Otzarot-Article

"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" (יג-כח) רַבִּים הַנְּבוֹכִים הַשּׁוֹאֲלִים 'מַה יִּהְיֶה?'. וּמֵרַבּוֹתֵינוּ קִבַּלְנוּ, שֶׁכָּל הַתְּשׁוּבוֹת מְצוּיוֹת בַּתּוֹרָה וְחַיָּב הָאָדָם לִחְיוֹת עַל פִּי פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. אָמְנָם, אֵין פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים, פָּרָשָׁה מַרְנִינָה, אַךְ יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָאִיר אֶת עֵינֵינוּ. רַבִּים שָׁאֲלוּ עַל מַה נֶּעֶנְשׁוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבְחֻמְרָה כֹּה נוֹקֶבֶת. הֲלֹא מָסְרוּ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם, כְּשֶׁאָמְרוּ "...זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד..." (יג-כז,כח). הַכֹּל נָכוֹן.

וְכָךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ן זצ"ל: "הִנֵּה בְּכָל זֶה אָמְרוּ אֱמֶת וְהֵשִׁיבוּ עַל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ... כִּי יֵשׁ לָהֶם לְהָשִׁיב דִּבְרֵי אֱמֶת לְשׁוֹלְחָם, כִּי כֵן צִוָּה אוֹתָם". אַךְ חֶטְאָם מְתֻמְצָת בַּמִּלָּה הָאַחַת "אֶפֶס". לֵאמֹר, הַכֹּל טוֹב – אֲבָל... "וְאֵין עוֹד, אֶפֶס (זוּלַת) אֱלֹקִים" - קוֹרֵא הָרַמְבַּ"ן - אֵין "אֲבָל"!

אִלּוּ הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בַּדִּוּוּחַ, מִצְטַיְּנִים הָיוּ בִּשְׁלִיחוּתָם. אַךְ מִשֶּׁנָּתְנוּ פַּרְשָׁנוּת, מִשֶּׁהִסְמִיכוּ חַוַּת דַּעַת, הֲרֵי חָרְגוּ מִסַּמְכוּתָם.

וּמַדּוּעַ? כִּי לֹא יִבָּצֵר מֵה' דָּבָר וְאַדְּרַבָּה יוֹכִיחַ גְּבוּרוֹתָיו בְּעַם עַז וּבִבְנֵי נְפִילִים: "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים, וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת" (עָמוֹס ב-ט). וּכְדֶרֶךְ שֶׁבָּחַר בְּמִצְרַיִם, מְקוֹר הַכְּשָׁפִים, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת אֶת שְׁלִיטָתוֹ בַּיְּקוּם וְכִי אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ, כָּךְ בָּחַר בָּאֱמֹרִי לְהַרְאוֹת גְּבוּרָתוֹ.

זֶה הַלֶּקַח בַּעֲבוּרֵנוּ מִפָּרָשָׁתֵנוּ. כֻּלָּנוּ רוֹאִים אֶת הַנַּעֲשֶׂה, אַךְ אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַצְּפוּנָה בַּמְּאֹרָעוֹת יוֹדֵעַ מְסַבֵּב הַסִּבּוֹת בָּרוּךְ-הוּא בִּלְבַד, שֶׁכָּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְטוֹבָה.

בְּ"סֵפֶר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" לְרַבֵּנוּ נִסִּים זצ"ל מָצִינוּ סִפּוּר מְאַלֵּף: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צָם יָמִים רַבִּים וְהִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיִּזְכֶּה לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הִגִּיעַ לִקְרָאתוֹ.

שָׁאַל הַתִּשְׁבִּי: "מַה תֶּחְפַּץ וַאֲמַלֵּא מִשְׁאַלְתְּךָ?"

אָמַר לוֹ: "נִכְסָף אֲנִי לְהִלָּווֹת אֵלֶיךָ וְלִרְאוֹת מַעֲשֶׂיךָ בָּעוֹלָם וּבְכָךְ אֶלְמַד חָכְמָה".

אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: "לֹא תּוּכַל לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל מַה שֶּׁתִּרְאֶה, וְתַטְרִיחֵנִי לְגַלּוֹת טַעֲמִי בְּכָל דָּבָר שֶׁאֶעֱשֶׂה וְאֶפְעַל".

קִבֵּל עָלָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא יִשְׁאַל מְאוּמָה, וְהִסְכִּים לִתְנָאוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁאִם יְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַדּוּעַ פָּעַל כְּפִי שֶׁפָּעַל - יִפָּרְדוּ דַּרְכֵיהֶם.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית אִישׁ מִסְכֵּן, אֶבְיוֹן וְרָשׁ, שֶׁפַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אִשְׁתּוֹ מִפָּרָתָם הַכְּחוּשָׁה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ, רָאוּם בְּנֵי הַזּוּג שֶׁיָּשְׁבוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת. מִיָּד קָמוּ לִקְרָאתָם, הִזְמִינוּם לְבֵיתָם בְּכָבוֹד וִיקָר, וְהִגִּישׁוּ לִפְנֵיהֶם חָלָב וּגְבִינָה מִתְּנוּבַת הַפָּרָה. אֵרְחוּם וֶהֱלִינוּם, וּבַבֹּקֶר נִפְרְדוּ מֵהֶם לְשָׁלוֹם.

בְּצֵאתָם הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ עַל הַפָּרָה שֶׁתָּמוּת... וְעוֹדָם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וּלְאָזְנֵיהֶם הִגִּיעוּ זַעֲקוֹת הַשֶּׁבֶר שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג.

תָּמַהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלִבּוֹ הִתְפַּלֵּץ. חָשַׁב בִּמְרִירוּת, 'כְּלוּם לֹא נִמְצָא שָׂכָר טוֹב יוֹתֵר לְעָנִי זֶה מֵאֲשֶׁר הֲרִיגַת פָּרָתוֹ?'

שָׁאַל לְאֵלִיָּהוּ: "אֲדוֹנִי, לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת פָּרָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַטּוֹב?"

עֲנָהוּ אֵלִיָּהוּ: "זְכֹר אֶת הַתְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, אֶלָּא אִם חָפֵץ אַתָּה שֶׁיִּפָּרְדוּ דְּרָכֵינוּ עַתָּה וְאֹמַר לְךָ". הֶחְרִישׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.

הָלְכוּ כָּל הַיּוֹם, וְלָעֶרֶב הִגִּיעוּ לְבֵית עָשִׁיר קַמְצָן. הִתְעַלֵּם מֵהֶם הֶעָשִׁיר וְלֹא פָּנָה לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם. בְּקֹשִׁי נֶעֱתַר לְהַפְצָרָתָם וְהֵנִיחַ לָהֶם לָלוּן בַּחֲצֵרוֹ, בֵּין עֲרֵמוֹת הַלְּבֵנִים וְצָרְכֵי הַבִּנְיָן. כִּי עָמַד בְּשִׁפּוּץ בֵּיתוֹ, בִּקֵּשׁ לַהֲרֹס קִיר רָעוּעַ וְלִבְנוֹת קִיר אַחֵר תַּחְתָּיו. לַנּוּ אֵפוֹא רְעֵבִים, בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

בַּבֹּקֶר הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁהַקִּיר הָרָעוּעַ יִתְחַזֵּק וְיֵעָלְמוּ סְדָקָיו. פָּנָה לְבַעַל הַבַּיִת וְאָמַר: "לָמָּה תּוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְחִנָּם. רְאֵה, הַקִּיר חָזָק וְאֵיתָן". בָּדַק הָאִישׁ וּמָצָא שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ בַּהֲרִיסָה וּבְנִיָּה, וְהֵם פָּנוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם.

לֹא יָכוֹל הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְהִתְאַפֵּק, וְשָׁאַל: "רַבִּי, עוֹלָם הָפוּךְ רוֹאֶה אֲנִי. בְּנֵי הַזּוּג הָאֶבְיוֹנִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִגְּדֵרָם כְּדֵי לְאָרְחֵנוּ, נֶעֶנְשׁוּ עַל יָדְךָ. נִשְׁלְלָה פַּרְנָסָתָם וּמֵתָה פָּרָתָם. וְעָשִׁיר כִּילַי זֶה, אֲשֶׁר קָפַץ יָדוֹ וְאִמֵּץ לְבָבוֹ לִפְנֵי עוֹבְרֵי אֹרַח, זָכָה לְתַגְמוּל טוֹב וּלְשָׂכָר".

עֲנָהוּ הַתִּשְׁבִּי: "אִם מוּכָן אַתָּה לְהִפָּרֵד מֵעָלַי, אֶעֱנֶה לְךָ עַל תְּמִיהוֹתֶיךָ. דַּע לְךָ שֶׁהָאִשָּׁה מַכְנִיסַת הָאוֹרְחִים, נִגְזַר עָלֶיהָ לָמוּת, וְנִגְזַר עַל בַּעֲלָהּ לְהִתְאַלְמֵן. כְּמַאֲמַר חֲכָמִים, 'אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ' (סַנְהֶדְרִין כב:). הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם וְהִמְתַּקְתִּי אֶת הַגְּזֵרָה, וַהֲמַרְתִּיהָ בְּמִיתַת הַפָּרָה, כְּפִדְיוֹן כַּפָּרוֹת נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ. וּמֵעַתָּה תִּשְׁלַח הָאִשָּׁה יָדָהּ בְּמִסְחָר וְיִרְאוּ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה. וְאוֹתוֹ עָשִׁיר כִּילַי, יָדַעְתִּי כִּי אִם יִסְתֹּר אֶת כָּתְלוֹ יִמְצָא תַּחְתָּיו אוֹצָר, מַטְמוֹן כֶּסֶף וְזָהָב. הִתְפַּלַּלְתִּי אֵפוֹא וְחִזַּקְתִּי אֶת הַכֹּתֶל עַל מְנָת שֶׁיִּשָּׁאֵר הָאוֹצָר מֻסְתָּר מֵעֵינָיו".

הִנֵּה כִּי כֵן, אֵין לָנוּ אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת – אַךְ הַמַּשְׁמָעוּת הַנִּסְתֶּרֶת נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינֵינוּ. סְמוּכִים וּבְטוּחִים אָנוּ בְּבוֹרֵא עוֹלָם, כִּי כָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטָב עָבִיד (בְּרָכוֹת ס:) וְיִגָּלֶה הַטּוֹב הַצָּפוּן בִּמְהֵרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	לך לך תש"ע
	בגאון ובזקיפות קומה
	"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" (יג-כח) רַבִּים הַנְּבוֹכִים הַשּׁוֹאֲלִים 'מַה יִּהְיֶה "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" (יג-כח) רַבִּים הַנְּבוֹכִים הַשּׁוֹאֲלִים 'מַה יִּהְיֶה?'. וּמֵרַבּוֹתֵינוּ קִבַּלְנוּ, שֶׁכָּל הַתְּשׁוּבוֹת מְצוּיוֹת בַּתּוֹרָה וְחַיָּב הָאָדָם לִחְיוֹת עַל פִּי פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. אָמְנָם, אֵין פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים, פָּרָשָׁה מַרְנִינָה, אַךְ יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָאִיר אֶת עֵינֵינוּ. רַבִּים שָׁאֲלוּ עַל מַה נֶּעֶנְשׁוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבְחֻמְרָה כֹּה נוֹקֶבֶת. הֲלֹא מָסְרוּ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם, כְּשֶׁאָמְרוּ "...זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד..." (יג-כז,כח). הַכֹּל נָכוֹן. וְכָךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ן זצ"ל: "הִנֵּה בְּכָל זֶה אָמְרוּ אֱמֶת וְהֵשִׁיבוּ עַל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ... כִּי יֵשׁ לָהֶם לְהָשִׁיב דִּבְרֵי אֱמֶת לְשׁוֹלְחָם, כִּי כֵן צִוָּה אוֹתָם". אַךְ חֶטְאָם מְתֻמְצָת בַּמִּלָּה הָאַחַת "אֶפֶס". לֵאמֹר, הַכֹּל טוֹב – אֲבָל... "וְאֵין עוֹד, אֶפֶס (זוּלַת) אֱלֹקִים" - קוֹרֵא הָרַמְבַּ"ן - אֵין "אֲבָל"! אִלּוּ הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בַּדִּוּוּחַ, מִצְטַיְּנִים הָיוּ בִּשְׁלִיחוּתָם. אַךְ מִשֶּׁנָּתְנוּ פַּרְשָׁנוּת, מִשֶּׁהִסְמִיכוּ חַוַּת דַּעַת, הֲרֵי חָרְגוּ מִסַּמְכוּתָם. וּמַדּוּעַ? כִּי לֹא יִבָּצֵר מֵה' דָּבָר וְאַדְּרַבָּה יוֹכִיחַ גְּבוּרוֹתָיו בְּעַם עַז וּבִבְנֵי נְפִילִים: "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים, וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת" (עָמוֹס ב-ט). וּכְדֶרֶךְ שֶׁבָּחַר בְּמִצְרַיִם, מְקוֹר הַכְּשָׁפִים, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת אֶת שְׁלִיטָתוֹ בַּיְּקוּם וְכִי אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ, כָּךְ בָּחַר בָּאֱמֹרִי לְהַרְאוֹת גְּבוּרָתוֹ. זֶה הַלֶּקַח בַּעֲבוּרֵנוּ מִפָּרָשָׁתֵנוּ. כֻּלָּנוּ רוֹאִים אֶת הַנַּעֲשֶׂה, אַךְ אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַצְּפוּנָה בַּמְּאֹרָעוֹת יוֹדֵעַ מְסַבֵּב הַסִּבּוֹת בָּרוּךְ-הוּא בִּלְבַד, שֶׁכָּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְטוֹבָה. בְּ"סֵפֶר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" לְרַבֵּנוּ נִסִּים זצ"ל מָצִינוּ סִפּוּר מְאַלֵּף: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צָם יָמִים רַבִּים וְהִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיִּזְכֶּה לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הִגִּיעַ לִקְרָאתוֹ. שָׁאַל הַתִּשְׁבִּי: "מַה תֶּחְפַּץ וַאֲמַלֵּא מִשְׁאַלְתְּךָ?" אָמַר לוֹ: "נִכְסָף אֲנִי לְהִלָּווֹת אֵלֶיךָ וְלִרְאוֹת מַעֲשֶׂיךָ בָּעוֹלָם וּבְכָךְ אֶלְמַד חָכְמָה". אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: "לֹא תּוּכַל לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל מַה שֶּׁתִּרְאֶה, וְתַטְרִיחֵנִי לְגַלּוֹת טַעֲמִי בְּכָל דָּבָר שֶׁאֶעֱשֶׂה וְאֶפְעַל". קִבֵּל עָלָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא יִשְׁאַל מְאוּמָה, וְהִסְכִּים לִתְנָאוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁאִם יְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַדּוּעַ פָּעַל כְּפִי שֶׁפָּעַל - יִפָּרְדוּ דַּרְכֵיהֶם. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית אִישׁ מִסְכֵּן, אֶבְיוֹן וְרָשׁ, שֶׁפַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אִשְׁתּוֹ מִפָּרָתָם הַכְּחוּשָׁה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ, רָאוּם בְּנֵי הַזּוּג שֶׁיָּשְׁבוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת. מִיָּד קָמוּ לִקְרָאתָם, הִזְמִינוּם לְבֵיתָם בְּכָבוֹד וִיקָר, וְהִגִּישׁוּ לִפְנֵיהֶם חָלָב וּגְבִינָה מִתְּנוּבַת הַפָּרָה. אֵרְחוּם וֶהֱלִינוּם, וּבַבֹּקֶר נִפְרְדוּ מֵהֶם לְשָׁלוֹם. בְּצֵאתָם הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ עַל הַפָּרָה שֶׁתָּמוּת... וְעוֹדָם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וּלְאָזְנֵיהֶם הִגִּיעוּ זַעֲקוֹת הַשֶּׁבֶר שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג. תָּמַהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלִבּוֹ הִתְפַּלֵּץ. חָשַׁב בִּמְרִירוּת, 'כְּלוּם לֹא נִמְצָא שָׂכָר טוֹב יוֹתֵר לְעָנִי זֶה מֵאֲשֶׁר הֲרִיגַת פָּרָתוֹ?' שָׁאַל לְאֵלִיָּהוּ: "אֲדוֹנִי, לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת פָּרָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַטּוֹב?" עֲנָהוּ אֵלִיָּהוּ: "זְכֹר אֶת הַתְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, אֶלָּא אִם חָפֵץ אַתָּה שֶׁיִּפָּרְדוּ דְּרָכֵינוּ עַתָּה וְאֹמַר לְךָ". הֶחְרִישׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם. הָלְכוּ כָּל הַיּוֹם, וְלָעֶרֶב הִגִּיעוּ לְבֵית עָשִׁיר קַמְצָן. הִתְעַלֵּם מֵהֶם הֶעָשִׁיר וְלֹא פָּנָה לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם. בְּקֹשִׁי נֶעֱתַר לְהַפְצָרָתָם וְהֵנִיחַ לָהֶם לָלוּן בַּחֲצֵרוֹ, בֵּין עֲרֵמוֹת הַלְּבֵנִים וְצָרְכֵי הַבִּנְיָן. כִּי עָמַד בְּשִׁפּוּץ בֵּיתוֹ, בִּקֵּשׁ לַהֲרֹס קִיר רָעוּעַ וְלִבְנוֹת קִיר אַחֵר תַּחְתָּיו. לַנּוּ אֵפוֹא רְעֵבִים, בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. בַּבֹּקֶר הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁהַקִּיר הָרָעוּעַ יִתְחַזֵּק וְיֵעָלְמוּ סְדָקָיו. פָּנָה לְבַעַל הַבַּיִת וְאָמַר: "לָמָּה תּוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְחִנָּם. רְאֵה, הַקִּיר חָזָק וְאֵיתָן". בָּדַק הָאִישׁ וּמָצָא שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ בַּהֲרִיסָה וּבְנִיָּה, וְהֵם פָּנוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. לֹא יָכוֹל הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְהִתְאַפֵּק, וְשָׁאַל: "רַבִּי, עוֹלָם הָפוּךְ רוֹאֶה אֲנִי. בְּנֵי הַזּוּג הָאֶבְיוֹנִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִגְּדֵרָם כְּדֵי לְאָרְחֵנוּ, נֶעֶנְשׁוּ עַל יָדְךָ. נִשְׁלְלָה פַּרְנָסָתָם וּמֵתָה פָּרָתָם. וְעָשִׁיר כִּילַי זֶה, אֲשֶׁר קָפַץ יָדוֹ וְאִמֵּץ לְבָבוֹ לִפְנֵי עוֹבְרֵי אֹרַח, זָכָה לְתַגְמוּל טוֹב וּלְשָׂכָר". עֲנָהוּ הַתִּשְׁבִּי: "אִם מוּכָן אַתָּה לְהִפָּרֵד מֵעָלַי, אֶעֱנֶה לְךָ עַל תְּמִיהוֹתֶיךָ. דַּע לְךָ שֶׁהָאִשָּׁה מַכְנִיסַת הָאוֹרְחִים, נִגְזַר עָלֶיהָ לָמוּת, וְנִגְזַר עַל בַּעֲלָהּ לְהִתְאַלְמֵן. כְּמַאֲמַר חֲכָמִים, 'אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ' (סַנְהֶדְרִין כב:). הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם וְהִמְתַּקְתִּי אֶת הַגְּזֵרָה, וַהֲמַרְתִּיהָ בְּמִיתַת הַפָּרָה, כְּפִדְיוֹן כַּפָּרוֹת נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ. וּמֵעַתָּה תִּשְׁלַח הָאִשָּׁה יָדָהּ בְּמִסְחָר וְיִרְאוּ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה. וְאוֹתוֹ עָשִׁיר כִּילַי, יָדַעְתִּי כִּי אִם יִסְתֹּר אֶת כָּתְלוֹ יִמְצָא תַּחְתָּיו אוֹצָר, מַטְמוֹן כֶּסֶף וְזָהָב. הִתְפַּלַּלְתִּי אֵפוֹא וְחִזַּקְתִּי אֶת הַכֹּתֶל עַל מְנָת שֶׁיִּשָּׁאֵר הָאוֹצָר מֻסְתָּר מֵעֵינָיו". הִנֵּה כִּי כֵן, אֵין לָנוּ אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת – אַךְ הַמַּשְׁמָעוּת הַנִּסְתֶּרֶת נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינֵינוּ. סְמוּכִים וּבְטוּחִים אָנוּ בְּבוֹרֵא עוֹלָם, כִּי כָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטָב עָבִיד (בְּרָכוֹת ס:) וְיִגָּלֶה הַטּוֹב הַצָּפוּן בִּמְהֵרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)