Otzarot-Article

"אֲנִי יוֹסֵף, הָעוֹד אָבִי חַי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אוֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה-ג) אָמַר אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְלָא, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה! מַה יּוֹסֵף, קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים, לֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ אֶת כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (תְּהִלִּים נ-כא) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (מִדְרַשׁ רַבָּה).

בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים, "שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד". שָׂח רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, מַהִי כַּוָּנַת הַדְּבָרִים:

עָנִי מָרוּד הִגִּיעַ לְמַצָּב כַּלְכָּלִי קָשֶׁה מְאֹד, לָכֵן הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לִדְרוֹם אַפְרִיקָה כְּדֵי לַעֲבֹד בְּמִרְבְּצֵי הַיַּהֲלוֹמִים כִּי שָׁמַע שֶׁשָּׁם אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף. אָרַז מְעַט מִטַּלְטְלִים, נִפְרַד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְנָסַע.

אַפְרִיקָה לֹא זָהֲרָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁתֵּאֵר לְעַצְמוֹ. הָעֲבוֹדָה בִּכְרִיַּת הַיַּהֲלוֹמִים הָיְתָה מְפָרֶכֶת וּמְיַגַּעַת. לְעִתִּים, עוֹבְדִים רַבִּים קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְּמַפֹּלֶת סְלָעִים בְּמַהֲלַךְ הַחֲצִיבָה וְהַפִּיצוּצִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל מְנָת לְהַגִּיעַ לָעֳמָקִים חֲדָשִׁים בְּמַעֲבֵי הָאֲדָמָה. הֶעָנִי הִרְגִּישׁ בּוֹדֵד וּמְאֻכְזָב, כִּי לִפְעָמִים עָבַד יָמִים שְׁלֵמִים, אַךְ לְבַסּוֹף לֹא גִּלָּה דָּבָר. הַנֶּחָמָה הַיְּחִידָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה שַׂקִּית הַיַּהֲלוֹמִים הַקְּטַנָּה, אֵלֶיהָ הִצְטָרְפוּ מִדֵּי פַּעַם עוֹד כַּמָּה אֲבָנִים. הוּא יָדַע שֶׁיִּתְעַשֵּׁר כְּשֶׁיִּמְכְּרֵם בְּהוֹן רַב כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִמְדִינָתוֹ. כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת אֵין סוֹפִית.

יוֹם אֶחָד, גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה לָשׁוּב אֶל חֵיק מִשְׁפַּחְתּוֹ. כְּשֶׁרָאָה אֶת קַו הַחוֹף מִסִּפּוּן הַסְּפִינָה חָשַׁב לְעַצְמוֹ, "הִנֵּה הִגִּיעוּ לָהֶם הַזְּמַנִּים הַטּוֹבִים, עַכְשָׁו אֲפַצֶּה אֶת עַצְמִי וְאֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי עַל כָּל הַסֵּבֶל הָרַב". בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שָׂמְחוּ מְאֹד לִרְאוֹתוֹ שׁוּב, וְכַמּוּבָן שָׂמְחוּ עַל הַ"שַּׂקִּית הַקְּטַנָּה" שֶׁתָּבִיא לָהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

לְמָחֳרָת הָלַךְ לְאַחַד הַצּוֹרְפִים הַגְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲרִיךְ אֶת שֹׁוִי הַיַּהֲלוֹמִים שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ. הַצּוֹרֵף הֵרִים אֶת הַיַּהֲלוֹמִים בְּמֶלְקָחַיִם קְטַנִּים וּבְעַיִן בּוֹחֶנֶת הִסְתַּכֵּל שׁוּב וָשׁוּב עַל הָאֲבָנִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ, הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו, הוֹרִידָם, וְשׁוּב הִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ זְכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת.

"מַה קָּרָה?!... מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר?". שָׁאַל בְּהַסְסָנוּת.

"צַר לִי לוֹמַר לְךָ, אַךְ אֵלּוּ שִׁבְרֵי זְכוּכִית וְלֹא יַהֲלוֹמִים!!!". פָּסַק הַצּוֹרֵף.

הֶעָנִי הָיָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט... בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לִבְלֹעַ אֶת רֻקּוֹ... אָרַז אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן הָלַךְ לְצוֹרֵף אַחֵר, אַךְ גַּם הַצּוֹרֵף הַשֵּׁנִי בִּשֵּׂר לוֹ אֶת אוֹתָהּ הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה, "אֵין אֵלּוּ אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל זְכוּכִית"... מִיָּד הֵבִין שֶׁ"חֲבֵרוֹ" לַחֶדֶר גָּנַב אֶת הַיַּהֲלוֹמִים שֶׁלּוֹ בְּעֵת שֶׁיָּשַׁן, וְשָׂם בִּמְקוֹמָם רְסִיסֵי זְכוּכִיּוֹת שֶׁאֵינָם שָׁוִים אֲפִלּוּ פְּרוּטָה שְׁחוּקָה אַחַת!

לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ, לַשָּׁוְא הָיוּ כָּל שְׁנוֹת הֶעָמָל הַמְפָרְכוֹת וְהַפְּרֵדָה הַקָּשָׁה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ הָאֲהוּבָה. כָּל תִּקְווֹתָיו הִתְנַפְּצוּ בִּן רֶגַע.

סִיֵּם הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: הַנְּשָׁמָה עָשְׂתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד עַד שֶׁיָּרְדָה לְעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפָל אֶל תּוֹךְ גּוּפֵנוּ הַגַּשְׁמִי. בְּצַעַר רַב עָשְׂתָה זֹאת, אַךְ מִכֹּרַח הַמְּצִיאוּת בְּצִוּוּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. סֵבֶל רַב סָבְלָה הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְשֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ הִגִּיעָה "עֲיֵפָה וְרָזָה", מֵאַחַר שֶׁרַק מְעַט תּוֹרָה וּמִצְווֹת הֵזִינוּ אוֹתָהּ בִּגְלַל הַיֵּצֶר הָרָע, אוֹתוֹ "חָבֵר לַחֶדֶר" שֶׁהִצְלִיחַ "לַעֲבֹד" עָלָיו. רַק כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל "הַתַּחֲנָה הַסּוֹפִית", לַדִּיּוּן שֶׁלּוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, הוּא נוֹכַח לְגַלּוֹת לְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה כִּי סְחוֹרָתוֹ הֻחְלְפָה. בִּמְקוֹם לִמּוּד תּוֹרָה וּשְׁאָר מִצְווֹת הַשָּׁווֹת נֶצַח בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא אָסַף חֲתִיכוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת וּפִסּוֹת שֶׁל נְיָר (מַטְבְּעוֹת וּשְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף) שֶׁשָּׁווֹת בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רְסִיסֵי זְכוּכִית בָּעוֹלָם הַזֶּה...

"הֶחָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, הֵבִיא עַל כָּךְ עוֹד מָשָׁל קָצָר:

פַּעַם רָאִיתִי פָּעוֹטָה שֶׁשִּׂחֲקָה בְּבֻבַּת הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁלָּהּ. אִם הָיוּ לוֹקְחִים מִמֶּנָּה אֶת הַבֻּבָּה וּמַחְבִּיאִים אוֹתָהּ, כַּמָּה הָיְתָה בּוֹכָה... אִם הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הַבֻּבָּה הַזּוֹ מִמַּחֲבוֹאָהּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל וִיסַפְּרוּ לָהּ כַּמָּה בָּכְתָה בִּגְלַל בֻּבָּה זוֹ, אוֹי! כַּמָּה הִיא תִּתְבַּיֵּשׁ...

זֶה מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים מִבּוֹרֵא עוֹלָם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן: תֵּן לָנוּ אֶת הַדַּעַת לְהַכִּיר בְּעֵרֶךְ מִצְווֹתֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא! וּכְבִרְכַּת "אַהֲבַת עוֹלָם" בְּשַׁחֲרִית, "וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם... וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד"! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	שלח תש"ע
	"פנו אלי והושעו"
	"אֲנִי יוֹסֵף, הָעוֹד אָבִי חַי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אוֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה-ג) אָמַר אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְלָא, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה! מַה יּוֹסֵף, קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים, לֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ אֶת כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (תְּהִלִּים נ-כא) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (מִדְרַשׁ רַבָּה). בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים, "שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד". שָׂח רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, מַהִי כַּוָּנַת הַדְּבָרִים: עָנִי מָרוּד הִגִּיעַ לְמַצָּב כַּלְכָּלִי קָשֶׁה מְאֹד, לָכֵן הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לִדְרוֹם אַפְרִיקָה כְּדֵי לַעֲבֹד בְּמִרְבְּצֵי הַיַּהֲלוֹמִים כִּי שָׁמַע שֶׁשָּׁם אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף. אָרַז מְעַט מִטַּלְטְלִים, נִפְרַד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְנָסַע. אַפְרִיקָה לֹא זָהֲרָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁתֵּאֵר לְעַצְמוֹ. הָעֲבוֹדָה בִּכְרִיַּת הַיַּהֲלוֹמִים הָיְתָה מְפָרֶכֶת וּמְיַגַּעַת. לְעִתִּים, עוֹבְדִים רַבִּים קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְּמַפֹּלֶת סְלָעִים בְּמַהֲלַךְ הַחֲצִיבָה וְהַפִּיצוּצִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל מְנָת לְהַגִּיעַ לָעֳמָקִים חֲדָשִׁים בְּמַעֲבֵי הָאֲדָמָה. הֶעָנִי הִרְגִּישׁ בּוֹדֵד וּמְאֻכְזָב, כִּי לִפְעָמִים עָבַד יָמִים שְׁלֵמִים, אַךְ לְבַסּוֹף לֹא גִּלָּה דָּבָר. הַנֶּחָמָה הַיְּחִידָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה שַׂקִּית הַיַּהֲלוֹמִים הַקְּטַנָּה, אֵלֶיהָ הִצְטָרְפוּ מִדֵּי פַּעַם עוֹד כַּמָּה אֲבָנִים. הוּא יָדַע שֶׁיִּתְעַשֵּׁר כְּשֶׁיִּמְכְּרֵם בְּהוֹן רַב כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִמְדִינָתוֹ. כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת אֵין סוֹפִית. יוֹם אֶחָד, גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה לָשׁוּב אֶל חֵיק מִשְׁפַּחְתּוֹ. כְּשֶׁרָאָה אֶת קַו הַחוֹף מִסִּפּוּן הַסְּפִינָה חָשַׁב לְעַצְמוֹ, "הִנֵּה הִגִּיעוּ לָהֶם הַזְּמַנִּים הַטּוֹבִים, עַכְשָׁו אֲפַצֶּה אֶת עַצְמִי וְאֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי עַל כָּל הַסֵּבֶל הָרַב". בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שָׂמְחוּ מְאֹד לִרְאוֹתוֹ שׁוּב, וְכַמּוּבָן שָׂמְחוּ עַל הַ"שַּׂקִּית הַקְּטַנָּה" שֶׁתָּבִיא לָהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. לְמָחֳרָת הָלַךְ לְאַחַד הַצּוֹרְפִים הַגְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲרִיךְ אֶת שֹׁוִי הַיַּהֲלוֹמִים שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ. הַצּוֹרֵף הֵרִים אֶת הַיַּהֲלוֹמִים בְּמֶלְקָחַיִם קְטַנִּים וּבְעַיִן בּוֹחֶנֶת הִסְתַּכֵּל שׁוּב וָשׁוּב עַל הָאֲבָנִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ, הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו, הוֹרִידָם, וְשׁוּב הִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ זְכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת. "מַה קָּרָה?!... מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר?". שָׁאַל בְּהַסְסָנוּת. "צַר לִי לוֹמַר לְךָ, אַךְ אֵלּוּ שִׁבְרֵי זְכוּכִית וְלֹא יַהֲלוֹמִים!!!". פָּסַק הַצּוֹרֵף. הֶעָנִי הָיָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט... בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לִבְלֹעַ אֶת רֻקּוֹ... אָרַז אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן הָלַךְ לְצוֹרֵף אַחֵר, אַךְ גַּם הַצּוֹרֵף הַשֵּׁנִי בִּשֵּׂר לוֹ אֶת אוֹתָהּ הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה, "אֵין אֵלּוּ אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל זְכוּכִית"... מִיָּד הֵבִין שֶׁ"חֲבֵרוֹ" לַחֶדֶר גָּנַב אֶת הַיַּהֲלוֹמִים שֶׁלּוֹ בְּעֵת שֶׁיָּשַׁן, וְשָׂם בִּמְקוֹמָם רְסִיסֵי זְכוּכִיּוֹת שֶׁאֵינָם שָׁוִים אֲפִלּוּ פְּרוּטָה שְׁחוּקָה אַחַת! לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ, לַשָּׁוְא הָיוּ כָּל שְׁנוֹת הֶעָמָל הַמְפָרְכוֹת וְהַפְּרֵדָה הַקָּשָׁה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ הָאֲהוּבָה. כָּל תִּקְווֹתָיו הִתְנַפְּצוּ בִּן רֶגַע. סִיֵּם הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: הַנְּשָׁמָה עָשְׂתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד עַד שֶׁיָּרְדָה לְעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפָל אֶל תּוֹךְ גּוּפֵנוּ הַגַּשְׁמִי. בְּצַעַר רַב עָשְׂתָה זֹאת, אַךְ מִכֹּרַח הַמְּצִיאוּת בְּצִוּוּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. סֵבֶל רַב סָבְלָה הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְשֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ הִגִּיעָה "עֲיֵפָה וְרָזָה", מֵאַחַר שֶׁרַק מְעַט תּוֹרָה וּמִצְווֹת הֵזִינוּ אוֹתָהּ בִּגְלַל הַיֵּצֶר הָרָע, אוֹתוֹ "חָבֵר לַחֶדֶר" שֶׁהִצְלִיחַ "לַעֲבֹד" עָלָיו. רַק כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל "הַתַּחֲנָה הַסּוֹפִית", לַדִּיּוּן שֶׁלּוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, הוּא נוֹכַח לְגַלּוֹת לְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה כִּי סְחוֹרָתוֹ הֻחְלְפָה. בִּמְקוֹם לִמּוּד תּוֹרָה וּשְׁאָר מִצְווֹת הַשָּׁווֹת נֶצַח בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא אָסַף חֲתִיכוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת וּפִסּוֹת שֶׁל נְיָר (מַטְבְּעוֹת וּשְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף) שֶׁשָּׁווֹת בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רְסִיסֵי זְכוּכִית בָּעוֹלָם הַזֶּה... "הֶחָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, הֵבִיא עַל כָּךְ עוֹד מָשָׁל קָצָר: פַּעַם רָאִיתִי פָּעוֹטָה שֶׁשִּׂחֲקָה בְּבֻבַּת הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁלָּהּ. אִם הָיוּ לוֹקְחִים מִמֶּנָּה אֶת הַבֻּבָּה וּמַחְבִּיאִים אוֹתָהּ, כַּמָּה הָיְתָה בּוֹכָה... אִם הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הַבֻּבָּה הַזּוֹ מִמַּחֲבוֹאָהּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל וִיסַפְּרוּ לָהּ כַּמָּה בָּכְתָה בִּגְלַל בֻּבָּה זוֹ, אוֹי! כַּמָּה הִיא תִּתְבַּיֵּשׁ... זֶה מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים מִבּוֹרֵא עוֹלָם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן: תֵּן לָנוּ אֶת הַדַּעַת לְהַכִּיר בְּעֵרֶךְ מִצְווֹתֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא! וּכְבִרְכַּת "אַהֲבַת עוֹלָם" בְּשַׁחֲרִית, "וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם... וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד"! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)