Otzarot-Article

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כח-ב) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו בִּבְגָדִים מְיֻחָדִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת? אֵיזוֹ מַשְׁמָעוּת יֵשׁ לַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹנִי? מַדּוּעַ אֵין דַּי בְּגַדְלוּתָם הַפְּנִימִית, מִבְּלִי לְהַעֲנִיק לְכָךְ בִּטּוּי חִיצוֹנִי בַּבְּגָדִים שֶׁהֵם לוֹבְשִׁים?

הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי הַבְּגָדִים אָמְנָם אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מִצַּד עַצְמָם, אֶלָּא שֶׁהֵם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָם! כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ לְבוּשִׁים בִּפְאֵר וּבְהָדָר, זֶה מַעֲנִיק לָהֶם חֲשִׁיבוּת, וַהֲרֵי זֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּשָׁרְתָיו יִהְיוּ חֲשׁוּבִים.

וְאָמְנָם, כָּךְ מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת קיג.): רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא לִבְגָדָיו 'מְכַבְּדוּתִי', כִּי עַל אַף שֶׁהַבְּגָדִים אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מִצַּד עַצְמָם, הֵם מַעֲנִיקִים חֲשִׁיבוּת וּמְכֻבָּדוּת לָאָדָם הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָם!

כְּשֶׁנַּעֲמִיק בַּדְּבָרִים, נִמְצָא בָּהֶם מַשְׁמָעוּת נוֹסֶפֶת, וְזֹאת עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

הָיָה זֶה בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הָרוּסִים רִכְּזוּ שְׁבוּיֵי מִלְחָמָה רַבִּים בְּסִיבִּיר, שָׁם הֶעֱבִידוּ אוֹתָם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. בְּאוֹתוֹ מַחֲנֵה הָיוּ כְּלוּאִים גַּם יְהוּדִים שֶׁנֶּחְשְׁדוּ בַּהֲפָרַת חֻקֵּי הַמְּדִינָה, וּבֵין הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי, שֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים.

כְּשֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים, הִבְחִין רַבִּי יַעֲקֹב בְּתוֹפָעָה מוּזָרָה: בֵּין הַשְּׁבוּיִים בָּלַט אָסִיר גָּבוֹהַּ וְזָקוּף, אֲשֶׁר הָעֳסַק עַל יְדֵי הָרוּסִים בָּעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַבְּזוּיוֹת בְּיוֹתֵר. נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת בְּמוּחָשׁ, כִּי מְפַקְּדֵי הַמַּחֲנֶה דּוֹאֲגִים לְבַל יִוָּתֵר מְחֻסַּר עֲבוֹדָה אֲפִלּוּ לְרֶגַע. אוּלָם הָאָסִיר הַזֶּה לֹא הִתְלוֹנֵן מֵעוֹלָם, אֶלָּא מִלֵּא בִּשְׁתִיקָה אֶת הַמְּשִׂימוֹת שֶׁהֻטְּלוּ עָלָיו, עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם הָיָה מִשְׂתָּרֵעַ עַל רִצְפַּת הַצְּרִיף בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת.

לָאָסִיר הַזֶּה הָיְתָה שַׂקִּית בַּד קְטַנָּה, שֶׁעָלֶיהָ שָׁמַר כְּעַל בְּבַת עֵינוֹ. הוּא מֵעוֹלָם לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לִרְאוֹת אֶת תָּכְנָהּ שֶׁל הַשַּׂקִּית. יוֹתֵר מִכָּךְ: הוּא הָיָה שַׁתְקָן וּמֻפְנָם מִטִּבְעוֹ, וְכִמְעַט לֹא הֶחֱלִיף מִלָּה עִם אִישׁ כְּלָל, כָּךְ שֶׁהַסִּכּוּי לְכָךְ שֶׁיַּחְשֹׁף אֶת סוֹדוֹ מִבְּלִי מֵשִׂים – הָיָה אַפְסִי.

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב. לְפֶתַע, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, לְאַחַר שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כִּי כָּל דָּרֵי הַצְּרִיף כְּבָר נָמִים אֶת שְׁנָתָם, הוּא זִהָה קוֹל רַחַשׁ קַל הַבּוֹקֵעַ מִפִּנַּת הַחֶדֶר. כַּאֲשֶׁר חָזַר הָרַחַשׁ וְנִשְׁמַע, אִמֵּץ רַבִּי יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו, וְהִבְחִין לְתַדְהֵמָתוֹ כֵּיצַד הָאָסִיר הַגּוֹי קָם מִדַּרְגָּשׁוֹ, שׁוֹלֵף אֶת שַׂקִּיק הַבַּד הַמְפֻרְסָם מִתַּחַת רֹאשׁוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהִבִּיט סְבִיבוֹ וּוִדֵּא כִּי אִישׁ אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו, הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ מַדִּים צְבָאִיִּים שְׁמוּרִים וּמְגֹהָצִים, וּלְבָשָׁם מֵעַל בִּגְדֵי הָאָסִיר שֶׁבָּהֶם הָיָה לָבוּשׁ.

הָיוּ אֵלּוּ מַדֵּי הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי. הָאָסִיר הֶחֱלִיק עֲלֵיהֶם בְּיָדוֹ כְּשֶׁעֵינָיו בּוֹרְקוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעֱמַד בִּמְקוֹמוֹ, וּבִצַּע מִסְפַּר תְּנוּעוֹת מְהִירוֹת וְחַדּוֹת, כְּאִלּוּ הוּא מְפַקֵּד עַל גְּדוּד עֲנָק הָעוֹמֵד לְפָנָיו בְּמִסְדָּר. לְאַחַר מִכֵּן מִהֵר לִפְשֹׁט אֶת מַדָּיו, הֶחֱזִירָם אֶל שַׂקִּיק הַבַּד, וְחָזַר לְמִטָּתוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בַּדֶּרֶךְ אֶל מְקוֹם הָעֲבוֹדָה, פָּנָה רַבִּי יַעֲקֹב חֶרֶשׁ אֶל הָאָסִיר הַזָּר, וּשְׁאָלוֹ: "מַדּוּעַ הִנְּךָ לוֹבֵשׁ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה אֶת מַדֵּי הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי?" הָאִישׁ הֶחֱוִיר וְהִסְמִיק לְחִלּוּפִין, וְהִבִּיט סְבִיבוֹ כְּדֵי לְוַדֵּא כִּי אִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה. רַבִּי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הִבְחִין בַּחֲשָׁשׁוֹתָיו – מִהֵר לְהַנִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ וְלוֹמַר לוֹ: "אַל דְּאָגָה... לֹא אֲגַלֶּה אֶת סוֹדְךָ לְאִישׁ! אוּלָם אֲנִי סַקְרָן לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר מַעֲשֶׂיךָ!"

פָּתַח הָאָסִיר אֶת פִּיו וְסִפֵּר לְרַבִּי יַעֲקֹב דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם:

"הָיִיתִי קָצִין בָּכִיר בַּצָּבָא הַגֶּרְמָנִי, עַד שֶׁנָּפַלְתִּי בַּשֶּׁבִי. אוֹיְבַי, הָרוּסִים, מְבַקְּשִׁים לִשְׁבֹּר אֶת רוּחִי בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית; הֵם מַעֲבִידִים אוֹתִי בְּפֶרֶךְ מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה, וּמַטִּילִים עָלַי כָּל עֲבוֹדָה בְּזוּיָה שֶׁנִּתָּן לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, מְשִׂימוֹת שֶׁאֵינָן מַתְאִימוֹת כְּלָל לְמַעֲמָדִי. אוּלָם אֲנִי, לֹא אֶכָּנַע לְעוֹלָם! אֵינֶנִּי מוּכָן לְהַנִּיחַ לָהֶם לְהַשְׁפִּיל אוֹתִי, וְלִגְרֹם לִי לְהַאֲמִין כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת חֲסַר עֵרֶךְ... לְפִיכָךְ, מִדֵּי לַיְלָה אֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת מַדֵּי הַקְּצוּנָה שֶׁלִּי לִזְמַן מָה, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְעַצְמִי מִי אֲנִי וּמֵאַיִן בָּאתִי, לְבַל אֶשְׁכַּח כִּי אֲנִי קָצִין בָּכִיר, אֲשֶׁר אַלְפֵי חַיָּלִים סָרִים לְמָרוּתִי!"

הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַבְּגָדִים – בְּכֹחָם לְהַזְכִּיר לְאָדָם מִיהוּ וּמָה עֶרְכּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לוֹבְשָׁם, הוּא זוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ, וְאַחַר הַמַּעֲשִׂים נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת. וּמִכָּאן, נוּכַל לִמְצֹא הֶסְבֵּר נוֹסָף לַחֲשִׁיבוּתָם שֶׁל בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה הָעֲשׂוּיִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת:

הַכֹּהֵן הָעוֹבֵד אֶת עֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ צָרִיךְ לִזְכֹּר מַה גְּדוֹלָה מַעֲלָתוֹ בְּכָךְ שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. הוּא יִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב כַּאֲשֶׁר יִלְבַּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, הַבְּגָדִים הַמְפֹאָרִים הַמַּתְאִימִים לִמְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ, וְכָךְ לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם מִי הוּא וְלִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד. (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תש"ע
	חכמת גדול ישראל
	"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כח-ב) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו בִּבְגָדִים מְיֻחָדִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת? אֵיזוֹ מַשְׁמָעוּת יֵשׁ לַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹנִי? מַדּוּעַ אֵין דַּי בְּגַדְלוּתָם הַפְּנִימִית, מִבְּלִי לְהַעֲנִיק לְכָךְ בִּטּוּי חִיצוֹנִי בַּבְּגָדִים שֶׁהֵם לוֹבְשִׁים? הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי הַבְּגָדִים אָמְנָם אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מִצַּד עַצְמָם, אֶלָּא שֶׁהֵם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָם! כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ לְבוּשִׁים בִּפְאֵר וּבְהָדָר, זֶה מַעֲנִיק לָהֶם חֲשִׁיבוּת, וַהֲרֵי זֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּשָׁרְתָיו יִהְיוּ חֲשׁוּבִים. וְאָמְנָם, כָּךְ מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת קיג.): רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא לִבְגָדָיו 'מְכַבְּדוּתִי', כִּי עַל אַף שֶׁהַבְּגָדִים אֵינָם בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מִצַּד עַצְמָם, הֵם מַעֲנִיקִים חֲשִׁיבוּת וּמְכֻבָּדוּת לָאָדָם הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָם! כְּשֶׁנַּעֲמִיק בַּדְּבָרִים, נִמְצָא בָּהֶם מַשְׁמָעוּת נוֹסֶפֶת, וְזֹאת עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: הָיָה זֶה בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הָרוּסִים רִכְּזוּ שְׁבוּיֵי מִלְחָמָה רַבִּים בְּסִיבִּיר, שָׁם הֶעֱבִידוּ אוֹתָם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. בְּאוֹתוֹ מַחֲנֵה הָיוּ כְּלוּאִים גַּם יְהוּדִים שֶׁנֶּחְשְׁדוּ בַּהֲפָרַת חֻקֵּי הַמְּדִינָה, וּבֵין הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי, שֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים. כְּשֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים, הִבְחִין רַבִּי יַעֲקֹב בְּתוֹפָעָה מוּזָרָה: בֵּין הַשְּׁבוּיִים בָּלַט אָסִיר גָּבוֹהַּ וְזָקוּף, אֲשֶׁר הָעֳסַק עַל יְדֵי הָרוּסִים בָּעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַבְּזוּיוֹת בְּיוֹתֵר. נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת בְּמוּחָשׁ, כִּי מְפַקְּדֵי הַמַּחֲנֶה דּוֹאֲגִים לְבַל יִוָּתֵר מְחֻסַּר עֲבוֹדָה אֲפִלּוּ לְרֶגַע. אוּלָם הָאָסִיר הַזֶּה לֹא הִתְלוֹנֵן מֵעוֹלָם, אֶלָּא מִלֵּא בִּשְׁתִיקָה אֶת הַמְּשִׂימוֹת שֶׁהֻטְּלוּ עָלָיו, עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם הָיָה מִשְׂתָּרֵעַ עַל רִצְפַּת הַצְּרִיף בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת. לָאָסִיר הַזֶּה הָיְתָה שַׂקִּית בַּד קְטַנָּה, שֶׁעָלֶיהָ שָׁמַר כְּעַל בְּבַת עֵינוֹ. הוּא מֵעוֹלָם לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לִרְאוֹת אֶת תָּכְנָהּ שֶׁל הַשַּׂקִּית. יוֹתֵר מִכָּךְ: הוּא הָיָה שַׁתְקָן וּמֻפְנָם מִטִּבְעוֹ, וְכִמְעַט לֹא הֶחֱלִיף מִלָּה עִם אִישׁ כְּלָל, כָּךְ שֶׁהַסִּכּוּי לְכָךְ שֶׁיַּחְשֹׁף אֶת סוֹדוֹ מִבְּלִי מֵשִׂים – הָיָה אַפְסִי. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב. לְפֶתַע, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, לְאַחַר שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כִּי כָּל דָּרֵי הַצְּרִיף כְּבָר נָמִים אֶת שְׁנָתָם, הוּא זִהָה קוֹל רַחַשׁ קַל הַבּוֹקֵעַ מִפִּנַּת הַחֶדֶר. כַּאֲשֶׁר חָזַר הָרַחַשׁ וְנִשְׁמַע, אִמֵּץ רַבִּי יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו, וְהִבְחִין לְתַדְהֵמָתוֹ כֵּיצַד הָאָסִיר הַגּוֹי קָם מִדַּרְגָּשׁוֹ, שׁוֹלֵף אֶת שַׂקִּיק הַבַּד הַמְפֻרְסָם מִתַּחַת רֹאשׁוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהִבִּיט סְבִיבוֹ וּוִדֵּא כִּי אִישׁ אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו, הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ מַדִּים צְבָאִיִּים שְׁמוּרִים וּמְגֹהָצִים, וּלְבָשָׁם מֵעַל בִּגְדֵי הָאָסִיר שֶׁבָּהֶם הָיָה לָבוּשׁ. הָיוּ אֵלּוּ מַדֵּי הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי. הָאָסִיר הֶחֱלִיק עֲלֵיהֶם בְּיָדוֹ כְּשֶׁעֵינָיו בּוֹרְקוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעֱמַד בִּמְקוֹמוֹ, וּבִצַּע מִסְפַּר תְּנוּעוֹת מְהִירוֹת וְחַדּוֹת, כְּאִלּוּ הוּא מְפַקֵּד עַל גְּדוּד עֲנָק הָעוֹמֵד לְפָנָיו בְּמִסְדָּר. לְאַחַר מִכֵּן מִהֵר לִפְשֹׁט אֶת מַדָּיו, הֶחֱזִירָם אֶל שַׂקִּיק הַבַּד, וְחָזַר לְמִטָּתוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה. לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בַּדֶּרֶךְ אֶל מְקוֹם הָעֲבוֹדָה, פָּנָה רַבִּי יַעֲקֹב חֶרֶשׁ אֶל הָאָסִיר הַזָּר, וּשְׁאָלוֹ: "מַדּוּעַ הִנְּךָ לוֹבֵשׁ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה אֶת מַדֵּי הַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי?" הָאִישׁ הֶחֱוִיר וְהִסְמִיק לְחִלּוּפִין, וְהִבִּיט סְבִיבוֹ כְּדֵי לְוַדֵּא כִּי אִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה. רַבִּי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הִבְחִין בַּחֲשָׁשׁוֹתָיו – מִהֵר לְהַנִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ וְלוֹמַר לוֹ: "אַל דְּאָגָה... לֹא אֲגַלֶּה אֶת סוֹדְךָ לְאִישׁ! אוּלָם אֲנִי סַקְרָן לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר מַעֲשֶׂיךָ!" פָּתַח הָאָסִיר אֶת פִּיו וְסִפֵּר לְרַבִּי יַעֲקֹב דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם: "הָיִיתִי קָצִין בָּכִיר בַּצָּבָא הַגֶּרְמָנִי, עַד שֶׁנָּפַלְתִּי בַּשֶּׁבִי. אוֹיְבַי, הָרוּסִים, מְבַקְּשִׁים לִשְׁבֹּר אֶת רוּחִי בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית; הֵם מַעֲבִידִים אוֹתִי בְּפֶרֶךְ מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה, וּמַטִּילִים עָלַי כָּל עֲבוֹדָה בְּזוּיָה שֶׁנִּתָּן לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, מְשִׂימוֹת שֶׁאֵינָן מַתְאִימוֹת כְּלָל לְמַעֲמָדִי. אוּלָם אֲנִי, לֹא אֶכָּנַע לְעוֹלָם! אֵינֶנִּי מוּכָן לְהַנִּיחַ לָהֶם לְהַשְׁפִּיל אוֹתִי, וְלִגְרֹם לִי לְהַאֲמִין כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת חֲסַר עֵרֶךְ... לְפִיכָךְ, מִדֵּי לַיְלָה אֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת מַדֵּי הַקְּצוּנָה שֶׁלִּי לִזְמַן מָה, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְעַצְמִי מִי אֲנִי וּמֵאַיִן בָּאתִי, לְבַל אֶשְׁכַּח כִּי אֲנִי קָצִין בָּכִיר, אֲשֶׁר אַלְפֵי חַיָּלִים סָרִים לְמָרוּתִי!" הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַבְּגָדִים – בְּכֹחָם לְהַזְכִּיר לְאָדָם מִיהוּ וּמָה עֶרְכּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לוֹבְשָׁם, הוּא זוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ, וְאַחַר הַמַּעֲשִׂים נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת. וּמִכָּאן, נוּכַל לִמְצֹא הֶסְבֵּר נוֹסָף לַחֲשִׁיבוּתָם שֶׁל בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה הָעֲשׂוּיִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת: הַכֹּהֵן הָעוֹבֵד אֶת עֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ צָרִיךְ לִזְכֹּר מַה גְּדוֹלָה מַעֲלָתוֹ בְּכָךְ שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. הוּא יִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב כַּאֲשֶׁר יִלְבַּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, הַבְּגָדִים הַמְפֹאָרִים הַמַּתְאִימִים לִמְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ, וְכָךְ לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם מִי הוּא וְלִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד. (לְלַמֶּדְךָ)