Otzarot-Article

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (כ-טז) מַלְאָךְ, זֶה משֶׁה. מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּיִים מַלְאָכִים (רָשִׁ"י). וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: אִם נִתְבּוֹנֵן עַל מַטְּרַת חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם, נָבִין שֶׁהוּא נִבְרָא וְנוֹצַר אַךְ וְרַק לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, מַמָּשׁ כְּמַטְּרַת בְּרִיאַת הַמַּלְאָכִים. אוֹ אָז נָבִין, שֶׁהָאָדָם הַמְּמַלֵּא יִעוּדוֹ, אַף הוּא מַלְאָךְ. וְאַף שֶׁרַב וְעָצוּם הַחִלּוּק בֵּין אָדָם לְמַלְאָךְ, הִנֵּה כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּכָךְ נִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא הֶבְדֵּל חִיצוֹנִי וְטָפֵל בִּלְבַד.

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ גְּדוּד אַנְשֵׁי חַיִל נֶאֱמָנִים וּמְסוּרִים, אַנְשֵׁי מִשְׁמָרוֹ הָאִישִׁי, וְהָיוּ לְבוּשִׁים מַדִּים מְפֹאָרִים, בִּגְדֵי כָּבוֹד, כָּרָאוּי לָהֶם וּלְמַעֲמָדָם.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר עוֹד יוֹתֵר אֶת מַדֵּי הַגְּדוּד וּלְעַטְּרָם בְּמִצְנָפוֹת הָעֲשׂוּיוֹת מִפַּרְווֹת דֻּבִּים לְבָנִים. פַּרְוָה נָאָה, יְקָרָה וּנְדִירָה עַד מְאֹד. וְכַיָּדוּעַ, שׁוֹכֵן הַדֹּב הַלָּבָן בְּקַרְחוֹנֵי הָעַד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, מְזֵה רָעָב וְשׁוֹחֵר לְטֶרֶף. בָּחַר אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ אֶת הַגִּבּוֹרִים וְהָאַמִּיצִים שֶׁבִּגְדוּדוּ, וּשְׁלָחָם לָצוּד אֶת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים וּלְהָבִיא אֶת פַּרְוָתָם. לְשֵׁם כָּךְ הָיָה עֲלֵיהֶם לִפְשֹׁט אֶת מַדֵּיהֶם הַהֲדוּרִים וְלַעֲטוֹת עַל גּוּפָם לְבוּשׁ מְסֻרְבָּל שֶׁל צֶמֶר וּפַרְוָה שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַקֹּר הַנּוֹרָא; שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׂרֹד אֶת סוּפוֹת הַשְּׁלָגִים וְהָרוּחַ הַמַּקְפִּיאָה הַשּׂוֹרֶרֶת בָּאֵזוֹר. וְאָכֵן, מָסְרוּ הַנִּבְחָרִים אֶת נַפְשָׁם וְעָמְדוּ בִּמְשִׂימָתָם וְשָׁבוּ עִם הַפַּרְוָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת. כַּמּוּבָן, הֵם זָכוּ לְהַעֲלָאָה בִּשְׂכָרָם וּבְדַרְגָּתָם, כְּמוֹ גַּם לְמַדִּים מְפֹאָרִים עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.

וְעַתָּה, כָּל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת חַיָּלֵי הַגְּדוּד שׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן בְּמַדֵּיהֶם הַהֲדוּרִים, וּלְעֻמָּתָם, אֶת חַבְרֵי הַמִּשְׁלַחַת בְּבִגְדֵיהֶם הֶעָבִים וְהַגַּסִּים, עָלוּל הָיָה לִשְׁפֹּט שֶׁאֵלּוּ חֲבִיבֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵלּוּ נִדְחוּ מִלְּפָנָיו וְאֵין הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרָם. אַךְ הַמֵּבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: בְּנֵי הַמִּשְׁלַחַת נִבְחָרִים וַחֲבִיבִים שִׁבְעָתַיִם, אֶלָּא שֶׁלְּצֹרֶךְ מְשִׂימָתָם חַיָּבִים הָיוּ לַעֲטוֹת בִּגּוּד זֶה, וּכְשֶׁיְּסַיְּמוּ אֶת שְׁלִיחוּתָם יִפְשְׁטוּהוּ וְיִזְכּוּ לְקִרְבָה וּגְמוּל וְהֶאָרַת פָּנִים נִפְלָאָה.

זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּלְאָכִים לִבְנֵי הָאָדָם. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, אֶלָּא הַמַּלְאָכִים הַמְשָׁרְתִים בַּמָּרוֹם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רוּחָנִיִּים וְזַכִּים כְּרוֹמְמוּתָם, וְאִלּוּ הָאָדָם שֶׁנִּשְׁלַח לִמְשִׂימָתוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל חַיָּב לַעֲטוֹת עַל עַצְמוֹ בְּגָדִים גַּסִּים, עוֹר וּבָשָׂר, גִּידִים וַעֲצָמוֹת, לְשַׁכֵּן אֶת נִשְׁמָתוֹ הַנֶּאֱצֶלֶת בְּגוּף עָכוּר לְמַעַן מְשִׂימָתוֹ. אַךְ אֵין זֶה גּוֹרֵעַ מֵחֲשִׁיבוּתוֹ. אַדְּרַבָּה, כְּשֶׁיָּשׁוּב עֲטוּר נִצָּחוֹן וּשְׂבַע מִצְווֹת, יִפְשֹׁט מֵעָלָיו אֶת בִּגְדֵי הַחֹמֶר וְיִלְבַּשׁ שׁוּב מַחֲלָצוֹת, וְיֵשֵׁב בְּגַן עֵדֶן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיֵהָנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִקִּרְבַת אֱלֹקִים לְנֵצַח נְצָחִים. (ח"ח הֶחָדָשׁ, מִשְׁלֵי הח"ח)

	משפטים תש"ע
	הפנקס של הטייס הגרמני
	"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (יט-ב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: כְּשֶׁעָלָה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הוֹרוֹוִיץ זַצַ"ל עַל כֵּס רַבָּנוּתוֹ בְּנִיקְלְשְׁבּוּרְג, דָּרַשׁ דְּרָשָׁה עֲמֻקָּה בְּסוּגִיַּת "טַעַם כְּעִקָּר" (פְּסָחִים מד:), הַאִם טַעַם אִסּוּ "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (כ-טז) מַלְאָךְ, זֶה משֶׁה. מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּיִים מַלְאָכִים (רָשִׁ"י). וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: אִם נִתְבּוֹנֵן עַל מַטְּרַת חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם, נָבִין שֶׁהוּא נִבְרָא וְנוֹצַר אַךְ וְרַק לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, מַמָּשׁ כְּמַטְּרַת בְּרִיאַת הַמַּלְאָכִים. אוֹ אָז נָבִין, שֶׁהָאָדָם הַמְּמַלֵּא יִעוּדוֹ, אַף הוּא מַלְאָךְ. וְאַף שֶׁרַב וְעָצוּם הַחִלּוּק בֵּין אָדָם לְמַלְאָךְ, הִנֵּה כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּכָךְ נִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא הֶבְדֵּל חִיצוֹנִי וְטָפֵל בִּלְבַד. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ גְּדוּד אַנְשֵׁי חַיִל נֶאֱמָנִים וּמְסוּרִים, אַנְשֵׁי מִשְׁמָרוֹ הָאִישִׁי, וְהָיוּ לְבוּשִׁים מַדִּים מְפֹאָרִים, בִּגְדֵי כָּבוֹד, כָּרָאוּי לָהֶם וּלְמַעֲמָדָם. יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר עוֹד יוֹתֵר אֶת מַדֵּי הַגְּדוּד וּלְעַטְּרָם בְּמִצְנָפוֹת הָעֲשׂוּיוֹת מִפַּרְווֹת דֻּבִּים לְבָנִים. פַּרְוָה נָאָה, יְקָרָה וּנְדִירָה עַד מְאֹד. וְכַיָּדוּעַ, שׁוֹכֵן הַדֹּב הַלָּבָן בְּקַרְחוֹנֵי הָעַד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, מְזֵה רָעָב וְשׁוֹחֵר לְטֶרֶף. בָּחַר אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ אֶת הַגִּבּוֹרִים וְהָאַמִּיצִים שֶׁבִּגְדוּדוּ, וּשְׁלָחָם לָצוּד אֶת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים וּלְהָבִיא אֶת פַּרְוָתָם. לְשֵׁם כָּךְ הָיָה עֲלֵיהֶם לִפְשֹׁט אֶת מַדֵּיהֶם הַהֲדוּרִים וְלַעֲטוֹת עַל גּוּפָם לְבוּשׁ מְסֻרְבָּל שֶׁל צֶמֶר וּפַרְוָה שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַקֹּר הַנּוֹרָא; שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׂרֹד אֶת סוּפוֹת הַשְּׁלָגִים וְהָרוּחַ הַמַּקְפִּיאָה הַשּׂוֹרֶרֶת בָּאֵזוֹר. וְאָכֵן, מָסְרוּ הַנִּבְחָרִים אֶת נַפְשָׁם וְעָמְדוּ בִּמְשִׂימָתָם וְשָׁבוּ עִם הַפַּרְוָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת. כַּמּוּבָן, הֵם זָכוּ לְהַעֲלָאָה בִּשְׂכָרָם וּבְדַרְגָּתָם, כְּמוֹ גַּם לְמַדִּים מְפֹאָרִים עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְעַתָּה, כָּל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת חַיָּלֵי הַגְּדוּד שׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן בְּמַדֵּיהֶם הַהֲדוּרִים, וּלְעֻמָּתָם, אֶת חַבְרֵי הַמִּשְׁלַחַת בְּבִגְדֵיהֶם הֶעָבִים וְהַגַּסִּים, עָלוּל הָיָה לִשְׁפֹּט שֶׁאֵלּוּ חֲבִיבֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵלּוּ נִדְחוּ מִלְּפָנָיו וְאֵין הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרָם. אַךְ הַמֵּבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: בְּנֵי הַמִּשְׁלַחַת נִבְחָרִים וַחֲבִיבִים שִׁבְעָתַיִם, אֶלָּא שֶׁלְּצֹרֶךְ מְשִׂימָתָם חַיָּבִים הָיוּ לַעֲטוֹת בִּגּוּד זֶה, וּכְשֶׁיְּסַיְּמוּ אֶת שְׁלִיחוּתָם יִפְשְׁטוּהוּ וְיִזְכּוּ לְקִרְבָה וּגְמוּל וְהֶאָרַת פָּנִים נִפְלָאָה. זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּלְאָכִים לִבְנֵי הָאָדָם. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, אֶלָּא הַמַּלְאָכִים הַמְשָׁרְתִים בַּמָּרוֹם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רוּחָנִיִּים וְזַכִּים כְּרוֹמְמוּתָם, וְאִלּוּ הָאָדָם שֶׁנִּשְׁלַח לִמְשִׂימָתוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל חַיָּב לַעֲטוֹת עַל עַצְמוֹ בְּגָדִים גַּסִּים, עוֹר וּבָשָׂר, גִּידִים וַעֲצָמוֹת, לְשַׁכֵּן אֶת נִשְׁמָתוֹ הַנֶּאֱצֶלֶת בְּגוּף עָכוּר לְמַעַן מְשִׂימָתוֹ. אַךְ אֵין זֶה גּוֹרֵעַ מֵחֲשִׁיבוּתוֹ. אַדְּרַבָּה, כְּשֶׁיָּשׁוּב עֲטוּר נִצָּחוֹן וּשְׂבַע מִצְווֹת, יִפְשֹׁט מֵעָלָיו אֶת בִּגְדֵי הַחֹמֶר וְיִלְבַּשׁ שׁוּב מַחֲלָצוֹת, וְיֵשֵׁב בְּגַן עֵדֶן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיֵהָנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִקִּרְבַת אֱלֹקִים לְנֵצַח נְצָחִים. (ח"ח הֶחָדָשׁ, מִשְׁלֵי הח"ח)