Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם" (כח-ד) יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹלֶה לְחָרָן, וּפוֹגֵשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן סְבִיב הַבְּאֵר, וְרוֹעֵיהֶם יוֹשְׁבִים בָּטֵל. "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנַחְנוּ".

מוּזָר - אֲנָשִׁים זָרִים, שֶׁלֹּא רָאָם מֵעוֹלָם, וְאֵינוֹ מַכִּירָם, וְהַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא: "אַחַי". כְּלוּם אֶחָיו הֵם, חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו?

וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קָמִינֶצְקִי זצ'"ל בְּסִפְרוֹ "אֱמֶת לְיַעֲקֹב": יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה אוֹתָם יוֹשְׁבִים בָּטֵל, וְרָצָה לְהוֹכִיחָם וְלוֹמַר לָהֶם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה. הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ". וּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ - חַיָּב לְגַלּוֹת בַּתְּחִלָּה רִגְשֵׁי אַחְוָה וְרֵעוּת! חַיָּב לְהוֹכִיחַ שֶׁהַבִּקֹּרֶת אֵינָהּ שְׁלִילָה וְרִחוּק, אֵינָהּ גִּלּוּי שֶׁל עוֹיְנוּת וּמַשְׂטֵמָה. לְהֵפֶךְ, נוֹבַעַת הִיא מֵאַהֲבָה וּבַקָּשַׁת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַזּוּלָת. נוֹבַעַת מֵרָצוֹן לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר, לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב לְטוֹב עוֹד יוֹתֵר! לְשֵׁם כָּךְ הִקְדִּים וּפָנָה אֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹן חִבָּה וְקִרְבָה: "אַחַי".

הַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי כֻּלָּם. נָכוֹן הוּא בִּיחָסִים בַּמִּשְׁפָּחָה, בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, בְּהַדְרָכַת הַנֹּעַר וְלִמּוּד הַמְּבֻגָּרִים: בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לְהַרְעִיף אַהֲבָה וְחִבָּה. לְפִיכָךְ קָדְמָה יְצִיאַת מִצְרַיִם לְמַתַּן תּוֹרָה. קֹדֶם כֹּל הֶרְאָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָנוּ עַמּוֹ בְּחִירוֹ, הִרְעִיף עָלֵינוּ רֹב טוֹבָה, מָן וּשְׂלָו, בְּאֵר וְעַנְנֵי כָּבוֹד, וּמִתּוֹךְ קִרְבָה זוֹ אָמַרְנוּ "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", עַל יָדָהּ קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". אָסוּר שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁהַתּוֹכֵחָה נוֹבַעַת מִתּוֹךְ שִׂנְאָה חָלִילָה, אֶלָּא יֵשׁ לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁמַּחֲשִׁיבִים אוֹתוֹ כַּ"עֲמִיתֶךָ", עִמָּנוּ הוּא, אָחִינוּ וַאֲהוּבֵנוּ.

כְּשֶׁעָבַדְתִּי בְּ'לוֹמְדָה' בִּירוּשָׁלַיִם, הָיָה שָׁם קוּרְס לְהוֹרָאָה מְקַדֶּמֶת בִּגְמָרָא שֶׁל הָרַב יְשַׁעְיָהוּ וֶבֶּר. הִגִּיעַ אֵלַי לְהִתְעַנְיֵן בַּקּוּרְס מְלַמֵּד אֶחָד, חָסִיד תּוֹלְדוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק, וְהוּא סִפֵּר לִי סִפּוּר מְעַנְיֵן מְאוֹד:

הָיָה לוֹ פַּעַם תַּלְמִיד בַּ'חֶדֶר', שֶׁהִתְיַתֵּם ל"ע מֵאִמּוֹ. חֹדֶשׁ לְאַחַר פְּטִירָתָהּ, אַבָּא שֶׁלּוֹ הִתְחַתֵּן מֵחָדָשׁ. הַיֶּלֶד, שֶׁלֹּא הָיָה שֻׁתָּף לְכָל הַתַּהֲלִיךְ, וְלֹא קִבֵּל כָּל יִעוּץ וּתְמִיכָה בְּשָׁלָב קָשֶׁה זֶה, נִכְנַס לְמַצָּב נַפְשִׁי קָשֶׁה, שֶׁהִתְבַּטֵּא בַּכִּתָּה בְּאֹפֶן חָמוּר.

בְּאֶמְצַע שִׁעוּר בַּ'חֶדֶר' הַיֶּלֶד נִשְׁכַּב עַל סַפְסָל וְלֹא הִסְכִּים לָקוּם. גַּם אִם הַמְּלַמֵּד הֵבִין לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, הוּא לֹא יָכֹל לָתֵת לְכָזֶה דָּבָר לִקְרוֹת בְּאֶמְצַע שִׁעוּר, כִּי זֶה יִפְגַּע בִּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים וּבְתַהֲלִיךְ הַלְּמִידָה שֶׁלָּהֶם. הוּא הֵעִיר, וְהַיֶּלֶד מִתְעַלֵּם בְּהַפְגָּנָתִיּוּת.

הַמְּלַמֵּד פָּגַשׁ אֶת יְדִידוֹ שֶׁלָּמַד עִמּוֹ בִּצְעִירוּתוֹ וּבִקֵּשׁ שֶׁיְּיַעֵץ לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת. הַיָּדִיד, לְלֹא הִסּוּס, עָנָה: "מָה פֵּרוּשׁ? שְׁתֵּי סְטִירוֹת, וְשֶׁיִּתְיַשֵּׁב מִיָּד".

הַמְּלַמֵּד חָזַר לַכִּתָּה. הוּא לֹא נָתַן סְטִירָה, בֶּטַח לֹא שְׁתַּיִם. הוּא נִגַּשׁ לַיֶּלֶד הַשָּׂרוּעַ עַל הַסַּפְסָל, וְהִגִּישׁ לוֹ פֶּתֶק בּוֹ הָיָה כָּתוּב "אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ?" הַיֶּלֶד הִתְעַלֵּם. לְאַחַר עֶשֶׂר דַּקּוֹת הַיֶּלֶד כָּתַב עַל הַפֶּתֶק "רַע לִי".

הַמְּלַמֵּד לָקַח אֶת הַפֶּתֶק וְכָתַב עָלָיו שׁוּב – "אֲנִי מֵבִין".

הַיֶּלֶד לֹא הִתְיַשֵּׁב מִיָּד, אֶלָּא רַק בַּשִּׁעוּר שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן. נָכוֹן, הוּא לֹא הִתְחִיל בְּאוֹתוֹ יוֹם לִלְמֹד בְּהַתְמָדָה וּשְׁקִידָה, אַךְ מֵאוֹתוֹ יוֹם נוֹצַר קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין הַמְּלַמֵּד לַתַּלְמִיד. עִם הַזְּמַן הַתַּלְמִיד 'הִתְיַשֵּׁר', וְחָזַר לִלְמֹד כְּמוֹ כֻּלָּם.

עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים. הַיֶּלֶד צָמַח וְהָפַךְ לְבַחוּר יְשִׁיבָה. פַּעַם פָּגַשׁ אוֹתוֹ הַמְּלַמֵּד בָּרְחוֹב. הוּא שָׁאַל בְּחִיּוּךְ לִשְׁלוֹמוֹ. הַבָּחוּר הוֹצִיא פֶּתֶק יָשָׁן וּמְקֻמָּט מִכִּיס הַחֲלִיפָה, הַפֶּתֶק הַהוּא מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁכַּב עַל הַסַּפְסָל.

הַמְּלַמֵּד הִתְרַגֵּשׁ, וּבִקֵּשׁ מֵהַבָּחוּר לְקַבֵּל אֶת הַפֶּתֶק לְמַזְכֶּרֶת. אוּלָם הַבָּחוּר סֵרֵב וְאָמַר: "לֹא, זֶה שֶׁלִּי. כָּל פַּעַם שֶׁקָּשֶׁה לִי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ - וּמִתְחַזֵּק".

הַמְּלַמֵּד סִיֵּם לְסַפֵּר לִי אֶת כָּל זֶה בַּמִּלִּים: "אֲנִי לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב מֶה הָיָה קוֹרֶה אִם הָיִיתִי מַקְשִׁיב לִידִידִי וּפָשׁוּט מַחֲטִיף לוֹ שְׁתֵּי סְטִירוֹת". (בְּךָ בָּטַחְנוּ)

	שמיני תש"ע
	האש ואנחנו
	"וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם" (כח-ד) יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹלֶה לְחָרָן, וּפוֹגֵשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן סְבִיב הַבְּאֵר, וְרוֹעֵיהֶם יוֹשְׁבִים בָּטֵל. "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנַחְנוּ". מוּזָר - אֲנָשִׁים זָרִים, שֶׁלֹּא רָאָם מֵעוֹלָם, וְאֵינוֹ מַכִּירָם, וְהַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא: "אַחַי". כְּלוּם אֶחָיו הֵם, חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו? וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קָמִינֶצְקִי זצ'"ל בְּסִפְרוֹ "אֱמֶת לְיַעֲקֹב": יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה אוֹתָם יוֹשְׁבִים בָּטֵל, וְרָצָה לְהוֹכִיחָם וְלוֹמַר לָהֶם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה. הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ". וּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ - חַיָּב לְגַלּוֹת בַּתְּחִלָּה רִגְשֵׁי אַחְוָה וְרֵעוּת! חַיָּב לְהוֹכִיחַ שֶׁהַבִּקֹּרֶת אֵינָהּ שְׁלִילָה וְרִחוּק, אֵינָהּ גִּלּוּי שֶׁל עוֹיְנוּת וּמַשְׂטֵמָה. לְהֵפֶךְ, נוֹבַעַת הִיא מֵאַהֲבָה וּבַקָּשַׁת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַזּוּלָת. נוֹבַעַת מֵרָצוֹן לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר, לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב לְטוֹב עוֹד יוֹתֵר! לְשֵׁם כָּךְ הִקְדִּים וּפָנָה אֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹן חִבָּה וְקִרְבָה: "אַחַי". הַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי כֻּלָּם. נָכוֹן הוּא בִּיחָסִים בַּמִּשְׁפָּחָה, בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, בְּהַדְרָכַת הַנֹּעַר וְלִמּוּד הַמְּבֻגָּרִים: בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לְהַרְעִיף אַהֲבָה וְחִבָּה. לְפִיכָךְ קָדְמָה יְצִיאַת מִצְרַיִם לְמַתַּן תּוֹרָה. קֹדֶם כֹּל הֶרְאָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָנוּ עַמּוֹ בְּחִירוֹ, הִרְעִיף עָלֵינוּ רֹב טוֹבָה, מָן וּשְׂלָו, בְּאֵר וְעַנְנֵי כָּבוֹד, וּמִתּוֹךְ קִרְבָה זוֹ אָמַרְנוּ "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", עַל יָדָהּ קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". אָסוּר שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁהַתּוֹכֵחָה נוֹבַעַת מִתּוֹךְ שִׂנְאָה חָלִילָה, אֶלָּא יֵשׁ לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁמַּחֲשִׁיבִים אוֹתוֹ כַּ"עֲמִיתֶךָ", עִמָּנוּ הוּא, אָחִינוּ וַאֲהוּבֵנוּ. כְּשֶׁעָבַדְתִּי בְּ'לוֹמְדָה' בִּירוּשָׁלַיִם, הָיָה שָׁם קוּרְס לְהוֹרָאָה מְקַדֶּמֶת בִּגְמָרָא שֶׁל הָרַב יְשַׁעְיָהוּ וֶבֶּר. הִגִּיעַ אֵלַי לְהִתְעַנְיֵן בַּקּוּרְס מְלַמֵּד אֶחָד, חָסִיד תּוֹלְדוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק, וְהוּא סִפֵּר לִי סִפּוּר מְעַנְיֵן מְאוֹד: הָיָה לוֹ פַּעַם תַּלְמִיד בַּ'חֶדֶר', שֶׁהִתְיַתֵּם ל"ע מֵאִמּוֹ. חֹדֶשׁ לְאַחַר פְּטִירָתָהּ, אַבָּא שֶׁלּוֹ הִתְחַתֵּן מֵחָדָשׁ. הַיֶּלֶד, שֶׁלֹּא הָיָה שֻׁתָּף לְכָל הַתַּהֲלִיךְ, וְלֹא קִבֵּל כָּל יִעוּץ וּתְמִיכָה בְּשָׁלָב קָשֶׁה זֶה, נִכְנַס לְמַצָּב נַפְשִׁי קָשֶׁה, שֶׁהִתְבַּטֵּא בַּכִּתָּה בְּאֹפֶן חָמוּר. בְּאֶמְצַע שִׁעוּר בַּ'חֶדֶר' הַיֶּלֶד נִשְׁכַּב עַל סַפְסָל וְלֹא הִסְכִּים לָקוּם. גַּם אִם הַמְּלַמֵּד הֵבִין לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, הוּא לֹא יָכֹל לָתֵת לְכָזֶה דָּבָר לִקְרוֹת בְּאֶמְצַע שִׁעוּר, כִּי זֶה יִפְגַּע בִּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים וּבְתַהֲלִיךְ הַלְּמִידָה שֶׁלָּהֶם. הוּא הֵעִיר, וְהַיֶּלֶד מִתְעַלֵּם בְּהַפְגָּנָתִיּוּת. הַמְּלַמֵּד פָּגַשׁ אֶת יְדִידוֹ שֶׁלָּמַד עִמּוֹ בִּצְעִירוּתוֹ וּבִקֵּשׁ שֶׁיְּיַעֵץ לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת. הַיָּדִיד, לְלֹא הִסּוּס, עָנָה: "מָה פֵּרוּשׁ? שְׁתֵּי סְטִירוֹת, וְשֶׁיִּתְיַשֵּׁב מִיָּד". הַמְּלַמֵּד חָזַר לַכִּתָּה. הוּא לֹא נָתַן סְטִירָה, בֶּטַח לֹא שְׁתַּיִם. הוּא נִגַּשׁ לַיֶּלֶד הַשָּׂרוּעַ עַל הַסַּפְסָל, וְהִגִּישׁ לוֹ פֶּתֶק בּוֹ הָיָה כָּתוּב "אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ?" הַיֶּלֶד הִתְעַלֵּם. לְאַחַר עֶשֶׂר דַּקּוֹת הַיֶּלֶד כָּתַב עַל הַפֶּתֶק "רַע לִי". הַמְּלַמֵּד לָקַח אֶת הַפֶּתֶק וְכָתַב עָלָיו שׁוּב – "אֲנִי מֵבִין". הַיֶּלֶד לֹא הִתְיַשֵּׁב מִיָּד, אֶלָּא רַק בַּשִּׁעוּר שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן. נָכוֹן, הוּא לֹא הִתְחִיל בְּאוֹתוֹ יוֹם לִלְמֹד בְּהַתְמָדָה וּשְׁקִידָה, אַךְ מֵאוֹתוֹ יוֹם נוֹצַר קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין הַמְּלַמֵּד לַתַּלְמִיד. עִם הַזְּמַן הַתַּלְמִיד 'הִתְיַשֵּׁר', וְחָזַר לִלְמֹד כְּמוֹ כֻּלָּם. עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים. הַיֶּלֶד צָמַח וְהָפַךְ לְבַחוּר יְשִׁיבָה. פַּעַם פָּגַשׁ אוֹתוֹ הַמְּלַמֵּד בָּרְחוֹב. הוּא שָׁאַל בְּחִיּוּךְ לִשְׁלוֹמוֹ. הַבָּחוּר הוֹצִיא פֶּתֶק יָשָׁן וּמְקֻמָּט מִכִּיס הַחֲלִיפָה, הַפֶּתֶק הַהוּא מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁכַּב עַל הַסַּפְסָל. הַמְּלַמֵּד הִתְרַגֵּשׁ, וּבִקֵּשׁ מֵהַבָּחוּר לְקַבֵּל אֶת הַפֶּתֶק לְמַזְכֶּרֶת. אוּלָם הַבָּחוּר סֵרֵב וְאָמַר: "לֹא, זֶה שֶׁלִּי. כָּל פַּעַם שֶׁקָּשֶׁה לִי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ - וּמִתְחַזֵּק". הַמְּלַמֵּד סִיֵּם לְסַפֵּר לִי אֶת כָּל זֶה בַּמִּלִּים: "אֲנִי לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב מֶה הָיָה קוֹרֶה אִם הָיִיתִי מַקְשִׁיב לִידִידִי וּפָשׁוּט מַחֲטִיף לוֹ שְׁתֵּי סְטִירוֹת". (בְּךָ בָּטַחְנוּ)