Otzarot-Article

"וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (כו-כח) הַתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה אֵינָהּ נוֹחֶתֶת בְּבַת אַחַת, אֵינָהּ מַטְבִּיעָה בְּשֶׁטֶף צָרוֹת. הִיא מַגִּיעָה גַּלִּים-גַּלִּים. בָּא הַגַּל הָרִאשׁוֹן, חָלִילָה, "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם". בָּא הַגַּל הַשֵּׁנִי "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" וְתַרְגּוּמוֹ: לְשׁוֹן קֹשִׁי, שֶׁמַּקְשִׁים לִבָּם לְהִמָּנַע מֵהִתְקָרֵב אֵלַי, "וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה". בָּא הַגַּל הַשְּׁלִישִׁי " וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ... וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי", וּבָא הַגַּל הָרְבִיעִי: "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם... בְּקֶרִי" – הַאֵין לַדָּבָר סוֹף? לְכַמָּה מַכּוֹת צְרִיכִים כְּדֵי לְפַצֵּחַ אֶת אֹטֶם הַלֵּב?!

נְסַפֵּר סִפּוּר מִמָּקוֹר נֶאֱמָן: סָח הָרַב הוּמִינֵר מִבְּנֵי בְּרַק, בְּשֵׁם בְּנוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִזּוּטְשְׁקָא. פַּעַם אַחַת פָּגַשׁ בְּנוֹ שֶׁל הָרַבִּי בְּחִילוֹנִי קָשִׁישׁ, נָכֶה. מְשֻׁתָּק בְּפֶלֶג גּוּפוֹ הַתַּחְתּוֹן, מִתְנַהֵל עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים. בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֶּן הָרַבִּי, נִזְכַּר בְּשָׁרָשָׁיו: "אַל תִּרְאֶה אוֹתִי כָּכָה, אֲנִי יוֹדֵעַ יַהֲדוּת מַהִי". וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ.

בְּבַיִת חֲרֵדִי גַּדֵּל, וְנִסְחַף בַּאֲוִירַת הַתְּקוּפָה. כְּשֶׁרָאָה אָבִיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְאַבְּדוֹ בִּקְּשׁוֹ בַּקָּשָׁה אַחַת: "בּוֹא אִתִּי אֶל הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא". לַמְרוֹת שֶׁנֶּחֱרֶצֶת הָיְתָה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת אָרְחוֹתָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לְסָרֵב לְבַקָּשַׁת אָבִיו.

עָמְדוּ בַּתּוֹר שֶׁהִתְקַדֵּם לְאִטּוֹ. לִפְנֵיהֶם קִרְטַע נָכֶה עַל קַבַּיִם וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ וְנִכְנַס אֶל הָרַבִּי, נִשְׁבַּר קוֹלוֹ מִבֶּכִי. בֵּרְכוֹ הָרַבִּי, וּלְנֶגֶד עֵינֵיהֶם אֵרַע הַנֵּס: הַנָּכֶה הִזְדַּקֵּף, שָׁמַט אֶת קַבָּיו, הִנִּיחָם לְיַד הַקִּיר וְיָצָא קוֹמְמִיּוּת עַל רַגְלָיו.

הִגִּיעַ תּוֹרָם. הָרַבִּי לֹא הָיָה זָקוּק לְהֶסְבֵּרִים. מַבָּט אֶחָד הִבְהִיר לוֹ אֶת הַמַּצָּב: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר אֶחָד", אָמַר, "שֶׁתִּשְׁמֹר שַׁבָּת".

דָּבָר אֶחָד, לְכָךְ הִסְכִּים.

"אֲבָל", הוֹסִיף הָרַבִּי, "דַּע לְךָ, שֶׁאִם לֹא תִּשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, הַקַּבַּיִם הָאֵלּוּ מְחַכּוֹת לְךָ"...

הָאִיּוּם הָיָה מְיֻתָּר. הוּא הִבְטִיחַ וְהִתְכַּוֵּן לְקַיֵּם.

וְאָכֵן, פָּרַק עֹל מִצְווֹת וְהִסְתָּאֵב בְּכָל הָעֲבֵרוֹת, פְּרָט לְאַחַת: שַׁבָּת שָׁמַר. בְּסַעֲרַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם שֶׁפָּרְצָה, בְּעַרְבוֹת סִיבִּיר אֲלֵיהֶן הֻגְלָה, וּכְשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ - שָׁמַר שַׁבָּת. הֵקִים מִשְׁפָּחָה וְחִנְּכָה עַל אַדְנֵי הַחִלּוֹנִיּוּת, אַךְ כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ שַׁבָּת שָׁמַר. לֹא פֶּסַח וְלֹא כִּפּוּר, שַׁבָּת.

מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים פָּרְצָה, חֶבְלֵי אֶרֶץ שֻׁחְרְרוּ, הֵחֵלָּה נְהִירָה לְסִינַי. בָּאוּ בָּנָיו וּבִשְּׂרוּ: "יֵשׁ הַרְשָׁמָה לְטִיּוּל מְאֻרְגָּן שֶׁל עֲשָׂרָה יָמִים!"

וְהוּא: "שַׁבָּת! – סְעוּ אַתֶּם, אֲנִי נִשְׁאָר".

אָמְרוּ: "אַבָּא, בֶּאֱמֶת. לֹא כַּשְׁרוּת, לֹא חַג וְלֹא מוֹעֵד. שַׁבָּת?! כֻּלָּם נוֹסְעִים וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת?!"

וּבֶאֱמֶת, מַה יָּכוֹל הָיָה לוֹמַר? אִשֵּׁר אֶת הִצְטָרְפוּתוֹ. טִיְּלוּ בְּמֶרְחֲבֵי סִינַי וְעָשׂוּ שַׁבָּתָם חוֹל. בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחִלֵּל, מָעַד וְנָפַל מִצּוּק, נָקַע אֶת חוּט הַשִּׁדְרָה וְשֻׁתַּק מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה.

אֵיךְ אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אִם לֹא תִּשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, הַקַּבַּיִם מְחַכּוֹת לְךָ!" מֵאוֹתָהּ שַׁבָּת רָתוּק הוּא לְכִסֵּא גַּלְגַּלִּים.

"אָז אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי מַהִי יַהֲדוּת, וּמִי הוּא הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא", אָמַר.

וּבְנוֹ שֶׁל הָרַבִּי הִבִּיט בְּקָרַחְתּוֹ שֶׁל הַמְּסַפֵּר גְּלוּי הָרֹאשׁ: "וְאַתָּה עֲדַיִן חִלּוֹנִי?!"---

וַהֲלֹא מִנַּיִן שָׁאַב הָרַבִּי אֶת כֹּחוֹ - מִמִּצְווֹתָיו וְתוֹרָתוֹ, מִקְּדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ, מִכֹּחַ בּוֹרְאוֹ! וּמַה כֹּחָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, הֲלֹא מֵהַמְּצַוֶּה עָלֶיהָ. חָוִיתָ אֱמוּנָה, חָוִיתָ תּוֹכֵחָה, וְאַתָּה בְּחִילוֹנִיּוּתְךָ עוֹמֵד?

"הַלֵּב טָרֵף", הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ הַכֵּנָה.

הַלֵּב אָטוּם, נֻקְשֶׁה.

וּמָה, כְּסָבוּר הוּא שֶׁיַּעַזְבוּהוּ? "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי", קַשְׁיוּת הַלֵּב - "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". אֵין אֱגוֹז שֶׁאֵינוֹ בַּר פִּצּוּחַ, הַשְּׁאֵלָה הִיא רַק כַּמָּה כֹּחַ יֵאָלְצוּ לְהַפְעִיל עָלָיו...

לִבֵּנוּ הוּא כְּדֶלֶת נְעוּלָה וְהַמַּפְתֵּחַ בִּפְנִים. הַדֶּרֶךְ הָאַחַת, אִם יְבַקְּשׁוּ לְפָרְצָהּ מִבַּחוּץ, תִּהְיֶה בַּהֲטָחַת בְּעִיטוֹת, בְּהַפְעָלַת כֹּחַ עַד שֶׁהַדֶּלֶת תִּשָּׁבֵר. אֲבָל אֶפְשָׁר לַחֲסֹך כָּל זֹאת אִם רַק יְסוֹבְבוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִבִּפְנִים...

"טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת (מַחְשֶׁבֶת מוּסָר) בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, מִמֵּאָה מַלְקוּיוֹת" (בְּרָכוֹת ז.). נְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְנִפְתַּח לִבֵּנוּ אֶל הָאוֹר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וישלח תשס"ט
	אין מה להשוות
	"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (יט-ד) מַהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (כו-כח) הַתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה אֵינָהּ נוֹחֶתֶת בְּבַת אַחַת, אֵינָהּ מַטְבִּיעָה בְּשֶׁטֶף צָרוֹת. הִיא מַגִּיעָה גַּלִּים-גַּלִּים. בָּא הַגַּל הָרִאשׁוֹן, חָלִילָה, "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם". בָּא הַגַּל הַשֵּׁנִי "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" וְתַרְגּוּמוֹ: לְשׁוֹן קֹשִׁי, שֶׁמַּקְשִׁים לִבָּם לְהִמָּנַע מֵהִתְקָרֵב אֵלַי, "וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה". בָּא הַגַּל הַשְּׁלִישִׁי " וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ... וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי", וּבָא הַגַּל הָרְבִיעִי: "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם... בְּקֶרִי" – הַאֵין לַדָּבָר סוֹף? לְכַמָּה מַכּוֹת צְרִיכִים כְּדֵי לְפַצֵּחַ אֶת אֹטֶם הַלֵּב?! נְסַפֵּר סִפּוּר מִמָּקוֹר נֶאֱמָן: סָח הָרַב הוּמִינֵר מִבְּנֵי בְּרַק, בְּשֵׁם בְּנוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִזּוּטְשְׁקָא. פַּעַם אַחַת פָּגַשׁ בְּנוֹ שֶׁל הָרַבִּי בְּחִילוֹנִי קָשִׁישׁ, נָכֶה. מְשֻׁתָּק בְּפֶלֶג גּוּפוֹ הַתַּחְתּוֹן, מִתְנַהֵל עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים. בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֶּן הָרַבִּי, נִזְכַּר בְּשָׁרָשָׁיו: "אַל תִּרְאֶה אוֹתִי כָּכָה, אֲנִי יוֹדֵעַ יַהֲדוּת מַהִי". וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ. בְּבַיִת חֲרֵדִי גַּדֵּל, וְנִסְחַף בַּאֲוִירַת הַתְּקוּפָה. כְּשֶׁרָאָה אָבִיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְאַבְּדוֹ בִּקְּשׁוֹ בַּקָּשָׁה אַחַת: "בּוֹא אִתִּי אֶל הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא". לַמְרוֹת שֶׁנֶּחֱרֶצֶת הָיְתָה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת אָרְחוֹתָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לְסָרֵב לְבַקָּשַׁת אָבִיו. עָמְדוּ בַּתּוֹר שֶׁהִתְקַדֵּם לְאִטּוֹ. לִפְנֵיהֶם קִרְטַע נָכֶה עַל קַבַּיִם וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ וְנִכְנַס אֶל הָרַבִּי, נִשְׁבַּר קוֹלוֹ מִבֶּכִי. בֵּרְכוֹ הָרַבִּי, וּלְנֶגֶד עֵינֵיהֶם אֵרַע הַנֵּס: הַנָּכֶה הִזְדַּקֵּף, שָׁמַט אֶת קַבָּיו, הִנִּיחָם לְיַד הַקִּיר וְיָצָא קוֹמְמִיּוּת עַל רַגְלָיו. הִגִּיעַ תּוֹרָם. הָרַבִּי לֹא הָיָה זָקוּק לְהֶסְבֵּרִים. מַבָּט אֶחָד הִבְהִיר לוֹ אֶת הַמַּצָּב: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר אֶחָד", אָמַר, "שֶׁתִּשְׁמֹר שַׁבָּת". דָּבָר אֶחָד, לְכָךְ הִסְכִּים. "אֲבָל", הוֹסִיף הָרַבִּי, "דַּע לְךָ, שֶׁאִם לֹא תִּשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, הַקַּבַּיִם הָאֵלּוּ מְחַכּוֹת לְךָ"... הָאִיּוּם הָיָה מְיֻתָּר. הוּא הִבְטִיחַ וְהִתְכַּוֵּן לְקַיֵּם. וְאָכֵן, פָּרַק עֹל מִצְווֹת וְהִסְתָּאֵב בְּכָל הָעֲבֵרוֹת, פְּרָט לְאַחַת: שַׁבָּת שָׁמַר. בְּסַעֲרַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם שֶׁפָּרְצָה, בְּעַרְבוֹת סִיבִּיר אֲלֵיהֶן הֻגְלָה, וּכְשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ - שָׁמַר שַׁבָּת. הֵקִים מִשְׁפָּחָה וְחִנְּכָה עַל אַדְנֵי הַחִלּוֹנִיּוּת, אַךְ כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ שַׁבָּת שָׁמַר. לֹא פֶּסַח וְלֹא כִּפּוּר, שַׁבָּת. מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים פָּרְצָה, חֶבְלֵי אֶרֶץ שֻׁחְרְרוּ, הֵחֵלָּה נְהִירָה לְסִינַי. בָּאוּ בָּנָיו וּבִשְּׂרוּ: "יֵשׁ הַרְשָׁמָה לְטִיּוּל מְאֻרְגָּן שֶׁל עֲשָׂרָה יָמִים!" וְהוּא: "שַׁבָּת! – סְעוּ אַתֶּם, אֲנִי נִשְׁאָר". אָמְרוּ: "אַבָּא, בֶּאֱמֶת. לֹא כַּשְׁרוּת, לֹא חַג וְלֹא מוֹעֵד. שַׁבָּת?! כֻּלָּם נוֹסְעִים וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת?!" וּבֶאֱמֶת, מַה יָּכוֹל הָיָה לוֹמַר? אִשֵּׁר אֶת הִצְטָרְפוּתוֹ. טִיְּלוּ בְּמֶרְחֲבֵי סִינַי וְעָשׂוּ שַׁבָּתָם חוֹל. בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחִלֵּל, מָעַד וְנָפַל מִצּוּק, נָקַע אֶת חוּט הַשִּׁדְרָה וְשֻׁתַּק מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה. אֵיךְ אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אִם לֹא תִּשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, הַקַּבַּיִם מְחַכּוֹת לְךָ!" מֵאוֹתָהּ שַׁבָּת רָתוּק הוּא לְכִסֵּא גַּלְגַּלִּים. "אָז אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי מַהִי יַהֲדוּת, וּמִי הוּא הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא", אָמַר. וּבְנוֹ שֶׁל הָרַבִּי הִבִּיט בְּקָרַחְתּוֹ שֶׁל הַמְּסַפֵּר גְּלוּי הָרֹאשׁ: "וְאַתָּה עֲדַיִן חִלּוֹנִי?!"--- וַהֲלֹא מִנַּיִן שָׁאַב הָרַבִּי אֶת כֹּחוֹ - מִמִּצְווֹתָיו וְתוֹרָתוֹ, מִקְּדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ, מִכֹּחַ בּוֹרְאוֹ! וּמַה כֹּחָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, הֲלֹא מֵהַמְּצַוֶּה עָלֶיהָ. חָוִיתָ אֱמוּנָה, חָוִיתָ תּוֹכֵחָה, וְאַתָּה בְּחִילוֹנִיּוּתְךָ עוֹמֵד? "הַלֵּב טָרֵף", הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ הַכֵּנָה. הַלֵּב אָטוּם, נֻקְשֶׁה. וּמָה, כְּסָבוּר הוּא שֶׁיַּעַזְבוּהוּ? "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי", קַשְׁיוּת הַלֵּב - "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". אֵין אֱגוֹז שֶׁאֵינוֹ בַּר פִּצּוּחַ, הַשְּׁאֵלָה הִיא רַק כַּמָּה כֹּחַ יֵאָלְצוּ לְהַפְעִיל עָלָיו... לִבֵּנוּ הוּא כְּדֶלֶת נְעוּלָה וְהַמַּפְתֵּחַ בִּפְנִים. הַדֶּרֶךְ הָאַחַת, אִם יְבַקְּשׁוּ לְפָרְצָהּ מִבַּחוּץ, תִּהְיֶה בַּהֲטָחַת בְּעִיטוֹת, בְּהַפְעָלַת כֹּחַ עַד שֶׁהַדֶּלֶת תִּשָּׁבֵר. אֲבָל אֶפְשָׁר לַחֲסֹך כָּל זֹאת אִם רַק יְסוֹבְבוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִבִּפְנִים... "טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת (מַחְשֶׁבֶת מוּסָר) בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, מִמֵּאָה מַלְקוּיוֹת" (בְּרָכוֹת ז.). נְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְנִפְתַּח לִבֵּנוּ אֶל הָאוֹר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)