Otzarot-Article

"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם" (יג-ד) בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נִצְטַוֵּינוּ, שֶׁאִם יָבוֹא נְבִיא שֶׁקֶר וְיָסִית לַעֲבוֹדָה זָרָה, חָלִילָה, אֲפִלּוּ יַעֲמִיד חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וִיחוֹלֵל מוֹפְתִים מַרְעִישִׁים – "לֹא תִשְׁמַע אֵלָיו כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם". וּבְנִסְיוֹנוֹת – יֵשׁ לַעֲמֹד!

רַבִּים הַנִּסְיוֹנוֹת, יֵשׁ הַכּוֹשְׁלִים בָּהֶם וְיֵשׁ הָאֵיתָנִים כְּצוּר חַלָּמִישׁ. בְּמַה תָּלוּי הַדָּבָר? הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל הִדְגִּים זֹאת בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

בָּעִיר וַרְשָׁה פָּעֲלָה כְּנוּפְיַת נוֹכְלִים, שֶׁרוֹשְׁשָׁה אֶת קָרְבְּנוֹתֶיהָ בְּדֶרֶךְ מְתֻחְכֶּמֶת. שְׁלוּחֶיהָ פָּנוּ לְאָדָם וְהִצִּיעוּ לוֹ הַצָּעָה שֶׁאֵין לְסָרֵב לָהּ: בִּרְשׁוּתָם מְכוֹנַת דְּפוּס מְשֻׁכְלֶלֶת, הַמְיַצֶּרֶת שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים. מוּכָנִים הֵם לִמְכֹּר לוֹ מֵאָה אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים, תְּמוּרַת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים בִּלְבַד!

מוּבָן שֶׁהָאִישׁ חָשַׁשׁ וְהִסֵּס.

אָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה הַכֶּסֶף הַמְזֻיָּף. בְּחַר לְךָ שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת, אֵלּוּ שֶׁתִּרְצֶה, וְגַשׁ עִמָּם לַבַּנְק, לְפָרְטָם לְכֶסֶף קָטָן. אֵין לְךָ מִי שֶׁבָּקִי בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים יוֹתֵר מִפְּקִיד בַּנְק, וְתִרְאֶה הַאִם יַבְחִין בַּזִּיּוּף!"

הָאִישׁ הִסְכִּים. הוֹצִיא שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת בְּאַקְרַאי, עָלָה לִסְנִיף הַבַּנְק וְהִצִּיגָם בִּפְנֵי הַפָּקִיד. הֵכִין לְעַצְמוֹ סִפּוּר לְכִסּוּי: מִישֶׁהוּ קָנָה מִמֶּנּוּ חֵפֶץ וְשִׁלֵּם לוֹ בִּשְׁטָרוֹת אֵלּוּ, הוּא לֹא יָדַע שֶׁהֵם מְזֻיָּפִים...

הַפָּקִיד נָטַל אֶת הַשְּׁטָרוֹת, עִיֵּן בָּהֶם הֵיטֵב, וֶהֱמִירָם בְּחֵפֶץ לֵב. רָאָה הָאִישׁ, וְהִסְכִּים לָעִסְקָה. הוֹצִיא אֶת חֶסְכוֹנוֹתָיו מֵהַבַּנְק, אַף לָוָה כְּסָפִים, וְנָטַל בְּיָדָיו שִׁשִּׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְקוֹרִיִּים לַהֲמִירָם בְּמָאתַיִם אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים! עִסְקַת חַיִּים!

הַנּוֹכְלִים שָׂמְחוּ, וְהֵבִיאוּ אִתָּם אֶת הַכֶּסֶף בִּשְׁתֵּי מִזְוָדוֹת. אֲבָל הָאִישׁ לֹא נָפַל בַּפַּח: יִתָּכֵן שֶׁבַּתְּחִלָּה הִצִּיגוּ כְּפִתְיוֹן שְׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים, וְעַכְשָׁו הֵבִיאוּ זִיּוּף מֵאֵיכוּת יְרוּדָה. נָטַל שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת מֵהַמִּזְוָדוֹת, וְעָלָה עִמָּם לַבַּנְק. הִצִּיגָם לִפְנֵי הַפָּקִיד, שֶׁבְּחָנָם בְּחִינָה מְדֻקְדֶּקֶת – וֶהֱמִירָם בְּכֶסֶף קָטָן. עַכְשָׁו הָיָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁהַזִּיּוּף אָכֵן מֻצְלָח. נָתַן לָהֶם אֶת שִׁשִּׁים הָאֶלֶף וְיָשַׁב לִסְפֹּר אֶת הָאוֹצָר שֶׁהֵבִיאוּ: מָאתַיִם אֶלֶף שְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים וְנָאִים. הוּא עָשָׂה אֶת עִסְקַת חַיָּיו. הִרְוִיחַ מֵאָה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּלֹא מַאֲמָץ, בְּרֶגַע אֶחָד!

נָטַל אֶת שְׁתֵּי הַמִּזְוָדוֹת, וּפָסַע בָּרְחוֹב שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. לְפֶתַע עֲצָרוֹ שׁוֹטֵר: "הֵי, מָה אַתָּה נוֹשֵׂא עִמְּךָ?"

"כֶּסֶף", עָנָה. קוֹלוֹ רָטַט.

"כֶּסֶף? פְּתַח וְאֶרְאֶה!"

בִּפְקֻדַּת הַשּׁוֹטֵר הִנִּיחַ מִזְוָדָה אַחַת עַל רְעוּתָהּ, פְּתָחָהּ – וְהִנֵּה הִיא גְּדוּשָׁה שְׁטָרוֹת. גָּחַן הַשּׁוֹטֵר, הִתְבּוֹנֵן בָּהֶם הֵיטֵב וְקוֹלוֹ רָעַם: "מַה זֹּאת?! אֵלּוּ שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים, אַתָּה עָצוּר! בּוֹא עִמִּי לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה!"

נֶחְרַד הָאִישׁ, וְהֵבִין לְאֵיזֶה פַּח נָפַל. בְּטֶרֶם יַסְפִּיק הַשּׁוֹטֵר הַגָּחוּן לְהִזְדַּקֵּף, נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח. עַד שֶׁהַשּׁוֹטֵר נָעַל אֶת הַמִּזְוָדָה, לֹא הָיָה לוֹ זֵכֶר. וְהַשּׁוֹטֵר, עִם שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת כְּבֵדוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לִדְלֹק אַחֲרָיו.

בִּכָּה הָאִישׁ אֶת כַּסְפּוֹ, אַךְ נִחֵם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא אִבֵּד אֶת חֵרוּתוֹ.

בְּרֶגַע אֶחָד הִתְעַשֵּׁר – וּבְמִשְׁנֵהוּ הִתְרוֹשֵׁשׁ...

וְהַשּׁוֹטֵר פָּנָה וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לְאַכְסַנְיַת הַזַּיְפָנִים וּשְׁתֵּי הַמִּזְוָדוֹת בְּיָדָיו – אַף הוּא נִמְנָה עַל חַבְרֵי הַכְּנוּפְיָה, שֶׁהִתְעַשְּׁרָה בְּשִׁשִּׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר...

חִלְּקוּ הַגַּנָּבִים בֵּינֵיהֶם אֶת שְׁלָלָם, וּפָנוּ לִלְכֹּד אֶת הַפֶּתִי הַבָּא...

מֶה הָיָה סוֹד הַתַּעֲלוּל? כֵּיצַד בֶּאֱמֶת לֹא עָלוּ פְּקִידֵי הַבַּנְק עַל הַזִּיּוּף?

פָּשׁוּט מְאֹד: מָאתַיִם אֶלֶף הַשְּׁטָרוֹת לֹא הָיוּ מְזֻיָּפִים! הֵם תִּעְתְּעוּ בָּאֲנָשִׁים בִּשְׁטָרוֹת כֶּסֶף אֲמִתִּיִּים! לָכֵן הִסְכִּים פְּקִיד הַבַּנְק לְהָמִיר אֶת הַשְּׁטָרוֹת, כִּי הָיוּ מְקוֹרִיִּים וְחֻקִּיִּים!

אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מֵאַחַר שֶׁהַקָּרְבָּן רָאָה שֶׁפְּקִיד הַבַּנְק מְאַשֵּׁר אֶת הַשְּׁטָרוֹת, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָמְנָם הָיוּ אֲמִתִּיִּים, מַדּוּעַ בָּרַח וְנִמְלַט וְהִפְקִיר אֶת רְכוּשׁוֹ? מַדּוּעַ לֹא טָעַן שֶׁהַשְּׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים וּמוּכָן הוּא לְהוֹכִיחַ זֹאת, כְּפִי שֶׁאָכֵן הָיָה!

וְהַתְּשׁוּבָה: מִשּׁוּם שֶׁבְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה בָּטוּחַ. בְּעַצְמוֹ פִּקְפֵּק, לָכֵן נִמְלַט...

וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה בְּעִנְיָנֵנוּ: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, וּבָטוּחַ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, לֹא יִתְרַשֵּׁם מִנִּסָּיוֹן וְלֹא יִכָּשֵׁל בְּעֵת מִבְחָן. אֵיתָן יַעֲמֹד, כְּצוּר חַלָּמִישׁ, וֶאֱמוּנָתוֹ תִּתְחַשֵּׁל בְּכוּר הַנִּסְיוֹנוֹת. רַק מִי שֶׁאֱמוּנָתוֹ רוֹפֶפֶת מִלְּכַתְּחִלָּה, רַק הוּא יָנוּס בְּעֵת מִבְחָן! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שלח תש"ע
	"פנו אלי והושעו"
	"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם" (יג-ד) בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נִצְטַוֵּינוּ, שֶׁאִם יָבוֹא נְבִיא שֶׁקֶר וְיָסִית לַעֲבוֹדָה זָרָה, חָלִילָה, אֲפִלּוּ יַעֲמִיד חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וִיחוֹלֵל מוֹפְתִים מַרְעִישִׁים – "לֹא תִשְׁמַע אֵלָיו כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם". וּבְנִסְיוֹנוֹת – יֵשׁ לַעֲמֹד! רַבִּים הַנִּסְיוֹנוֹת, יֵשׁ הַכּוֹשְׁלִים בָּהֶם וְיֵשׁ הָאֵיתָנִים כְּצוּר חַלָּמִישׁ. בְּמַה תָּלוּי הַדָּבָר? הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל הִדְגִּים זֹאת בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בָּעִיר וַרְשָׁה פָּעֲלָה כְּנוּפְיַת נוֹכְלִים, שֶׁרוֹשְׁשָׁה אֶת קָרְבְּנוֹתֶיהָ בְּדֶרֶךְ מְתֻחְכֶּמֶת. שְׁלוּחֶיהָ פָּנוּ לְאָדָם וְהִצִּיעוּ לוֹ הַצָּעָה שֶׁאֵין לְסָרֵב לָהּ: בִּרְשׁוּתָם מְכוֹנַת דְּפוּס מְשֻׁכְלֶלֶת, הַמְיַצֶּרֶת שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים. מוּכָנִים הֵם לִמְכֹּר לוֹ מֵאָה אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים, תְּמוּרַת שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים בִּלְבַד! מוּבָן שֶׁהָאִישׁ חָשַׁשׁ וְהִסֵּס. אָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה הַכֶּסֶף הַמְזֻיָּף. בְּחַר לְךָ שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת, אֵלּוּ שֶׁתִּרְצֶה, וְגַשׁ עִמָּם לַבַּנְק, לְפָרְטָם לְכֶסֶף קָטָן. אֵין לְךָ מִי שֶׁבָּקִי בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים יוֹתֵר מִפְּקִיד בַּנְק, וְתִרְאֶה הַאִם יַבְחִין בַּזִּיּוּף!" הָאִישׁ הִסְכִּים. הוֹצִיא שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת בְּאַקְרַאי, עָלָה לִסְנִיף הַבַּנְק וְהִצִּיגָם בִּפְנֵי הַפָּקִיד. הֵכִין לְעַצְמוֹ סִפּוּר לְכִסּוּי: מִישֶׁהוּ קָנָה מִמֶּנּוּ חֵפֶץ וְשִׁלֵּם לוֹ בִּשְׁטָרוֹת אֵלּוּ, הוּא לֹא יָדַע שֶׁהֵם מְזֻיָּפִים... הַפָּקִיד נָטַל אֶת הַשְּׁטָרוֹת, עִיֵּן בָּהֶם הֵיטֵב, וֶהֱמִירָם בְּחֵפֶץ לֵב. רָאָה הָאִישׁ, וְהִסְכִּים לָעִסְקָה. הוֹצִיא אֶת חֶסְכוֹנוֹתָיו מֵהַבַּנְק, אַף לָוָה כְּסָפִים, וְנָטַל בְּיָדָיו שִׁשִּׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְקוֹרִיִּים לַהֲמִירָם בְּמָאתַיִם אֶלֶף שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים! עִסְקַת חַיִּים! הַנּוֹכְלִים שָׂמְחוּ, וְהֵבִיאוּ אִתָּם אֶת הַכֶּסֶף בִּשְׁתֵּי מִזְוָדוֹת. אֲבָל הָאִישׁ לֹא נָפַל בַּפַּח: יִתָּכֵן שֶׁבַּתְּחִלָּה הִצִּיגוּ כְּפִתְיוֹן שְׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים, וְעַכְשָׁו הֵבִיאוּ זִיּוּף מֵאֵיכוּת יְרוּדָה. נָטַל שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת מֵהַמִּזְוָדוֹת, וְעָלָה עִמָּם לַבַּנְק. הִצִּיגָם לִפְנֵי הַפָּקִיד, שֶׁבְּחָנָם בְּחִינָה מְדֻקְדֶּקֶת – וֶהֱמִירָם בְּכֶסֶף קָטָן. עַכְשָׁו הָיָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁהַזִּיּוּף אָכֵן מֻצְלָח. נָתַן לָהֶם אֶת שִׁשִּׁים הָאֶלֶף וְיָשַׁב לִסְפֹּר אֶת הָאוֹצָר שֶׁהֵבִיאוּ: מָאתַיִם אֶלֶף שְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים וְנָאִים. הוּא עָשָׂה אֶת עִסְקַת חַיָּיו. הִרְוִיחַ מֵאָה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּלֹא מַאֲמָץ, בְּרֶגַע אֶחָד! נָטַל אֶת שְׁתֵּי הַמִּזְוָדוֹת, וּפָסַע בָּרְחוֹב שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. לְפֶתַע עֲצָרוֹ שׁוֹטֵר: "הֵי, מָה אַתָּה נוֹשֵׂא עִמְּךָ?" "כֶּסֶף", עָנָה. קוֹלוֹ רָטַט. "כֶּסֶף? פְּתַח וְאֶרְאֶה!" בִּפְקֻדַּת הַשּׁוֹטֵר הִנִּיחַ מִזְוָדָה אַחַת עַל רְעוּתָהּ, פְּתָחָהּ – וְהִנֵּה הִיא גְּדוּשָׁה שְׁטָרוֹת. גָּחַן הַשּׁוֹטֵר, הִתְבּוֹנֵן בָּהֶם הֵיטֵב וְקוֹלוֹ רָעַם: "מַה זֹּאת?! אֵלּוּ שְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים, אַתָּה עָצוּר! בּוֹא עִמִּי לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה!" נֶחְרַד הָאִישׁ, וְהֵבִין לְאֵיזֶה פַּח נָפַל. בְּטֶרֶם יַסְפִּיק הַשּׁוֹטֵר הַגָּחוּן לְהִזְדַּקֵּף, נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח. עַד שֶׁהַשּׁוֹטֵר נָעַל אֶת הַמִּזְוָדָה, לֹא הָיָה לוֹ זֵכֶר. וְהַשּׁוֹטֵר, עִם שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת כְּבֵדוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לִדְלֹק אַחֲרָיו. בִּכָּה הָאִישׁ אֶת כַּסְפּוֹ, אַךְ נִחֵם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא אִבֵּד אֶת חֵרוּתוֹ. בְּרֶגַע אֶחָד הִתְעַשֵּׁר – וּבְמִשְׁנֵהוּ הִתְרוֹשֵׁשׁ... וְהַשּׁוֹטֵר פָּנָה וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לְאַכְסַנְיַת הַזַּיְפָנִים וּשְׁתֵּי הַמִּזְוָדוֹת בְּיָדָיו – אַף הוּא נִמְנָה עַל חַבְרֵי הַכְּנוּפְיָה, שֶׁהִתְעַשְּׁרָה בְּשִׁשִּׁים אֶלֶף שְׁטָרוֹת עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר... חִלְּקוּ הַגַּנָּבִים בֵּינֵיהֶם אֶת שְׁלָלָם, וּפָנוּ לִלְכֹּד אֶת הַפֶּתִי הַבָּא... מֶה הָיָה סוֹד הַתַּעֲלוּל? כֵּיצַד בֶּאֱמֶת לֹא עָלוּ פְּקִידֵי הַבַּנְק עַל הַזִּיּוּף? פָּשׁוּט מְאֹד: מָאתַיִם אֶלֶף הַשְּׁטָרוֹת לֹא הָיוּ מְזֻיָּפִים! הֵם תִּעְתְּעוּ בָּאֲנָשִׁים בִּשְׁטָרוֹת כֶּסֶף אֲמִתִּיִּים! לָכֵן הִסְכִּים פְּקִיד הַבַּנְק לְהָמִיר אֶת הַשְּׁטָרוֹת, כִּי הָיוּ מְקוֹרִיִּים וְחֻקִּיִּים! אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מֵאַחַר שֶׁהַקָּרְבָּן רָאָה שֶׁפְּקִיד הַבַּנְק מְאַשֵּׁר אֶת הַשְּׁטָרוֹת, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָמְנָם הָיוּ אֲמִתִּיִּים, מַדּוּעַ בָּרַח וְנִמְלַט וְהִפְקִיר אֶת רְכוּשׁוֹ? מַדּוּעַ לֹא טָעַן שֶׁהַשְּׁטָרוֹת אֲמִתִּיִּים וּמוּכָן הוּא לְהוֹכִיחַ זֹאת, כְּפִי שֶׁאָכֵן הָיָה! וְהַתְּשׁוּבָה: מִשּׁוּם שֶׁבְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה בָּטוּחַ. בְּעַצְמוֹ פִּקְפֵּק, לָכֵן נִמְלַט... וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה בְּעִנְיָנֵנוּ: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, וּבָטוּחַ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, לֹא יִתְרַשֵּׁם מִנִּסָּיוֹן וְלֹא יִכָּשֵׁל בְּעֵת מִבְחָן. אֵיתָן יַעֲמֹד, כְּצוּר חַלָּמִישׁ, וֶאֱמוּנָתוֹ תִּתְחַשֵּׁל בְּכוּר הַנִּסְיוֹנוֹת. רַק מִי שֶׁאֱמוּנָתוֹ רוֹפֶפֶת מִלְּכַתְּחִלָּה, רַק הוּא יָנוּס בְּעֵת מִבְחָן! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)