Otzarot-Article

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (ו-כד) 'יְבָרֶכְךָ' –בְּמָמוֹנְךָ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' – מִן הַמַּזִּיקִים (מדרש רבה יא-ה). וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מָה הַשַּׁיָּכוּת בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הַפָּסוּק? הַאִם דַּוְקָא מִי שֶׁמִּתְבָּרֵךְ בְּמָמוֹן – זָקוּק לִשְׁמִירָה מֵהַמַּזִּיקִים?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

רַבִּי נַחוּם זַלְמָן נִמְנָה עַל נְגִידֵי הָעֲיָרָה קָאלִישׁ. הוּא הֶחֱזִיק בְּטַחֲנַת קֶמַח, וּבִזְכוּת שֶׁהָיָה יָשָׁר וְהָגוּן – לָקוֹחוֹת רַבִּים הֶעְדִּיפוּ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי מִסְחָר דַּוְקָא עִמּוֹ. כָּךְ הָיוּ מַגִּיעִים אֵלָיו לָקוֹחוֹת רַבִּים, מִבְּנֵי בְּרִית וְשֶׁאֵינָם מִבְּנֵי בְּרִית, וּפַרְנָסָתוֹ הָיְתָה מְצוּיָה בְּשֶׁפַע רַב.

אֶלָּא שֶׁרַבִּי נַחוּם זַלְמָן הִתְמוֹדֵד עִם בְּעָיָה אַחֶרֶת... אָבִיו, ר' שְׁלֹמֹה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כָּל יָמָיו כְּ'בַעַל עֲגָלָה', מִשֶּׁהִתְאַלְמֵן וְאַף הִזְדַּקֵּן עָקַר לְבֵית בְּנוֹ, שָׁם מָצָא אֶת עַצְמוֹ מְשֻׁעֲמָם, מַה שֶּׁהִוָּה קֹשִׁי מַשְׁמָעוּתִי בַּעֲבוּרוֹ, וּמִטְרָד עֲבוּר בְּנֵי הַבַּיִת...

כָּךְ, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הָגְתָה רַעְיָתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן רַעְיוֹן מַבְרִיק: מֵאַחַר שֶׁבְּנָם שִׁמֵּשׁ כִּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וּבְמִסְגֶּרֶת תַּפְקִידוֹ לִמֵּד אֶת יַלְדֵי הָעֲיָרָה מִשְׁנָיוֹת וְחֻמָּשׁ, הִצִּיעָה הַגְּבֶרֶת לִשְׁלֹחַ אֶת חָמִיהָ הַזָּקֵן עִם הַיְלָדִים אֶל הַחֵידֶר מִדֵּי יוֹם... שָׁם, הוּא יִמְצָא תַּעֲסוּקָה בְּשֶׁפַע, וְהַשִּׁעְמוּם יִתְפּוֹגֵג...

הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינֵי רַבִּי נַחוּם זַלְמָן, וְגַם בְּעֵינֵי אָבִיו הַזָּקֵן... לְמָחֳרַת הַיּוֹם, כְּבָר הִתְיַצֵּב ר' שְׁלֹמֹה עִם הַיְלָדִים בְּפֶתַח הַחֵידֶר, וְנֶהֱנָה מִכָּל רֶגַע... הוּא הָיָה מִשְׁתּוֹבֵב עִם הַיְלָדִים, מְשַׂחֵק אִתָּם, וְגַם לוֹמֵד פֹּה וָשָׁם...

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר חָזַר ר' שְׁלֹמֹה מֵהַחֵידֶר – הוּא מָצָא אַרְנַק מָלֵא וְגָדוּשׁ בִּזְ'לוֹטִים מְרַשְׁרְשִׁים. עִם בּוֹאוֹ הַבַּיְתָה – מָסַר אֶת הָאַרְנָק לְיָדָיו שֶׁל בְּנוֹ, אֲשֶׁר נָבַר בּוֹ מְעַט, וְעַל פִּי הַמִּסְמָכִים שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ - הִצְלִיחַ לְזַהוֹת אֶת בְּעָלָיו: מְדֻבָּר הָיָה בַּפָּרִיץ מֵהַסְּבִיבָה, פָּרִיץ עִמּוֹ עָמַד רַבִּי נַחוּם זַלְמָן בְּקִשְׁרֵי מִסְחָר, עַד שֶׁהִסְתַּכְסְכוּ בְּעִקְבוֹת חוֹב שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת זְ'לוֹטִי שֶׁהַפָּרִיץ סֵרַב לִפְרֹעַ. כָּעֵת, מָנָה ר' נַחוּם זַלְמָן אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבָּאַרְנָק, וּמָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתוֹ כַּאֲשֶׁר מָצָא בּוֹ אֶת הַסְּכוּם הַמְדֻיָּק שֶׁהַפָּרִיץ הָיָה חַיָּב לוֹ: חֲמֵשׁ מֵאוֹת זְ'לוֹטִי בְּדִיּוּק, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר! נִכָּר הָיָה, כִּי יַד הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא זוֹ שֶׁסּוֹבְבָה אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁהַחוֹב יֻחְזַר עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה!

אֶלָּא שֶׁהַפָּרִיץ לֹא הִשְׁלִים בְּקַלּוּת עִם אָבְדַן כַּסְפּוֹ... הוּא שִׁחְזֵר אֶת מַהֲלָכָיו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִגִּיעַ לְמַסְקָנָה כִּי בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן שֶׁהָאַרְנָק נָפַל לְיַד הַחֵידֶר שֶׁל הַיְלָדִים הַיְּהוּדִים... מֵאַחַר שֶׁבְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן הָיָה הַ'מְלַמֵּד דַּרְדַּקֵּי', כַּזָּכוּר, הֶחְלִיט הַפָּרִיץ לְהִתְגַּבֵּר עַל אִי הַנְּעִימוּת וְלִפְקֹד אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן, בְּנִסָּיוֹן לִקְשֹׁר שִׂיחָה עִם בְּנוֹ, וּלְבָרֵר הַאִם מָצָא מִי מֵהַיְּלָדִים אֶת אַרְנָקוֹ הָאָבוּד.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָכֵן הָיָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן בַּבַּיִת, וְהַפָּרִיץ הֵחֵל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר סִפֵּר עַל הָאַרְנָק הָאָבוּד, אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל ר' שְׁלֹמֹה הַקָּשִׁישׁ, הוּא זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ וְהִכְרִיז: "אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָאַרְנָק!"

לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי הַדָּבָר גָּרַם מוֹרַת רוּחַ רַבָּה לְרַבִּי נַחוּם זַלְמָן, שֶׁהֵבִין כִּי לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהָשִׁיב אֶת הָאַרְנָק לִבְעָלָיו... אוּלָם בְּעוֹד רַבִּי נַחוּם זַלְמָן מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כֵּיצַד יוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הָאַרְנָק מִבְּלִי שֶׁהַדָּבָר יֵרָאֶה כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְעַכְּבוֹ לְעַצְמוֹ – הִמְשִׁיךְ הַפָּרִיץ לַחְקֹר אֶת ר' שְׁלֹמֹה, וְהוּא סִפֵּר כְּמֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ: "אֶתְמוֹל, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהַחֵידֶר, מָצָאתִי אֶת הָאַרְנָק מֻשְׁלָךְ עַל הָאָרֶץ, וּמִיָּד גָּחַנְתִּי וְנָטַלְתִּי אוֹתוֹ!"

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, אָדְמוּ פָּנָיו שֶׁל הַפָּרִיץ מִזַּעַם. "כְּשֶׁחָזַרְתָּ מֵהַחֵידֶר?! הָיָה זֶה לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה לְפָחוֹת! אַתָּה מִתְלוֹצֵץ מִמֶּנִּי?!" קָרָא בְּכַעַס, וּמִהֵר לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת, כְּשֶׁהוּא מְשֻׁכְנָע כִּי הַזָּקֵן אִבֵּד אֶת שְׁפִיּוּת דַּעְתּוֹ...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי גַּם לְאַחַר שֶׁאָדָם זוֹכֶה בְּמָמוֹן – זָקוּק הוּא לִשְׁמִירָה מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁהוּא יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדוֹ וְלֹא יִנָּזֵק...

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָמְנָם, בְּפָסוּק זֶה מְבָרְכִים הַכֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי בְּמָמוֹנָם - אִם לֹא תִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה בַּמָּמוֹן, וְהוּא לֹא יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדָם – לֹא יִהְיֶה בּוֹ כָּל עֵרֶךְ, שֶׁכֵּן הַרְבֵּה מַזִּיקִים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵהָאָדָם אֶת הַמָּמוֹן בּוֹ הִתְבָּרֵךְ... לְפִיכָךְ, מוֹסִיפִים הַכֹּהֲנִים וּמְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם בְּבִרְכַּת 'וְיִשְׁמְרֶךָ' – מִן הַמַּזִּיקִים, וְהַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן בּוֹ יִתְבָּרְכוּ יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדָם מִכָּל נֶזֶק! (לְלַמֶּדְךָ)

	תולדות תש"ע
	בגלל רבע שעה
	"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (ו-כד) 'יְבָרֶכְךָ' –בְּמָמוֹנְךָ, 'וְיִשְׁמְרֶךָ' – מִן הַמַּזִּיקִים (מדרש רבה יא-ה). וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מָה הַשַּׁיָּכוּת בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הַפָּסוּק? הַאִם דַּוְקָא מִי שֶׁמִּתְבָּרֵךְ בְּמָמוֹן – זָקוּק לִשְׁמִירָה מֵהַמַּזִּיקִים? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: רַבִּי נַחוּם זַלְמָן נִמְנָה עַל נְגִידֵי הָעֲיָרָה קָאלִישׁ. הוּא הֶחֱזִיק בְּטַחֲנַת קֶמַח, וּבִזְכוּת שֶׁהָיָה יָשָׁר וְהָגוּן – לָקוֹחוֹת רַבִּים הֶעְדִּיפוּ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי מִסְחָר דַּוְקָא עִמּוֹ. כָּךְ הָיוּ מַגִּיעִים אֵלָיו לָקוֹחוֹת רַבִּים, מִבְּנֵי בְּרִית וְשֶׁאֵינָם מִבְּנֵי בְּרִית, וּפַרְנָסָתוֹ הָיְתָה מְצוּיָה בְּשֶׁפַע רַב. אֶלָּא שֶׁרַבִּי נַחוּם זַלְמָן הִתְמוֹדֵד עִם בְּעָיָה אַחֶרֶת... אָבִיו, ר' שְׁלֹמֹה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כָּל יָמָיו כְּ'בַעַל עֲגָלָה', מִשֶּׁהִתְאַלְמֵן וְאַף הִזְדַּקֵּן עָקַר לְבֵית בְּנוֹ, שָׁם מָצָא אֶת עַצְמוֹ מְשֻׁעֲמָם, מַה שֶּׁהִוָּה קֹשִׁי מַשְׁמָעוּתִי בַּעֲבוּרוֹ, וּמִטְרָד עֲבוּר בְּנֵי הַבַּיִת... כָּךְ, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הָגְתָה רַעְיָתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן רַעְיוֹן מַבְרִיק: מֵאַחַר שֶׁבְּנָם שִׁמֵּשׁ כִּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וּבְמִסְגֶּרֶת תַּפְקִידוֹ לִמֵּד אֶת יַלְדֵי הָעֲיָרָה מִשְׁנָיוֹת וְחֻמָּשׁ, הִצִּיעָה הַגְּבֶרֶת לִשְׁלֹחַ אֶת חָמִיהָ הַזָּקֵן עִם הַיְלָדִים אֶל הַחֵידֶר מִדֵּי יוֹם... שָׁם, הוּא יִמְצָא תַּעֲסוּקָה בְּשֶׁפַע, וְהַשִּׁעְמוּם יִתְפּוֹגֵג... הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינֵי רַבִּי נַחוּם זַלְמָן, וְגַם בְּעֵינֵי אָבִיו הַזָּקֵן... לְמָחֳרַת הַיּוֹם, כְּבָר הִתְיַצֵּב ר' שְׁלֹמֹה עִם הַיְלָדִים בְּפֶתַח הַחֵידֶר, וְנֶהֱנָה מִכָּל רֶגַע... הוּא הָיָה מִשְׁתּוֹבֵב עִם הַיְלָדִים, מְשַׂחֵק אִתָּם, וְגַם לוֹמֵד פֹּה וָשָׁם... בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר חָזַר ר' שְׁלֹמֹה מֵהַחֵידֶר – הוּא מָצָא אַרְנַק מָלֵא וְגָדוּשׁ בִּזְ'לוֹטִים מְרַשְׁרְשִׁים. עִם בּוֹאוֹ הַבַּיְתָה – מָסַר אֶת הָאַרְנָק לְיָדָיו שֶׁל בְּנוֹ, אֲשֶׁר נָבַר בּוֹ מְעַט, וְעַל פִּי הַמִּסְמָכִים שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ - הִצְלִיחַ לְזַהוֹת אֶת בְּעָלָיו: מְדֻבָּר הָיָה בַּפָּרִיץ מֵהַסְּבִיבָה, פָּרִיץ עִמּוֹ עָמַד רַבִּי נַחוּם זַלְמָן בְּקִשְׁרֵי מִסְחָר, עַד שֶׁהִסְתַּכְסְכוּ בְּעִקְבוֹת חוֹב שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת זְ'לוֹטִי שֶׁהַפָּרִיץ סֵרַב לִפְרֹעַ. כָּעֵת, מָנָה ר' נַחוּם זַלְמָן אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבָּאַרְנָק, וּמָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתוֹ כַּאֲשֶׁר מָצָא בּוֹ אֶת הַסְּכוּם הַמְדֻיָּק שֶׁהַפָּרִיץ הָיָה חַיָּב לוֹ: חֲמֵשׁ מֵאוֹת זְ'לוֹטִי בְּדִיּוּק, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר! נִכָּר הָיָה, כִּי יַד הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא זוֹ שֶׁסּוֹבְבָה אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁהַחוֹב יֻחְזַר עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה! אֶלָּא שֶׁהַפָּרִיץ לֹא הִשְׁלִים בְּקַלּוּת עִם אָבְדַן כַּסְפּוֹ... הוּא שִׁחְזֵר אֶת מַהֲלָכָיו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִגִּיעַ לְמַסְקָנָה כִּי בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן שֶׁהָאַרְנָק נָפַל לְיַד הַחֵידֶר שֶׁל הַיְלָדִים הַיְּהוּדִים... מֵאַחַר שֶׁבְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן הָיָה הַ'מְלַמֵּד דַּרְדַּקֵּי', כַּזָּכוּר, הֶחְלִיט הַפָּרִיץ לְהִתְגַּבֵּר עַל אִי הַנְּעִימוּת וְלִפְקֹד אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן, בְּנִסָּיוֹן לִקְשֹׁר שִׂיחָה עִם בְּנוֹ, וּלְבָרֵר הַאִם מָצָא מִי מֵהַיְּלָדִים אֶת אַרְנָקוֹ הָאָבוּד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָכֵן הָיָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם זַלְמָן בַּבַּיִת, וְהַפָּרִיץ הֵחֵל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר סִפֵּר עַל הָאַרְנָק הָאָבוּד, אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל ר' שְׁלֹמֹה הַקָּשִׁישׁ, הוּא זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ וְהִכְרִיז: "אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָאַרְנָק!" לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי הַדָּבָר גָּרַם מוֹרַת רוּחַ רַבָּה לְרַבִּי נַחוּם זַלְמָן, שֶׁהֵבִין כִּי לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהָשִׁיב אֶת הָאַרְנָק לִבְעָלָיו... אוּלָם בְּעוֹד רַבִּי נַחוּם זַלְמָן מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כֵּיצַד יוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הָאַרְנָק מִבְּלִי שֶׁהַדָּבָר יֵרָאֶה כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְעַכְּבוֹ לְעַצְמוֹ – הִמְשִׁיךְ הַפָּרִיץ לַחְקֹר אֶת ר' שְׁלֹמֹה, וְהוּא סִפֵּר כְּמֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ: "אֶתְמוֹל, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהַחֵידֶר, מָצָאתִי אֶת הָאַרְנָק מֻשְׁלָךְ עַל הָאָרֶץ, וּמִיָּד גָּחַנְתִּי וְנָטַלְתִּי אוֹתוֹ!" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, אָדְמוּ פָּנָיו שֶׁל הַפָּרִיץ מִזַּעַם. "כְּשֶׁחָזַרְתָּ מֵהַחֵידֶר?! הָיָה זֶה לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה לְפָחוֹת! אַתָּה מִתְלוֹצֵץ מִמֶּנִּי?!" קָרָא בְּכַעַס, וּמִהֵר לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת, כְּשֶׁהוּא מְשֻׁכְנָע כִּי הַזָּקֵן אִבֵּד אֶת שְׁפִיּוּת דַּעְתּוֹ... הֲרֵי לָנוּ, כִּי גַּם לְאַחַר שֶׁאָדָם זוֹכֶה בְּמָמוֹן – זָקוּק הוּא לִשְׁמִירָה מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁהוּא יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדוֹ וְלֹא יִנָּזֵק... וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָמְנָם, בְּפָסוּק זֶה מְבָרְכִים הַכֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי בְּמָמוֹנָם - אִם לֹא תִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה בַּמָּמוֹן, וְהוּא לֹא יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדָם – לֹא יִהְיֶה בּוֹ כָּל עֵרֶךְ, שֶׁכֵּן הַרְבֵּה מַזִּיקִים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵהָאָדָם אֶת הַמָּמוֹן בּוֹ הִתְבָּרֵךְ... לְפִיכָךְ, מוֹסִיפִים הַכֹּהֲנִים וּמְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם בְּבִרְכַּת 'וְיִשְׁמְרֶךָ' – מִן הַמַּזִּיקִים, וְהַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן בּוֹ יִתְבָּרְכוּ יִשְׁתַּמֵּר בְּיָדָם מִכָּל נֶזֶק! (לְלַמֶּדְךָ)