Otzarot-Article

מַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ בֶּן תּוֹרָה שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ גָּדְלָה וְחַי בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן. לָוָה מִפֹּה וּמִשָּׁם, וְנִכְנַס לִסְחַרְחֵרַת חוֹבוֹת. לָקַח פֹּה כְּדֵי לְשַׁלֵּם שָׁם, וְדִלֵּג מִגְּמָ"ח לִגְמָ"ח, קוֹשֵׁשׁ הַלְוָאוֹת וְהִתְרוֹצֵץ לְהַשִּׂיג עֲרֵבִים. שַׁלְוַת רוּחוֹ הִתְעַרְעֲרָה וְשִׂמְחַת חַיָּיו נָגוֹזָה, לִמּוּדוֹ לָקָה וּמִשְׁפַּחְתּוֹ סָבְלָה. סוֹף דָּבָר, בְּרִיאוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ הִדַּרְדְּרוּ, עָמַד עַל סַף קְרִיסָה. נוֹדַע הַדָּבָר לְרַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, וּקְרָאוֹ. עָמַד לְפָנָיו בְּשֵׁפֶל רוּחַ, נָכוֹן לְקַבֵּל תּוֹכָחָה וּמוּסָר.

לְהַפְתָּעָתוֹ, לֹא הִשְׁמִיעַ רַבֵּנוּ מִלַּת בִּקֹּרֶת, שֶׁמֶץ תְּמִיהָה עַל אָרְחוֹתָיו. אֵיךְ הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ אֶל סַף הַתְּהוֹם. לְהֶפֶךְ, הֵאִיר אֵלָיו פָּנָיו, אָמַר: "מַה דַּהֲוָה הֲוָה, מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶשְׁבָּנָא. רַק אֱמֹר לִי, כַּמָּה אַתָּה חַיָּב".

הִתְבָּרֵר, שֶׁבְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ. נִסָּהּ לְהִזָּכֵר: חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים לִגְמַ"ח פְּלוֹנִי, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לִגְמַ"ח פְּלוֹנִי, אֶלֶף שְׁקָלִים לְאַבְרֵךְ פְּלוֹנִי, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת לִפְלוֹנִי. יֵשׁ עוֹד, עָלָיו לְהִסְתַּכֵּל בַּפִּנְקָס...

רַחְמָנוּת.

חִיֵּךְ רַבֵּנוּ: "יוֹדֵעַ אַתָּה, אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְסֻדָּר. לִחְיוֹת עַל פִּי סֵדֶר. וּבְסִימָנֵי "לֵיל הַסֵּדֶר" יֵשׁ סִימָן שֶׁקָּרוּי: מָרוֹר כּוֹרֵךְ. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל: כָּל הַלְוָאָה הִיא מָרוֹר, וּבִמְקוֹם שֶׁיִּזְכֹּר הַלְוָאָה זוֹ וְזוֹ וְזוֹ, יְסַכֵּם כָּל הַלְוָאוֹתָיו יַחְדָּו וְיֵדַע כַּמָּה הוּא חַיָּב. וְזֶה קָרוּי: מָרוֹר כּוֹרֵךְ, לִכְרֹךְ כָּל הַמְּרוֹרִים יַחְדָּו... עַיֵּן בְּפִנְקָסֶיךָ וְתֹאמַר לִי כַּמָּה חַיָּב אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל!"

הָלַךְ, וְחָזַר: עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שְׁקָלִים. כִּמְחִיר שְׁלִישׁ דִּירָה בְּאוֹתָם יָמִים. בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע שֶׁכָּךְ הִשְׂתָּרְגוּ חוֹבוֹתָיו. גַּם רַבֵּנוּ לֹא שִׁעֵר עַד כְּדֵי כָּךְ. אָמַר לוֹ: "שְׁמַע נָא, אֲנִי מוּכָן לִפְרֹעַ כָּל חוֹבוֹתֶיךָ, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד. שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ אֵינְךָ לוֹקֵחַ הַלְוָאָה. לֹא בַּגְּמַ"ח, וְלֹא בַּבַּנְק. אַתָּה פּוֹתֵחַ דַּף חָדָשׁ, וְיִשָּׁאֵר נָקִי וְצַח!"

הִסְכִּים בִּלְהִיטוּת, וְעָמַד בַּתְּנַאי. הִשְׁתַּקֵּם וְנִצַּל, שָׁב לְהַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בַּתּוֹרָה וְהָיָה לְמַרְבִּיץ תּוֹרָה. הוּא, מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְתַלְמִידָיו, חָבִים הַכֹּל לְרַבֵּנוּ.

וְלֹא יָדַע שֶׁהַסְּכוּם הָיָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְאֶפְשָׁרוּת רַבֵּנוּ. וְלֹא הִתְרִים עֲבוּרוֹ, אֶלָּא נָטַל הַלְוָאוֹת וּפְרָעָן בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	אחרי מות - קדושים תש"ע
	לבקוע את מסך הרדידות
	מַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ בֶּן תּוֹרָה שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ גָּדְלָה וְחַי בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן. לָוָה מִפֹּה וּמִשָּׁם, וְנִכְנַס לִסְחַרְחֵרַת חוֹבוֹת. לָקַח פֹּה כְּדֵי לְשַׁלֵּם שָׁם, וְדִלֵּג מִגְּמָ"ח לִגְמָ"ח, קוֹשֵׁשׁ הַלְוָאוֹת וְהִתְרוֹצֵץ לְהַשִּׂיג עֲרֵבִים. שַׁלְוַת רוּחוֹ הִתְעַרְעֲרָה וְשִׂמְחַת חַיָּיו נָגוֹזָה, לִמּוּדוֹ לָקָה וּמִשְׁפַּחְתּוֹ סָבְלָה. סוֹף דָּבָר, בְּרִיאוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ הִדַּרְדְּרוּ, עָמַד עַל סַף קְרִיסָה. נוֹדַע הַדָּבָר לְרַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, וּקְרָאוֹ. עָמַד לְפָנָיו בְּשֵׁפֶל רוּחַ, נָכוֹן לְקַבֵּל תּוֹכָחָה וּמוּסָר. לְהַפְתָּעָתוֹ, לֹא הִשְׁמִיעַ רַבֵּנוּ מִלַּת בִּקֹּרֶת, שֶׁמֶץ תְּמִיהָה עַל אָרְחוֹתָיו. אֵיךְ הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ אֶל סַף הַתְּהוֹם. לְהֶפֶךְ, הֵאִיר אֵלָיו פָּנָיו, אָמַר: "מַה דַּהֲוָה הֲוָה, מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶשְׁבָּנָא. רַק אֱמֹר לִי, כַּמָּה אַתָּה חַיָּב". הִתְבָּרֵר, שֶׁבְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ. נִסָּהּ לְהִזָּכֵר: חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים לִגְמַ"ח פְּלוֹנִי, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לִגְמַ"ח פְּלוֹנִי, אֶלֶף שְׁקָלִים לְאַבְרֵךְ פְּלוֹנִי, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת לִפְלוֹנִי. יֵשׁ עוֹד, עָלָיו לְהִסְתַּכֵּל בַּפִּנְקָס... רַחְמָנוּת. חִיֵּךְ רַבֵּנוּ: "יוֹדֵעַ אַתָּה, אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְסֻדָּר. לִחְיוֹת עַל פִּי סֵדֶר. וּבְסִימָנֵי "לֵיל הַסֵּדֶר" יֵשׁ סִימָן שֶׁקָּרוּי: מָרוֹר כּוֹרֵךְ. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל: כָּל הַלְוָאָה הִיא מָרוֹר, וּבִמְקוֹם שֶׁיִּזְכֹּר הַלְוָאָה זוֹ וְזוֹ וְזוֹ, יְסַכֵּם כָּל הַלְוָאוֹתָיו יַחְדָּו וְיֵדַע כַּמָּה הוּא חַיָּב. וְזֶה קָרוּי: מָרוֹר כּוֹרֵךְ, לִכְרֹךְ כָּל הַמְּרוֹרִים יַחְדָּו... עַיֵּן בְּפִנְקָסֶיךָ וְתֹאמַר לִי כַּמָּה חַיָּב אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל!" הָלַךְ, וְחָזַר: עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שְׁקָלִים. כִּמְחִיר שְׁלִישׁ דִּירָה בְּאוֹתָם יָמִים. בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע שֶׁכָּךְ הִשְׂתָּרְגוּ חוֹבוֹתָיו. גַּם רַבֵּנוּ לֹא שִׁעֵר עַד כְּדֵי כָּךְ. אָמַר לוֹ: "שְׁמַע נָא, אֲנִי מוּכָן לִפְרֹעַ כָּל חוֹבוֹתֶיךָ, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד. שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ אֵינְךָ לוֹקֵחַ הַלְוָאָה. לֹא בַּגְּמַ"ח, וְלֹא בַּבַּנְק. אַתָּה פּוֹתֵחַ דַּף חָדָשׁ, וְיִשָּׁאֵר נָקִי וְצַח!" הִסְכִּים בִּלְהִיטוּת, וְעָמַד בַּתְּנַאי. הִשְׁתַּקֵּם וְנִצַּל, שָׁב לְהַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בַּתּוֹרָה וְהָיָה לְמַרְבִּיץ תּוֹרָה. הוּא, מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְתַלְמִידָיו, חָבִים הַכֹּל לְרַבֵּנוּ. וְלֹא יָדַע שֶׁהַסְּכוּם הָיָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְאֶפְשָׁרוּת רַבֵּנוּ. וְלֹא הִתְרִים עֲבוּרוֹ, אֶלָּא נָטַל הַלְוָאוֹת וּפְרָעָן בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)