Otzarot-Article

"חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", אַל תִּקְרֵי "לְבֶן שִׁנַּיִם" אֶלָּא "לִבּוּן שִׁנַּיִם" (כתובות קיא:).

כֻּלָּנוּ מְבִינִים אֶת חֻמְרַת לָשׁוֹן הָרַע, וְיוֹדְעִים שֶׁעָלֵינוּ לִלְמֹד לִשְׁתֹּק. אֲבָל צְרִיכִים גַּם לְהַרְגִּישׁ אֶת הַזּוּלַת. יֵשׁ זְמַנִּים שֶׁהוּא צָרִיךְ מִלַּת עִידוּד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְאָז - כָּל מִלָּה הִיא בְּגֶדֶר שֶׁל מִצְוַת חֶסֶד, בִּבְחִינַת "מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ".

וְזֶה תַּרְגּוּם לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (מצורע): כְּשֵׁם שֶׁאָדָם נֶעֱנָשׁ עַל דִּבּוּר רַע, כָּךְ נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁבָּאָה לְיָדוֹ הִזְדַּמְּנוּת לוֹמַר דִּבּוּר טוֹב וְלֹא עָשָׂה זֹאת!

חַשְׁמַל עוֹלֶה כֶּסֶף, אַךְ חִיּוּךְ הוּא בְּחִנָּם, וּמֵבִיא אוֹר גָּדוֹל יוֹתֵר!

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ: בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים אָנוּ עוֹמְדִים, רוֹעֲדִים מִקֹּר, בְּהַמְתָּנָה לְאוֹטוֹבּוּס, וּלְפֶתַע מִישֶׁהוּ מַגִּישׁ לָנוּ כּוֹס תֵּה חַם וּמַהְבִּיל. כַּמָּה נוֹדֶה לוֹ! אֲבָל בְּכָל זֹאת הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת, שֶׁנַּעֲדִיף אָדָם שֶׁמְּחַיֵּךְ אֵלֵינוּ וּמֵאִיר לָנוּ פָּנִים.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם נִמְצָא; בַּכּוֹלֵל, בָּעֲבוֹדָה וּבְעִקָּר בַּבַּיִת, עָלָיו לָדַעַת עַד כַּמָּה חֲשׁוּבוֹת הַמַּחְמָאוֹת שֶׁלּוֹ וְהֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ; לְאִשְׁתּוֹ, לִילָדָיו, לַחֲבֵרָיו וּלְכָל שְׁאָר הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ!

הַמַּזְכִּירָה שֶׁל מַחְלֶקֶת טִפּוּל נִמְרָץ הִתְקַשְּׁרָה אֶל מֹשֶׁה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת אֶל בֵּית הַחוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם צְרִיכִים אֶת עֶזְרָתוֹ בְּעִנְיָן דָּחוּף.

מֹשֶׁה לֹא הֵבִין בְּמַה מְדֻבָּר, אֲבָל מִהֵר לְהַגִּיעַ לְבֵית הַחוֹלִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמַּחְלָקָה, הוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל צָעִיר כְּבֶן שְׁלוֹשִׁים שֶׁעָבַר תְּאוּנַת דְּרָכִים. הָאָחוֹת הוֹצִיאָה צִיּוּר מְקֻפָּל שֶׁנִּמְצָא בְּכִיס חֻלְצָתוֹ שֶׁל הַפָּצוּעַ. עַל גַּבֵּי הַצִּיּוּר הָיָה כָּתוּב שְׁמוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה: "מֹשֶׁה שְׂנִיר".

"הֲתוּכַל לְזַהוֹתוֹ?" שָׁאֲלָה, "הוּא בְּלִי הַכָּרָה וְלֹא הָיוּ עָלָיו מִסְמָכִים מְזַהִים. עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ!"

הִבִּיט בּוֹ הַמּוֹרֶה מֹשֶׁה וּפִתְאוֹם נִזְכַּר, הוּא לָמַד אֶצְלוֹ בְּכִתָּה ד'! הָיְתָה זוֹ אַחַת הַכִּתּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁבָּהֶן לִמֵּד, הַתַּלְמִידִים שֶׁבָּהּ מֵרְרוּ לוֹ אֶת הַחַיִּים, וְהַקָּשֶׁה שֶׁבָּהֶם הָיָה רוֹעִי, זֶה שֶׁשָּׂרוּעַ כָּעֵת עַל מִטַּת חָלְיוֹ וְנִלְחָם עַל חַיָּיו.

בְּאַחַת הַפְּעָמִים הִסְתּוֹבֵב מֵהַלּוּחַ וְזִהָה אֶת רוֹעִי שׁוֹלֵחַ לְעֶבְרוֹ מָטוֹס מִנְּיָר, שֶׁעָלָיו הָיָה צִיּוּר מְעַנְיֵן.

בִּמְקוֹם לְהַעֲנִישׁוֹ, הִתְפַּעֵל הַמּוֹרֶה מֵהַצִּיּוּר הַיָּפֶה וְהִתְחִיל לְשׂוֹחֵחַ עִם רוֹעִי עַל פֵּשֶׁר הַצִּיּוּר וּמַה הוּא מַבִּיעַ. כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, שׂוֹחַח הַמּוֹרֶה מֹשֶׁה עִם רוֹעִי עַל הַצִּיּוּר לְעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים, בְּעוֹדוֹ מַרְעִיף עָלָיו שְׁבָחִים עַל כִּשְׁרוֹנוֹ הַנִּפְלָא.

לְבַסּוֹף אָמַר לְתַלְמִידָיו: "חָשַׁבְתִּי שֶׁרוֹעִי הוּא יֶלֶד חֲסַר כִּשְׁרוֹנוֹת, אֲבָל הַיּוֹם גִּלִּיתִי שֶׁטָּעִיתִי. אֲנִי שָׂמֵחַ לִרְאוֹת שֶׁלְּרוֹעִי שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חוּשׁ לְצִיּוּר, עַד כְּדֵי יְרִידָה לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר!"

מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם חָל בְּרוֹעִי שִׁפּוּר גָּדוֹל בְּיַחֲסוֹ לְלִמּוּדָיו, וְאַף הִתְנַהֲגוּתוֹ הִשְׁתַּפְּרָה פְּלָאִים. בְּתֹם הַשָּׁנָה הוּא אַף קִבֵּל תְּעוּדַת הִצְטַיְּנוּת. לְאַחַר נִשּׂוּאָיו הָפַךְ רוֹעִי לִהְיוֹת מְאַבְחֵן מֻמְחֶה לְצִיּוּרֵי יְלָדִים, וְרַבִּים הָיוּ נֶעֱזָרִים בְּשֵׁרוּתוֹ, כִּי שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו, הוּא הָיָה מוֹבִיל בִּתְחוּם זֶה. רוֹעִי שָׁמַר אֶת הַצִּיּוּר שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ לַהַצְלָחָה בְּכִיסוֹ. עַתָּה הָיָה הַצִּיּוּר מֻכְתָּם בְּנִטְפֵי דָּמוֹ, מְעֻטָּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁהוֹבִיל אוֹתוֹ לַהַצְלָחָה בִּזְכוּת הֶאָרַת פָּנָיו וְעִידוּדוֹ עַל כִּשְׁרוֹנוֹ עַל אַף הַהִתְנַהֲגוּת הַמַּחְפִּירָה.

מִלָּה טוֹבָה אוֹ הַכָּרָה בְּכִשּׁוּרָיו שֶׁל הַזּוּלַת, עֲשׂוּיוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת מַהֲלַךְ חַיָּיו שֶׁל אָדָם. לְעֻמַּת זֹאת, דִּבּוּר לָשׁוֹן הָרַע מַדְגִּישׁ אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת בָּאָדָם וְעָלוּל לְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹת!

הָבָה נִרְאֶה מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, נְעוֹדְדָם, נְטַפְּחָם וּנְשַׁבְּחָם, וְכָךְ נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויחי תשס"ט
	שכר לימוד תורה מתוך דחק - אין למכר
	"חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", אַל תִּקְרֵי "לְבֶן שִׁנַּיִם" אֶלָּא "לִבּוּן שִׁנַּיִם" (כתובות קיא:). כֻּלָּנוּ מְבִינִים אֶת חֻמְרַת לָשׁוֹן הָרַע, וְיוֹדְעִים שֶׁעָלֵינוּ לִלְמֹד לִשְׁתֹּק. אֲבָל צְרִיכִים גַּם לְהַרְגִּישׁ אֶת הַזּוּלַת. יֵשׁ זְמַנִּים שֶׁהוּא צָרִיךְ מִלַּת עִידוּד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְאָז - כָּל מִלָּה הִיא בְּגֶדֶר שֶׁל מִצְוַת חֶסֶד, בִּבְחִינַת "מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ". וְזֶה תַּרְגּוּם לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (מצורע): כְּשֵׁם שֶׁאָדָם נֶעֱנָשׁ עַל דִּבּוּר רַע, כָּךְ נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁבָּאָה לְיָדוֹ הִזְדַּמְּנוּת לוֹמַר דִּבּוּר טוֹב וְלֹא עָשָׂה זֹאת! חַשְׁמַל עוֹלֶה כֶּסֶף, אַךְ חִיּוּךְ הוּא בְּחִנָּם, וּמֵבִיא אוֹר גָּדוֹל יוֹתֵר! נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ: בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים אָנוּ עוֹמְדִים, רוֹעֲדִים מִקֹּר, בְּהַמְתָּנָה לְאוֹטוֹבּוּס, וּלְפֶתַע מִישֶׁהוּ מַגִּישׁ לָנוּ כּוֹס תֵּה חַם וּמַהְבִּיל. כַּמָּה נוֹדֶה לוֹ! אֲבָל בְּכָל זֹאת הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת, שֶׁנַּעֲדִיף אָדָם שֶׁמְּחַיֵּךְ אֵלֵינוּ וּמֵאִיר לָנוּ פָּנִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם נִמְצָא; בַּכּוֹלֵל, בָּעֲבוֹדָה וּבְעִקָּר בַּבַּיִת, עָלָיו לָדַעַת עַד כַּמָּה חֲשׁוּבוֹת הַמַּחְמָאוֹת שֶׁלּוֹ וְהֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ; לְאִשְׁתּוֹ, לִילָדָיו, לַחֲבֵרָיו וּלְכָל שְׁאָר הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ! הַמַּזְכִּירָה שֶׁל מַחְלֶקֶת טִפּוּל נִמְרָץ הִתְקַשְּׁרָה אֶל מֹשֶׁה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת אֶל בֵּית הַחוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם צְרִיכִים אֶת עֶזְרָתוֹ בְּעִנְיָן דָּחוּף. מֹשֶׁה לֹא הֵבִין בְּמַה מְדֻבָּר, אֲבָל מִהֵר לְהַגִּיעַ לְבֵית הַחוֹלִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמַּחְלָקָה, הוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל צָעִיר כְּבֶן שְׁלוֹשִׁים שֶׁעָבַר תְּאוּנַת דְּרָכִים. הָאָחוֹת הוֹצִיאָה צִיּוּר מְקֻפָּל שֶׁנִּמְצָא בְּכִיס חֻלְצָתוֹ שֶׁל הַפָּצוּעַ. עַל גַּבֵּי הַצִּיּוּר הָיָה כָּתוּב שְׁמוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה: "מֹשֶׁה שְׂנִיר". "הֲתוּכַל לְזַהוֹתוֹ?" שָׁאֲלָה, "הוּא בְּלִי הַכָּרָה וְלֹא הָיוּ עָלָיו מִסְמָכִים מְזַהִים. עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ!" הִבִּיט בּוֹ הַמּוֹרֶה מֹשֶׁה וּפִתְאוֹם נִזְכַּר, הוּא לָמַד אֶצְלוֹ בְּכִתָּה ד'! הָיְתָה זוֹ אַחַת הַכִּתּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁבָּהֶן לִמֵּד, הַתַּלְמִידִים שֶׁבָּהּ מֵרְרוּ לוֹ אֶת הַחַיִּים, וְהַקָּשֶׁה שֶׁבָּהֶם הָיָה רוֹעִי, זֶה שֶׁשָּׂרוּעַ כָּעֵת עַל מִטַּת חָלְיוֹ וְנִלְחָם עַל חַיָּיו. בְּאַחַת הַפְּעָמִים הִסְתּוֹבֵב מֵהַלּוּחַ וְזִהָה אֶת רוֹעִי שׁוֹלֵחַ לְעֶבְרוֹ מָטוֹס מִנְּיָר, שֶׁעָלָיו הָיָה צִיּוּר מְעַנְיֵן. בִּמְקוֹם לְהַעֲנִישׁוֹ, הִתְפַּעֵל הַמּוֹרֶה מֵהַצִּיּוּר הַיָּפֶה וְהִתְחִיל לְשׂוֹחֵחַ עִם רוֹעִי עַל פֵּשֶׁר הַצִּיּוּר וּמַה הוּא מַבִּיעַ. כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, שׂוֹחַח הַמּוֹרֶה מֹשֶׁה עִם רוֹעִי עַל הַצִּיּוּר לְעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים, בְּעוֹדוֹ מַרְעִיף עָלָיו שְׁבָחִים עַל כִּשְׁרוֹנוֹ הַנִּפְלָא. לְבַסּוֹף אָמַר לְתַלְמִידָיו: "חָשַׁבְתִּי שֶׁרוֹעִי הוּא יֶלֶד חֲסַר כִּשְׁרוֹנוֹת, אֲבָל הַיּוֹם גִּלִּיתִי שֶׁטָּעִיתִי. אֲנִי שָׂמֵחַ לִרְאוֹת שֶׁלְּרוֹעִי שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חוּשׁ לְצִיּוּר, עַד כְּדֵי יְרִידָה לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר!" מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם חָל בְּרוֹעִי שִׁפּוּר גָּדוֹל בְּיַחֲסוֹ לְלִמּוּדָיו, וְאַף הִתְנַהֲגוּתוֹ הִשְׁתַּפְּרָה פְּלָאִים. בְּתֹם הַשָּׁנָה הוּא אַף קִבֵּל תְּעוּדַת הִצְטַיְּנוּת. לְאַחַר נִשּׂוּאָיו הָפַךְ רוֹעִי לִהְיוֹת מְאַבְחֵן מֻמְחֶה לְצִיּוּרֵי יְלָדִים, וְרַבִּים הָיוּ נֶעֱזָרִים בְּשֵׁרוּתוֹ, כִּי שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו, הוּא הָיָה מוֹבִיל בִּתְחוּם זֶה. רוֹעִי שָׁמַר אֶת הַצִּיּוּר שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ לַהַצְלָחָה בְּכִיסוֹ. עַתָּה הָיָה הַצִּיּוּר מֻכְתָּם בְּנִטְפֵי דָּמוֹ, מְעֻטָּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁהוֹבִיל אוֹתוֹ לַהַצְלָחָה בִּזְכוּת הֶאָרַת פָּנָיו וְעִידוּדוֹ עַל כִּשְׁרוֹנוֹ עַל אַף הַהִתְנַהֲגוּת הַמַּחְפִּירָה. מִלָּה טוֹבָה אוֹ הַכָּרָה בְּכִשּׁוּרָיו שֶׁל הַזּוּלַת, עֲשׂוּיוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת מַהֲלַךְ חַיָּיו שֶׁל אָדָם. לְעֻמַּת זֹאת, דִּבּוּר לָשׁוֹן הָרַע מַדְגִּישׁ אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת בָּאָדָם וְעָלוּל לְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹת! הָבָה נִרְאֶה מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, נְעוֹדְדָם, נְטַפְּחָם וּנְשַׁבְּחָם, וְכָךְ נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)