Otzarot-Article

"וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ" (כד-יד) הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה שַׁמַּאי זַצַ"ל מִיַּזְדְ הָיָה "גָּדוֹל, הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו". בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ עָסַק בִּמְכִירַת אֲרִיגִים בִּכְפָרֵי הַסְּבִיבָה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי בְּנֵי עֲדָתוֹ, מְלַמְּדָם וּמַדְרִיכָם בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. לְאַחַר שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה הִשְׁתַּקַּע בָּעִיר, וְקָנָה חֲנוּת קְטַנָּה לְמִמְכַּר קְלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים. יָשַׁב בַּחֲנוּת וְעָסַק בַּתּוֹרָה בֵּין לָקוֹחַ לְלָקוֹחַ. עָשָׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי וְשָׂמַח בְּחֶלְקוֹ, בְּהִסְתַּפְּקוּתוֹ בַּמּוּעָט.

אֲבָל הַשָּׂטָן לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֵׂאת זֹאת, שֶׁיְּהוּדִי יֵשֵׁב בִּמְנוּחָה וְיֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה בְּשַׁלְוָה, וְהֵקִים לוֹ לְשָׂטָן אֶת שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי. הַלָּהּ הִתְקַנֵּא בְּרַבִּי משֶׁה הַיּוֹשֵׁב בַּחֲנוּתוֹ וְלוֹמֵד, וְהֵחֵל אַף הוּא לִקְרֹא בַּקּוֹרְאָן בְּקוֹל גָּבוֹהַּ וּבְסִלְסוּלֵי שֵׁמַע, וְקוֹלוֹ עָרֵב כְּקוֹל עוֹרֵב... הָיָה קוֹלוֹ מַפְרִיעַ אֶת רַבִּי משֶׁה מֵעִיּוּנוֹ וְטוֹרְדוֹ מִלִּמּוּדוֹ. הִנִּיחַ אֶת סִפְרוֹ, קָם וְנִגַּשׁ אֶל שְׁכֵנוֹ. אָמַר לוֹ: "אָנָּא מִמְּךָ, הַנְמֵךְ אֶת קוֹלְךָ. הֲלֹא שְׁכֵנִים אֲנַחְנוּ, וְאֵין זֶה יָאֶה שֶׁנַּפְרִיעַ אִישׁ לְרֵעֵהוּ". אֲבָל הַשָּׁכֵן, בִּמְקוֹם לְהַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, הִגְבִּירוֹ בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְהַרְגִּיז וּלְהַקְנִיט. נִסָּה רַבִּי משֶׁה לְהִתְעַמֵּק בְּלִמּוּדוֹ וְלֹא יָכֹל. קָם בַּשֵּׁנִית וּפָנָה אֶל שְׁכֵנוֹ: "אָנָּא, אֵין זֶה נָאֶה"...

לָטַשׁ הָעַרְבִי עֵינַיִם, פָּסַק לְרֶגַע מִמְנִיַּת חֲרוּזָיו, פָּעַר אֶת לוֹעוֹ וְהִתְחִיל לְקַלֵּל אֶת הַיְהוּדִים, אֶת אֱמוּנָתָם וְאֶת דָּתָם, כְּבִיב שׁוֹפְכִין הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.

הִזְדַּקֵּף רַבִּי משֶׁה וְאָמַר: "שְׁמַע נָא! אִלּוּ הָיִיתָ מְקַלְּלֵנִי וּפוֹגֵעַ בִּכְבוֹדִי, נִיחָא. הָיָה זֶה עִנְיָנִי הַפְּרָטִי וְהָיִיתִי מוֹחֵל וּמַבְלִיג. אֲבָל הוֹאִיל וְחֵרַפְתָּ מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים – הוֹאִיל וְקִלַּלְתָּ אֶת משֶׁה רַבֵּנוּ וְתוֹרָתוֹ, דַּע לְךָ, שֶׁהַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁאַתָּה נִמְצָא כָּאן בַּחֲנוּת!"

לְשֵׁמַע קוֹלוֹת הַנְּאָצָה, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם שָׁכֵן נוֹסָף, בַּעַל חֲנוּת סְמוּכָה. פָּנָה אֵלָיו רַבִּי משֶׁה וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה עֵד בַּדָּבָר!".

שָׂרַט שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל, וְאָמַר: "מָחָר כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן, כְּבָר יִהְיֶה בַּקֶּבֶר!"

פָּנָה הָעֵד אֶל רַבִּי משֶׁה וְאָמַר: "סְלַח לוֹ. רְאֵה, כְּבָר נִחַם עַל דְּבָרָיו".

וְרַבִּי משֶׁה אָמַר: "אֵין זֶה בְּיָדִי. לֹא בִּי פָּגַע אֶלָּא בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה".

וּבְאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר סָגַר הַמּוּסְלְמִי אֶת חֲנוּתוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבֵי רֹאשׁ עַזִּים. הָלַךְ לְבֵיתוֹ, נָפַל לְמִשְׁכָּב וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מֵת. וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּבָר הָיָה בַּקֶּבֶר.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְהוּבָא כָּאן מִשּׁוּם הַזְּמַן וְהָעִנְיָן. הַזְּמַן – פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ בָּהּ הֻזְכַּר עִנְיַן הַמְקַלֵּל שֶׁנִּקֵּב אֶת הַשֵּׁם, תִּצָּלֶינָה הָאָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וּרְגָמוּהוּ אֶבֶן.

וּמִשּׁוּם הָעִנְיָן: עֲצֹר בְּמִלִּים מִי יוּכַל. בַּעֲווֹנוֹת, הָפַךְ בֵּית הַמְּחוֹקְקִים הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּבְעִיר הַקֹּדֶשׁ לְבָמָה צִבּוּרִית, שֶׁמֵּעָלֶיהָ מֻשְׁמָעִים דִּבְרֵי נְאָצָה, חֵרוּף וְגִדּוּף כָּל קֹדֶשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. אוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ. נִבְחֲרֵי צִבּוּר – וְלֹא מִמִּפְלָגָה אַחַת אוֹ מִשְׁתַּיִם; וְלֹא מִמִּפְלָגָה קְטַנָּה וְשׁוּלִית בִּלְבַד – עוֹלִים וּפוֹעֲרִים פִּיהֶם עַל ה' וְעַל תּוֹרָתוֹ, עַל מְלָכִים מְשִׁיחֵי ה' וְעַל נְבִיאִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, וְלוֹעֲגִים לְכָל קָדוֹשׁ וְיָקָר. כַּמָּה קִטְרוּג מְעוֹרְרִים הֵם, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. כַּמָּה מַשְׁחִיתִים בּוֹרְאִים הֵם בְּדִבְרֵיהֶם. הֲרֵי הַתּוֹרָה תִּתְבַּע עֶלְבּוֹנָהּ, וַה' יִתְבָּרַךְ הוּא אֵ-ל קַנָּא. מִי יוֹדֵעַ... מִי יוֹדֵעַ אִם חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַקָּרְבָּנוֹת הַנֶּהֱרָגִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמָם, אֵינוֹ בְּעֶטְיָם. הֲלֹא עַל זִלְזוּל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם אָמְרוּ שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִכֹּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! בַּעֲווֹן חִלּוּל הַשֵּׁם, בְּנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִים וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִים וּנְגָעִים בָּאִים וְהָעוֹלָם חָרֵב! (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, טו)

וְאֵין עֵצָה אֶלָּא אַחַת: לְהִסְתַּיֵּג וְלִמְחוֹת! כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ". וְאֶפְשָׁר לְהִסְתַּיֵּג גַּם עַל יְדֵי מִנּוּי שָׁלִיחַ לְכָךְ. אַף זֹאת לָמַדְנוּ מִפָּרָשָׁתֵנוּ: "וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה – מִכָּאן, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ".

אִם כֵּן, חוֹבָה עָלֵינוּ לְמַנּוֹת שְׁלִיחֵי צִבּוּר שֶׁיִסְתַּיְּגוּ בִּשְׁמֵנוּ מִדִּבְרֵי הַנְּאָצָה. שְׁלוּחִים לַמְּחָאָה, לְהָשִׁיב חוֹרְפֵינוּ דָּבָר. וּבְכָךְ נִנָּצֵל מֵהַקִּטְרוּג הַנּוֹרָא. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויחי תשס"ט
	אין לדשדש במקום
	"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (יט-ד) מַהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע "וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ" (כד-יד) הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה שַׁמַּאי זַצַ"ל מִיַּזְדְ הָיָה "גָּדוֹל, הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו". בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ עָסַק בִּמְכִירַת אֲרִיגִים בִּכְפָרֵי הַסְּבִיבָה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי בְּנֵי עֲדָתוֹ, מְלַמְּדָם וּמַדְרִיכָם בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. לְאַחַר שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה הִשְׁתַּקַּע בָּעִיר, וְקָנָה חֲנוּת קְטַנָּה לְמִמְכַּר קְלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים. יָשַׁב בַּחֲנוּת וְעָסַק בַּתּוֹרָה בֵּין לָקוֹחַ לְלָקוֹחַ. עָשָׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי וְשָׂמַח בְּחֶלְקוֹ, בְּהִסְתַּפְּקוּתוֹ בַּמּוּעָט. אֲבָל הַשָּׂטָן לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֵׂאת זֹאת, שֶׁיְּהוּדִי יֵשֵׁב בִּמְנוּחָה וְיֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה בְּשַׁלְוָה, וְהֵקִים לוֹ לְשָׂטָן אֶת שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי. הַלָּהּ הִתְקַנֵּא בְּרַבִּי משֶׁה הַיּוֹשֵׁב בַּחֲנוּתוֹ וְלוֹמֵד, וְהֵחֵל אַף הוּא לִקְרֹא בַּקּוֹרְאָן בְּקוֹל גָּבוֹהַּ וּבְסִלְסוּלֵי שֵׁמַע, וְקוֹלוֹ עָרֵב כְּקוֹל עוֹרֵב... הָיָה קוֹלוֹ מַפְרִיעַ אֶת רַבִּי משֶׁה מֵעִיּוּנוֹ וְטוֹרְדוֹ מִלִּמּוּדוֹ. הִנִּיחַ אֶת סִפְרוֹ, קָם וְנִגַּשׁ אֶל שְׁכֵנוֹ. אָמַר לוֹ: "אָנָּא מִמְּךָ, הַנְמֵךְ אֶת קוֹלְךָ. הֲלֹא שְׁכֵנִים אֲנַחְנוּ, וְאֵין זֶה יָאֶה שֶׁנַּפְרִיעַ אִישׁ לְרֵעֵהוּ". אֲבָל הַשָּׁכֵן, בִּמְקוֹם לְהַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, הִגְבִּירוֹ בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְהַרְגִּיז וּלְהַקְנִיט. נִסָּה רַבִּי משֶׁה לְהִתְעַמֵּק בְּלִמּוּדוֹ וְלֹא יָכֹל. קָם בַּשֵּׁנִית וּפָנָה אֶל שְׁכֵנוֹ: "אָנָּא, אֵין זֶה נָאֶה"... לָטַשׁ הָעַרְבִי עֵינַיִם, פָּסַק לְרֶגַע מִמְנִיַּת חֲרוּזָיו, פָּעַר אֶת לוֹעוֹ וְהִתְחִיל לְקַלֵּל אֶת הַיְהוּדִים, אֶת אֱמוּנָתָם וְאֶת דָּתָם, כְּבִיב שׁוֹפְכִין הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו. הִזְדַּקֵּף רַבִּי משֶׁה וְאָמַר: "שְׁמַע נָא! אִלּוּ הָיִיתָ מְקַלְּלֵנִי וּפוֹגֵעַ בִּכְבוֹדִי, נִיחָא. הָיָה זֶה עִנְיָנִי הַפְּרָטִי וְהָיִיתִי מוֹחֵל וּמַבְלִיג. אֲבָל הוֹאִיל וְחֵרַפְתָּ מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים – הוֹאִיל וְקִלַּלְתָּ אֶת משֶׁה רַבֵּנוּ וְתוֹרָתוֹ, דַּע לְךָ, שֶׁהַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁאַתָּה נִמְצָא כָּאן בַּחֲנוּת!" לְשֵׁמַע קוֹלוֹת הַנְּאָצָה, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם שָׁכֵן נוֹסָף, בַּעַל חֲנוּת סְמוּכָה. פָּנָה אֵלָיו רַבִּי משֶׁה וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה עֵד בַּדָּבָר!". שָׂרַט שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל, וְאָמַר: "מָחָר כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן, כְּבָר יִהְיֶה בַּקֶּבֶר!" פָּנָה הָעֵד אֶל רַבִּי משֶׁה וְאָמַר: "סְלַח לוֹ. רְאֵה, כְּבָר נִחַם עַל דְּבָרָיו". וְרַבִּי משֶׁה אָמַר: "אֵין זֶה בְּיָדִי. לֹא בִּי פָּגַע אֶלָּא בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה". וּבְאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר סָגַר הַמּוּסְלְמִי אֶת חֲנוּתוֹ, נִתְקַף בִּכְאֵבֵי רֹאשׁ עַזִּים. הָלַךְ לְבֵיתוֹ, נָפַל לְמִשְׁכָּב וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מֵת. וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּבָר הָיָה בַּקֶּבֶר. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְהוּבָא כָּאן מִשּׁוּם הַזְּמַן וְהָעִנְיָן. הַזְּמַן – פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ בָּהּ הֻזְכַּר עִנְיַן הַמְקַלֵּל שֶׁנִּקֵּב אֶת הַשֵּׁם, תִּצָּלֶינָה הָאָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וּרְגָמוּהוּ אֶבֶן. וּמִשּׁוּם הָעִנְיָן: עֲצֹר בְּמִלִּים מִי יוּכַל. בַּעֲווֹנוֹת, הָפַךְ בֵּית הַמְּחוֹקְקִים הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּבְעִיר הַקֹּדֶשׁ לְבָמָה צִבּוּרִית, שֶׁמֵּעָלֶיהָ מֻשְׁמָעִים דִּבְרֵי נְאָצָה, חֵרוּף וְגִדּוּף כָּל קֹדֶשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. אוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ. נִבְחֲרֵי צִבּוּר – וְלֹא מִמִּפְלָגָה אַחַת אוֹ מִשְׁתַּיִם; וְלֹא מִמִּפְלָגָה קְטַנָּה וְשׁוּלִית בִּלְבַד – עוֹלִים וּפוֹעֲרִים פִּיהֶם עַל ה' וְעַל תּוֹרָתוֹ, עַל מְלָכִים מְשִׁיחֵי ה' וְעַל נְבִיאִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, וְלוֹעֲגִים לְכָל קָדוֹשׁ וְיָקָר. כַּמָּה קִטְרוּג מְעוֹרְרִים הֵם, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. כַּמָּה מַשְׁחִיתִים בּוֹרְאִים הֵם בְּדִבְרֵיהֶם. הֲרֵי הַתּוֹרָה תִּתְבַּע עֶלְבּוֹנָהּ, וַה' יִתְבָּרַךְ הוּא אֵ-ל קַנָּא. מִי יוֹדֵעַ... מִי יוֹדֵעַ אִם חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַקָּרְבָּנוֹת הַנֶּהֱרָגִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמָם, אֵינוֹ בְּעֶטְיָם. הֲלֹא עַל זִלְזוּל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם אָמְרוּ שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִכֹּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! בַּעֲווֹן חִלּוּל הַשֵּׁם, בְּנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִים וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִים וּנְגָעִים בָּאִים וְהָעוֹלָם חָרֵב! (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, טו) וְאֵין עֵצָה אֶלָּא אַחַת: לְהִסְתַּיֵּג וְלִמְחוֹת! כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ". וְאֶפְשָׁר לְהִסְתַּיֵּג גַּם עַל יְדֵי מִנּוּי שָׁלִיחַ לְכָךְ. אַף זֹאת לָמַדְנוּ מִפָּרָשָׁתֵנוּ: "וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה – מִכָּאן, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ". אִם כֵּן, חוֹבָה עָלֵינוּ לְמַנּוֹת שְׁלִיחֵי צִבּוּר שֶׁיִסְתַּיְּגוּ בִּשְׁמֵנוּ מִדִּבְרֵי הַנְּאָצָה. שְׁלוּחִים לַמְּחָאָה, לְהָשִׁיב חוֹרְפֵינוּ דָּבָר. וּבְכָךְ נִנָּצֵל מֵהַקִּטְרוּג הַנּוֹרָא. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)