Otzarot-Article

"וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (יד-ב) אַבְרֵךְ הַמִּתְגּוֹרֵר בִּשְׁכוּנַת סַנְהֶדְרִיָּה בִּירוּשָׁלַיִם סִפֵּר דְּבַר פֶּלֶא מִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לִלְמֹד שֶׁאֵין מֻשָּׂג כָּזֶה שֶׁל "יְהוּדִי פָּשׁוּט", וּלְעוֹלָם לֹא נוּכַל לָדַעַת עַל מִי עוֹמֵד הָעוֹלָם.

"סָמוּךְ לַבִּנְיָן שֶׁלִּי", הוּא מְסַפֵּר, "מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי זָקֵן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגְדִּירוֹ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר 'יְהוּדִי פָּשׁוּט'. כָּל צוּרָתוֹ אוֹמֶרֶת פַּשְׁטוּת. הוּא מְהַלֵּךְ בִּבְגָדִים עֲלוּבִים, וְכִמְעַט שֶׁאֵין לוֹ שִׁנַּיִם בְּפִיו. בַּבֹּקֶר הוּא צוֹעֵד לְאַחַד הַשְּׁוָקִים בִּירוּשָׁלַיִם עִם עֶגְלַת קְנִיּוֹת, וּמֵבִיא מִשָּׁם אֶת הַתִּצְרֹכֶת הַיּוֹמִית שֶׁלּוֹ.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב לְיַד סֵפֶר וְלוֹמֵד. הוּא מַגִּיעַ לַתְּפִלּוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמְּקוֹמִי, וְגַם שָׁם הוּא מִצְטַיֵּר כָּאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת. שׁוּם גִּנּוּנִים שֶׁל יִרְאָה וּקְדֻשָּׁה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ.

הוּא מִתְגּוֹרֵר בְּבַיִת בֶּן קוֹמָה אַחַת, וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם שֶׁהוּא חַי שָׁם לְבַדּוֹ, וְלָכֵן אַף אֶחָד גַּם לֹא הִתְעַנְיֵן מַה קּוֹרֶה שָׁם".

הָאַבְרֵךְ הַיְרוּשַׁלְמִי, הַמִּתְעַסֵּק גַּם בְּעִנְיְנֵי כְּתִיבַת תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, מְסַפֵּר שֶׁיּוֹם אֶחָד הִתְדַּפֵּק אוֹתוֹ יְהוּדִי עַל דַּלְתּוֹ, וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁלּוֹ.

הַבְּדִיקָה הֶעֶלְתָה שֶׁהַבָּתִּים פְּסוּלִים, וְכֵיוָן שֶׁהַיְּהוּדִי הִתְחַנֵּן שֶׁאַחְלִיף לוֹ עוֹד הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁלְּמָחֳרָת יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּבָר עִם הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים, נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ, וְסִכַּמְתִּי שֶׁאִם אֲסַיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, אָנִיחַ לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ.

רַק בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם אַחַר חֲצוֹת סִיַּמְתִּי אֶת הָעֲבוֹדָה, וְלַמְרוֹת הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת יָצָאתִי מִבֵּיתִי כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁכְּשֶׁאַגִּיעַ לְשָׁם, אֶמְצָא אֶת הַבַּיִת חָשׁוּךְ.

אֲבָל כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי, רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ אוֹר בְּאַחַד הַחֲדָרִים. כֵּיוָן שֶׁכָּאָמוּר מְדֻבָּר בְּבַיִת בֶּן קוֹמָה אַחַת, הָיִיתִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֶל הַחֶדֶר הַהוּא וּלְהָצִיץ מַה נַּעֲשֶׂה בְּתוֹכוֹ. אֶת מַה שֶּׁרָאוּ עֵינַי, לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ.

אִם מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב שֶׁרָאִיתִי שָׁם אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֲגַלֶּה מִיָּד שֶׁאֶת זֶה לֹא רָאִיתִי... מַה שֶּׁכֵּן רָאִיתִי הוּא שֶׁהַזָּקֵן הַפָּשׁוּט הַהוּא בִּכְלָל אֵינוֹ פָּשׁוּט. הוּא פָּשׁוּט יָשַׁב לְיַד גְּמָרָא וְלָמַד, וְלָמַד, וְלָמַד.

וְגַם כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַחֶדֶר, הוּא לֹא הִרְגִּישׁ בִּי כְּלָל. וְאָז גַּם רָאִיתִי שֶׁהוּא לוֹמֵד מַסֶּכֶת זְבָחִים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

הַאֲמֵן לִי, מְסַפֵּר הָאַבְרֵךְ, לְכָזוֹ "תְּמוּנָה" לֹא צִפִּיתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְיַד אוֹתוֹ זָקֵן הַהוֹלֵךְ לַשּׁוּק עִם עֲגָלָה כָּל כָּךְ פְּשׁוּטָה. כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִם הַיְּהוּדִי, הוּא סִפֵּר לִי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם הוּא לוֹמֵד לְבַדּוֹ בַּבַּיִת, וְכָךְ זָכָה לְסַיֵּם כַּמָּה פְּעָמִים אֶת כָּל הַשַּׁ"ס.

וְאָכֵן, כְּשֶׁשּׂוֹחַחְתִּי אִתּוֹ, רָאִיתִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט הֵיטֵב בְּסוּגְיוֹת רַבּוֹת, וְכָל רָז לֹא אָנִיס לֵיהּ. גַּם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּבְעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה.

פִּלְאֵי פְּלָאִים. כָּךְ נִרְאִים בָּנָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֵין. אֵין יְהוּדִי פָּשׁוּט.

אַבְרֵךְ חָשׁוּב נוֹסָף סִפֵּר, שֶׁבִּימֵי בֵּין הַזְּמַנִּים הֻצְרַךְ לְהַזְמִין חַשְׁמַלַּאי לְבֵיתוֹ. הוּא הִתְקַשֵּׁר לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ הַמִּתְגּוֹרְרִים בִּבְנֵי בְּרַק, וְהִזְמִינוֹ לְבַצֵּעַ אֶת הָעֲבוֹדָה.

הַחַשְׁמַלַּאי שָׁאַל אוֹתוֹ בְּאֵיזוֹ שָׁעָה אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלָיו הַבַּיְתָה, וְהָאַבְרֵךְ הֵשִׁיב שֶׁהַשָּׁעָה הַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינָתוֹ תִּהְיֶה בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בָּעֶרֶב, כִּי אָז הוּא חוֹזֵר מֵהַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ בְּבֵין הַזְּמַנִּים.

וּמֶה הָיְתָה תְּשׁוּבַת הַחַשְׁמַלַּאי? - תִּשְׁמְעוּ הֵיטֵב: "אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַגִּיעַ בְּשֶׁבַע וָחֵצִי, כִּי בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְיֵשׁ לִי מִנְהָג לְהַגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה. אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לַתְּפִלָּה, וּלְהֵרָגַע קִמְעָה מֵהָאֲוִירָה הַשּׂוֹרֶרֶת בַּחוּץ. וְאִם בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִמֵּילָא לֹא אוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ בְּשֶׁבַע וָחֵצִי, כִּי מְדֻבָּר בַּעֲבוֹדָה שֶׁבִּצּוּעָהּ יִהְיֶה יוֹתֵר מִמַּחֲצִית הַשָּׁעָה.

לַחַשְׁמַלַּאי יֵשׁ מִנְהָג, לְהַגִּיעַ חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה. וּמָה אִתָּנוּ?... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	מקץ תש"ע
	חכמת גדול ישראל
	"וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (יד-ב) אַבְרֵךְ הַמִּתְגּוֹרֵר בִּשְׁכוּנַת סַנְהֶדְרִיָּה בִּירוּשָׁלַיִם סִפֵּר דְּבַר פֶּלֶא מִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לִלְמֹד שֶׁאֵין מֻשָּׂג כָּזֶה שֶׁל "יְהוּדִי פָּשׁוּט", וּלְעוֹלָם לֹא נוּכַל לָדַעַת עַל מִי עוֹמֵד הָעוֹלָם. "סָמוּךְ לַבִּנְיָן שֶׁלִּי", הוּא מְסַפֵּר, "מִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי זָקֵן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגְדִּירוֹ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר 'יְהוּדִי פָּשׁוּט'. כָּל צוּרָתוֹ אוֹמֶרֶת פַּשְׁטוּת. הוּא מְהַלֵּךְ בִּבְגָדִים עֲלוּבִים, וְכִמְעַט שֶׁאֵין לוֹ שִׁנַּיִם בְּפִיו. בַּבֹּקֶר הוּא צוֹעֵד לְאַחַד הַשְּׁוָקִים בִּירוּשָׁלַיִם עִם עֶגְלַת קְנִיּוֹת, וּמֵבִיא מִשָּׁם אֶת הַתִּצְרֹכֶת הַיּוֹמִית שֶׁלּוֹ. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב לְיַד סֵפֶר וְלוֹמֵד. הוּא מַגִּיעַ לַתְּפִלּוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמְּקוֹמִי, וְגַם שָׁם הוּא מִצְטַיֵּר כָּאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת. שׁוּם גִּנּוּנִים שֶׁל יִרְאָה וּקְדֻשָּׁה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ. הוּא מִתְגּוֹרֵר בְּבַיִת בֶּן קוֹמָה אַחַת, וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם שֶׁהוּא חַי שָׁם לְבַדּוֹ, וְלָכֵן אַף אֶחָד גַּם לֹא הִתְעַנְיֵן מַה קּוֹרֶה שָׁם". הָאַבְרֵךְ הַיְרוּשַׁלְמִי, הַמִּתְעַסֵּק גַּם בְּעִנְיְנֵי כְּתִיבַת תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, מְסַפֵּר שֶׁיּוֹם אֶחָד הִתְדַּפֵּק אוֹתוֹ יְהוּדִי עַל דַּלְתּוֹ, וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁלּוֹ. הַבְּדִיקָה הֶעֶלְתָה שֶׁהַבָּתִּים פְּסוּלִים, וְכֵיוָן שֶׁהַיְּהוּדִי הִתְחַנֵּן שֶׁאַחְלִיף לוֹ עוֹד הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁלְּמָחֳרָת יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּבָר עִם הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים, נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ, וְסִכַּמְתִּי שֶׁאִם אֲסַיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, אָנִיחַ לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ. רַק בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם אַחַר חֲצוֹת סִיַּמְתִּי אֶת הָעֲבוֹדָה, וְלַמְרוֹת הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת יָצָאתִי מִבֵּיתִי כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁכְּשֶׁאַגִּיעַ לְשָׁם, אֶמְצָא אֶת הַבַּיִת חָשׁוּךְ. אֲבָל כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי, רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ אוֹר בְּאַחַד הַחֲדָרִים. כֵּיוָן שֶׁכָּאָמוּר מְדֻבָּר בְּבַיִת בֶּן קוֹמָה אַחַת, הָיִיתִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֶל הַחֶדֶר הַהוּא וּלְהָצִיץ מַה נַּעֲשֶׂה בְּתוֹכוֹ. אֶת מַה שֶּׁרָאוּ עֵינַי, לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ. אִם מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב שֶׁרָאִיתִי שָׁם אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֲגַלֶּה מִיָּד שֶׁאֶת זֶה לֹא רָאִיתִי... מַה שֶּׁכֵּן רָאִיתִי הוּא שֶׁהַזָּקֵן הַפָּשׁוּט הַהוּא בִּכְלָל אֵינוֹ פָּשׁוּט. הוּא פָּשׁוּט יָשַׁב לְיַד גְּמָרָא וְלָמַד, וְלָמַד, וְלָמַד. וְגַם כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַחֶדֶר, הוּא לֹא הִרְגִּישׁ בִּי כְּלָל. וְאָז גַּם רָאִיתִי שֶׁהוּא לוֹמֵד מַסֶּכֶת זְבָחִים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הַאֲמֵן לִי, מְסַפֵּר הָאַבְרֵךְ, לְכָזוֹ "תְּמוּנָה" לֹא צִפִּיתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְיַד אוֹתוֹ זָקֵן הַהוֹלֵךְ לַשּׁוּק עִם עֲגָלָה כָּל כָּךְ פְּשׁוּטָה. כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִם הַיְּהוּדִי, הוּא סִפֵּר לִי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם הוּא לוֹמֵד לְבַדּוֹ בַּבַּיִת, וְכָךְ זָכָה לְסַיֵּם כַּמָּה פְּעָמִים אֶת כָּל הַשַּׁ"ס. וְאָכֵן, כְּשֶׁשּׂוֹחַחְתִּי אִתּוֹ, רָאִיתִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט הֵיטֵב בְּסוּגְיוֹת רַבּוֹת, וְכָל רָז לֹא אָנִיס לֵיהּ. גַּם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּבְעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה. פִּלְאֵי פְּלָאִים. כָּךְ נִרְאִים בָּנָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֵין. אֵין יְהוּדִי פָּשׁוּט. אַבְרֵךְ חָשׁוּב נוֹסָף סִפֵּר, שֶׁבִּימֵי בֵּין הַזְּמַנִּים הֻצְרַךְ לְהַזְמִין חַשְׁמַלַּאי לְבֵיתוֹ. הוּא הִתְקַשֵּׁר לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ הַמִּתְגּוֹרְרִים בִּבְנֵי בְּרַק, וְהִזְמִינוֹ לְבַצֵּעַ אֶת הָעֲבוֹדָה. הַחַשְׁמַלַּאי שָׁאַל אוֹתוֹ בְּאֵיזוֹ שָׁעָה אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלָיו הַבַּיְתָה, וְהָאַבְרֵךְ הֵשִׁיב שֶׁהַשָּׁעָה הַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינָתוֹ תִּהְיֶה בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בָּעֶרֶב, כִּי אָז הוּא חוֹזֵר מֵהַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ בְּבֵין הַזְּמַנִּים. וּמֶה הָיְתָה תְּשׁוּבַת הַחַשְׁמַלַּאי? - תִּשְׁמְעוּ הֵיטֵב: "אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַגִּיעַ בְּשֶׁבַע וָחֵצִי, כִּי בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְיֵשׁ לִי מִנְהָג לְהַגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה. אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לַתְּפִלָּה, וּלְהֵרָגַע קִמְעָה מֵהָאֲוִירָה הַשּׂוֹרֶרֶת בַּחוּץ. וְאִם בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִמֵּילָא לֹא אוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ בְּשֶׁבַע וָחֵצִי, כִּי מְדֻבָּר בַּעֲבוֹדָה שֶׁבִּצּוּעָהּ יִהְיֶה יוֹתֵר מִמַּחֲצִית הַשָּׁעָה. לַחַשְׁמַלַּאי יֵשׁ מִנְהָג, לְהַגִּיעַ חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה. וּמָה אִתָּנוּ?... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)