Otzarot-Article

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (כב-כד) לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, מַה פֵּשֶׁר לְשׁוֹן הַפָּסוּק "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", הֲלֹא אִם הֶעָנִי אֵינוֹ נִמְצָא עִם הַמַּלְוֶה, וַדַּאי שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְהַלְווֹת לוֹ! לְמַה הִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה בְּאָמְרָהּ "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"?

תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

ר' גְּדַלְיָה וְר' נַחוּם הָיוּ מֵעֲשִׁירֶיהָ שֶׁל פּוֹלִין הַיְּהוּדִית. בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁתַּדְּכוּ יַלְדֵיהֶם זֶה עִם זֶה, נָטְלוּ הַכֹּל חֵלֶק בַּשִּׂמְחָה. הַיְּהוּדִים בְּנֵי מְחוֹזוֹ שֶׁל ר' גְּדַלְיָה חָשׁוּ עַצְמָם כַּמְחֻתָּנִים מִצַּד הֶחָתָן, שֶׁהֲרֵי הַגְּבִיר 'שֶׁלָּהֶם' הוּא זֶה שֶׁאֵרֵס אֶת בְּנוֹ, וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל אֲבִי הַכַּלָּה, ר' נַחוּם, חָשׁוּ כַּמְחֻתָּנִים מִצַּד הַכַּלָּה... הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לִידֵי כָּךְ, שֶׁכָּל אֵימַת שֶׁהָיוּ נִפְגָּשִׁים סוֹחֲרִים מֵאוֹתָן הֶעָרִים, הָיוּ מַפְטִירִים זֶה לָזֶה: "אָהּ, אַתָּה מִצַּד הֶחָתָן, מִמְּחוֹזוֹ שֶׁל ר' גְּדַלְיָה, וַאֲנִי מִצַּד הַכַּלָּה, מֵעִירוֹ שֶׁל ר' נַחוּם..."

שִׂיחַת הַיּוֹם בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר הָיְתָה הַחֲתֻנָּה הַמְדֻבֶּרֶת. יוֹדְעֵי דָּבָר יָדְעוּ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת מְדֻיָּקִים עַל סַךְ כָּל הַהוֹצָאוֹת שֶׁמְּתַכְנְּנִים הַמְחֻתָּנִים לְהוֹצִיא עֲבוּר הֲקָמָתוֹ שֶׁל הַמָּעוֹן הֶחָדָשׁ הַמְיֹעָד לִבְנֵי הַזּוּג, וְעַל אֶרֶץ מוֹצָאָם שֶׁל הָרָהִיטִים הָעֲתִידִים לְעַטֵּר אֶת דִּירָתָם הַמֻּשְׁקַעַת.

חָלְפוּ עָבְרוּ לָהֶם חֳדָשִׁים אֲחָדִים. עֲנָנִים שְׁחוֹרִים הִתְקַדְּרוּ עַל שְׁמֵי עֲסָקָיו שֶׁל ר' נַחוּם. תְּחִלָּה הָיוּ רַק שְׁמוּעוֹת בִּלְתִּי מְבֻסָּסוֹת, אַךְ אַט אַט נוֹדָע בְּכָל פּוֹלִין שֶׁר' נַחוּם הֵחֵל לָרֶדֶת מִנְּכָסָיו.

לַמְרוֹת הַסְּבַךְ הַקָּשָׁה שֶׁנּוֹצַר, שָׁלַט אֲבִי הֶחָתָן בְּרוּחוֹ, הִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, וְלֹא מִהֵר לִנְקֹט צְעָדִים וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת חֲפוּזוֹת. גַּם כַּאֲשֶׁר הַשְּׁמוּעוֹת עַל אוֹדוֹת מַצָּבוֹ שֶׁל אֲבִי הַכַּלָּה הָיוּ קָשׁוֹת וּמָרוֹת, לֹא כָּשַׁל עֲדַיִן כֹּחַ סַבְלָנוּתוֹ, וְהוּא יָשַׁב וְהִמְתִּין בְּאֹרֶךְ רוּחַ, שֶׁמָּא בְּכָל זֹאת יִזְכֶּה מְחֻתָּנוֹ לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, וְהוּא יַצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ וַעֲסָקָיו יָשׁוּבוּ לְהַצְלִיחַ כְּמִקֶּדֶם.

אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ הָעִנְיָן לְעַרְכָּאוֹת, וְר' נַחוּם נֶאֱלַץ לִפְשֹׁט אֶת רַגְלוֹ לְנוֹשָׁיו הַמְרֻבִּים, הָיְתָה הַנְּפִילָה לְעֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת. הַנּוֹשִׁים עָטוּ עַל בֵּיתוֹ וְעַל רְכוּשׁוֹ, וּבָזְזוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. בְּלֵב כָּבֵד הִתְיַשֵּׁב ר' גְּדַלְיָה וְכָתַב מִכְתָּב אֶל ר' נַחוּם מְחֻתָּנוֹ, הוּא הִבִּיעַ בְּמִלִּים רְווּיוֹת כְּאֵב אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ הַכֵּנָה בָּאָסוֹן הַמַּר, וְאֶת אִחוּלָיו הָעֲמֻקִּים לְהִתְאוֹשְׁשׁוּתוֹ מִן הַמַּשְׁבֵּר. לְאַחַר כַּמָּה שׁוּרוֹת נִימוּסִין הִגִּיעַ ר' גְּדַלְיָה בְּמִכְתָּבוֹ לְשׁוּרַת הַמַּחַץ: "הוֹאִיל וְאֵין עוֹד בִּיכָלְתְּךָ לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק קָטָן מֵהִתְחַיְּבֻיּוֹתָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, אֵין מָנוֹס כִּי אִם לְהַתִּיר בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם אֶת קִשְׁרֵי הַשִּׁדּוּכִין שֶׁנַּעֲשׂוּ בֵּינֵינוּ, לִמְחֹל זֶה לָזֶה מְחִילָה גְּמוּרָה בְּלֵב שָׁלֵם, וְלִפְנוֹת אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ".

מָסַר ר' גְּדַלְיָה אֶת הַמִּכְתָּב לְשָׁלִיחַ וְשִׁגְּרוּ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַמְחֻתָּן. אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁב הַשָּׁלִיחַ מִשְּׁלִיחוּתוֹ, נָכוֹנָה לְר' גְּדַלְיָה הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה. ר' נַחוּם מְסָרֵב לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר, מִתּוֹךְ טַעֲנָה שֶׁהוּא אָנוּס, וְ"אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ".

אִם עַד כֹּה אָחֲזָה בְּר' גְּדַלְיָה מִדַּת הָרַחֲמָנוּת כְּלַפֵּי מְחֻתָּנוֹ הַמִּסְכֵּן - סֵרוּבוֹ לְהַתָּרַת קֶשֶׁר הַשִּׁדּוּכִין בֵּינֵיהֶם שִׁנָּה לַחֲלוּטִין אֶת יַחֲסוֹ אֵלָיו. בְּלֵית בְּרֵרָה קָם ר' גְּדַלְיָה וְנָסַע לְבֵיתוֹ שֶׁל ר' נַחוּם, כְּדֵי לְנַסּוֹת לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. הוּא הִצִּיעַ לוֹ לִנְסֹעַ יַחְדָּו לְצַאנְז, לִשְׁאֹל אֶת גְּאוֹן הַדּוֹר, הָרַבִּי בַּעַל הַ'דִּבְרֵי חַיִּים', וְכַאֲשֶׁר יִפְסֹק - כֹּה יָקוּם וְכֹה יִהְיֶה!

"אֵין לִי צֹרֶךְ לִנְסֹעַ לְצַאנְז!" הֵשִׁיב ר' נַחוּם בְּתַקִּיפוּת, "אֵין לִי כָּל סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁאֵין לְהַתִּיר אֶת הַשִּׁדּוּךְ, וְלָמָּה לִי לִנְסֹעַ?"

עָזַב ר' גְּדַלְיָה אֶת בֵּית מְחֻתָּנוֹ וְיָצָא לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה צַאנְזָה. בְּלִבּוֹ גָּמְלָה הַהַחְלָטָה לְהַזְמִין אֶת מְחֻתָּנוֹ הָעַקְשָׁן לָבוֹא לְשָׁם וּלְהוֹפִיעַ לְדִין תּוֹרָה.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי, שְׁעָתַיִם לִפְנֵי שַׁבָּת, הִגִּיעַ ר' גְּדַלְיָה לְצַאנְז. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עָיֵף מִטִּלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ, דָּרַשׁ לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה עוֹד הַיּוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁגַּבָּאֵי הָרַבִּי הִכִּירוּהוּ וְיָדְעוּ שֶׁהוּא נָגִיד הַמְפַזֵּר מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה, נָתְנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס וּלְתַנּוֹת אֶת צַעֲרוֹ לִפְנֵי הַצַּדִּיק.

הָרַבִּי כְּבָר שָׁמַע עַל הַסִּפּוּר מִפִּי מְקֹרָבָיו, הֵן הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם בְּכָל הַמְּדִינָה, אֲבָל הוּא הֶאֱזִין בְּרֹב קֶשֶׁב לִדְבָרָיו שֶׁל ר' גְּדַלְיָה, מָשָׁל הָיוּ חֲדָשִׁים. מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו, הִבִּיט בּוֹ הַצַּדִּיק בְּמַבָּט זוֹהֵר וְאָמַר בְּחִיּוּךְ רַב מַשְׁמָעוּת: "מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לְךָ, ר' גְּדַלְיָה, שֶׁבָּאתָ אֵלַי! רָאוּי אַתָּה לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּךְ! אַךְ לֹא עַתָּה הָעֵת לְהַאֲרִיךְ בְּנוֹשֵׂא זֶה, שֶׁכֵּן הַשַּׁבָּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. אִם יִרְצֶה ה', בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, אוֹרֶה לְךָ בִּמְדֻיָּק אֶת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת..."

שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב יָצָא ר' גְּדַלְיָה מִלִּפְנֵי הַצַּדִּיק, מִלּוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק "מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לְךָ ר' גְּדַלְיָה", הִדְהֲדוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שׁוּב וָשׁוּב, וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה גְּבוּל. הַכֹּל עָתִיד לְהִסְתַּדֵּר!

בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, הִבְדִּיל הַצַּדִּיק עַל הַכּוֹס, וּפָתַח מִיָּד בִּדְבָרָיו.

"אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!" אָמַר הַצַּדִּיק, "קוּם וְסַע בַּחֲזָרָה לִמְקוֹם מְגוּרֵי מְחֻתָּנְךָ, הִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ וֶאֱמֹר לוֹ בְּאֹפֶן בָּרוּר שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּעַ לִשְׁתֵּי פָּנִים, כִּי הֱיוֹת שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל, לֹא עָלֵינוּ, וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲמֹד בְּהִתְחַיְּבֻיּוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְשַׁנּוֹתָן! הַשִּׁדּוּךְ נִשְׁאָר שָׁרִיר וְקַיָּם, וְאִלּוּ בְּכָל הַהוֹצָאוֹת, תִּשָּׂא אַתָּה לְבַדְּךָ..."

דַּקּוֹת אֲחָדוֹת נוֹתַר ר' גְּדַלְיָה עַל עָמְדוֹ כַּהֲלוּם רַעַם. רֹאשׁוֹ הִסְתַּחְרֵר עָלָיו וְהוּא מִהֵר לְהֵאָחֵז בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנָיו לְבַל יִפֹּל. "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?" גִּמְגֵּם ר' גְּדַלְיָה מֵרֹב תַּדְהֵמָה, לְשֵׁמַע הַפְּסָק הַמּוּזָר שֶׁפָּסַק לוֹ הַצַּדִּיק, אַךְ הַצַּדִּיק לֹא הֱשִׁיבוֹ, וְרַק חִיֵּךְ.

"מוּבָן שֶׁאֶעֱשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרֶה הָרַבִּי", אָמַר ר' גְּדַלְיָה כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹשֵׁשׁ, "אַךְ מַדּוּעַ שִׁנָּה הָרַבִּי אֶת פְּסָקוֹ בְּמַהֲלַךְ הַשַּׁבָּת? הֵן הָרַבִּי אָמַר לִי בְּפֵרוּשׁ כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כִּי מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לִי שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו".

"לֹא שִׁנִּיתִי אֶת הַפְּסָק. בְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הֵבַנְתָּ אוֹתִי", הֵשִׁיב הַצַּדִּיק בְּנִיחוּתָא. "אָמַרְתִּי, כִּי הִתְמַזֵּל מַזָּלְךָ שֶׁבָּאתָ אַתָּה אֵלַי – וְלֹא מְחֻתָּנְךָ! שַׁוֵּה בְּנַפְשְׁךָ, אֵילוּ פָּנִים הָיוּ לְךָ, אִלּוּ הָיָה, חָלִילָה, מִתְהַפֵּךְ עָלֶיךָ הַגַּלְגַּל וְלֹא עָלָיו, כִּי אָז הָיָה הוּא בָּא אֵלַי... שְׂמַח, אִם כֵּן, בְּחֶלְקְךָ וְתֵן שֶׁבַח לְבוֹרַאֲךָ שֶׁזָּכִיתָ אַתָּה לָבוֹא הֵנָּה!"

אָנוּ לוֹמְדִים, כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם נִדְרָשׁ לָתֵת מִכַּסְפּוֹ וְלִתְמֹךְ בְּעָנִי, עָלָיו לְחַשֵּׁב וּלְשַׁעֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ חָלִילָה הָיָה מַצָּב הָפוּךְ, וְהוּא הָיָה זֶה שֶׁנִּזְקָק לְכַסְפָּם שֶׁל אֲחֵרִים. כָּךְ יֵקַל עָלָיו לָחוּשׁ אֶת מְצוּקַת הֶעָנִי, וְהַתְּמִיכָה בּוֹ תִּהְיֶה בְּהֶתְאֵם.

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִקֶּלְם:

לֹא לְחִנָּם אָמְרָה הַתּוֹרָה "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ!" כַּאֲשֶׁר הֶעָנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּסַיֵּעַ לוֹ, עָלֶיךָ לְדַמּוֹת כְּאִלּוּ הַמַּצָּב הָיָה הָפוּךְ. שַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ אִלּוּ, חָלִילָה, הָיִיתָ אַתָּה הֶעָנִי הַנִּזְקָק לְעֶזְרַת הַזּוּלַת, אֵיךְ הָיִיתָ מַרְגִּישׁ אָז? כָּךְ תְּסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁהַקֹּשִׁי שֶׁלּוֹ נוֹגֵעַ אֵלֶיךָ מַמָּשׁ. זֶהוּ "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" - עָלֶיךָ לַעֲזֹר לֶעָנִי, מָשָׁל אַתָּה בְּעַצְמְךָ נִמְצָא בְּמַצָּבוֹ. (לְלַמֶּדְךָ)

	ראה תש"ע
	אם אפשר לקלקל אפשר לתקן
	"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (כב-כד) לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, מַה פֵּשֶׁר לְשׁוֹן הַפָּסוּק "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", הֲלֹא אִם הֶעָנִי אֵינוֹ נִמְצָא עִם הַמַּלְוֶה, וַדַּאי שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְהַלְווֹת לוֹ! לְמַה הִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה בְּאָמְרָהּ "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"? תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: ר' גְּדַלְיָה וְר' נַחוּם הָיוּ מֵעֲשִׁירֶיהָ שֶׁל פּוֹלִין הַיְּהוּדִית. בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁתַּדְּכוּ יַלְדֵיהֶם זֶה עִם זֶה, נָטְלוּ הַכֹּל חֵלֶק בַּשִּׂמְחָה. הַיְּהוּדִים בְּנֵי מְחוֹזוֹ שֶׁל ר' גְּדַלְיָה חָשׁוּ עַצְמָם כַּמְחֻתָּנִים מִצַּד הֶחָתָן, שֶׁהֲרֵי הַגְּבִיר 'שֶׁלָּהֶם' הוּא זֶה שֶׁאֵרֵס אֶת בְּנוֹ, וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל אֲבִי הַכַּלָּה, ר' נַחוּם, חָשׁוּ כַּמְחֻתָּנִים מִצַּד הַכַּלָּה... הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לִידֵי כָּךְ, שֶׁכָּל אֵימַת שֶׁהָיוּ נִפְגָּשִׁים סוֹחֲרִים מֵאוֹתָן הֶעָרִים, הָיוּ מַפְטִירִים זֶה לָזֶה: "אָהּ, אַתָּה מִצַּד הֶחָתָן, מִמְּחוֹזוֹ שֶׁל ר' גְּדַלְיָה, וַאֲנִי מִצַּד הַכַּלָּה, מֵעִירוֹ שֶׁל ר' נַחוּם..." שִׂיחַת הַיּוֹם בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר הָיְתָה הַחֲתֻנָּה הַמְדֻבֶּרֶת. יוֹדְעֵי דָּבָר יָדְעוּ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת מְדֻיָּקִים עַל סַךְ כָּל הַהוֹצָאוֹת שֶׁמְּתַכְנְּנִים הַמְחֻתָּנִים לְהוֹצִיא עֲבוּר הֲקָמָתוֹ שֶׁל הַמָּעוֹן הֶחָדָשׁ הַמְיֹעָד לִבְנֵי הַזּוּג, וְעַל אֶרֶץ מוֹצָאָם שֶׁל הָרָהִיטִים הָעֲתִידִים לְעַטֵּר אֶת דִּירָתָם הַמֻּשְׁקַעַת. חָלְפוּ עָבְרוּ לָהֶם חֳדָשִׁים אֲחָדִים. עֲנָנִים שְׁחוֹרִים הִתְקַדְּרוּ עַל שְׁמֵי עֲסָקָיו שֶׁל ר' נַחוּם. תְּחִלָּה הָיוּ רַק שְׁמוּעוֹת בִּלְתִּי מְבֻסָּסוֹת, אַךְ אַט אַט נוֹדָע בְּכָל פּוֹלִין שֶׁר' נַחוּם הֵחֵל לָרֶדֶת מִנְּכָסָיו. לַמְרוֹת הַסְּבַךְ הַקָּשָׁה שֶׁנּוֹצַר, שָׁלַט אֲבִי הֶחָתָן בְּרוּחוֹ, הִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, וְלֹא מִהֵר לִנְקֹט צְעָדִים וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת חֲפוּזוֹת. גַּם כַּאֲשֶׁר הַשְּׁמוּעוֹת עַל אוֹדוֹת מַצָּבוֹ שֶׁל אֲבִי הַכַּלָּה הָיוּ קָשׁוֹת וּמָרוֹת, לֹא כָּשַׁל עֲדַיִן כֹּחַ סַבְלָנוּתוֹ, וְהוּא יָשַׁב וְהִמְתִּין בְּאֹרֶךְ רוּחַ, שֶׁמָּא בְּכָל זֹאת יִזְכֶּה מְחֻתָּנוֹ לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, וְהוּא יַצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ וַעֲסָקָיו יָשׁוּבוּ לְהַצְלִיחַ כְּמִקֶּדֶם. אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ הָעִנְיָן לְעַרְכָּאוֹת, וְר' נַחוּם נֶאֱלַץ לִפְשֹׁט אֶת רַגְלוֹ לְנוֹשָׁיו הַמְרֻבִּים, הָיְתָה הַנְּפִילָה לְעֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת. הַנּוֹשִׁים עָטוּ עַל בֵּיתוֹ וְעַל רְכוּשׁוֹ, וּבָזְזוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. בְּלֵב כָּבֵד הִתְיַשֵּׁב ר' גְּדַלְיָה וְכָתַב מִכְתָּב אֶל ר' נַחוּם מְחֻתָּנוֹ, הוּא הִבִּיעַ בְּמִלִּים רְווּיוֹת כְּאֵב אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ הַכֵּנָה בָּאָסוֹן הַמַּר, וְאֶת אִחוּלָיו הָעֲמֻקִּים לְהִתְאוֹשְׁשׁוּתוֹ מִן הַמַּשְׁבֵּר. לְאַחַר כַּמָּה שׁוּרוֹת נִימוּסִין הִגִּיעַ ר' גְּדַלְיָה בְּמִכְתָּבוֹ לְשׁוּרַת הַמַּחַץ: "הוֹאִיל וְאֵין עוֹד בִּיכָלְתְּךָ לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק קָטָן מֵהִתְחַיְּבֻיּוֹתָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, אֵין מָנוֹס כִּי אִם לְהַתִּיר בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם אֶת קִשְׁרֵי הַשִּׁדּוּכִין שֶׁנַּעֲשׂוּ בֵּינֵינוּ, לִמְחֹל זֶה לָזֶה מְחִילָה גְּמוּרָה בְּלֵב שָׁלֵם, וְלִפְנוֹת אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ". מָסַר ר' גְּדַלְיָה אֶת הַמִּכְתָּב לְשָׁלִיחַ וְשִׁגְּרוּ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַמְחֻתָּן. אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁב הַשָּׁלִיחַ מִשְּׁלִיחוּתוֹ, נָכוֹנָה לְר' גְּדַלְיָה הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה. ר' נַחוּם מְסָרֵב לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר, מִתּוֹךְ טַעֲנָה שֶׁהוּא אָנוּס, וְ"אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ". אִם עַד כֹּה אָחֲזָה בְּר' גְּדַלְיָה מִדַּת הָרַחֲמָנוּת כְּלַפֵּי מְחֻתָּנוֹ הַמִּסְכֵּן - סֵרוּבוֹ לְהַתָּרַת קֶשֶׁר הַשִּׁדּוּכִין בֵּינֵיהֶם שִׁנָּה לַחֲלוּטִין אֶת יַחֲסוֹ אֵלָיו. בְּלֵית בְּרֵרָה קָם ר' גְּדַלְיָה וְנָסַע לְבֵיתוֹ שֶׁל ר' נַחוּם, כְּדֵי לְנַסּוֹת לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. הוּא הִצִּיעַ לוֹ לִנְסֹעַ יַחְדָּו לְצַאנְז, לִשְׁאֹל אֶת גְּאוֹן הַדּוֹר, הָרַבִּי בַּעַל הַ'דִּבְרֵי חַיִּים', וְכַאֲשֶׁר יִפְסֹק - כֹּה יָקוּם וְכֹה יִהְיֶה! "אֵין לִי צֹרֶךְ לִנְסֹעַ לְצַאנְז!" הֵשִׁיב ר' נַחוּם בְּתַקִּיפוּת, "אֵין לִי כָּל סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁאֵין לְהַתִּיר אֶת הַשִּׁדּוּךְ, וְלָמָּה לִי לִנְסֹעַ?" עָזַב ר' גְּדַלְיָה אֶת בֵּית מְחֻתָּנוֹ וְיָצָא לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה צַאנְזָה. בְּלִבּוֹ גָּמְלָה הַהַחְלָטָה לְהַזְמִין אֶת מְחֻתָּנוֹ הָעַקְשָׁן לָבוֹא לְשָׁם וּלְהוֹפִיעַ לְדִין תּוֹרָה. בְּיוֹם שִׁשִּׁי, שְׁעָתַיִם לִפְנֵי שַׁבָּת, הִגִּיעַ ר' גְּדַלְיָה לְצַאנְז. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עָיֵף מִטִּלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ, דָּרַשׁ לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה עוֹד הַיּוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁגַּבָּאֵי הָרַבִּי הִכִּירוּהוּ וְיָדְעוּ שֶׁהוּא נָגִיד הַמְפַזֵּר מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה, נָתְנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס וּלְתַנּוֹת אֶת צַעֲרוֹ לִפְנֵי הַצַּדִּיק. הָרַבִּי כְּבָר שָׁמַע עַל הַסִּפּוּר מִפִּי מְקֹרָבָיו, הֵן הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם בְּכָל הַמְּדִינָה, אֲבָל הוּא הֶאֱזִין בְּרֹב קֶשֶׁב לִדְבָרָיו שֶׁל ר' גְּדַלְיָה, מָשָׁל הָיוּ חֲדָשִׁים. מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו, הִבִּיט בּוֹ הַצַּדִּיק בְּמַבָּט זוֹהֵר וְאָמַר בְּחִיּוּךְ רַב מַשְׁמָעוּת: "מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לְךָ, ר' גְּדַלְיָה, שֶׁבָּאתָ אֵלַי! רָאוּי אַתָּה לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּךְ! אַךְ לֹא עַתָּה הָעֵת לְהַאֲרִיךְ בְּנוֹשֵׂא זֶה, שֶׁכֵּן הַשַּׁבָּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. אִם יִרְצֶה ה', בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, אוֹרֶה לְךָ בִּמְדֻיָּק אֶת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת..." שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב יָצָא ר' גְּדַלְיָה מִלִּפְנֵי הַצַּדִּיק, מִלּוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק "מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לְךָ ר' גְּדַלְיָה", הִדְהֲדוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שׁוּב וָשׁוּב, וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה גְּבוּל. הַכֹּל עָתִיד לְהִסְתַּדֵּר! בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, הִבְדִּיל הַצַּדִּיק עַל הַכּוֹס, וּפָתַח מִיָּד בִּדְבָרָיו. "אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!" אָמַר הַצַּדִּיק, "קוּם וְסַע בַּחֲזָרָה לִמְקוֹם מְגוּרֵי מְחֻתָּנְךָ, הִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ וֶאֱמֹר לוֹ בְּאֹפֶן בָּרוּר שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּעַ לִשְׁתֵּי פָּנִים, כִּי הֱיוֹת שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל, לֹא עָלֵינוּ, וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲמֹד בְּהִתְחַיְּבֻיּוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְשַׁנּוֹתָן! הַשִּׁדּוּךְ נִשְׁאָר שָׁרִיר וְקַיָּם, וְאִלּוּ בְּכָל הַהוֹצָאוֹת, תִּשָּׂא אַתָּה לְבַדְּךָ..." דַּקּוֹת אֲחָדוֹת נוֹתַר ר' גְּדַלְיָה עַל עָמְדוֹ כַּהֲלוּם רַעַם. רֹאשׁוֹ הִסְתַּחְרֵר עָלָיו וְהוּא מִהֵר לְהֵאָחֵז בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנָיו לְבַל יִפֹּל. "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?" גִּמְגֵּם ר' גְּדַלְיָה מֵרֹב תַּדְהֵמָה, לְשֵׁמַע הַפְּסָק הַמּוּזָר שֶׁפָּסַק לוֹ הַצַּדִּיק, אַךְ הַצַּדִּיק לֹא הֱשִׁיבוֹ, וְרַק חִיֵּךְ. "מוּבָן שֶׁאֶעֱשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרֶה הָרַבִּי", אָמַר ר' גְּדַלְיָה כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹשֵׁשׁ, "אַךְ מַדּוּעַ שִׁנָּה הָרַבִּי אֶת פְּסָקוֹ בְּמַהֲלַךְ הַשַּׁבָּת? הֵן הָרַבִּי אָמַר לִי בְּפֵרוּשׁ כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כִּי מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לִי שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו". "לֹא שִׁנִּיתִי אֶת הַפְּסָק. בְּעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הֵבַנְתָּ אוֹתִי", הֵשִׁיב הַצַּדִּיק בְּנִיחוּתָא. "אָמַרְתִּי, כִּי הִתְמַזֵּל מַזָּלְךָ שֶׁבָּאתָ אַתָּה אֵלַי – וְלֹא מְחֻתָּנְךָ! שַׁוֵּה בְּנַפְשְׁךָ, אֵילוּ פָּנִים הָיוּ לְךָ, אִלּוּ הָיָה, חָלִילָה, מִתְהַפֵּךְ עָלֶיךָ הַגַּלְגַּל וְלֹא עָלָיו, כִּי אָז הָיָה הוּא בָּא אֵלַי... שְׂמַח, אִם כֵּן, בְּחֶלְקְךָ וְתֵן שֶׁבַח לְבוֹרַאֲךָ שֶׁזָּכִיתָ אַתָּה לָבוֹא הֵנָּה!" אָנוּ לוֹמְדִים, כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם נִדְרָשׁ לָתֵת מִכַּסְפּוֹ וְלִתְמֹךְ בְּעָנִי, עָלָיו לְחַשֵּׁב וּלְשַׁעֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ חָלִילָה הָיָה מַצָּב הָפוּךְ, וְהוּא הָיָה זֶה שֶׁנִּזְקָק לְכַסְפָּם שֶׁל אֲחֵרִים. כָּךְ יֵקַל עָלָיו לָחוּשׁ אֶת מְצוּקַת הֶעָנִי, וְהַתְּמִיכָה בּוֹ תִּהְיֶה בְּהֶתְאֵם. וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִקֶּלְם: לֹא לְחִנָּם אָמְרָה הַתּוֹרָה "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ!" כַּאֲשֶׁר הֶעָנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּסַיֵּעַ לוֹ, עָלֶיךָ לְדַמּוֹת כְּאִלּוּ הַמַּצָּב הָיָה הָפוּךְ. שַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ אִלּוּ, חָלִילָה, הָיִיתָ אַתָּה הֶעָנִי הַנִּזְקָק לְעֶזְרַת הַזּוּלַת, אֵיךְ הָיִיתָ מַרְגִּישׁ אָז? כָּךְ תְּסַיֵּעַ לוֹ מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁהַקֹּשִׁי שֶׁלּוֹ נוֹגֵעַ אֵלֶיךָ מַמָּשׁ. זֶהוּ "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" - עָלֶיךָ לַעֲזֹר לֶעָנִי, מָשָׁל אַתָּה בְּעַצְמְךָ נִמְצָא בְּמַצָּבוֹ. (לְלַמֶּדְךָ)