Otzarot-Article

"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (יט-ד) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָשָׂא, הִגְבִּיהַּ וְרוֹמֵם אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה בְּמִצְרַיִם עַד לְגָבְהֵי מְרוֹמִים, בְּעֵת נְתִינַת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי. כְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים: "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ... וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת". בְּסֵפֶר "בְּנֹעַם שִׂיחַ" מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא:

בְּאַחַד הַמּוֹשָׁבִים בִּצְפוֹן הָאָרֶץ, הָיָה לוּל תַּרְנְגוֹלִים וּמֵעָלָיו הִתְנַשֵּׂא עֵץ שֶׁבּוֹ קִנֵּן נֶשֶׁר גָּדוֹל. בְּיוֹם חָרְפִּי אֶחָד, נָפְלָה אַחַת מִבֵּיצֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל עַל הַקַּשׁ בְּלוּל הַתַּרְנְגוֹלִים וְכָךְ לֹא נִשְׁבְּרָה. הַתַּרְנְגֹלֶת אִמְּצָה אֶת הַבֵּיצָה שֶׁ"נָּפְלָה לָהּ מִשָּׁמַיִם" וְדָגְרָה גַּם עָלֶיהָ. כַּאֲשֶׁר הָאֶפְרוֹחִים הַצְּהֻבִּים בָּקְעוּ מִקְּלִפָּתָם, הַתַּרְנְגֹלֶת זִהֲתָה אֶפְרוֹחַ שָׁחֹר וּמְכֹעָר. הָאֶפְרוֹחִים גָּדְלוּ וְגַם הָאֶפְרוֹחַ, שֶׁהָיָה בְּעֶצֶם נֶשֶׁר, גָּדַל יַחַד אִתָּם וְהִתְנַהֵג כְּאֶפְרוֹחַ לְכָל דָּבָר, אֲבָל תָּמִיד הָיְתָה בְּלִבּוֹ מְשִׁיכָה לָעוּף גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה וְהוּא לֹא הֵבִין מֵאַיִן נוֹבֵעַ רָצוֹן עַז זֶה, שֶׁהֲרֵי תַּרְנְגוֹלִים אֵינָם יְכוֹלִים לָעוּף...

בַּחֲלֹף הַזְּמַן, בְּלִי שֶׁאֶחָיו יִרְאוּ אוֹתוֹ, הִתְחִיל לְהָזִיז אֶת כְּנָפָיו בִּזְרִיזוּת וְנִסָּה לְהִתְרוֹמֵם כְּלַפֵּי מַעְלָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הוּא הִצְלִיחַ לָעוּף גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְנִדְהָם מִיכוֹלוֹתָיו. הוּא הֵבִין שֶׁהוּא אֵינוֹ תַּרְנְגוֹל רָגִיל, אֶלָּא תַּרְנְגוֹל מְיֻחָד בַּעַל כִּשּׁוּרִים גְּדוֹלִים.

יוֹם אֶחָד, נָסַק עַד לַקֵּן שֶׁל הַנֶּשֶׁר. שָׁם קִבְּלוּהוּ בְּחֹם וְאָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִנְדֹּד לִמְדִינָה אַחֶרֶת, תּוּכַל לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ". הַתַּרְנְגוֹל-נֶשֶׁר הִבִּיט לְמַטָּה, רָאָה אֶת הוֹרָיו וְאֶת אֶחָיו הַתַּרְנְגוֹלִים רָצִים שָׁם, וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת; לָרֶדֶת אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁעִמָּהּ גָּדַל, אוֹ לָעוּף גָּבוֹהַּ יַחַד עִם קְבוּצַת הַנְּשָׁרִים שֶׁאֵלֶיהָ נִמְשָׁךְ, שֶׁכֵּן מֻצְלָחִים הֵם כְּמוֹתוֹ.

בַּסּוֹף הוּא הֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַלּוּל שֶׁבּוֹ גָּדַל עִם הוֹרָיו וְעִם אֶחָיו הַתַּרְנְגוֹלִים, וְהֶחְלִיט לָעוּף גָּבוֹהַּ וּלְהַצְלִיחַ. רַק אָז הֵבִין: אֵינֶנִּי תַּרְנְגוֹל! אֲנִי נֶשֶׁר!!!"

לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַשְׁבֵּרִים, נִסְיוֹנוֹת, בְּעָיוֹת וּקְשָׁיִים, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִבְחֹר כֵּיצַד הוּא מִתְנַהֵל: כְּ"תַרְנְגוֹל" אוֹ כְּ"נֶשֶׁר". כִּיהוּדִי בַּעַל מִטְעָנִים רוּחָנִיִּים גְּדוֹלִים, בַּעַל אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא עוֹלָמִים, אוֹ כְּתַרְנְגוֹל מִסְכֵּן שֶׁסָּגוּר בְּלוּל, שֶׁבּוֹכֶה וּמְקַרְקֵר כַּמָּה רַע וְעָצוּב לוֹ...

הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן מִקַּרְלִין זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר כִּי הַחֵטְא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיְּהוּדִי עָלוּל לַחֲטֹא בּוֹ הוּא - לִשְׁכֹּחַ שֶׁהוּא בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ!

הָאַדְמוֹ"ר מִפִּיאַסֶצְנָא זַצַ"ל, הי"ד, כָּתַב בְּסִפְרוֹ הַמְּעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת ה', "חוֹבַת הַתַּלְמִידִים" דִּבְרֵי חִזּוּק בְּעִנְיָן זֶה: "נַעַר יִשְׂרָאֵל... אִם נָפַל לִבְּךָ בְּקִרְבְּךָ מִפְּנֵי שֶׁאָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ רַק אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָיוּ, הַגְבַּהּ עַצְמְךָ עוֹד לְמַעְלָה מֵהֶם וְהִסְתַּכֵּל מֵרָחוֹק עוֹד יוֹתֵר - מִי הָיוּ אֲבוֹתֶיךָ מֵאָז הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, הַנְּבִיאִים, הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, הַגְּאוֹנִים וְכָל צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת. שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "יִשְׂרָאֵל אִם אֵין נְבִיאִים הֵם - בְּנֵי נְבִיאִים הֵם" (פסחים סו).

יֵשׁ תּוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת: כַּאֲשֶׁר אַתָּה פּוֹגֵשׁ בְּסַנְדְּלָר בָּרְחוֹב, הוּא יִסְתַּכֵּל עַל נְעָלֶיךָ, וְאִלּוּ הַסַּפָּר יִבְחַן אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ. כַּאֲשֶׁר הַנַּגָּר יִכָּנֵס אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, הוּא יִבְחַן אֶת מַצַּב הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת, וְאִלּוּ הַחַשְׁמַלַּאי יִסְתַּכֵּל עַל מַצַּב הַתְּאוּרָה וְיִבְדֹּק הַאִם יֵשׁ נוּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְצָרִיךְ לְהַחְלִיפָן. הֵיכָן שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם נִמְצָאוֹת - שָׁם הוּא נִמְצָא, וְעַל מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב בַּיּוֹם - עַל זֶה הוּא חוֹלֵם בַּלַּיְלָה.

יֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁסּוֹבְרִים כִּי הָעִקָּר הוּא לֹא לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת בְּפֹעַל, אוּלָם מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים זֶה לֹא נוֹרָא. אַךְ זוֹ טָעוּת יְסוֹדִית, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (יומא כט): "הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה!"

כֹּחַ הַמַּחֲשָׁבָה נִמְצָא בַּמֹּחַ, וְלֹא לְחִנָּם הוּא מְמֻקָּם בְּמָקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ בְּגוּף הָאָדָם, שֶׁכֵּן הוּא הַחֵלֶק הֲכִי רוּחָנִי.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בְּ"אַנְגְּלִיָּה" קָרָה דָּבָר מוּזָר: טֶכְנַאי קֵרוּר הִגִּיעַ לְתַקֵּן חֲדַר קֵרוּר שֶׁל מִפְעָל מְסֻיָּם. בְּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה הוּא רָצָה לָצֵאת כְּדֵי לְהָבִיא מִמְּכוֹנִיתוֹ חֵלֶק שֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ בְּאַרְגַּז הַכֵּלִים, אַךְ הַדֶּלֶת חֲדַר הַקֵּרוּר לֹא נִפְתְּחָה...

הוּא נִסָּה שׁוּב וָשׁוּב - אַךְ דָּבָר לֹא הוֹעִיל, הַדֶּלֶת נִנְעֲלָה. הוּא הִתְחִיל לִקְרֹא לְעֶזְרָה כִּי חָשַׁשׁ שֶׁיִּקְפָּא לְמָוֶת, אַךְ הַדֶּלֶת הָיְתָה עָבָה בִּמְיֻחָד וְאַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹתָיו. הוּא הִתְחִיל לִצְרֹחַ וְאִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו עַד שֶׁהִתְעַלֵּף וּמֵת בַּמָּקוֹם.

כַּעֲבֹר שָׁעָה, אֶחָד מִפּוֹעֲלֵי הַמִּפְעָל פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְגִלָּה אֶת הַטֶּכְנַאי לְלֹא רוּחַ חַיִּים. מִבְּדִיקוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ בַּמָּכוֹן הַפָּתוֹלוֹגִי הִתְבָּרֵר שֶׁהוּא מֵת כְּתוֹצָאָה מִפַּחַד שֶׁיִּקְפָּא. אֲבָל הַדָּבָר לֹא הָיָה בָּרוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא נִקְרָא עַל מְנָת לְתַקֵּן אֶת חֲדַר הַקֵּרוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא פָּעַל...

אָז מַדּוּעַ פַּחַד מִקִּפָּאוֹן?!

חוֹקְרֵי הַמָּוֶת הִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה מַפְתִּיעָה: מֵרֹב הַלַּחַץ שֶׁבּוֹ הָיָה נָתוּן הַטֶּכְנַאי, הוּא חָשַׁב שֶׁחֲדַר הַקֵּרוּר עוֹבֵד, וְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַפַּחַד מִפְּנֵי הַקִּפָּאוֹן גָּרְמוּ לְמוֹתוֹ. הַמַּחֲשָׁבָה הָפְכָה לִמְצִיאוּת!

אָנוּ, יְהוּדִים מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר וּלְסַנֵּן אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁנִּכְנָסוֹת אֶל מֹחֵנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקָרְרוּ אוֹתָנוּ מִבְּחִינָה רוּחָנִית! עָלֵינוּ לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁבְּנֵי מְלָכִים אָנוּ - בְּנֵי מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	לך לך תש"ע
	בגאון ובזקיפות קומה
	"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (יט-ד) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָשָׂא, הִגְבִּיהַּ וְרוֹמֵם אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה בְּמִצְרַיִם עַד לְגָבְהֵי מְרוֹמִים, בְּעֵת נְתִינַת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי. כְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים: "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ... וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת". בְּסֵפֶר "בְּנֹעַם שִׂיחַ" מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא: בְּאַחַד הַמּוֹשָׁבִים בִּצְפוֹן הָאָרֶץ, הָיָה לוּל תַּרְנְגוֹלִים וּמֵעָלָיו הִתְנַשֵּׂא עֵץ שֶׁבּוֹ קִנֵּן נֶשֶׁר גָּדוֹל. בְּיוֹם חָרְפִּי אֶחָד, נָפְלָה אַחַת מִבֵּיצֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל עַל הַקַּשׁ בְּלוּל הַתַּרְנְגוֹלִים וְכָךְ לֹא נִשְׁבְּרָה. הַתַּרְנְגֹלֶת אִמְּצָה אֶת הַבֵּיצָה שֶׁ"נָּפְלָה לָהּ מִשָּׁמַיִם" וְדָגְרָה גַּם עָלֶיהָ. כַּאֲשֶׁר הָאֶפְרוֹחִים הַצְּהֻבִּים בָּקְעוּ מִקְּלִפָּתָם, הַתַּרְנְגֹלֶת זִהֲתָה אֶפְרוֹחַ שָׁחֹר וּמְכֹעָר. הָאֶפְרוֹחִים גָּדְלוּ וְגַם הָאֶפְרוֹחַ, שֶׁהָיָה בְּעֶצֶם נֶשֶׁר, גָּדַל יַחַד אִתָּם וְהִתְנַהֵג כְּאֶפְרוֹחַ לְכָל דָּבָר, אֲבָל תָּמִיד הָיְתָה בְּלִבּוֹ מְשִׁיכָה לָעוּף גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה וְהוּא לֹא הֵבִין מֵאַיִן נוֹבֵעַ רָצוֹן עַז זֶה, שֶׁהֲרֵי תַּרְנְגוֹלִים אֵינָם יְכוֹלִים לָעוּף... בַּחֲלֹף הַזְּמַן, בְּלִי שֶׁאֶחָיו יִרְאוּ אוֹתוֹ, הִתְחִיל לְהָזִיז אֶת כְּנָפָיו בִּזְרִיזוּת וְנִסָּה לְהִתְרוֹמֵם כְּלַפֵּי מַעְלָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הוּא הִצְלִיחַ לָעוּף גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְנִדְהָם מִיכוֹלוֹתָיו. הוּא הֵבִין שֶׁהוּא אֵינוֹ תַּרְנְגוֹל רָגִיל, אֶלָּא תַּרְנְגוֹל מְיֻחָד בַּעַל כִּשּׁוּרִים גְּדוֹלִים. יוֹם אֶחָד, נָסַק עַד לַקֵּן שֶׁל הַנֶּשֶׁר. שָׁם קִבְּלוּהוּ בְּחֹם וְאָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִנְדֹּד לִמְדִינָה אַחֶרֶת, תּוּכַל לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ". הַתַּרְנְגוֹל-נֶשֶׁר הִבִּיט לְמַטָּה, רָאָה אֶת הוֹרָיו וְאֶת אֶחָיו הַתַּרְנְגוֹלִים רָצִים שָׁם, וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת; לָרֶדֶת אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁעִמָּהּ גָּדַל, אוֹ לָעוּף גָּבוֹהַּ יַחַד עִם קְבוּצַת הַנְּשָׁרִים שֶׁאֵלֶיהָ נִמְשָׁךְ, שֶׁכֵּן מֻצְלָחִים הֵם כְּמוֹתוֹ. בַּסּוֹף הוּא הֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַלּוּל שֶׁבּוֹ גָּדַל עִם הוֹרָיו וְעִם אֶחָיו הַתַּרְנְגוֹלִים, וְהֶחְלִיט לָעוּף גָּבוֹהַּ וּלְהַצְלִיחַ. רַק אָז הֵבִין: אֵינֶנִּי תַּרְנְגוֹל! אֲנִי נֶשֶׁר!!!" לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַשְׁבֵּרִים, נִסְיוֹנוֹת, בְּעָיוֹת וּקְשָׁיִים, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִבְחֹר כֵּיצַד הוּא מִתְנַהֵל: כְּ"תַרְנְגוֹל" אוֹ כְּ"נֶשֶׁר". כִּיהוּדִי בַּעַל מִטְעָנִים רוּחָנִיִּים גְּדוֹלִים, בַּעַל אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא עוֹלָמִים, אוֹ כְּתַרְנְגוֹל מִסְכֵּן שֶׁסָּגוּר בְּלוּל, שֶׁבּוֹכֶה וּמְקַרְקֵר כַּמָּה רַע וְעָצוּב לוֹ... הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן מִקַּרְלִין זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר כִּי הַחֵטְא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיְּהוּדִי עָלוּל לַחֲטֹא בּוֹ הוּא - לִשְׁכֹּחַ שֶׁהוּא בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ! הָאַדְמוֹ"ר מִפִּיאַסֶצְנָא זַצַ"ל, הי"ד, כָּתַב בְּסִפְרוֹ הַמְּעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת ה', "חוֹבַת הַתַּלְמִידִים" דִּבְרֵי חִזּוּק בְּעִנְיָן זֶה: "נַעַר יִשְׂרָאֵל... אִם נָפַל לִבְּךָ בְּקִרְבְּךָ מִפְּנֵי שֶׁאָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ רַק אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָיוּ, הַגְבַּהּ עַצְמְךָ עוֹד לְמַעְלָה מֵהֶם וְהִסְתַּכֵּל מֵרָחוֹק עוֹד יוֹתֵר - מִי הָיוּ אֲבוֹתֶיךָ מֵאָז הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, הַנְּבִיאִים, הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, הַגְּאוֹנִים וְכָל צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת. שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "יִשְׂרָאֵל אִם אֵין נְבִיאִים הֵם - בְּנֵי נְבִיאִים הֵם" (פסחים סו). יֵשׁ תּוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת: כַּאֲשֶׁר אַתָּה פּוֹגֵשׁ בְּסַנְדְּלָר בָּרְחוֹב, הוּא יִסְתַּכֵּל עַל נְעָלֶיךָ, וְאִלּוּ הַסַּפָּר יִבְחַן אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ. כַּאֲשֶׁר הַנַּגָּר יִכָּנֵס אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, הוּא יִבְחַן אֶת מַצַּב הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת, וְאִלּוּ הַחַשְׁמַלַּאי יִסְתַּכֵּל עַל מַצַּב הַתְּאוּרָה וְיִבְדֹּק הַאִם יֵשׁ נוּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְצָרִיךְ לְהַחְלִיפָן. הֵיכָן שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם נִמְצָאוֹת - שָׁם הוּא נִמְצָא, וְעַל מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב בַּיּוֹם - עַל זֶה הוּא חוֹלֵם בַּלַּיְלָה. יֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁסּוֹבְרִים כִּי הָעִקָּר הוּא לֹא לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת בְּפֹעַל, אוּלָם מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים זֶה לֹא נוֹרָא. אַךְ זוֹ טָעוּת יְסוֹדִית, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (יומא כט): "הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה!" כֹּחַ הַמַּחֲשָׁבָה נִמְצָא בַּמֹּחַ, וְלֹא לְחִנָּם הוּא מְמֻקָּם בְּמָקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ בְּגוּף הָאָדָם, שֶׁכֵּן הוּא הַחֵלֶק הֲכִי רוּחָנִי. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בְּ"אַנְגְּלִיָּה" קָרָה דָּבָר מוּזָר: טֶכְנַאי קֵרוּר הִגִּיעַ לְתַקֵּן חֲדַר קֵרוּר שֶׁל מִפְעָל מְסֻיָּם. בְּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה הוּא רָצָה לָצֵאת כְּדֵי לְהָבִיא מִמְּכוֹנִיתוֹ חֵלֶק שֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ בְּאַרְגַּז הַכֵּלִים, אַךְ הַדֶּלֶת חֲדַר הַקֵּרוּר לֹא נִפְתְּחָה... הוּא נִסָּה שׁוּב וָשׁוּב - אַךְ דָּבָר לֹא הוֹעִיל, הַדֶּלֶת נִנְעֲלָה. הוּא הִתְחִיל לִקְרֹא לְעֶזְרָה כִּי חָשַׁשׁ שֶׁיִּקְפָּא לְמָוֶת, אַךְ הַדֶּלֶת הָיְתָה עָבָה בִּמְיֻחָד וְאַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹתָיו. הוּא הִתְחִיל לִצְרֹחַ וְאִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו עַד שֶׁהִתְעַלֵּף וּמֵת בַּמָּקוֹם. כַּעֲבֹר שָׁעָה, אֶחָד מִפּוֹעֲלֵי הַמִּפְעָל פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְגִלָּה אֶת הַטֶּכְנַאי לְלֹא רוּחַ חַיִּים. מִבְּדִיקוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ בַּמָּכוֹן הַפָּתוֹלוֹגִי הִתְבָּרֵר שֶׁהוּא מֵת כְּתוֹצָאָה מִפַּחַד שֶׁיִּקְפָּא. אֲבָל הַדָּבָר לֹא הָיָה בָּרוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא נִקְרָא עַל מְנָת לְתַקֵּן אֶת חֲדַר הַקֵּרוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא פָּעַל... אָז מַדּוּעַ פַּחַד מִקִּפָּאוֹן?! חוֹקְרֵי הַמָּוֶת הִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה מַפְתִּיעָה: מֵרֹב הַלַּחַץ שֶׁבּוֹ הָיָה נָתוּן הַטֶּכְנַאי, הוּא חָשַׁב שֶׁחֲדַר הַקֵּרוּר עוֹבֵד, וְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַפַּחַד מִפְּנֵי הַקִּפָּאוֹן גָּרְמוּ לְמוֹתוֹ. הַמַּחֲשָׁבָה הָפְכָה לִמְצִיאוּת! אָנוּ, יְהוּדִים מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר וּלְסַנֵּן אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁנִּכְנָסוֹת אֶל מֹחֵנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקָרְרוּ אוֹתָנוּ מִבְּחִינָה רוּחָנִית! עָלֵינוּ לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁבְּנֵי מְלָכִים אָנוּ - בְּנֵי מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)