Otzarot-Article

"כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (לב-לו) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אֲנִי זוֹכֵר, לְאַחַר הַמִּלְחָמָה הִתְאַסַּפְנוּ, כַּמָּה אוּדִים מֻצָּלִים מֵאֵשׁ, בְּמִינְכֶן. יָשַׁבְנוּ עִם הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל, שֶׁבְּנוֹסָף לְסִבְלוֹ הָאִישִׁי, וְלַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל, וְחֻרְבַּן עֲדָתוֹ, שִׁכֵּל אִשָּׁה וְאַחַד עָשָׂר יְלָדִים. בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת הִזְכִּיר דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים כ') עַל הַפָּסוּק "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" (תְּהִלִּים כ-ב). מָשָׁל לְאָב וּבְנוֹ שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. נִתְיַגֵּעַ הַבֵּן וְאָמַר לְאָבִיו: אַבָּא, מָתַי נַגִּיעַ לָעִיר? אָמַר הָאָב: בְּנִי, סִימָן זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ, אִם רָאִיתָ בֵּית הַקְּבָרוֹת לְפָנֶיךָ, דַּע שֶׁהָעִיר קְרוֹבָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, אִם רְאִיתֶם שֶׁהַצָּרוֹת מְכַסּוֹת אֶתְכֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַתֶּם נִגְאָלִים –

וְזָעַק בְּמַר לִבּוֹ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה, כַּמָּה בָּתֵּי קְבָרוֹת אָנוּ צְרִיכִים, אֲפָרָם שֶׁל כַּמָּה קְדוֹשִׁים נִצְרָךְ, הַאֵין דַּי?!"

מַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי?!

וַהֲלֹא בְּשִׁירַת "הַאֲזִינוּ" נִכְתְּבוּ מֵרֹאשׁ כָּל קוֹרוֹת עַם יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָיו, וְהָרַמְבַּ"ן כָּתַב (דְּבָרִים לב-מ): "וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִכְתָּב אֶחָד מִן הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁהִגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית כֵּן, הָיָה רָאוּי לְהַאֲמִין בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרֶיהָ עַד הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד – וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ נַאֲמִין וּנְצַפֶּה בְּכָל לֵב לְדִבְרֵי הָאֱלֹקִים מִפִּי נְבִיאוֹ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְפָנָיו וְאַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם! -

וּלְאַחַר הַצָּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהֻבְטַח שֶׁיָּבוֹאוּ, נֶאֱמַר: "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם", לְאַחַר הַדִּין הַנּוֹרָא תָּבוֹא הַנֶּחָמָה. אֵימָתַי? "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" יִשְׂרָאֵל, "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דְּבָרִים לב-לו). הָאוֹיֵב הָאַכְזָר לֹא עָצַר וְכָלָא, גַּם לֹא עָזַב וְהִפְקִיר, אֶלָּא הִשְׁמִיד בְּאַף וּבְחֵמָה, גָּדַע וְחָנַק וְשָׂרַף, יָרָה וְתָלָה הִתְעַלֵּל וְהִצְלִיף -

קָם אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, רַבִּי גֵּרְשׁוֹן לִיבְּמַן זָצָ"ל, וְקָרָא: "וּמַה חוֹשֵׁב הָרַבִּי, שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁתְּקוּ? שֶׁלֹּא יַרְעִישׁוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד?! שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עָלֵינוּ?!"

עָבְרָה תְּקוּפָה, עָלִיתִי אַרְצָה, וְכַמָּה סָבַלְנוּ כָּאן. כַּמָּה רְדִיפוֹת, אֵיזוֹ הַעֲבָרָה עַל דָּת. וְאָנוּ, קֹמֶץ פְּעִילִים, מַה כֹּחֵנוּ וּמַה גְּבוּרָתֵנוּ. בִּרְחוֹב רַבִּי עֲקִיבָא בִּבְנֵי בְּרַק נָסְעוּ בְּשַׁבָּת, בִּרְחוֹב מַיְמוֹן הַמַּקְבִּיל הָיָה בֵּית קוֹלְנוֹעַ וּמוֹעֲדוֹן "הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר". בִּרְחוֹב רַבִּי עֲקִיבָא בָּנוּ אֶת בֵּית הַהִסְתַּדְּרוּת, וּבִקְּשׁוּ לְהַקִּיף אֶת בְּנֵי בְּרַק בַּחֲגוֹרַת שִׁכּוּנֵי הִסְתַּדְּרוּת, לְשַׁכֵּן בָּהֶם עוֹלִים חֲדָשִׁים, לַחְנֹק אֶת הָעִיר הַחֲרֵדִית בְּאִבָּהּ.

נִכְנַסְתִּי אֶל הַ"חֲזוֹן אִישׁ", קוֹדֵר וּמְיֹאָשׁ. מַה יִּהְיֶה, דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. וְאָמַר לִי: "וּמָה אַתָּה סָבוּר, רַבִּי יַעֲקֹב, שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁתְּקוּ? שֶׁלֹּא יַרְעִישׁוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עָלֵינוּ?! -

דַּע לְךָ, שֶׁבְּכָל רְחוֹב בִּבְנֵי בְּרַק יִהְיֶה בֵּית כְּנֶסֶת, בְּכָל פִּנָּה כּוֹלֵל אַבְרֵכִים, בְּכָל שְׁכוּנָה תִּתְנוֹסֵס יְשִׁיבָה.

לֹא בְּכֹחֵנוּ – אֶלָּא מִכֹּחַ תְּפִלָּתָם!"

וְעֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת – וּמְיַחֲלוֹת לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה! (וְהִגַּדְתָּ)

	ויקרא תש"ע
	כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו
	"כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (לב-לו) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אֲנִי זוֹכֵר, לְאַחַר הַמִּלְחָמָה הִתְאַסַּפְנוּ, כַּמָּה אוּדִים מֻצָּלִים מֵאֵשׁ, בְּמִינְכֶן. יָשַׁבְנוּ עִם הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל, שֶׁבְּנוֹסָף לְסִבְלוֹ הָאִישִׁי, וְלַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל, וְחֻרְבַּן עֲדָתוֹ, שִׁכֵּל אִשָּׁה וְאַחַד עָשָׂר יְלָדִים. בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת הִזְכִּיר דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים כ') עַל הַפָּסוּק "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" (תְּהִלִּים כ-ב). מָשָׁל לְאָב וּבְנוֹ שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. נִתְיַגֵּעַ הַבֵּן וְאָמַר לְאָבִיו: אַבָּא, מָתַי נַגִּיעַ לָעִיר? אָמַר הָאָב: בְּנִי, סִימָן זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ, אִם רָאִיתָ בֵּית הַקְּבָרוֹת לְפָנֶיךָ, דַּע שֶׁהָעִיר קְרוֹבָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, אִם רְאִיתֶם שֶׁהַצָּרוֹת מְכַסּוֹת אֶתְכֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַתֶּם נִגְאָלִים – וְזָעַק בְּמַר לִבּוֹ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה, כַּמָּה בָּתֵּי קְבָרוֹת אָנוּ צְרִיכִים, אֲפָרָם שֶׁל כַּמָּה קְדוֹשִׁים נִצְרָךְ, הַאֵין דַּי?!" מַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי?! וַהֲלֹא בְּשִׁירַת "הַאֲזִינוּ" נִכְתְּבוּ מֵרֹאשׁ כָּל קוֹרוֹת עַם יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָיו, וְהָרַמְבַּ"ן כָּתַב (דְּבָרִים לב-מ): "וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִכְתָּב אֶחָד מִן הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁהִגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית כֵּן, הָיָה רָאוּי לְהַאֲמִין בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרֶיהָ עַד הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד – וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ נַאֲמִין וּנְצַפֶּה בְּכָל לֵב לְדִבְרֵי הָאֱלֹקִים מִפִּי נְבִיאוֹ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְפָנָיו וְאַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם! - וּלְאַחַר הַצָּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהֻבְטַח שֶׁיָּבוֹאוּ, נֶאֱמַר: "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם", לְאַחַר הַדִּין הַנּוֹרָא תָּבוֹא הַנֶּחָמָה. אֵימָתַי? "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" יִשְׂרָאֵל, "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דְּבָרִים לב-לו). הָאוֹיֵב הָאַכְזָר לֹא עָצַר וְכָלָא, גַּם לֹא עָזַב וְהִפְקִיר, אֶלָּא הִשְׁמִיד בְּאַף וּבְחֵמָה, גָּדַע וְחָנַק וְשָׂרַף, יָרָה וְתָלָה הִתְעַלֵּל וְהִצְלִיף - קָם אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, רַבִּי גֵּרְשׁוֹן לִיבְּמַן זָצָ"ל, וְקָרָא: "וּמַה חוֹשֵׁב הָרַבִּי, שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁתְּקוּ? שֶׁלֹּא יַרְעִישׁוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד?! שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עָלֵינוּ?!" עָבְרָה תְּקוּפָה, עָלִיתִי אַרְצָה, וְכַמָּה סָבַלְנוּ כָּאן. כַּמָּה רְדִיפוֹת, אֵיזוֹ הַעֲבָרָה עַל דָּת. וְאָנוּ, קֹמֶץ פְּעִילִים, מַה כֹּחֵנוּ וּמַה גְּבוּרָתֵנוּ. בִּרְחוֹב רַבִּי עֲקִיבָא בִּבְנֵי בְּרַק נָסְעוּ בְּשַׁבָּת, בִּרְחוֹב מַיְמוֹן הַמַּקְבִּיל הָיָה בֵּית קוֹלְנוֹעַ וּמוֹעֲדוֹן "הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר". בִּרְחוֹב רַבִּי עֲקִיבָא בָּנוּ אֶת בֵּית הַהִסְתַּדְּרוּת, וּבִקְּשׁוּ לְהַקִּיף אֶת בְּנֵי בְּרַק בַּחֲגוֹרַת שִׁכּוּנֵי הִסְתַּדְּרוּת, לְשַׁכֵּן בָּהֶם עוֹלִים חֲדָשִׁים, לַחְנֹק אֶת הָעִיר הַחֲרֵדִית בְּאִבָּהּ. נִכְנַסְתִּי אֶל הַ"חֲזוֹן אִישׁ", קוֹדֵר וּמְיֹאָשׁ. מַה יִּהְיֶה, דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. וְאָמַר לִי: "וּמָה אַתָּה סָבוּר, רַבִּי יַעֲקֹב, שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁתְּקוּ? שֶׁלֹּא יַרְעִישׁוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עָלֵינוּ?! - דַּע לְךָ, שֶׁבְּכָל רְחוֹב בִּבְנֵי בְּרַק יִהְיֶה בֵּית כְּנֶסֶת, בְּכָל פִּנָּה כּוֹלֵל אַבְרֵכִים, בְּכָל שְׁכוּנָה תִּתְנוֹסֵס יְשִׁיבָה. לֹא בְּכֹחֵנוּ – אֶלָּא מִכֹּחַ תְּפִלָּתָם!" וְעֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת – וּמְיַחֲלוֹת לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה! (וְהִגַּדְתָּ)