Otzarot-Article

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה" (יג-ל) דְּרָמָה נוֹרָאָה הִתְחוֹלְלָה בְּמִדְבַּר סִינַי. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, וְעִמָּהֶם נְעָרִים וּזְקֵנִים, מִלְּבַד הַנָּשִׁים, נֶאֶסְפוּ לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִי הַשְּׁלִיחִים שֶׁשָּׁבוּ מִלָּתוּר אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. הַכֹּל רָאוּ אוֹתָם בְּשׁוּבָם. שְׁמוֹנָה מֵהֶם נָשְׂאוּ בְּעֶזְרַת מוֹטוֹת עֵץ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים עֲנָק, שֶׁגָּדְלוֹ כְּגִבְעָה. אֶחָד נָשָׂא רִמּוֹן, כּוֹרֵעַ תַּחַת נֵטֶל מַשָּׂאוֹ. אַחֵר הָלַךְ שָׁפוּף מִכֹּבֶד תְּאֵנָה עֲנָקִית. מוּל עֵינֵי הָעָם הִתְמַמְּשָׁה הַהַבְטָחָה שֶׁל "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ", "אֶרֶץ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". כָּל אֶחָד יֵשֵׁב תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְיוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאֵין מַפְרִיעַ. וְאָכֵן, כָּךְ הָיָה בְּכָל תְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הָעָם שָׁמַר עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, אוֹ בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, שֶׁאָז "צָמְחוּ חִטִּים כְּכִלְיוֹת הַשּׁוֹר הַגָּדוֹל, וְגָנְזוּ מֵהֶן לְמִשְׁמֶרֶת, לוֹמַר: רְאוּ כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם!"

אֲבָל הַמְרַגְּלִים הוֹפִיעוּ בִּפְנֵי הָעָם וְהוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה: זוֹהִי אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, מִתְגּוֹרְרִים בָּהּ עֲנָקִים וּנְפִילִים, וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת! חֹשֶׁךְ בָּעֵינַיִם. הָעָם שָׁמַע, וְנִרְעַשׁ. הַבִּטָּחוֹן הִתְעַרְעֵר, וְכֻלָּם הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת.

לְפֶתַע קָם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה". "שֶׁקֶט!" קוֹרֵא כָּלֵב, "הָבָה נִשְׁמַע מַה בְּפִיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ".

וּמָה אָמַר מֹשֶׁה? דְּבָרָיו כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דְּבָרִים: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם, לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם", אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי ה' עִמָּנוּ! "ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם".

רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שָׁאַל פַּעַם בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אֶחָד מִמַּכָּרָיו. וְזֶה עָנָה: "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר".

נָזַף בּוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים", וְאָמַר: "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר?! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הוּא מְקוֹר הַטּוֹב, וְאִם הָיָה אֶפְשָׁרוּת שֶׁל טוֹב יוֹתֵר - זֶה הָיָה קוֹרֶה, אֶלָּא שֶׁלְּפִי מַצָּבְךָ זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּרְךָ!" לָכֵן הַבִּטּוּי "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר" הוּא בִּטּוּי שָׁגוּי מֵעִקָּרוֹ.

אָדָם חוֹלֶה מְשַׁלֵּם כֶּסֶף רַב לִפְּרוֹפֶסּוֹר מֻמְחֶה כְּדֵי שֶׁיְּנַתֵּחַ אוֹתוֹ, עַל אַף שֶׁהוּא חוֹתֵךְ לוֹ בַּבָּשָׂר הַחַי. וְחֵרֶף הָעֻבְדָּה שֶׁמְּצַפֶּה לוֹ תַּהֲלִיךְ שִׁקּוּם אָרֹךְ לְאַחַר הַנִּתּוּחַ, הַמְטֻפָּל אַף מוֹדֶה לָרוֹפֵא, שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן וְאוּלַי תְּעוּדַת הוֹקָרָה מְמֻסְגֶּרֶת שֶׁיִּתְלֶה בְּמִשְׂרָדוֹ. כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה אֶת הַ"נִּתּוּחַ", אֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלֵינוּ כְּדֵי לְרַפֵּא אוֹתָנוּ מִזֻּהֲמַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּנוּ, ולְהֵיטִיב עִמָּנוּ בְּאַחֲרִיתֵנוּ!

לְעִתִּים אָנוּ נוֹכְחִים לָדַעַת שֶׁגַּם הַדָּבָר הַגָּרוּעַ מִכֹּל, יָכוֹל לַהֲפֹךְ לַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר:

הוּא הָיָה הָעִלּוּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה, עַד שֶׁחָבֵר הֶרְאָה לוֹ דְּבָרִים בִּלְתִּי צְנוּעִים בַּפֶּלֶאפוֹן הַלֹּא כָּשֵׁר שֶׁלּוֹ. מַצָּבוֹ הרוּחָנִי יָרַד, עַד שֶׁהֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַיְשִׁיבָה וּלְהִשְׁתַּלֵּם בְּמִקְצוֹעַ מְבֻקָּשׁ. כַּעֲבוֹר תְּקוּפָה קְצָרָה כְּבָר מָצָא עֲבוֹדָה וְהִרְוִיחַ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת, וּכְכָל שֶׁעָבַר הַזְּמַן מֵאָז שֶׁעָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה, הוּא הָלַךְ וְהִתְרַחֵק מֵחַיֵּי הָרוּחַ. יוֹם אֶחָד, בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה פָּגְעָה בּוֹ מְכוֹנִית חוֹלֶפֶת וּפָצְעָה אוֹתוֹ קָשׁוֹת. הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ הִתְרַסְּקָה, וּבְבֵית הַחוֹלִים נֶאֶלְצוּ לִכְרֹת אֶת רַגְלוֹ.

חַיָּיו נֶעֶצְרוּ מִלֶּכֶת. בִּמְקוֹם הָרֶגֶל הַחֲסֵרָה חִבְּרוּ לוֹ רֶגֶל תּוֹתֶבֶת, וּלְאַחַר תְּקוּפַת שִׁקּוּם אֲרֻכָּה, הִשְׁתַּחְרֵר אֶל בֵּיתוֹ.

יוֹם אֶחָד, הוּא פָּגַשׁ אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל הַיְשִׁיבָה שֶׁבָּהּ לָמַד. הַמַּשְׁגִּיחַ נִסָּה לְעוֹדְדוֹ וּלְהַעֲלוֹת אֶת מַצַּב רוּחוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא. "חַיַּי נֶהֶרְסוּ, אֵין לִי עָתִיד!" הִתְמַרְמֵר. "נַסֵּה לְנַצֵּל אֶת מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ לְךָ. גַּם אִם אַתָּה נָכֶה, בָּרוּךְ ה', הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ נִשְׁאַר שָׁלֵם. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיִיתָ תַּלְמִיד מֻכְשָׁר, בַּעַל כִּשָּׁרוֹן גָּדוֹל. חֲזֹר אֶל הֵיכַל הַיְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה חַיִל, וְתִרְאֶה אֵיךְ ה' יַעֲזֹר לְךָ בַּחַיִּים!" הִצִּיעַ לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ.

דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנְסוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד, וְהוא חָזַר לִלְמֹד בַּיְשִׁיבָה וְלִהְיוֹת תַּלְמִיד מִן הַמִּנְיָן. כַּעֲבוֹר שְׁנָתַיִם הוּא זָכָה לְהִתְחַתֵּן עִם בַּחוּרָה צַדִּיקָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁהִסְכִּימָה לְהִתְחַתֵּן אִתּוֹ לַמְרוֹת נָכוּתוֹ.

בְּאַחַת מִסְּעוּדוֹת הַשַּׁבָּת הוּא שָׁאַל אֶת יְלָדָיו: "אַתֶּם יוֹדְעִים מַהִי הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?"

נִסּוּ יְלָדָיו לְנַחֵשׁ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ, הוּא גִּלָּה לָהֶם: "הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּחַיַּי הִיא שֶׁקָּטְעוּ לִי אֶת הָרֶגֶל!!! שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת זֶה זָכִיתִי לְהִתְחַזֵּק וְלָשׁוּב אֶל סַפְסְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלִקְנוֹת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶת הָעוֹלָם הַבָּא. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֵיפֹה הָיִיתִי נִמְצָא הַיּוֹם אִם הָיוּ לִי שְׁתֵּי רַגְלַיִם בְּרִיאוֹת"... (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)

	כי תשא תש"ע
	מה עלול לקרות ברגע של הסח הדעת
	"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה" (יג-ל) דְּרָמָה נוֹרָאָה הִתְחוֹלְלָה בְּמִדְבַּר סִינַי. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, וְעִמָּהֶם נְעָרִים וּזְקֵנִים, מִלְּבַד הַנָּשִׁים, נֶאֶסְפוּ לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִי הַשְּׁלִיחִים שֶׁשָּׁבוּ מִלָּתוּר אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. הַכֹּל רָאוּ אוֹתָם בְּשׁוּבָם. שְׁמוֹנָה מֵהֶם נָשְׂאוּ בְּעֶזְרַת מוֹטוֹת עֵץ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים עֲנָק, שֶׁגָּדְלוֹ כְּגִבְעָה. אֶחָד נָשָׂא רִמּוֹן, כּוֹרֵעַ תַּחַת נֵטֶל מַשָּׂאוֹ. אַחֵר הָלַךְ שָׁפוּף מִכֹּבֶד תְּאֵנָה עֲנָקִית. מוּל עֵינֵי הָעָם הִתְמַמְּשָׁה הַהַבְטָחָה שֶׁל "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ", "אֶרֶץ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". כָּל אֶחָד יֵשֵׁב תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְיוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאֵין מַפְרִיעַ. וְאָכֵן, כָּךְ הָיָה בְּכָל תְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הָעָם שָׁמַר עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, אוֹ בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, שֶׁאָז "צָמְחוּ חִטִּים כְּכִלְיוֹת הַשּׁוֹר הַגָּדוֹל, וְגָנְזוּ מֵהֶן לְמִשְׁמֶרֶת, לוֹמַר: רְאוּ כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם!" אֲבָל הַמְרַגְּלִים הוֹפִיעוּ בִּפְנֵי הָעָם וְהוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה: זוֹהִי אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, מִתְגּוֹרְרִים בָּהּ עֲנָקִים וּנְפִילִים, וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת! חֹשֶׁךְ בָּעֵינַיִם. הָעָם שָׁמַע, וְנִרְעַשׁ. הַבִּטָּחוֹן הִתְעַרְעֵר, וְכֻלָּם הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. לְפֶתַע קָם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה". "שֶׁקֶט!" קוֹרֵא כָּלֵב, "הָבָה נִשְׁמַע מַה בְּפִיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ". וּמָה אָמַר מֹשֶׁה? דְּבָרָיו כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דְּבָרִים: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם, לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם", אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי ה' עִמָּנוּ! "ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם". רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שָׁאַל פַּעַם בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אֶחָד מִמַּכָּרָיו. וְזֶה עָנָה: "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר". נָזַף בּוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים", וְאָמַר: "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר?! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הוּא מְקוֹר הַטּוֹב, וְאִם הָיָה אֶפְשָׁרוּת שֶׁל טוֹב יוֹתֵר - זֶה הָיָה קוֹרֶה, אֶלָּא שֶׁלְּפִי מַצָּבְךָ זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּרְךָ!" לָכֵן הַבִּטּוּי "יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר" הוּא בִּטּוּי שָׁגוּי מֵעִקָּרוֹ. אָדָם חוֹלֶה מְשַׁלֵּם כֶּסֶף רַב לִפְּרוֹפֶסּוֹר מֻמְחֶה כְּדֵי שֶׁיְּנַתֵּחַ אוֹתוֹ, עַל אַף שֶׁהוּא חוֹתֵךְ לוֹ בַּבָּשָׂר הַחַי. וְחֵרֶף הָעֻבְדָּה שֶׁמְּצַפֶּה לוֹ תַּהֲלִיךְ שִׁקּוּם אָרֹךְ לְאַחַר הַנִּתּוּחַ, הַמְטֻפָּל אַף מוֹדֶה לָרוֹפֵא, שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן וְאוּלַי תְּעוּדַת הוֹקָרָה מְמֻסְגֶּרֶת שֶׁיִּתְלֶה בְּמִשְׂרָדוֹ. כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה אֶת הַ"נִּתּוּחַ", אֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלֵינוּ כְּדֵי לְרַפֵּא אוֹתָנוּ מִזֻּהֲמַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּנוּ, ולְהֵיטִיב עִמָּנוּ בְּאַחֲרִיתֵנוּ! לְעִתִּים אָנוּ נוֹכְחִים לָדַעַת שֶׁגַּם הַדָּבָר הַגָּרוּעַ מִכֹּל, יָכוֹל לַהֲפֹךְ לַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר: הוּא הָיָה הָעִלּוּי שֶׁל הַיְשִׁיבָה, עַד שֶׁחָבֵר הֶרְאָה לוֹ דְּבָרִים בִּלְתִּי צְנוּעִים בַּפֶּלֶאפוֹן הַלֹּא כָּשֵׁר שֶׁלּוֹ. מַצָּבוֹ הרוּחָנִי יָרַד, עַד שֶׁהֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַיְשִׁיבָה וּלְהִשְׁתַּלֵּם בְּמִקְצוֹעַ מְבֻקָּשׁ. כַּעֲבוֹר תְּקוּפָה קְצָרָה כְּבָר מָצָא עֲבוֹדָה וְהִרְוִיחַ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת, וּכְכָל שֶׁעָבַר הַזְּמַן מֵאָז שֶׁעָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה, הוּא הָלַךְ וְהִתְרַחֵק מֵחַיֵּי הָרוּחַ. יוֹם אֶחָד, בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה פָּגְעָה בּוֹ מְכוֹנִית חוֹלֶפֶת וּפָצְעָה אוֹתוֹ קָשׁוֹת. הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ הִתְרַסְּקָה, וּבְבֵית הַחוֹלִים נֶאֶלְצוּ לִכְרֹת אֶת רַגְלוֹ. חַיָּיו נֶעֶצְרוּ מִלֶּכֶת. בִּמְקוֹם הָרֶגֶל הַחֲסֵרָה חִבְּרוּ לוֹ רֶגֶל תּוֹתֶבֶת, וּלְאַחַר תְּקוּפַת שִׁקּוּם אֲרֻכָּה, הִשְׁתַּחְרֵר אֶל בֵּיתוֹ. יוֹם אֶחָד, הוּא פָּגַשׁ אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל הַיְשִׁיבָה שֶׁבָּהּ לָמַד. הַמַּשְׁגִּיחַ נִסָּה לְעוֹדְדוֹ וּלְהַעֲלוֹת אֶת מַצַּב רוּחוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא. "חַיַּי נֶהֶרְסוּ, אֵין לִי עָתִיד!" הִתְמַרְמֵר. "נַסֵּה לְנַצֵּל אֶת מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ לְךָ. גַּם אִם אַתָּה נָכֶה, בָּרוּךְ ה', הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ נִשְׁאַר שָׁלֵם. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיִיתָ תַּלְמִיד מֻכְשָׁר, בַּעַל כִּשָּׁרוֹן גָּדוֹל. חֲזֹר אֶל הֵיכַל הַיְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה חַיִל, וְתִרְאֶה אֵיךְ ה' יַעֲזֹר לְךָ בַּחַיִּים!" הִצִּיעַ לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ. דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנְסוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד, וְהוא חָזַר לִלְמֹד בַּיְשִׁיבָה וְלִהְיוֹת תַּלְמִיד מִן הַמִּנְיָן. כַּעֲבוֹר שְׁנָתַיִם הוּא זָכָה לְהִתְחַתֵּן עִם בַּחוּרָה צַדִּיקָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁהִסְכִּימָה לְהִתְחַתֵּן אִתּוֹ לַמְרוֹת נָכוּתוֹ. בְּאַחַת מִסְּעוּדוֹת הַשַּׁבָּת הוּא שָׁאַל אֶת יְלָדָיו: "אַתֶּם יוֹדְעִים מַהִי הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?" נִסּוּ יְלָדָיו לְנַחֵשׁ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ, הוּא גִּלָּה לָהֶם: "הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּחַיַּי הִיא שֶׁקָּטְעוּ לִי אֶת הָרֶגֶל!!! שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת זֶה זָכִיתִי לְהִתְחַזֵּק וְלָשׁוּב אֶל סַפְסְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלִקְנוֹת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶת הָעוֹלָם הַבָּא. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֵיפֹה הָיִיתִי נִמְצָא הַיּוֹם אִם הָיוּ לִי שְׁתֵּי רַגְלַיִם בְּרִיאוֹת"... (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)