Otzarot-Article

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת" (א-יז) כָּתַב הַאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זצ"ל, שֶׁבַּתְּחִלָּה לָקְחוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַנְּשִׂיאִים וְהִפְקִידוּם עַל הַמִּנְיָן, וְאַחַר כָּךְ "אֶת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ". וְלִכְאוֹרָה, יְכוֹלִים הָיוּ לְקַצֵּר אֶת הַתַּהֲלִיךְ: לִקְרֹא אֶת כָּל הָעֵדָה וּלְכַנְּסָם, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד לִבְחֹר אֶת הַנְּשִׂיאִים וּלְהַתְחִיל בַּמִּפְקָד.

אֲבָל אִם הַכֹּל הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם, וְשׁוֹמְעִים שֶׁבּוֹחֲרִים בִּתְרֵיסַר הַנְּשִׂיאִים, הָיְתָה נִגְרֶמֶת לְכַמָּה מִגְּדוֹלֵי הָעָם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת. וּלְפִיכָךְ נִקְרְאוּ הַנְּשִׂיאִים בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁלֹּא לִפְנֵי כֻּלָּם!

כַּמָּה יֵשׁ לַהוֹרִים וְלַמְּחַנְּכִים לְהִתְאַזֵּר בִּרְגִישׁוּת לְרִגְשׁוֹת הַיְּלָדִים וְהַחֲנִיכִים, וְלֹא לְבַכֵּר כַּמָּה עַל פְּנֵי הָאֲחֵרִים.

מְסַפֵּר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיסִיג: לַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה, וּבְעֵת שֶׁהִסְפַּדְתִּי אֶת דּוֹדִי רַבִּי חַיִּים בְּרִים זצ"ל בִּירוּשָׁלַיִם סִפַּרְתִּי אֶת הַמַּעֲשֶׂה בִּפְנֵי צִבּוּר גָּדוֹל. לְאַחַר מִכֵּן הִתְקַשְּׁרוּ אֵלַי אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִכְלֹא אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם, וְהִבִּיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הִתְפַּעֲלוּתָם מִן הַמַּעֲשֶׂה. הִתְקַשֵּׁר אֵלַי אֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים בִּירוּשָׁלַיִם, וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶחֱזֹר בְּאָזְנָיו עַל הַסִּפּוּר עִם כָּל פְּרָטָיו הַמְּדֻיָּקִים, כִּי הַדָּבָר יְשַׁנֶּה בְּעֵינָיו אֶת כָּל דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ שֶׁמְּחַנֵּךְ אֶת תַּלְמִידָיו. וְכָמוֹהוּ הִתְקַשֵּׁר מְנַהֵל סֵמִינָר חָשׁוּב בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁבִּקֵּשׁ אַף הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּוּר לִפְרָטָיו, כִּי לְדַעְתּוֹ זֶה יְשַׁנֶּה אֶצְלוֹ אֶת כָּל הַהִסְתַּכְּלוּת הַחִנּוּכִית.

הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בְּיַלְדוּתִי, כַּאֲשֶׁר אָבִי מוֹרִי זצ"ל נְטָלַנִי עִמּוֹ, יַחַד עִם כָּל הַיְּלָדִים, לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל דּוֹדֵנוּ רַבִּי חַיִּים זצ"ל. הַשְּׁנַיִם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיָנִים שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי בָּהֶם. בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה קָמוּ לְרֶגַע וְיָצְאוּ לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְשָׁם רָאָה אָבִי אֶת אַחַת מִבְּנוֹתָיו הַבּוֹגְרוֹת שֶׁל רַבִּי חַיִּים מִתְיַפַּחַת. אָבִי נִבְהַל, וּשְׁאָלָהּ מָה אֵרַע לָהּ, אַךְ הַבַּת שָׁתְקָה וְלֹא עָנְתָה...

מִסְתַּבֵּר שֶׁהִיא נִמְנְעָה מִלְּדַבֵּר בְּנוֹכְחוּת אָבִיהָ מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ. כַּאֲשֶׁר יָצָא רַבִּי חַיִּים מִן הַחֶדֶר, אָמְרָה לְאָבִי: "אֲנִי מְשַׁמֶּשֶׁת כְּמוֹרָה בְּבֵית סֵפֶר. מָחָר אֲנִי צְרִיכָה לְחַלֵּק תְּעוּדוֹת לְתַלְמִידוֹתַי, כְּבָר מִלֵּאתִי אֶת כָּל הַתְּעוּדוֹת, הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן.

אָבִי עִלְעֵל בַּתְּעוּדוֹת וְרָאָה אֶת הַתְּעוּדָה שֶׁל אַחַת מִיַּלְדוֹת הַשְּׁכוּנָה אֲשֶׁר צִיּוּנֶיהָ לֹא הָיוּ מַרְשִׁימִים... הוּא פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: 'אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִמְסֹר אֶת הַתְּעוּדָה הַזֹּאת לַיַּלְדָּה! לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַבַּת שֶׁלִּי תִּגְרֹם צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ לְתַלְמִידָה צְעִירָה".

מַמְשִׁיכָה הַבַּת: "שָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי: אַבָּא, מָה אֶעֱשֶׂה, הֲרֵי אֵלּוּ צִיּוּנֶיהָ שֶׁל הַתַּלְמִידָה!" וְהוּא הֵשִׁיב: 'אִם הַתַּלְמִידוֹת הִשִּׂיגוּ צִיּוּנִים נְמוּכִים - הַקּוֹלָר תָּלוּי בָּךְ! אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְגַלְגֵּל אֶת הָאַחְרָיוּת אֶל הַיַּלְדָּה הָרַכָּה, וְעַל הַדֶּרֶךְ לִגְרֹם לָהּ צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ', וְאָז קָם אָבִי, נָטַל אֶת הַתְּעוּדָה וְהִשְׁלִיכָהּ לְפַח הָאַשְׁפָּה!"

לִקְטַנֵּי דַּרְגָּה כָּמוֹנוּ קָשֶׁה לְקַבֵּל דֵּעָה כְּזוֹ. אַךְ דּוֹדִי הָיָה גַּבְרָא דְּמָרָא סַיְעָא, אָדָם שֶׁגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ עַד מְאֹד, וְהוּא בְּרֹחַב דַּעְתּוֹ וּבִתְבוּנַת לִבּוֹ פָּסַק לְבִתּוֹ שֶׁאֵין לָתֵת תְּעוּדָה לְתַלְמִידָה, אִם הַדָּבָר עָשׂוּי לִגְרֹם לָהּ צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ.

יֵשׁ מוֹרוֹת הַחוֹשְׁשׁוֹת לִרְשֹׁם בְּמִבְחָנִים וּבִתְעוּדוֹת צִיּוּנִים שֶׁאֵינָם אֲמִתִּיִּים, בְּנִמּוּק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סֶרֶךְ שֶׁקֶר. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהַמּוֹרָה נוֹטֶלֶת אֶת הָעֵט לְיָדָהּ וְחוֹרֶטֶת עַל גַּבֵּי הַתְּעוּדָה אֶת הַצִּיּוּנִים הַגְּרוּעִים לְ'מַזְכֶּרֶת עָווֹן', הַאִם גַּם בְּכָל שְׁאָר מִקְרֵי הַחַיִּים הִיא נִזְהֶרֶת כָּל כָּךְ מִכָּל סֶרֶךְ שֶׁקֶר?... וּמָה עִם הַצַּעַר שֶׁנִּגְרָם לְתַלְמִידָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת לְיָדָהּ תְּעוּדָה גְּרוּעָה, הַאִם מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ? מָה עִם הַהַשְׁלָכוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, הַחֶבְרָתִיּוֹת וְהַחִנּוּכִיּוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לְהִגָּרֵם לַתַּלְמִידָה כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ?

לֹא בָּאנוּ לְהַכְרִיעַ, מִכָּל מָקוֹם וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ כָּאן נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה. הֲרֵי מְדֻבָּר בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ!

בְּמוֹשַׁב הַזְּקֵנִים בְּקִרְיַת וִיזְ'נִיץ הָיָה יְהוּדִי זָקֵן. שֶׁעוֹד לָמַד בִּישִׁיבָתוֹ הָרָמָה שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף צְבִי דּוּשִׁינְסְקִיא זצ"ל בְּחוּסְט.

וְסִפֵּר, שֶׁהָיָה שָׁם בָּחוּר חַלָּשׁ, קְשֵׁה תְּפִיסָה וּפְזוּר נֶפֶשׁ. בַּלִּמּוּדִים, רָחוֹק הָיָה מֵהִצְטַיְּנוּת. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְפַּלֵּל בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר בַּוָּתִיקִין, מָצָא בִּקְעָה לְהִתְגַּדֵּר בָּהּ. הוּא עָרַךְ תּוֹרָנוּת בֵּין הַבַּחוּרִים, וְהָיָה מְעוֹרְרָם לָקוּם בַּזְּמַן וּלְהַגִּיעַ לַמִּנְיָן, וְגָרַם בְּכָךְ קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה לְרַבּוֹ.

אוֹתוֹ זָקֵן הוֹסִיף לְסַפֵּר, כִּי בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה נֶעֱרָךְ מִבְחָן עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ עִם פֵּרוּשׁ רָשִׁ"י. רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הָיָה עוֹבֵר מִבָּחוּר לְבָחוּר, לֹא דִּלֵּג עַל אֶחָד. אַחַת הַפָּרָשׁוֹת הַקָּשׁוֹת הִיא פָּרָשַׁת וַיְחִי, עִם בֵּאוּר כָּל בִּרְכוֹת הַשְּׁבָטִים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בָּחוּר, שָׁאַל: "כַּמָּה שָׁנִים חַי יַעֲקֹב אָבִינוּ?"

מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, רַק אֶתְמוֹל קָרְאוּ בַּתּוֹרָה, בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: "מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה".

הַמִּבְחָן לֹא הִסְתַּיֵּם כָּאן. "וְכַמָּה שָׁנִים חַי יוֹסֵף הַצַּדִּיק?"

וְגַם זֶה יָדוּעַ, הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בַּפָּרָשָׁה, בְּסִיּוּם הַחֻמָּשׁ: "מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים".

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מַמָּשׁ יָצָא מִגִּדְרוֹ: "כַּמָּה נִפְלָא! יָדַעְתָּ מַמָּשׁ מֵרֹאשׁ הַפָּרָשָׁה וְעַד סוֹפָהּ!"... (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	נשא תש"ע
	אין מרוויחים מאי נתינת מעשר
	"וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת" (א-יז) כָּתַב הַאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זצ"ל, שֶׁבַּתְּחִלָּה לָקְחוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַנְּשִׂיאִים וְהִפְקִידוּם עַל הַמִּנְיָן, וְאַחַר כָּךְ "אֶת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ". וְלִכְאוֹרָה, יְכוֹלִים הָיוּ לְקַצֵּר אֶת הַתַּהֲלִיךְ: לִקְרֹא אֶת כָּל הָעֵדָה וּלְכַנְּסָם, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד לִבְחֹר אֶת הַנְּשִׂיאִים וּלְהַתְחִיל בַּמִּפְקָד. אֲבָל אִם הַכֹּל הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם, וְשׁוֹמְעִים שֶׁבּוֹחֲרִים בִּתְרֵיסַר הַנְּשִׂיאִים, הָיְתָה נִגְרֶמֶת לְכַמָּה מִגְּדוֹלֵי הָעָם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת. וּלְפִיכָךְ נִקְרְאוּ הַנְּשִׂיאִים בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁלֹּא לִפְנֵי כֻּלָּם! כַּמָּה יֵשׁ לַהוֹרִים וְלַמְּחַנְּכִים לְהִתְאַזֵּר בִּרְגִישׁוּת לְרִגְשׁוֹת הַיְּלָדִים וְהַחֲנִיכִים, וְלֹא לְבַכֵּר כַּמָּה עַל פְּנֵי הָאֲחֵרִים. מְסַפֵּר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיסִיג: לַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה, וּבְעֵת שֶׁהִסְפַּדְתִּי אֶת דּוֹדִי רַבִּי חַיִּים בְּרִים זצ"ל בִּירוּשָׁלַיִם סִפַּרְתִּי אֶת הַמַּעֲשֶׂה בִּפְנֵי צִבּוּר גָּדוֹל. לְאַחַר מִכֵּן הִתְקַשְּׁרוּ אֵלַי אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִכְלֹא אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם, וְהִבִּיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הִתְפַּעֲלוּתָם מִן הַמַּעֲשֶׂה. הִתְקַשֵּׁר אֵלַי אֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים בִּירוּשָׁלַיִם, וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶחֱזֹר בְּאָזְנָיו עַל הַסִּפּוּר עִם כָּל פְּרָטָיו הַמְּדֻיָּקִים, כִּי הַדָּבָר יְשַׁנֶּה בְּעֵינָיו אֶת כָּל דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ שֶׁמְּחַנֵּךְ אֶת תַּלְמִידָיו. וְכָמוֹהוּ הִתְקַשֵּׁר מְנַהֵל סֵמִינָר חָשׁוּב בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁבִּקֵּשׁ אַף הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּוּר לִפְרָטָיו, כִּי לְדַעְתּוֹ זֶה יְשַׁנֶּה אֶצְלוֹ אֶת כָּל הַהִסְתַּכְּלוּת הַחִנּוּכִית. הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בְּיַלְדוּתִי, כַּאֲשֶׁר אָבִי מוֹרִי זצ"ל נְטָלַנִי עִמּוֹ, יַחַד עִם כָּל הַיְּלָדִים, לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל דּוֹדֵנוּ רַבִּי חַיִּים זצ"ל. הַשְּׁנַיִם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיָנִים שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי בָּהֶם. בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה קָמוּ לְרֶגַע וְיָצְאוּ לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְשָׁם רָאָה אָבִי אֶת אַחַת מִבְּנוֹתָיו הַבּוֹגְרוֹת שֶׁל רַבִּי חַיִּים מִתְיַפַּחַת. אָבִי נִבְהַל, וּשְׁאָלָהּ מָה אֵרַע לָהּ, אַךְ הַבַּת שָׁתְקָה וְלֹא עָנְתָה... מִסְתַּבֵּר שֶׁהִיא נִמְנְעָה מִלְּדַבֵּר בְּנוֹכְחוּת אָבִיהָ מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ. כַּאֲשֶׁר יָצָא רַבִּי חַיִּים מִן הַחֶדֶר, אָמְרָה לְאָבִי: "אֲנִי מְשַׁמֶּשֶׁת כְּמוֹרָה בְּבֵית סֵפֶר. מָחָר אֲנִי צְרִיכָה לְחַלֵּק תְּעוּדוֹת לְתַלְמִידוֹתַי, כְּבָר מִלֵּאתִי אֶת כָּל הַתְּעוּדוֹת, הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן. אָבִי עִלְעֵל בַּתְּעוּדוֹת וְרָאָה אֶת הַתְּעוּדָה שֶׁל אַחַת מִיַּלְדוֹת הַשְּׁכוּנָה אֲשֶׁר צִיּוּנֶיהָ לֹא הָיוּ מַרְשִׁימִים... הוּא פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: 'אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִמְסֹר אֶת הַתְּעוּדָה הַזֹּאת לַיַּלְדָּה! לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַבַּת שֶׁלִּי תִּגְרֹם צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ לְתַלְמִידָה צְעִירָה". מַמְשִׁיכָה הַבַּת: "שָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי: אַבָּא, מָה אֶעֱשֶׂה, הֲרֵי אֵלּוּ צִיּוּנֶיהָ שֶׁל הַתַּלְמִידָה!" וְהוּא הֵשִׁיב: 'אִם הַתַּלְמִידוֹת הִשִּׂיגוּ צִיּוּנִים נְמוּכִים - הַקּוֹלָר תָּלוּי בָּךְ! אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְגַלְגֵּל אֶת הָאַחְרָיוּת אֶל הַיַּלְדָּה הָרַכָּה, וְעַל הַדֶּרֶךְ לִגְרֹם לָהּ צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ', וְאָז קָם אָבִי, נָטַל אֶת הַתְּעוּדָה וְהִשְׁלִיכָהּ לְפַח הָאַשְׁפָּה!" לִקְטַנֵּי דַּרְגָּה כָּמוֹנוּ קָשֶׁה לְקַבֵּל דֵּעָה כְּזוֹ. אַךְ דּוֹדִי הָיָה גַּבְרָא דְּמָרָא סַיְעָא, אָדָם שֶׁגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ עַד מְאֹד, וְהוּא בְּרֹחַב דַּעְתּוֹ וּבִתְבוּנַת לִבּוֹ פָּסַק לְבִתּוֹ שֶׁאֵין לָתֵת תְּעוּדָה לְתַלְמִידָה, אִם הַדָּבָר עָשׂוּי לִגְרֹם לָהּ צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ. יֵשׁ מוֹרוֹת הַחוֹשְׁשׁוֹת לִרְשֹׁם בְּמִבְחָנִים וּבִתְעוּדוֹת צִיּוּנִים שֶׁאֵינָם אֲמִתִּיִּים, בְּנִמּוּק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סֶרֶךְ שֶׁקֶר. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהַמּוֹרָה נוֹטֶלֶת אֶת הָעֵט לְיָדָהּ וְחוֹרֶטֶת עַל גַּבֵּי הַתְּעוּדָה אֶת הַצִּיּוּנִים הַגְּרוּעִים לְ'מַזְכֶּרֶת עָווֹן', הַאִם גַּם בְּכָל שְׁאָר מִקְרֵי הַחַיִּים הִיא נִזְהֶרֶת כָּל כָּךְ מִכָּל סֶרֶךְ שֶׁקֶר?... וּמָה עִם הַצַּעַר שֶׁנִּגְרָם לְתַלְמִידָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת לְיָדָהּ תְּעוּדָה גְּרוּעָה, הַאִם מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ? מָה עִם הַהַשְׁלָכוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, הַחֶבְרָתִיּוֹת וְהַחִנּוּכִיּוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לְהִגָּרֵם לַתַּלְמִידָה כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ? לֹא בָּאנוּ לְהַכְרִיעַ, מִכָּל מָקוֹם וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ כָּאן נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה. הֲרֵי מְדֻבָּר בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ! בְּמוֹשַׁב הַזְּקֵנִים בְּקִרְיַת וִיזְ'נִיץ הָיָה יְהוּדִי זָקֵן. שֶׁעוֹד לָמַד בִּישִׁיבָתוֹ הָרָמָה שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף צְבִי דּוּשִׁינְסְקִיא זצ"ל בְּחוּסְט. וְסִפֵּר, שֶׁהָיָה שָׁם בָּחוּר חַלָּשׁ, קְשֵׁה תְּפִיסָה וּפְזוּר נֶפֶשׁ. בַּלִּמּוּדִים, רָחוֹק הָיָה מֵהִצְטַיְּנוּת. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְפַּלֵּל בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר בַּוָּתִיקִין, מָצָא בִּקְעָה לְהִתְגַּדֵּר בָּהּ. הוּא עָרַךְ תּוֹרָנוּת בֵּין הַבַּחוּרִים, וְהָיָה מְעוֹרְרָם לָקוּם בַּזְּמַן וּלְהַגִּיעַ לַמִּנְיָן, וְגָרַם בְּכָךְ קוֹרַת רוּחַ מְרֻבָּה לְרַבּוֹ. אוֹתוֹ זָקֵן הוֹסִיף לְסַפֵּר, כִּי בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה נֶעֱרָךְ מִבְחָן עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ עִם פֵּרוּשׁ רָשִׁ"י. רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הָיָה עוֹבֵר מִבָּחוּר לְבָחוּר, לֹא דִּלֵּג עַל אֶחָד. אַחַת הַפָּרָשׁוֹת הַקָּשׁוֹת הִיא פָּרָשַׁת וַיְחִי, עִם בֵּאוּר כָּל בִּרְכוֹת הַשְּׁבָטִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בָּחוּר, שָׁאַל: "כַּמָּה שָׁנִים חַי יַעֲקֹב אָבִינוּ?" מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, רַק אֶתְמוֹל קָרְאוּ בַּתּוֹרָה, בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: "מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה". הַמִּבְחָן לֹא הִסְתַּיֵּם כָּאן. "וְכַמָּה שָׁנִים חַי יוֹסֵף הַצַּדִּיק?" וְגַם זֶה יָדוּעַ, הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בַּפָּרָשָׁה, בְּסִיּוּם הַחֻמָּשׁ: "מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים". רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מַמָּשׁ יָצָא מִגִּדְרוֹ: "כַּמָּה נִפְלָא! יָדַעְתָּ מַמָּשׁ מֵרֹאשׁ הַפָּרָשָׁה וְעַד סוֹפָהּ!"... (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)