Otzarot-Article

"וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ (לב-כד) אֵין אָדָם, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁיּוּכַל לָדַעַת מַה מְּסַבֵּב בַּעֲבוּרוֹ מְסַבֵּב כָּל הַסִּבּוֹת. יֵשׁ מִקְרִים שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ פְּלוֹנִית, אֲבָל מִשָּׁמַיִם מְסוֹבְבִים אוֹתוֹ מַמָּשׁ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. דַּי בְּעֻבְדָּה זוֹ כְּדֵי לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה אֵין קֵץ, שֶׁהֲרֵי אִם הַקַּבָּ"ה אוֹחֵז בְּיָדֵינוּ וּמְלַוֶּה אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ, מִמַּה יֵּשׁ לָנוּ לְפַחֵד?

שָׁמַעְנוּ סִפּוּר מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן עַל שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בֶּחָצֵר אַחַת בַּשְּׁכוּנָה הַיְּרוּשַׁלְמִית 'כְּנֶסֶת', וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת לֹא נִפְקְדָה אַחַת מֵהֶן בִּילָדִים, בְּעוֹד שֶׁלַּמִּשְׁפָּחָה הַשְּׁנִיָּה נוֹלְדוּ בָּנוֹת רַבּוֹת, בְּלִי עַיִן הָרַע.

פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר אֵם הַמִּשְׁפָּחָה בְּרוּכַת הַבָּנוֹת יָצְאָה לֶחָצֵר, הִבְחִינָה בָּהּ הַשְּׁכֵנָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת שׁוּב. נִפְגְּשׁוּ עֵינֵי שְׁתֵּיהֶן זוֹ בְּזוֹ, וְאֵם הַבָּנוֹת הִרְגִּישָׁה בְּכָל לִבָּה אֶת צַעֲרָהּ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ.

הִיא נִפְנְתָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ בִּדְמָעוֹת: "אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתָךְ שֶׁבַּשָּׁנָה הַבָּאָה תִּפָּקְדִי גַּם אַתְּ, וְאִם יִהְיֶה זֶה בֵּן אֲנַחְנוּ עוֹד נִהְיֶה מְחֻתָּנוֹת"...

בְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה מַדּוּעַ הִזְכִּירָה אֶת הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי בִּדְבַר 'הַמְּחֻתָּנוֹת', אַךְ הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיהָ וְהָיָה בָּהֶם מֵעֵין הַבְטָחָה.

הַבְּרָכָה שֶׁהֶעֱנִיקָה לַחֲבֶרְתָּהּ יָצְאָה מִן הַסְּתָם מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב, וּלְמַרְבֶּה הַשִּׂמְחָה פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ. וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה יָלְדָה הַשְּׁכֵנָה בֵּן זָכָר וָתֵרֵב הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָהּ.

הַבֵּן גָּדַל וְצָמַח לְתִפְאָרָה, וּכְבָר בִּצְעִירוּתוֹ הָיָה תַּלְמִיד-חָכָם מֻבְהָק וְכָל רַבּוֹתָיו צָפוּ לוֹ עָתִיד מַזְהִיר. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְפֶרֶק 'הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ' וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בּוֹ נִכְבָּדוֹת, בָּאָה אֵם הַבָּנוֹת אֶל שְׁכֶנְתָּהּ וְהִזְכִּירָה לָהּ אֶת הַ'הַבְטָחָה' שֶׁנָּתְנָה לָהּ בְּעֵת הַבְּרָכָה. 'הִנֵּה לִי יֵשׁ עַתָּה בַּת שֶׁהִגִּיעָה גַּם הִיא לְפִרְקָהּ וְאֶפְשָׁר לְשַׁדֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים'.

הַשִּׁדּוּךְ יָצָא אֶל הַפֹּעַל.

בָּחוּר זֶה עוֹמֵד מִזֶּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים בְּרָאשׁוּת אַחַת הַיְּשִׁיבוֹת הַחֲסִידִיּוֹת, הַגְּדוֹלוֹת וְהַמְּפֻרְסָמוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁמוֹ נוֹדָע בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּאֶחָד מִגְּאוֹנֵי הַתְּקוּפָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	וישלח תשס"ט
	מה גדולה בתביעה
	"וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" (לא-ז) סִבּוֹת רַבּוֹת הֵן לִיצִיאָה לְמִלְחָמָה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, כִּבְדוֹת-מִשְׁקָל הֵן "וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ (לב-כד) אֵין אָדָם, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁיּוּכַל לָדַעַת מַה מְּסַבֵּב בַּעֲבוּרוֹ מְסַבֵּב כָּל הַסִּבּוֹת. יֵשׁ מִקְרִים שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ פְּלוֹנִית, אֲבָל מִשָּׁמַיִם מְסוֹבְבִים אוֹתוֹ מַמָּשׁ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. דַּי בְּעֻבְדָּה זוֹ כְּדֵי לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה אֵין קֵץ, שֶׁהֲרֵי אִם הַקַּבָּ"ה אוֹחֵז בְּיָדֵינוּ וּמְלַוֶּה אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ, מִמַּה יֵּשׁ לָנוּ לְפַחֵד? שָׁמַעְנוּ סִפּוּר מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן עַל שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בֶּחָצֵר אַחַת בַּשְּׁכוּנָה הַיְּרוּשַׁלְמִית 'כְּנֶסֶת', וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת לֹא נִפְקְדָה אַחַת מֵהֶן בִּילָדִים, בְּעוֹד שֶׁלַּמִּשְׁפָּחָה הַשְּׁנִיָּה נוֹלְדוּ בָּנוֹת רַבּוֹת, בְּלִי עַיִן הָרַע. פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר אֵם הַמִּשְׁפָּחָה בְּרוּכַת הַבָּנוֹת יָצְאָה לֶחָצֵר, הִבְחִינָה בָּהּ הַשְּׁכֵנָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת שׁוּב. נִפְגְּשׁוּ עֵינֵי שְׁתֵּיהֶן זוֹ בְּזוֹ, וְאֵם הַבָּנוֹת הִרְגִּישָׁה בְּכָל לִבָּה אֶת צַעֲרָהּ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ. הִיא נִפְנְתָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ בִּדְמָעוֹת: "אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתָךְ שֶׁבַּשָּׁנָה הַבָּאָה תִּפָּקְדִי גַּם אַתְּ, וְאִם יִהְיֶה זֶה בֵּן אֲנַחְנוּ עוֹד נִהְיֶה מְחֻתָּנוֹת"... בְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה מַדּוּעַ הִזְכִּירָה אֶת הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי בִּדְבַר 'הַמְּחֻתָּנוֹת', אַךְ הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיהָ וְהָיָה בָּהֶם מֵעֵין הַבְטָחָה. הַבְּרָכָה שֶׁהֶעֱנִיקָה לַחֲבֶרְתָּהּ יָצְאָה מִן הַסְּתָם מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב, וּלְמַרְבֶּה הַשִּׂמְחָה פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ. וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה יָלְדָה הַשְּׁכֵנָה בֵּן זָכָר וָתֵרֵב הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָהּ. הַבֵּן גָּדַל וְצָמַח לְתִפְאָרָה, וּכְבָר בִּצְעִירוּתוֹ הָיָה תַּלְמִיד-חָכָם מֻבְהָק וְכָל רַבּוֹתָיו צָפוּ לוֹ עָתִיד מַזְהִיר. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְפֶרֶק 'הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ' וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בּוֹ נִכְבָּדוֹת, בָּאָה אֵם הַבָּנוֹת אֶל שְׁכֶנְתָּהּ וְהִזְכִּירָה לָהּ אֶת הַ'הַבְטָחָה' שֶׁנָּתְנָה לָהּ בְּעֵת הַבְּרָכָה. 'הִנֵּה לִי יֵשׁ עַתָּה בַּת שֶׁהִגִּיעָה גַּם הִיא לְפִרְקָהּ וְאֶפְשָׁר לְשַׁדֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים'. הַשִּׁדּוּךְ יָצָא אֶל הַפֹּעַל. בָּחוּר זֶה עוֹמֵד מִזֶּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים בְּרָאשׁוּת אַחַת הַיְּשִׁיבוֹת הַחֲסִידִיּוֹת, הַגְּדוֹלוֹת וְהַמְּפֻרְסָמוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁמוֹ נוֹדָע בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּאֶחָד מִגְּאוֹנֵי הַתְּקוּפָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)