Otzarot-Article

"בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר" (טז-ג) הַגָּאוֹן בַּעַל הַ'בֵּית הַלֵּוִי' מִבְּרִיסְק זָצָ"ל רָאָה פַּעַם אֶת אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר יוֹשֵׁב בְּמִסְעָדָה, וּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בָּאֲרוּחָה.

מִשֶּׁהִתְקָרֵב הַגָּאוֹן לַמָּקוֹם, הִזְדַּעְזֵעַ לִרְאוֹת שֶׁעַל הַצַּלַּחַת שֶׁלִּפְנֵי הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר מֻנַּחַת חֲתִיכָה גְּדוֹלָה שֶׁל בְּשַׂר "דָּבָר-אַחֵר", וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לְאָכְלוֹ, רח"ל.

נִגַּשׁ הַ'בֵּית הַלֵּוִי' אֶל הָאִישׁ, וְאָמַר לוֹ: 'בְּתֵאָבוֹן'...

הַלָּה הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לִרְאוֹת מִי אוֹמֵר לוֹ 'בְּתֵאָבוֹן', וּמַה נִּדְהַם לִרְאוֹת אֶת הַמָּרָא דְאַתְרָא, הַגָּאוֹן הַנּוֹדָע, וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר לוֹ שׁוּב: 'בְּתֵאָבוֹן'...

הֶעָשִׁיר, שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מִפְּנֵי הָרַב, הָפַךְ אֶת הַבּוּשָׁה לְמִתְקָפָה, פָּנָה אֶל רַבָּהּ שֶׁל בְּרִיסְק וְאָמַר: 'אֲדוֹנִי הָרַב, אַל תִּתְחַנֵּף אֵלַי; בְּטוּחַנִי שֶׁהִנְּךָ רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי תְּרוּמָה, וְלָכֵן אַתָּה אוֹמֵר לִי בְּתֵאָבוֹן, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מִתְכּוֹנֵן לֶאֱכֹל בְּשַׂר "דָּבָר-אַחֵר"'...

הֵשִׁיב לוֹ הַ'בֵּית הַלֵּוִי': 'טָעוּת הִיא בְּיָדְךָ. לֹא אֲנִי וְשֶׁכְּמוֹתִי יִרְצוּ לְהַחְנִיף לְחוֹטֵא שֶׁכָּמוֹךָ. אֲבָל דַּע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי סוּגֵי חוֹטְאִים בָּעָם הַיְּהוּדִי; הָאֶחָד נִקְרָא 'חוֹטֵא לְתֵאָבוֹן', וְהַשֵּׁנִי 'לְהַכְעִיס'.

עֲבֵרָה לְתֵאָבוֹן הִיא קַלָּה יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם מְבַצֵּעַ אֶת הָעֲבֵרָה מִתּוֹךְ תַּאֲוָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ, וְאוּלַי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ.

בְּרַם, מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה לֹא מִתּוֹךְ תַּאֲוָה, אֶלָּא כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ, חָלִילָה, חֶטְאוֹ הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָמוּר.

לְפִי הַצּוּרָה שֶׁבָּהּ אַתָּה מִתְכּוֹנֵן לַאֲכִילָה, רָאִיתִי שֶׁהִנְּךָ עוֹשֶׂה זֹאת 'לְהַכְעִיס', וְלָכֵן יָעַצְתִּי לְךָ שֶׁכְּדֵי לְהַפְחִית אֶת חֻמְרַת הַחֵטְא, שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת לְפָחוֹת 'לְתֵאָבוֹן'...

כּוֹתְבֵי הַקּוֹרוֹת מְסַפְּרִים, שֶׁהַדְּבָרִים חָדְרוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא רַק שֶׁקָּם מִמְּקוֹמוֹ וְהֶחְלִיט לְוַתֵּר עַל אֲכִילַת הַבָּשָׂר הָאָסוּר, אֶלָּא שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מֵאַף יְהוּדִי, גַּם כָּזֶה שֶׁלִּכְאוֹרָה חֶרֶב הַחֵטְא כְּבָר מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ, וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַנֶּחְשָׁב אֵצֶל רֹב רֻבָּם שֶׁל הַיְּהוּדִים כְּדָבָר מָאוּס וּמְשֻׁקָּץ.

גַּם יְהוּדִי כָּזֶה, כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ שֶׁהַמָּרָא דְאַתְרָא רוֹצֶה בְּטוֹבָתוֹ, וּמְעֻנְיָן לְהַצִּילוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, עַל יְדֵי הֲסָבָתוֹ מֵחוֹטֵא לְהַכְעִיס לְחוֹטֵא לְתֵאָבוֹן, גַּם הוּא מְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים וּמִתְפַּיֵּס עִם בּוֹרְאוֹ. לִמּוּד גָּדוֹל יֵשׁ כָּאן לִבְנֵי דּוֹרֵנוּ, כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס אֶל אַחֵינוּ הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, שֶׁלֹּא זָכוּ לִטְעֹם טַעֲמָהּ הַמָּתוֹק וְהֶעָרֵב שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	מסעי תשס"ח
	לדון לכף זכות
	"בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר" (טז-ג) הַגָּאוֹן בַּעַל הַ'בֵּית הַלֵּוִי' מִבְּרִיסְק זָצָ"ל רָאָה פַּעַם אֶת אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר יוֹשֵׁב בְּמִסְעָדָה, וּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בָּאֲרוּחָה. מִשֶּׁהִתְקָרֵב הַגָּאוֹן לַמָּקוֹם, הִזְדַּעְזֵעַ לִרְאוֹת שֶׁעַל הַצַּלַּחַת שֶׁלִּפְנֵי הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר מֻנַּחַת חֲתִיכָה גְּדוֹלָה שֶׁל בְּשַׂר "דָּבָר-אַחֵר", וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לְאָכְלוֹ, רח"ל. נִגַּשׁ הַ'בֵּית הַלֵּוִי' אֶל הָאִישׁ, וְאָמַר לוֹ: 'בְּתֵאָבוֹן'... הַלָּה הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לִרְאוֹת מִי אוֹמֵר לוֹ 'בְּתֵאָבוֹן', וּמַה נִּדְהַם לִרְאוֹת אֶת הַמָּרָא דְאַתְרָא, הַגָּאוֹן הַנּוֹדָע, וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר לוֹ שׁוּב: 'בְּתֵאָבוֹן'... הֶעָשִׁיר, שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מִפְּנֵי הָרַב, הָפַךְ אֶת הַבּוּשָׁה לְמִתְקָפָה, פָּנָה אֶל רַבָּהּ שֶׁל בְּרִיסְק וְאָמַר: 'אֲדוֹנִי הָרַב, אַל תִּתְחַנֵּף אֵלַי; בְּטוּחַנִי שֶׁהִנְּךָ רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי תְּרוּמָה, וְלָכֵן אַתָּה אוֹמֵר לִי בְּתֵאָבוֹן, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מִתְכּוֹנֵן לֶאֱכֹל בְּשַׂר "דָּבָר-אַחֵר"'... הֵשִׁיב לוֹ הַ'בֵּית הַלֵּוִי': 'טָעוּת הִיא בְּיָדְךָ. לֹא אֲנִי וְשֶׁכְּמוֹתִי יִרְצוּ לְהַחְנִיף לְחוֹטֵא שֶׁכָּמוֹךָ. אֲבָל דַּע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי סוּגֵי חוֹטְאִים בָּעָם הַיְּהוּדִי; הָאֶחָד נִקְרָא 'חוֹטֵא לְתֵאָבוֹן', וְהַשֵּׁנִי 'לְהַכְעִיס'. עֲבֵרָה לְתֵאָבוֹן הִיא קַלָּה יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם מְבַצֵּעַ אֶת הָעֲבֵרָה מִתּוֹךְ תַּאֲוָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ, וְאוּלַי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ. בְּרַם, מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה לֹא מִתּוֹךְ תַּאֲוָה, אֶלָּא כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ, חָלִילָה, חֶטְאוֹ הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָמוּר. לְפִי הַצּוּרָה שֶׁבָּהּ אַתָּה מִתְכּוֹנֵן לַאֲכִילָה, רָאִיתִי שֶׁהִנְּךָ עוֹשֶׂה זֹאת 'לְהַכְעִיס', וְלָכֵן יָעַצְתִּי לְךָ שֶׁכְּדֵי לְהַפְחִית אֶת חֻמְרַת הַחֵטְא, שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת לְפָחוֹת 'לְתֵאָבוֹן'... כּוֹתְבֵי הַקּוֹרוֹת מְסַפְּרִים, שֶׁהַדְּבָרִים חָדְרוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא רַק שֶׁקָּם מִמְּקוֹמוֹ וְהֶחְלִיט לְוַתֵּר עַל אֲכִילַת הַבָּשָׂר הָאָסוּר, אֶלָּא שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מֵאַף יְהוּדִי, גַּם כָּזֶה שֶׁלִּכְאוֹרָה חֶרֶב הַחֵטְא כְּבָר מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ, וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַנֶּחְשָׁב אֵצֶל רֹב רֻבָּם שֶׁל הַיְּהוּדִים כְּדָבָר מָאוּס וּמְשֻׁקָּץ. גַּם יְהוּדִי כָּזֶה, כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ שֶׁהַמָּרָא דְאַתְרָא רוֹצֶה בְּטוֹבָתוֹ, וּמְעֻנְיָן לְהַצִּילוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, עַל יְדֵי הֲסָבָתוֹ מֵחוֹטֵא לְהַכְעִיס לְחוֹטֵא לְתֵאָבוֹן, גַּם הוּא מְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים וּמִתְפַּיֵּס עִם בּוֹרְאוֹ. לִמּוּד גָּדוֹל יֵשׁ כָּאן לִבְנֵי דּוֹרֵנוּ, כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס אֶל אַחֵינוּ הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, שֶׁלֹּא זָכוּ לִטְעֹם טַעֲמָהּ הַמָּתוֹק וְהֶעָרֵב שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)