִׂיתִי לֹא בִּגְלַל הַשָּׂכָר אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לְהִתְנַהֵג אַחֶרֶת. לְאַחַר שֶׁשִּׁחְרַרְתִּי אֶת הַמּוֹנִית חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה - וְאִשְׁתִּי עֲדַיִן מְנַקָּה. בְּשָׁעָה 4:20 סִיְּמָה אִשְׁתִּי אֶת הַמְּלָאכָה. אָרַזְנוּ אֶת הַחֲפָצִים, הִזְמַנּוּ מוֹנִית אַחֶרֶת וְנָסַעְנוּ לִרְכָסִים. הַשַּׁבָּת הַהִיא עָבְרָה עָלַי בְּהִתְעַלּוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. הִרְגַּשְׁתִּי בְּמוּחָשׁ אֶת שֶׁכָּתוּב בְּכָל הַסְּפָרִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ הֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מְצָרֵף וּמְזַכֵּךְ אֶת נִשְׁמָתוֹ, עוֹלֶה וּמִתְעַלֶּה בְּהִתְיַחֲדוּת עִם קוֹנוֹ וּבוֹרְאוֹ. בְּרַם, בִּרְצוֹנִי לְסַפֵּר מָה קָרָה מִיַּד לְאַחַר אוֹתָהּ שַׁבָּת. כְּדֵי לֹא לַחְשׂף אֶת זְהוּתִי לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת אֶת כָּל הַפְּרָטִים, רַק אֹמַר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת לֹא זָכִינוּ לְהִפָּקֵד בְּבָנִים. הַקְּהִלָּה הַחֲרֵדִית שֶׁבָּהּ אָנוּ גָּרִים מַקִּיפָה אוֹתָנוּ, כַּמּוּבָן, בְּמִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרַע, וְהַדָּבָר רַק הִגְבִּיר אֶת כְּאֵבֵנוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת. הִגַּעְנוּ לְמַצָּב שֶׁכְּבָר לֹא יָדַעְנוּ מָה לַעֲשׂוֹת. הִמְתַּנּוּ לִישׁוּעָה. וְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ הִמְתִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִם לַיְּשׁוּעָה. זְמַן קָצָר מְאֹד לְאַחַר הַסִּפּוּר שֶׁסֻּפַּר לְעֵיל וְהִתְגַּבְּרוּתִי עַל הַכַּעַס, נִפְקַדְנוּ בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם, וְאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁפָּרְצָה בְּבֵיתֵנוּ לְגֹדֶל הַיְשׁוּעָה וְהָרַחֲמִים. אֲנִי לֹא תּוֹלֶה שׁוּם דָּבָר בְּשׁוּם דָּבָר. רַק מְסַפֵּר אֶת סֵדֶר הַמְּאֹרָעוֹת לְפִי הִתְרַחֲשׁוּתָם. בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, וַאֲנִי יָכוֹל לְהָעִיד שֶׁהָיָה הַנִּסָּיוֹן לִי קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. בַּשָּׁלָב הַשֵּׁנִי נִפְקַדְנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)