Otzarot-Article

"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (טז-ז) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל קֹרַח, שֶׁהִתְאַבֵּד לְמַעֲשֶׂה מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ לְקָחוֹ. הִתְקַנֵּא בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן, וְהַקִּנְאָה כַּיָּדוּעַ הִיא אַחַד הַדְּבָרִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". (רַמְבַּ"ן)

וּבְכֵן, קֹרַח נִיחָא, אֲבָל מָה רָאוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, קְרוּאֵי עֵדָה אַנְשֵׁי שֵׁם, רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, לְאַבֵּד עוֹלָמָם? אֵיךְ לֹא חָשְׁשׁוּ לְהִתְעַמֵּת עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהִנְחִיל לְמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְטִבְּעָם בַּיָּם, שֶׁהוֹרִיד מָן וְהֵגִיז שְׂלָו, עָלָה לַשָּׁמַיִם וְיָרַד? אֵיךְ לֹא חָשְׁשׁוּ לְפַקְפֵּק בִּכְהֻנָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְלַחְפֹּץ לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, לְאַחַר שֶׁרָאוּ מַה קָּרָה לִשְׁנֵי בָּנָיו הַגְּדוֹלִים כְּשֶׁהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה?

יֶתֶר עַל כֵּן. הֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָמַז לָהֶם, שֶׁאֶחָד בִּלְבַד יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ". מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָדַע שֶׁאַהֲרֹן הַנִּבְחָר. קֹרַח קִוָּה שֶׁזֶּה הוּא. אֲבָל הֵם, מַה הֵם חָשְׁבוּ?

רַבּוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּנוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הֵם יָדְעוּ מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלָם, וּבָחֲרוּ בּוֹ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת: הַכֹּל כְּדַאי, כְּדֵי לִזְכּוֹת פַּעַם בַּחַיִּים בְּמַעֲמַד הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת!

לְהַקְטִיר, וְלָמוּת!

זֶה נִשְׁמָע מוּזָר. לֹא מוּבָן. אָז מַה נֹּאמַר?

נְצַטֵּט הֲלָכָה מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם: "כֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים לְבֵית דִּין וְאוֹמְרִים: רָאִינוּ פְּלוֹנִי זֶה שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית, אוֹמְרִים לָהֶם: מַכִּירִים אַתֶּם אוֹתוֹ, הִתְרֵיתֶם בּוֹ? וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ, אוֹמְרִים לוֹ: פְּרֹשׁ, אוֹ אַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא, וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוֹת. אִם פָּרַשׁ, פָּטוּר. וְכֵן אִם שָׁתַק. עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וְיֹאמַר: עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה!"

הֲרֵי לָנוּ, אֲנָשִׁים הַמּוּכָנִים לֵיהָרֵג כְּדֵי לְסַפֵּק תַּאֲוָתָם אוֹ לִשְׁפֹּךְ זַעֲמָם, לִמְצֹא פֻּרְקָן לְשֶׁטֶף רִגְשׁוֹתֵיהֶם. וְהָיוּ כָּאֵלּוּ!

בּוֹאוּ וְנַצְדִּיעַ לְפָחוֹת לְאֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת בִּשְׁבִיל הַשָּׂגָה רוּחָנִית, עֲבוֹדַת ה' וְהַקְטָרַת קְטֹרֶת!...

כְּשֶׁעֲדַת קֹרַח מָרְדָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְכָפְרָה בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מָסַר דִּינוֹ לַשָּׁמַיִם וּמִמָּרוֹם הוּכְחָה צִדְקָתוֹ. כָּךְ גַּם בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ.

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נִסִּים בִּיתָאן זָצָ"ל מִגֶּ'רְבָּא הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וּלְפַרְנָסָתוֹ הָיָה קוֹנֶה צֶמֶר וְנוֹתֵן לְעַרְבִי אֶחָד לֶאֱרֹג מִמֶּנּוּ טַלִּיתוֹת. הָעַרְבִי הָיָה מֵבִיא לָרַב אֶת הָאֲרִיגִים, וְהָרַב הָיָה מוֹכְרָם וּמִתְפַּרְנֵס בְּדַחֲקוּת, וּבִלְבַד שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

בָּאוּ וְאָמְרוּ לָרַב: "דַּע לְךָ, שֶׁהָעַרְבִי מְרַמֶּה אוֹתְךָ. הוּא גּוֹנֵב מִמְּךָ צֶמֶר וּמוֹכְרוֹ. אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלּוֹ לַאֲרִיגַת הַטַּלִּיתוֹת!"

אֲבָל הָרַב מֵאֵן לְהַטּוֹת אֹזֶן לַדִּבָּה, וְהֶאֱמִין לָעַרְבִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעֵל בָּאֵמוּן וְאֵינוֹ שׁוֹלֵחַ יָד. בְּרַם, הָרִנּוּנִים לֹא פָּסְקוּ. דּוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ שֶׁל הָרַב בָּאוּ וְהֵעִירוּ שֶׁהָעַרְבִי מוֹכֵר מִן הַצֶּמֶר וְהֵבִיאוּ שְׁמוֹת הַקּוֹנִים, מוֹעֲדִים וּמְחִירִים. נִכָּרִים הָיוּ דִּבְרֵי אֱמֶת.

קָרָא הָרַב לָעַרְבִי, שֶׁהִכְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים מִכֹּל וָכֹל, נִשְׁבַּע בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לוֹ וְזָעַק חָמָס עַל הַחֲשָׁד בִּכְשֵׁרִים וַהֲטָלַת הָרְבָב.

אָמַר לוֹ הָרַב: "אַף אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמוֹצִיאֵי הַדִּבָּה - וְגַם כָּעֵת אֵינִי מְשֻׁכְנָע בְּרָעָתְךָ. לְפִיכָךְ, לֹא אֶחְדַּל לִסְחֹר עִמְּךָ".

נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הָעַרְבִי...

"אֲבָל", הוֹסִיף הָרַב וְאָמַר, "מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ בֵּאלֹקִים, אַף אֲנִי אֶמְסֹר לְפָנָיו אֶת דִּינִי. אִם אָמְנָם מָעַלְתָּ בַּצֶּמֶר וּמָכַרְתָּ מִמֶּנּוּ, יַעֲנִישְׁךָ כְּרִשְׁעָתְךָ. וְאִם שֶׁקֶר עָנוּ בְּךָ, לֹא יִקְרֶה לְךָ כְּלוּם. מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ הַצֶּדֶק עִם מִי".

לֹא עָבַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים, וְהָעַרְבִי מֵת מִיתָה חֲטוּפָה. נִרְעֲשׁוּ הַכֹּל. הַקּוֹנִים בָּאוּ וְהוֹדוּ שֶׁקָּנוּ סְחוֹרָה גְּנוּבָה, הֻבְרַר שֶׁהָעַרְבִי מָעַל, וְשֵׁם שָׁמַיִם הִתְקַדֵּשׁ בְּקֶרֶב יְהוּדִים וְנָכְרִים כְּאֶחָד! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בראשית תש"ע
	לקחי פרשת קין והבל
	"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (טז-ז) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל קֹרַח, שֶׁהִתְאַבֵּד לְמַעֲשֶׂה מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ לְקָחוֹ. הִתְקַנֵּא בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן, וְהַקִּנְאָה כַּיָּדוּעַ הִיא אַחַד הַדְּבָרִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". (רַמְבַּ"ן) וּבְכֵן, קֹרַח נִיחָא, אֲבָל מָה רָאוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, קְרוּאֵי עֵדָה אַנְשֵׁי שֵׁם, רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, לְאַבֵּד עוֹלָמָם? אֵיךְ לֹא חָשְׁשׁוּ לְהִתְעַמֵּת עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהִנְחִיל לְמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְטִבְּעָם בַּיָּם, שֶׁהוֹרִיד מָן וְהֵגִיז שְׂלָו, עָלָה לַשָּׁמַיִם וְיָרַד? אֵיךְ לֹא חָשְׁשׁוּ לְפַקְפֵּק בִּכְהֻנָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְלַחְפֹּץ לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, לְאַחַר שֶׁרָאוּ מַה קָּרָה לִשְׁנֵי בָּנָיו הַגְּדוֹלִים כְּשֶׁהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה? יֶתֶר עַל כֵּן. הֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָמַז לָהֶם, שֶׁאֶחָד בִּלְבַד יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ". מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָדַע שֶׁאַהֲרֹן הַנִּבְחָר. קֹרַח קִוָּה שֶׁזֶּה הוּא. אֲבָל הֵם, מַה הֵם חָשְׁבוּ? רַבּוֹתֵינוּ הִשְׁמִיעוּנוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הֵם יָדְעוּ מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלָם, וּבָחֲרוּ בּוֹ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת: הַכֹּל כְּדַאי, כְּדֵי לִזְכּוֹת פַּעַם בַּחַיִּים בְּמַעֲמַד הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת! לְהַקְטִיר, וְלָמוּת! זֶה נִשְׁמָע מוּזָר. לֹא מוּבָן. אָז מַה נֹּאמַר? נְצַטֵּט הֲלָכָה מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם: "כֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים לְבֵית דִּין וְאוֹמְרִים: רָאִינוּ פְּלוֹנִי זֶה שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית, אוֹמְרִים לָהֶם: מַכִּירִים אַתֶּם אוֹתוֹ, הִתְרֵיתֶם בּוֹ? וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ, אוֹמְרִים לוֹ: פְּרֹשׁ, אוֹ אַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא, וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוֹת. אִם פָּרַשׁ, פָּטוּר. וְכֵן אִם שָׁתַק. עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וְיֹאמַר: עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה!" הֲרֵי לָנוּ, אֲנָשִׁים הַמּוּכָנִים לֵיהָרֵג כְּדֵי לְסַפֵּק תַּאֲוָתָם אוֹ לִשְׁפֹּךְ זַעֲמָם, לִמְצֹא פֻּרְקָן לְשֶׁטֶף רִגְשׁוֹתֵיהֶם. וְהָיוּ כָּאֵלּוּ! בּוֹאוּ וְנַצְדִּיעַ לְפָחוֹת לְאֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת בִּשְׁבִיל הַשָּׂגָה רוּחָנִית, עֲבוֹדַת ה' וְהַקְטָרַת קְטֹרֶת!... כְּשֶׁעֲדַת קֹרַח מָרְדָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְכָפְרָה בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מָסַר דִּינוֹ לַשָּׁמַיִם וּמִמָּרוֹם הוּכְחָה צִדְקָתוֹ. כָּךְ גַּם בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נִסִּים בִּיתָאן זָצָ"ל מִגֶּ'רְבָּא הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וּלְפַרְנָסָתוֹ הָיָה קוֹנֶה צֶמֶר וְנוֹתֵן לְעַרְבִי אֶחָד לֶאֱרֹג מִמֶּנּוּ טַלִּיתוֹת. הָעַרְבִי הָיָה מֵבִיא לָרַב אֶת הָאֲרִיגִים, וְהָרַב הָיָה מוֹכְרָם וּמִתְפַּרְנֵס בְּדַחֲקוּת, וּבִלְבַד שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. בָּאוּ וְאָמְרוּ לָרַב: "דַּע לְךָ, שֶׁהָעַרְבִי מְרַמֶּה אוֹתְךָ. הוּא גּוֹנֵב מִמְּךָ צֶמֶר וּמוֹכְרוֹ. אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלּוֹ לַאֲרִיגַת הַטַּלִּיתוֹת!" אֲבָל הָרַב מֵאֵן לְהַטּוֹת אֹזֶן לַדִּבָּה, וְהֶאֱמִין לָעַרְבִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעֵל בָּאֵמוּן וְאֵינוֹ שׁוֹלֵחַ יָד. בְּרַם, הָרִנּוּנִים לֹא פָּסְקוּ. דּוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ שֶׁל הָרַב בָּאוּ וְהֵעִירוּ שֶׁהָעַרְבִי מוֹכֵר מִן הַצֶּמֶר וְהֵבִיאוּ שְׁמוֹת הַקּוֹנִים, מוֹעֲדִים וּמְחִירִים. נִכָּרִים הָיוּ דִּבְרֵי אֱמֶת. קָרָא הָרַב לָעַרְבִי, שֶׁהִכְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים מִכֹּל וָכֹל, נִשְׁבַּע בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לוֹ וְזָעַק חָמָס עַל הַחֲשָׁד בִּכְשֵׁרִים וַהֲטָלַת הָרְבָב. אָמַר לוֹ הָרַב: "אַף אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמוֹצִיאֵי הַדִּבָּה - וְגַם כָּעֵת אֵינִי מְשֻׁכְנָע בְּרָעָתְךָ. לְפִיכָךְ, לֹא אֶחְדַּל לִסְחֹר עִמְּךָ". נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הָעַרְבִי... "אֲבָל", הוֹסִיף הָרַב וְאָמַר, "מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ בֵּאלֹקִים, אַף אֲנִי אֶמְסֹר לְפָנָיו אֶת דִּינִי. אִם אָמְנָם מָעַלְתָּ בַּצֶּמֶר וּמָכַרְתָּ מִמֶּנּוּ, יַעֲנִישְׁךָ כְּרִשְׁעָתְךָ. וְאִם שֶׁקֶר עָנוּ בְּךָ, לֹא יִקְרֶה לְךָ כְּלוּם. מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ הַצֶּדֶק עִם מִי". לֹא עָבַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים, וְהָעַרְבִי מֵת מִיתָה חֲטוּפָה. נִרְעֲשׁוּ הַכֹּל. הַקּוֹנִים בָּאוּ וְהוֹדוּ שֶׁקָּנוּ סְחוֹרָה גְּנוּבָה, הֻבְרַר שֶׁהָעַרְבִי מָעַל, וְשֵׁם שָׁמַיִם הִתְקַדֵּשׁ בְּקֶרֶב יְהוּדִים וְנָכְרִים כְּאֶחָד! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)