Otzarot-Article

"וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (כח-כ) לְשֵׁם מַה הֻצְרַךְ יַעֲקֹב לְפָרֵט בְּבַקָּשָׁתוֹ לֶחֶם "לֶאֱכֹל" וּבֶגֶד "לִלְבֹּשׁ" וַהֲרֵי פְּשִׁיטָא שֶׁהַלֶּחֶם הוּא לֶאֱכֹל וְהַבֶּגֶד נוֹעַד לִלְבוּשׁ? אֶלָּא, תֵּרְצוּ הַמְּפָרְשִׁים בְּדֶרֶךְ צַחוּת: פְּעָמִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לֶחֶם וּבְגָדִים אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל אֶת הַלֶּחֶם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים מֵחֲמַת חֹלִי ל"ע. לָכֵן בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב שֶׁהַלֶּחֶם וְהַבְּגָדִים יִנָּתְנוּ לוֹ לְשִׁמּוּשׁ מִתּוֹךְ בְּרִיאוּת.

הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דַּיָּן זצ"ל מֵאֲרָם צוֹבָא הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (שַׁבָּת כה): תַּנּוּ רַבָּנָן, אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעָשְׁרוֹ. וְסִפֵּר עַל כָּךְ סִפּוּר שֶׁשָּׁמַע:

הָיֹה הָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג בְּעָשְׁרוֹ וְכָל הַלַּיְלָה טָרוּד בַּעֲסָקָיו, מְעַדְכֵּן אֶת סִפְרֵי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. בְּדֹחַק מָצָא פְּנַאי לַאֲכִילָה אוֹ לְשֵׁנָה, וְכָל הָעֵת הָיָה טָרוּד וּמָתוּחַ. וְהָיָה לוֹ שָׁכֵן עָנִי שֶׁעָמַל כָּל הַיּוֹם כְּדֵי לְהָבִיא עִם חֲשֵׁכָה מְעַט לֶחֶם וְקִטְנִיּוֹת לִסְעֹד עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ. לְאַחַר הָאֲרוּחָה הָיוּ הֶעָנִי וּבְנֵי בֵּיתוֹ שָׁרִים, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים.

אָמְרָה אֵשֶׁת הֶעָשִׁיר: "רְאֵה, לְךָ אֵין פְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתְּךָ, אֵינְךָ מַחְלִיף עִם יְלָדֶיךָ מִלָּה. וְעָנִי זֶה - שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עוֹלֵז וְעָלֵץ עִם יְלָדָיו, מְאֻשָּׁר בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ!"

שָׁתַק הֶעָשִׁיר, וְלֹא עָנָה דָּבָר.

לְמָחֳרָת עָלָה לְבֵית שְׁכֵנוֹ וְאָמַר לוֹ: "הֵן שְׁכֵנִים אֲנַחְנוּ, וְרָאִיתִי צַעַר פַּרְנָסָתְךָ וְדֹחַק מְזוֹנוֹתֶיךָ. הֲרֵינִי מַעֲנִיק לְךָ מָעוֹת שֶׁתִּסְחַר בָּהֶם, וְאִם תִּרְצֶה, תִּשְׁתַּתֵּף בְּמִסְחֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לְךָ רְוָחִים".

הוֹדָה לוֹ הֶעָנִי מִקֶּרֶב לִבּוֹ. נָטַל אֶת הַמָּעוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן סְחוֹרָה, אַף הִשְׁתַּתֵּף בִּסְחוֹרָתָם שֶׁל אֲחֵרִים. לָעֶרֶב בָּא לְבֵיתוֹ וּבִשֵּׂר לְאִשְׁתּוֹ, כִּי שָׁלַח ה' בְּרָכָה בְּמַעֲשָׂיו, וְיָשַׁב לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. אֵיזוֹ סְחוֹרָה קָנָה, כַּמָּה וּבְאֵיזֶה מְחִיר, לְמִי מָכַר וְכַמָּה, מִי שִׁלֵּם וּמִי הִקִּיף. עִם מִי עָשָׂה שֻׁתָּפוּת, וּבְאֵילוּ תְּנָאִים.

אָמַר הֶעָשִׁיר לְאִשְׁתּוֹ: "דּוֹמֶה, שֶׁשָּׁבְתָה הַשִּׂמְחָה בְּבֵית שְׁכֵנֵנוּ".

הִטְּתָה הָאִשָּׁה אֹזֶן לַדְּמָמָה הַשּׂוֹרֶרֶת בַּבַּיִת, וְתָמְהָה לְפִשְׁרָהּ.

אָמַר לָהּ: "כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי, הֶעֱנַקְתִּי לוֹ סְכוּם כֶּסֶף פָּעוּט לִסְחֹר בּוֹ, וְהַלֹּא דְּבָרִים קַל וַחֹמֶר: וּמַה הוּא שֶׁקִּבֵּל מְעַט מָעוֹת, נִטְרַד בָּהֶן לְאֵין חֵקֶר - אֲנִי, שֶׁמִּסְחָרִי פָּרַץ וְהִסְתַּעֵף, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶהֱיֶה טָרוּד בְּכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה?"

סָפְקָה כַּפֶּיהָ וְקָרְאָה: "כְּלוּם לֹא דַּי לְךָ שֶׁאִמְלַלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְאֶת מִשְׁפַּחְתְּךָ, שֶׁאַתָּה מְאַמְלֵל גַּם אֶת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה?!"...

לְפִיכָךְ, עַד מְאֹד נְחוּצָה הִיא הַבַּקָּשָׁה: "הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד - בְּנַחַת, וְלֹא בְּצַעַר!"... (יוֹסֵף דַּעַת, זִכָּרוֹן לַנֶּפֶשׁ)

	מקץ תש"ע
	למה מתאחרת הגאולה
	"וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (כח-כ) לְשֵׁם מַה הֻצְרַךְ יַעֲקֹב לְפָרֵט בְּבַקָּשָׁתוֹ לֶחֶם "לֶאֱכֹל" וּבֶגֶד "לִלְבֹּשׁ" וַהֲרֵי פְּשִׁיטָא שֶׁהַלֶּחֶם הוּא לֶאֱכֹל וְהַבֶּגֶד נוֹעַד לִלְבוּשׁ "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (כח-כ) לְשֵׁם מַה הֻצְרַךְ יַעֲקֹב לְפָרֵט בְּבַקָּשָׁתוֹ לֶחֶם "לֶאֱכֹל" וּבֶגֶד "לִלְבֹּשׁ" וַהֲרֵי פְּשִׁיטָא שֶׁהַלֶּחֶם הוּא לֶאֱכֹל וְהַבֶּגֶד נוֹעַד לִלְבוּשׁ? אֶלָּא, תֵּרְצוּ הַמְּפָרְשִׁים בְּדֶרֶךְ צַחוּת: פְּעָמִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לֶחֶם וּבְגָדִים אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל אֶת הַלֶּחֶם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים מֵחֲמַת חֹלִי ל"ע. לָכֵן בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב שֶׁהַלֶּחֶם וְהַבְּגָדִים יִנָּתְנוּ לוֹ לְשִׁמּוּשׁ מִתּוֹךְ בְּרִיאוּת. הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דַּיָּן זצ"ל מֵאֲרָם צוֹבָא הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (שַׁבָּת כה): תַּנּוּ רַבָּנָן, אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעָשְׁרוֹ. וְסִפֵּר עַל כָּךְ סִפּוּר שֶׁשָּׁמַע: הָיֹה הָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג בְּעָשְׁרוֹ וְכָל הַלַּיְלָה טָרוּד בַּעֲסָקָיו, מְעַדְכֵּן אֶת סִפְרֵי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. בְּדֹחַק מָצָא פְּנַאי לַאֲכִילָה אוֹ לְשֵׁנָה, וְכָל הָעֵת הָיָה טָרוּד וּמָתוּחַ. וְהָיָה לוֹ שָׁכֵן עָנִי שֶׁעָמַל כָּל הַיּוֹם כְּדֵי לְהָבִיא עִם חֲשֵׁכָה מְעַט לֶחֶם וְקִטְנִיּוֹת לִסְעֹד עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ. לְאַחַר הָאֲרוּחָה הָיוּ הֶעָנִי וּבְנֵי בֵּיתוֹ שָׁרִים, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים. אָמְרָה אֵשֶׁת הֶעָשִׁיר: "רְאֵה, לְךָ אֵין פְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתְּךָ, אֵינְךָ מַחְלִיף עִם יְלָדֶיךָ מִלָּה. וְעָנִי זֶה - שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עוֹלֵז וְעָלֵץ עִם יְלָדָיו, מְאֻשָּׁר בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ!" שָׁתַק הֶעָשִׁיר, וְלֹא עָנָה דָּבָר. לְמָחֳרָת עָלָה לְבֵית שְׁכֵנוֹ וְאָמַר לוֹ: "הֵן שְׁכֵנִים אֲנַחְנוּ, וְרָאִיתִי צַעַר פַּרְנָסָתְךָ וְדֹחַק מְזוֹנוֹתֶיךָ. הֲרֵינִי מַעֲנִיק לְךָ מָעוֹת שֶׁתִּסְחַר בָּהֶם, וְאִם תִּרְצֶה, תִּשְׁתַּתֵּף בְּמִסְחֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לְךָ רְוָחִים". הוֹדָה לוֹ הֶעָנִי מִקֶּרֶב לִבּוֹ. נָטַל אֶת הַמָּעוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן סְחוֹרָה, אַף הִשְׁתַּתֵּף בִּסְחוֹרָתָם שֶׁל אֲחֵרִים. לָעֶרֶב בָּא לְבֵיתוֹ וּבִשֵּׂר לְאִשְׁתּוֹ, כִּי שָׁלַח ה' בְּרָכָה בְּמַעֲשָׂיו, וְיָשַׁב לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. אֵיזוֹ סְחוֹרָה קָנָה, כַּמָּה וּבְאֵיזֶה מְחִיר, לְמִי מָכַר וְכַמָּה, מִי שִׁלֵּם וּמִי הִקִּיף. עִם מִי עָשָׂה שֻׁתָּפוּת, וּבְאֵילוּ תְּנָאִים. אָמַר הֶעָשִׁיר לְאִשְׁתּוֹ: "דּוֹמֶה, שֶׁשָּׁבְתָה הַשִּׂמְחָה בְּבֵית שְׁכֵנֵנוּ". הִטְּתָה הָאִשָּׁה אֹזֶן לַדְּמָמָה הַשּׂוֹרֶרֶת בַּבַּיִת, וְתָמְהָה לְפִשְׁרָהּ. אָמַר לָהּ: "כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי, הֶעֱנַקְתִּי לוֹ סְכוּם כֶּסֶף פָּעוּט לִסְחֹר בּוֹ, וְהַלֹּא דְּבָרִים קַל וַחֹמֶר: וּמַה הוּא שֶׁקִּבֵּל מְעַט מָעוֹת, נִטְרַד בָּהֶן לְאֵין חֵקֶר - אֲנִי, שֶׁמִּסְחָרִי פָּרַץ וְהִסְתַּעֵף, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶהֱיֶה טָרוּד בְּכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה?" סָפְקָה כַּפֶּיהָ וְקָרְאָה: "כְּלוּם לֹא דַּי לְךָ שֶׁאִמְלַלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְאֶת מִשְׁפַּחְתְּךָ, שֶׁאַתָּה מְאַמְלֵל גַּם אֶת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה?!"... לְפִיכָךְ, עַד מְאֹד נְחוּצָה הִיא הַבַּקָּשָׁה: "הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד - בְּנַחַת, וְלֹא בְּצַעַר!"... (יוֹסֵף דַּעַת, זִכָּרוֹן לַנֶּפֶשׁ)